מילון המשמר החברתי – ע'

עבודת חברי הכנסת 

בכל אחד ואחת מחברי הכנסת המכהנים בכנסת הנוכחית בחרו יותר מ- 29,000  אזרחים ואזרחיות. לפיכך, חבר כנסת נושא עליו אחריות רבה לדאוג לציבור גדול, בהיקף של יישוב בינוני בישראל. אך ח״כים רבים נוהגים לומר ש"כוחם מוגבל" ושהם אינם יכולים "לשנות הכול בעצמם", וכך מסירים מעצמם אחריות לחקיקה ופיקוח על הממשלה.

למעשה, גם לח״כים בודדים, שחבריהם לא מגבים אותם, יש מרחב פעולה גדול למדי. ראשית, כל קול של ח״כ שווה לזה של כל אחד מחבריו. לדוגמא, כאשר ח״כ חיים אמסלם הסתכסך עם חבריו מסיעת ש״ס בכנסת הקודמת, הוא הפסיק כמעט לחלוטין לבוא להצבעות, גם חברתיות. בכך הוא חטא למעשה לציבור בוחריו (אותם אנשים, שלטענתו סיעת ש״ס הפרה את התחייבויותיה כלפיהם). במובן הזה הוא לא היה היחיד: בכנסת הקודמת כיהנו ח״כים רבים שדילגו על הצבעות רבות. מחקר של המשמר החברתי גילה, שהקואליציה ניצחה בהצבעות אנטי-חברתיות משמעותיות משום שח"כים רבים מהאופוזיציה לא נכחו בהן.

הח״כים יכולים וצריכים להקפיד על ישיבה בוועדות, ולא לאפשר לוועדות להתכנס בנוכחות היו״ר בלבד. שם, בדיוני הוועדות, הם יכולים לקיים דיון ציבורי פתוח ואמיתי בנושאים שעל הפרק, תוך שיתוף הציבור וכמובן בהצבעה עבור קהל מצביעיהם, ואף יכולים לשנות סעיפים בהצעות החוק.

תפקיד נוסף של הח״כים, ושאינו נופל בחשיבותו מעבודת החקיקה, הוא פיקוח על עבודת הממשלה וחשיפתה לציבור. גם כאן יש לח״כים – כבודדים ובסיעות –  כלים רבים לפעולה. ראשית, הם יכולים להגיש שאילתות בעניינים שונים ולהכריח את השר הממונה לבוא לכנסת ולענות על שאלותיהם. שנית, ארבעים ח״כים יכולים לזמן את ראש הממשלה לדיון ולהבטיח באופן זה שקול העם, שאותו הם מייצגים, יגיע לאוזניו.

מעבר לכך, הכנסת אחראית לאשר את תקציב המדינה שהממשלה מגישה לאישור. אך למרבה הפלא, אפילו בהצבעת התקציב האחרונה, זו שנערכה לפני שנתיים ושבה נדונה  הצעת תקציב דו-שנתית, נכחו רק 96 ח”כים מתוך 120. כך גם בוועדות, ובעיקר בווועדת הכספים, הנדרשת לאשר מגוון תקנות והעברות כספים לצורך פעילות הממשלה.

חברי הכנסת יכולים לדרוש מהממשלה לחשוף מסמכים 'עלומים ולא ברורים' מבעוד מועד ולבאר אותם, ולא לאשר את פעולותיה ללא דיון אמיתי ומקיף, כפי שקורה לא מעט.

לרשות ח״כים עומדים גם כמה כלים לא פורמליים להשפעה על מדיניות הממשלה – לדוגמה ה"פיליבסטר". ח״כ המגיב על הצעת חוק יכול להאריך בתגובתו שעות רבות כדי ללחוץ על הממשלה לשנות בו סעיף, ובלבד שיאפשר את אישור החוק. כך עשו כמה ח״כים לפני כשנה, כאשר הממשלה ביקשה להעביר בוועדת הפנים את חוק התכנון והבנייה החדש ("חוק המרפסות"). העיכוב המתמשך צלח וגרם לכמה מחברות הקואליציה לדרוש מראש הממשלה שינויים בחוק, עד שהעברתו סוכלה.

כלי נוסף העומד לרשות ח"כ הוא שימוש בחסינות, המאפשר לו לפרסם מידע על פעולות הממשלה ולפתוח אותו לביקורת ציבורית באמצעות הצגתו במליאת הכנסת ורישומו בפרוטוקול הפתוח לציבור. זה קרה לא מזמן בעניין האסיר האלמוני, שדבר מאסרו נאסר לפרסום בתקשורת. מעבר לכך הח״כ חסין ממעצר, ולכן יכול לפעול גם מחוץ לכנסת ובניגוד לחוק, כאשר הוא חש שהחוק אינו הוגן במידה קיצונית. כך קרה כאשר כמה ח״כים ביקשו לתת שתייה למהגרים האפריקאים שישבו על גדר הגבול המצרי בחום, והממשלה הגבילה את מנות השתייה המוקצות להם.

אחת המטרות של המשמר החברתי היא לקדם שקיפות בממשלה ובכנסת, להגביר את פיקוח הכנסת על עבודת הממשלה ולאפשר  דיון ציבורי בנושאים הנוגעים לאזרחי המדינה. ולחזק את הכנסת מול הממשלה. לשם כך משתף המשמר החברתי פעולה עם ח"כים מכל סיעות הבית.

חברי הכנסת לדורותיהם: http://main.knesset.gov.il/mk/all/Pages/default.aspx

עוזרים פרלמנטריים 

לח"כים בכנסת ישראל עבודה רבה. הם צריכים ללמוד חומר רב במגוון תחומים ולדעת כיצד להצביע לגביו. הם חייבים לעמוד בקשר רצוף עם אנשים רבים ולשמור על מעמדם בין הח"כים (מסיעתם ומול יריבים מסיעות אחרות). לשם כך מותר לכל ח"כ להעסיק על חשבון המדינה עד שני עוזרים פרלמנטריים בתשלום (יו"ר הכנסת ויו"רים של ועדות מורשים להעסיק עד שלושה). רבים מהח"כים נעזרים למעשה רק בעוזר אחד, בעוד שהאחר עובד כנהג (כי המדינה לא מממנת נהגים לח"כים).

אז מה בעצם עושים העוזרים הפרלמנטריים?
העו"פים (העוזרים הפרלמנטריים) לוקחים על עצמם את המטלות הפרלמנטריות המנהלתיות, כדי שהח"כ יוכל לשקול ולהחליט כראוי. הם עוסקים בדִברוּר הח"כ, בשמירת קשר עם אזרחים וארגונים ובעלי עניין ובעבודה מנהלתית מול מוסדות הכנסת. כאשר ח"כ מגיש הצעת חוק למזכירות הכנסת, למשל, המזכירות מעבירה אותה ללשכה המשפטית, שיחד עם העו"פ מתקנת ומשנה את ההצעה כדי שתקבל אופי משפטי הולם. העו"פ נוהג לפגוש את האנשים המעוניינים להיפגש עם הח"כ לשיחה מקדימה. עוזרים נוהגים לכתוב לח"כים את הנאומים ולדווח לתקשורת את תגובותיהם לענייני דיומא. הם אלה שקוראים את הצעות החוק שמועלות להצבעה בכנסת ונוהגים לומר לח"כ מה דעתם (ובמידה רבה גם דעתו).

עוזר פרלמנטרי טוב יכיר את הכנסת ואת הנפשות הפועלות בה. הוא זה שיכיר את כל מי שמעונין בקשר עם הח"כ: אזרחים, ארגונים ולוביסטים. העו"פ יתמצא בתהליכי החקיקה, פעמים רבות אפילו יותר מהח"כ. משום כך יש לדעתם משקל מכריע (ויש הטוענים, מוגזם).

לאחרונה נדרשו כלל בעלי אישור הכניסה הקבוע לכנסת (לרבות העוזרים הפרלמנטרים) לחתום על הצהרה שלא יעסקו בשתדלנות (לוביזם). העו"פים נפגעו מעצם הדרישה והתנגדו לה – אולי בגלל השפעתם הרבה על דעות הח"כים. לטענתם, איסור כזה הוא דבר מובן מאליו בעבודתם.

כדאי לציין שהעוזרים הפרלמנטריים נשכרים אך ורק לשם עבודה פרלמנטרית. אך כאשר מגיעות בחירות, רבים מהם נוטשים את משרתם ואת משכורתם מהמדינה ועוברים לשרת את הח"כים בניסיונם להישאר ח"כים. הם מסייעים להם בפריימריס, בשיבוץ ברשימת המפלגה ובניהול מפגשי בחירות.

בשנים האחרונות גברה המודעות לעבודה החשובה והמשפיעה הזאת. נפתחו קורסים רבים, המכשירים צעירות וצעירים לשמש כעוזרים פרלמנטריים.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

נגישות
מילון המשמר החברתי – ע' | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs