מילון המשמר החברתי – ח'

חברי כנסת

בכנסת, בית המחוקקים הישראלי, מכהנים 120 חברי כנסת. הם מחולקים לסיעות המבוססות על המפלגות בהן התמודדו ורצו במערכת הבחירות. 120 חברי הכנסת הם נציגי הציבור הישירים והם אמורים לפעול לפי האינטרסים הציבוריים, שעל בסיסם נבחרו. הם אלה שמפקחים ומאשרים את הממשלה, את תקציב המדינה, את החוקים לפיהם נחיה, ובכלל הם מהווים את הגוף החזק והשולט ביותר במדינה.

למרות שחברי הכנסת אמורים לשקף את הייצוג האמיתי ביותר לעם, ישנם מספר עיוותים באופן הייצוג, בעד או נגד קבוצות אוכלוסייה שונות. עיוות הייצוג הבולט ביותר הוא מספרן הנמוך של נשים בין חברי הכנסת. בכנסת הנוכחית מכהנות 27 נשים, יותר מבכל כנסת קודמת ועדיין פחות מרבע מחברי הכנסת, זאת למרות שנשים מהוות את מרבית האוכלוסיה.

בזמן כהונתם, חברי הכנסת נדרשים לוותר על הכנסות שוטפות מלבד המשכורת הציבורית, זאת על מנת למנוע מצבים של ניגוד עניינים וקידום עסקים פרטיים על חשבון הציבור הכללי. למעט מגבלת הגיל (21) והאזרחות (ישראלית, מן הסתם), אין הגבלה על מי יכול להיות ח"כ (חוץ מקביעות מיוחדות של בית המשפט). עבריינים מורשעים יכולים להיות מורחקים מבית הנבחרים עד 7 שנים לאחר סיום ריצוי עונשם, במידה והוטל עליהם קלון.

בכנסת הנוכחית מייצג כל ח"כ את קולם של 29,366 קולות. בגלל שכל ח"כ הוא בבחינת קולם הישיר של עשרות אלפי אזרחים, ועדת האתיקה, שבאפשרותה להרחיק ח"כים מדיונים בכנסת, אינה יכולה למנוע מח"כ מלהשתתף בהצבעה במליאה. במידה וח"כ פורש או נאלץ לפרוש מהכנסת, יתפוס את מקומו הבא בתור ברשימת המפלגה בה התמודד.

בסיעת העבודה מכהנים הח"כית הצעירה ביותר (סתיו שפיר, 27) והח"כ המבוגר ביותר (בנימין בן אליעזר, שיחגוג 77 בשבוע הבא). לינק לחברי הכנסת לדורותיהם: http://main.knesset.gov.il/mk/all/Pages/default.aspx

 חוק תקןע: חוק לעידוד עסקים קטנים ובינוניים

חוק תקוע: הצעת חוק ממשלתית לעידוד עסקים קטנים ובינוניים התשע"ב –2012, חוק חדש. ההצעה עברה ב-25.7.2012.

הצעת החוק לעידוד עסקים קטנים ובינוניים נועדה לסייע לפעילות של כ-450 אלף עסקים זעירים, קטנים ובינוניים, המהווים 99% מכלל העסקים במדינה ומעסיקים כ- 55% מהעובדים בארץ. החוק מגדיר לראשונה מהו עסק קטן או בינוני: כזה המעסיק עד 100 עובדים או בעל מחזור עסקאות שנתי עד 100 מליון ש"ח, הגדרה שאותה יכול שר התמ"ת לשנות או להחריג (בהתייעצות עם האוצר).

מטרת החוק היא להסיר חסמים אשר מעכבים את התפתחותו של מגזר העסקים הקטנים, כמו קשיי מימון ומתן אשראי, רגולציה לא מתאימה, היעדר רשת ביטחון סוציאלית במקרה של כישלון וכיו"ב. כל אלו ייעשו באמצעות הסדרת מעמדה בחוק של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד התמ"ת, שתייצג את האינטרסים של עסקים קטנים ובינוניים בפני כל גורם ציבורי, ממשלתי ופרטי, תתאם בין כל משרדי הממשלה והרשויות ותרכז את הסיוע המוצע לעסקים הקטנים והבינוניים. סיוע זה יבוצע באמצעות הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים. למעשה, הוקמה הסוכנות כבר בדצמבר 2009 אבל בפועל לא קרה בה כלום וכמעט ולא אוישו בעלי תפקיד, החוק יחייב את השימוש בה.

במרבית המדינות המפותחות כבר קיימות סוכנויות דוגמת זאת. המשבר הכלכלי בשנים האחרונות אף הרחיב את תמיכת הממשלות בעסקים הקטנים. בבריטניה, למשל, הממשלה דוחפת להקמת בנק ייעודי לעסקים קטנים.

הצעת החוק הזו עברה בקריאה ראשונה ביום האחרון של כנס הקיץ בשנה שעברה, כלומר, ביום האחרון בו הייתה חקיקה שאינה מוכוונת בחירות, לפני יותר משבעה חודשים. משום כך יכול לחול עליה דין רציפות וניתן לקדמה במהירות, על מנת לעודד את צמיחת שוק העסקים הקטנים והבינוניים בישראל.

חוק תקוע: הצעת החוק הממשלית לקידום התחרות וצמצום הריכוזיות

בין מושג יומי למשנהו נספר לכם על החוקים החברתיים-כלכליים שתקועים בגלל היעדר הפעילות בכנסת, המושבתת פחות או יותר מאז הוכרז על הבחירות. ונתחיל בחוק מהותי הנוגע לכיס של כולנו, החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות.

הצעת החוק הממשלתית לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות היא חוק שאמור, על פי ההצהרות לפחות , להפוך על פניו את שוק האחזקות הצולבות והפירמידות במשק הישראלי, לפתוח אותו לשחקנים חדשים, בינוניים בגודלם, ולקדם תחרות כלכלית פתוחה ואמיתית. החוק מבוסס על המלצות שכתבה 'ועדת הריכוזיות', ועדה ממשלתית שהוקמה במשרד האוצר. הוא זכה לגיבוי של ראש הממשלה היוצאת, שר האוצר היוצא ונגיד בנק ישראל.

בעיקרו החוק מציע לאסור בעלויות צולבות של תאגידים ריאליים ופיננסיים. תאגיד ריאלי הוא תאגיד שעושה דברים מהותיים ו'אמיתיים', וכך מייצר לעצמו הכנסות. למשל, רשתות המרכולים הן תאגידים ריאליים, כי הן מקבלות כסף מהצרכנים עבור סחורה ושירות שהן מספקות. תאגיד פיננסי הוא תאגיד העושה את רווחיו על גבי הון קיים, בלי לספק סחורה או שירותים פיזיים. הבנקים, למשל, הם תאגידיים פיננסיים, מכיוון שהכנסותיהם מבוססות על הלוואות, ריביות, השקעות וכו', בלי שיעשו דבר יצרני.

לאנשים שיש בידיהם אחזקות בתאגידים גדולים מהסוג הריאלי וגם הפיננסי יש משקל רב בשוק הישראלי. הם יכולים לעשות בשליטה זו שימוש לטובתם ולטובת החברות שלהם, תוך פגיעה בעיקרון התחרות החופשית במשק.

כמו כן, הצעת החוק מגבילה את עומק הפירמידות העסקיות. בישראל. פירמידה עסקית היא חברה שיש בבעלותה חברות בנות (וחברה-נכדה, חברה נינה וכן הלאה). בישראל יש פירמידות היורדות עד לעומק של חמש או שש חברות. זו דרך נוספת שבה מתרכזת שליטה רבה מדיי בידי קבוצת אנשים קטנה. הצעת החוק תגביל את חברות לשליטה עד חברה-בת, ובמקרים מסויימים עוד שלב לחברה-נכדה. כלומר, עומק של שתיים או שלוש.

הצעת החוק מעניקה לרגולטורים ולגורמי המדינה המפקחים על השוק (כמו הממונה על ההגבלים העסקיים) סמכויות נוספת להגבלת הפרטות, מכירות של משאבי מדינה ומכירות גדולות של חברה פרטית לחברה אחרת (במידה שהמכירה יוצרת מונופול במשק הישראלי). אחד השינויים המוצעים הוא שבמכרזים לא תינתן עדיפות מיידית להצעה הגבוהה כי אם להצעה שתשמור על שיוויון בתנאי השוק עבור המתחרות האחרות.

הצעת החוק אינה מושלמת, אך היא צפויה לשנות את המשק הישראלי בצורה משמעותית. בכנסת הקודמת עברה הצעת החוק בתמיכת 28 ח"כים ובלי מתנגדים (ב- 16.7.2012). לכן ניתן להחיל עליה 'דין רציפות' ולהעביר אותה לדיון כבר עתה, באחת מוועדות הכנסת החדשה (כספים או כלכלה) ללא צורך להעמידה שוב להצבעה בקריאה ראשונה. בוועדה יכולים הח"כים לשנות פרטים בחוק, לקראת אישורו בקריאה שנייה ושלישית.

לאחרונה הכריז ח"כ נפתלי בנט כי הוא מעוניין לקדם את הצעת החוק, על מנת לחזק את התחרות במשק הישראלי ולהביא לירידה ביוקר המחיה. קשה להאמין שתהיה בקרב הח"כים התנגדות גדולה להחיל דין רציפות על הצעת החוק הזאת, גם שמדובר בהצעת חוק ממשלתית, שהממשלה תתמוך בה.

חוק תקוע: לשינוי חברתי-כלכלי, תיקוני חקיקה

הצעת חוק ממשלתית עברה ב- 9.7.2012 

הצעת החוק עוסקת בחלק מהשינויים עליהם המליצה ועדת טרכטנברג לצורך הגברת התחרות במשק, וזאת בשלושה תחומים מרכזיים: תחבורה ציבורית, הגבלים עסקיים ויבוא.

בפרק העוסק בתחבורה ציבורית מוצע לאפשר קבלת רישיונות הפעלה רק למי שנבחר במכרז. כמו כן, החוק מחייב את המפעיל לשקיפות בכל הנוגע למחירים שהוא גובה, ללוחות הזמנים ומסלולי הקווים. אי עמידה בתנאי החוק יחייב ענישה. כמו כן, החוק מחייב מפעילים לאפשר שימוש בכרטיסי נסיעה משותפים עם חברות הסעה אחרות, על מנת להביא לחיסכון בעלויות הנסיעה לאזרח, ובכך לתקן את המצב הקיים היום (לדוגמה  בעל כרטיס רב-קו מהרכבת לא יכול לעשות שימוש בכסף שנצבר בכרטיסו בעת נסיעה באוטובוס). בעניין זה כדאי לציין שהצעה כמעט זהה הוגשה על ידי הממשלה כבר ב- 2010. ועדת הכנסת, שאחראית לוודא את התשתית של החוק, ביקשה במשך חודשים רבים מהממשלה את המידע הדרוש כדי לקדם אותה. אלא שהנתונים הנדרשים לא נתקבלו והצעת החוק עוכבה.  רק לאחר שנתיים, בעת שאימצה הממשלה את מסקנות ועדת טרכטנברג, היא הגישה הצעת חוק חדשה. העיכוב בן השנתיים גרם להפעלה ממושכת ובעייתית של רשיונות ההפעלה בתחבורה הציבורית, מנע שימוש יעיל וזול באמצעי תשלום נוחים, והקשה על הציבור.

בפרק בתחום ההגבלים העסקיים נותן החוק סמכות רבה למפקח על ההגבלים העסקיים, כולל סמכות להורות על מכירת חלק מתאגיד שהוא מונופול בתחומו ומאפשר לממונה לערוך בדיקות מקיפות ותכופות לגבי תאגידים. יש לציין שהצעת החוק לא מחייבת את המפקח על ההגבלים העסקיים לפעולה, אלא רק מאפשרת לו, במסגרת החוק, לפעול לפירוק מונופול מריכוזיותו.

הפרק השלישי של הצעת החוק מפרט הגבלות במתן רישיונות לייבוא. במטרה לעזור ליבואנים קטנים יחסית, ובכך לפתוח את שוק מוצרי הצריכה השונים לתחרות. ההוראה העיקרית של החוק היא שכאשר שר התמ"ת בוחן הצעות של חברות שניגשו למכרז הוא יעדיף כי הייבואנים הקטנים, מבין אלה שניגשו למכרז,  יזכו במכרז. ההוראה הזו תקפה בכל הקשור לייבוא חומרי גלם למפעלים בישראל. התיקון המוצע אמור להגביר את התחרות, ובסופו של עניין להוזיל את מחיר המוצר הסופי לצרכן.

בנוסף, הצעת החוק מציעה להפחית את מכסות המוצרים המוגמרים שמותר לייבואן יחיד לייבא לישראל, כדי להעניק יתרון לייבואני חומרי הגלם (היות והם מוסיפים עבודה לתעשייה מקומית וליצרנים הישראלים עצמם). כדי לאפשר ליצרנים המקומיים לייצר בכמויות גדולות ובשל כך למכור יותר, ובזול.

הצעת החוק הזו עברה בקריאה ראשונה, לפני יותר משבעה חודשים. משום כך יכול לחול עליה דין רציפות וניתן לקדמה במהירות.

למעקב אחר התקדמות החקיקה: http://oknesset.org/bill/7009/

למעוניינים לבוא ולהשקיף עמנו בכנסת: http://hamishmar.org.il/?page_id=3615

חוק תקוע: ספרי לימוד מאושרים

הצעת חוק פרטית, תיקון מס' 16 לחוק חינוך ממלכתי 

(הצעת החוק עברה באמצע יוני 2012)

רכישת ספרי לימוד בעבור תלמידי בית הספר היא הוצאה גדולה, המכבידה על משפחות רבות. בעבר ניתן  היה לשמור ספרים ולהעבירם בין ילדים בתוך המשפחה או לרכשם בשוקי יד שניה במחיר מופחת. אלא שבשנים האחרונות החלו מו"לים רבים (מוציאים לאור) של ספרי לימוד להכניס בספרים שינויים קלים ולהפיק מהדורות חדשות ולא נחוצות לספרים. בכך נמנע מהורי התלמידים להעביר לילדיהם ספרים משומשים והם נאלצים לרכוש את ספרי הלימוד החדשים במחיר מלא.

להצעת החוק יש שלושה חלקים. ראשית היא קובעת שלספרי לימוד מאושרים על ידי משרד החינוך יהיה מחיר מקסימלי שיפורסם באתר משרד החינוך ויופץ גם בבתי הספר. כמו כן, היא קובעת שספרים מאושרים יישאו חותמת ברורה של משרד החינוך. שינוי שלישי לחוק הקיים הוא איסור הוצאת מהדורות חדשות שיש בהן תיקונים קלים בלבד, עד חמישים עמודים. במקרים חריגים, בהם השינויים הקלים הם בבחינת הכרח וההוצאה החדשה מאושרת על ידי משרד החינוך, הם יופצו כחוברת בפני עצמה וימכרו במחיר המבטא את עלות השינוי ועלות ההפצה למו"ל בלבד.

הצעת החוק הזו היא דוגמה לעבודה פרלמנטרית ראויה. יוזמה המקורי הוא ח"כ אורי אורבך מהבית היהודי. יש להצעה תומכים ברוב סיעות הכנסת, והיא עברה קריאה ראשונה באמצע יוני בשנה שעברה. רק בשל יציאת הכנסת לפגרה ביולי 2012 ופיזורה של הכנסת הקודמת באוקטובר 2012 הצעת החוק עוד לא אושרה, ונתנה למו"לים של ספרי הלימוד עוד חודשים רבים וארוכים של חגיגה.

למעוניינים לבוא ולהשקיף עמנו בכנסת: http://hamishmar.org.il/?page_id=3615

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

נגישות
מילון המשמר החברתי – ח' | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs