מילון המשמר החברתי – ש'

שדולות

שדולות הינן קבוצות של ח"כ אחד או יותר שמבקשות לדון באופן פומבי ופתוח בנושא מסויים, על מנת להעלותו לסדר היום הציבורי ולבחון אפשרויות לקידום חקיקה רלוונטית בכנסת.

שדולות הן כלי פרלמנטרי חלש. אין להן שום סמכות  בכנסת והן לא ממומנות על-ידי המדינה. לח"כ העומד בראש שדולה מותר להשתמש בסכום המוקצב לו לקשר עם הציבור על מנת לממן את פעילות השדולה ולקיים את המפגשים והדיונים באולמות הכנסת (למעט אולם המליאה וחדרי הוועדות).

לשדולה שתי מטרות עיקריות: ראשית, היא מאותתת מהו הנושא החשוב לח"כ שהקים אותה והופכת אותו למזוהה עימה. שנית, באמצעות השדולה הוא יכול לגייס את ח"כים אחרים ולקדם את הנושא על ידי ארגון כנסים וקיום מפגשים עם גופים אזרחיים ואנשים מן השורה, השותפים לפעילויות השדולה. אחת הדרכים לחזק שדולה, היא באמצעות כריתת בריתות עם ח"כים ממגוון רחב ככל האפשר של מפלגות.

מאז הושבעה הכנסת ה- 19 הקימו חברי הכנסת החדשה לא פחות מעשרים-ושמונה שדולות. הן עוסקות בעניינים מגוונים, החל בפעילות למען מפוני גוש קטיף (בראשות ח"כ עפר שלח וח"כ שי פירון) ועד קידום היחסים עם הקהילות הנוצריות בעולם (בראשות ח"כ דוד רותם). יש גם לא מעט שדולות המקדמות אג'נדות חברתיות, כמו השדולה למען צדק חברתי (בראשות הח"כית סתיו שפיר), השדולה למען תעסוקת מבוגרים בני 50+ (בראשות ח"כ איתן כבל) והשדולה החברתית (בראשות הח"כ אילן גילאון).

המשמר החברתי, שחרט על דגלו לקדם את הקשר בין הציבור לנבחריו, עוקב אחר פעילויות השדולות השונות ומחפש אפשרויות לקדם באמצעותן את מטרותיו.  בשבוע שעבר, למשל, פורסם באתר המשמר החברתי ראיון עם ח"כ מיקי רוזנטל, שמבקש להגביר את השקיפות של המוסדות הממלכתיים בישראל ואף הגיש בקשה להקמת שדולה למען שקיפות וחופש המידע.

שדולות הינן קבוצות של ח"כ אחד או יותר שמבקשות לדון באופן פומבי ופתוח בנושא מסויים, על מנת להעלותו לסדר היום הציבורי ולבחון אפשרויות לקידום חקיקה רלוונטית בכנסת.

שדולות הן כלי פרלמנטרי חלש. אין להן שום סמכות  בכנסת והן לא ממומנות על-ידי המדינה. לח"כ העומד בראש שדולה מותר להשתמש בסכום המוקצב לו לקשר עם הציבור על מנת לממן את פעילות השדולה ולקיים את המפגשים והדיונים באולמות הכנסת (למעט אולם המליאה וחדרי הוועדות).

לשדולה שתי מטרות עיקריות: ראשית, היא מאותתת מהו הנושא החשוב לח"כ שהקים אותה והופכת אותו למזוהה עימה. שנית, באמצעות השדולה הוא יכול לגייס את ח"כים אחרים ולקדם את הנושא על ידי ארגון כנסים וקיום מפגשים עם גופים אזרחיים ואנשים מן השורה, השותפים לפעילויות השדולה. אחת הדרכים לחזק שדולה, היא באמצעות כריתת בריתות עם ח"כים ממגוון רחב ככל האפשר של מפלגות.

מאז הושבעה הכנסת ה- 19 הקימו חברי הכנסת החדשה לא פחות מעשרים-ושמונה שדולות. הן עוסקות בעניינים מגוונים, החל בפעילות למען מפוני גוש קטיף (בראשות ח"כ עפר שלח וח"כ שי פירון) ועד קידום היחסים עם הקהילות הנוצריות בעולם (בראשות ח"כ דוד רותם). יש גם לא מעט שדולות המקדמות אג'נדות חברתיות, כמו השדולה למען צדק חברתי (בראשות הח"כית סתיו שפיר), השדולה למען תעסוקת מבוגרים בני 50+ (בראשות ח"כ איתן כבל) והשדולה החברתית (בראשות הח"כ אילן גילאון).

המשמר החברתי, שחרט על דגלו לקדם את הקשר בין הציבור לנבחריו, עוקב אחר פעילויות השדולות השונות ומחפש אפשרויות לקדם באמצעותן את מטרותיו.  בשבוע שעבר, למשל, פורסם באתר המשמר החברתי ראיון עם ח"כ מיקי רוזנטל, שמבקש להגביר את השקיפות של המוסדות הממלכתיים בישראל ואף הגיש בקשה להקמת שדולה למען שקיפות וחופש המידע.

שכר הח"כים ותקציב הקשר עם הציבור

חבר כנסת בישראל מקבל שכר חודשי של 38,296 ש"ח ברוטו. בנוסף, לרשות כל ח"כ עומד תקציב שנתי בסך של 68,000 ש"ח עבור הוצאות בפועל, לטובת קשר עם הציבור. תקציב זה מנוצל על פי רוב להחזקת לשכה, רכישת מחשב אישי, הוצאות אירוח למפגשי שדולה, תחזוקת אתר, ניהול תוכן במדיה חברתית ולקמפיינים ציבוריים.

לחברי הכנסת אסור לקבל הכנסות נוספות בזמן כהונתו. ח"כ שמפסיק לכהן, בין אם ביוזמתו ובין אם ביוזמת הציבור, מקבל פיצוי בגובה משכורת חודשית עבור כל שנה שישב בכנסת, בנוסף לכסף עבור מנוי לעיתון וקו טלפון.

באופן יחסי לתפקיד החשוב, מדובר בשכר שאינו חסר פרופורציה לנהוג במשק והוא מקביל לשכרו של מנהל בכיר בחברה גדולה. באופן עקרוני, צריך להיות לציבור, אינטרס לשלם לח"כים היטב. על מנת שיתפנו לעבוד בשבילו וכדי שלא יחפשו הכנסה נוספת במקומות אחרים או עם אינטרסים סותרים. כאשר משווים את שכר הח"כים הישראלים למול שכר חברי פרלמנטים זרים הוא אינו בולט במיוחד, אך הוא נמצא מעל הממוצע, אלא שבחו"ל תקציב הקשר עם הציבור גבוה בהרבה.

אז מדוע שכר הח"כים מרגיז אותנו כל כך?

יש לכך כנראה שתי סיבות עיקריות:

ראשית, נדמה לנו שחברי כנסת לא משקיעים מספיק בעבודתם. הרי מעל לשליש מחברי הכנסת הוחלפו בבחירות האחרונות, סימן מובהק לאי שביעות רצון הציבור מהרכב הכנסת הקודמת. אמנם הח"כים היוצאים ביקשו מאיתנו להמשיך ולהעסיקם אך לרבים מהם סירבנו, בתקווה שהשאר יבינו את הרמז.

תחושתנו כי חברי הכנסת לא מספיק משקיעים בעבודתם מתבססת גם על העובדה הפשוטה, מאז סוף יולי 2012 (מעל לחצי שנה) הכנסת לא ממלאת את תפקידיה העיקריים: חקיקה ופיקוח על עבודת הממשלה. ביולי יצאה הכנסת הקודמת לפגרת הקיץ עד אחרי חגי תשרי, וב- 15 באוקטובר היא התכנסה ומיד התפזרה בשל הבחירות. כיום, כשהממשלה עוד לא הושבעה ואין קואליציה, הכנסת לא יכולה לקדם חקיקה והוועדות השונות לא יכולות לפעול (למעט גירסה זמנית של ועדת הכספים).

מעבר לכך, גם כאשר הכנסת עובדת, חברי הכנסת ממעטים יחסית לבוא לישיבות הוועדות וחלקם אך ממעט להשתתף בהצבעות המליאה. בדיקת המשמר החברתי מצאה כי בשנה שעברה, בכל הצבעה בנושא חברתי-כלכלי השתתפו פחות מ-12 ח"כים בממוצע. מסתבר שיש דרכים לפתור בעיות כאלו: ביוון למשל, מקבלים חברי הפרלמנט 150 אירו דמי השתתפות בישיבת ועדה, ובכך מעודדים אותם לקחת חלק בהליך החקיקה.

שנית, תנאי שכר הח"כים נראים כאילו נרקחו במדינה אחרת, מתחשבת יותר, צודקת יותר כי הוא מתעדכן בכל שנה, בהתאם לעליית מדד המחירים הכללי. אלא שמרבית המשכורות במשק הישראלי אינן מתעדכנות על בסיס קבוע, בטח שלא על פי נוסחה מקובלת, ורבות מהן נשחקות מאוד לאורך השנים. כמו כן, מרבית המשכורות במשק הישראלי נמוכות בהשוואה למרבית מדינות המערב, ולכן נראה נכון שגם שכר חברי הפרלמנט יהיה נמוך יותר, אולי קרוב יותר לשכר מרבית האזרחים.

למושגים נוספים ניתן לעיין במילון החברתי: http://hamishmar.org.il/?p=12735

להצטרפות לצוות משקיפי המשמר בכנסת ובוועדות: http://hamishmar.org.il/?page_id=3615

שקיפות

דרישה לשקיפות היא דרישה מאת האזרחים שהגופים השולטים עליהם (ממשלה, כנסת, בתי המשפט וכל מוסדות המדינה) יפעלו תוך שפעולותיהם ומניעיהם נגישים לכלל הציבור. שקיפות היא הכלי הטוב ביותר לוודא שנבחרים ועובדי הציבור יעבדו בניקיון כפיים ולמען האזרחים ששמו אותם בתפקידיהם, ומשלמים את משכורותיהם.

מצב השקיפות בישראל מתעתע. בכנסת שלנו כמעט כל הישיבות פתוחות לציבור, ובממשלה ובכנסת ישבו נבחרים ואנשים רבים שפעלו למענה. המערכת באופן כללי מכירה בחשיבות השקיפות ובהנגשת המידע ותהליכי העבודה לאזרחי המדינה. מצד שני, הנפשות הפועלות בחלק מאותם המוסדות מעדיפים להרחיק את הציבור מהמידע. החוק מאפשר גישה וביקורת אבל המדינה לא עושה מספיק כדי לאפשר לציבור להיות מעורב ושותף, ואינה מפרסמת זאת מרצונה.

הממשלה שונה מהכנסת בעניין זה. השקיפות ממנה והלאה, אף על פי שבשנים האחרונות היא עשתה צעדים משמעותיים בנושא. הממשלה טוענת שישיבותיה סגורות משתי סיבות: האחת, הבטחונית והידועה. מסתבר ששרינו לא רוצים שהאיראנים ידעו מדוע הם הצביעו נגד 'חוק זכויות חברתיות'. הסיבה השניה היא חשש מתיעוד מלא של ישיבות וועדת השרים לענייני חקיקה (ושאת הנעשה בה פרסמנו שלשום:http://on.fb.me/XsoDUb). הממשלה מוטרדת כי חשיפה של עבודת השרים בפני הציבור תגרום לעבודה לא מקצועית של השרים, בשל חששם של השרים מביקורת ציבורית. זה תירוץ מוזר כי שרים שרואים לנכון לומר דברים שהציבור יאהב בפומבי ובחדרי חדרים מצביעים הפוך לא צריכים לקבל את אמון הציבור (וזה קורה לא מעט).

הגדלת השקיפות בפעילות מוסדות המדינה היא המטרה הראשונה והחשובה ביותר שהציב לעצמו המשמר החברתי. אנו עושים זאת על ידי כך שאנו עוזרים לאזרחים להגיע למוקד קבלת ההחלטות המרכזי בישראל, לכנסת ולוועדות. כל זאת  מתוך מחשבה שעצם נוכחותם של אזרחים, קרבתם לח"כים ומעקב שלהם אחר התנהלות ישיבות הוועדות מגבירים את 'קול העם' ומזכירים לח״כים עבור מי הם עובדים. כמו כן, אנו משתמשים בחומר שאנו אוספים כדי לשתף בו את האזרחים שנשארים בבית ומעורבים מרחוק. מביאים אליהם את המידע באופן בלתי תלוי, על עבודת הכנסת ועל עבודת הממשלה. המשמר משתף פעולה גם עם התקשורת ומפיץ את המידע באמצעותה, ובאמצעות האינטרנט והמדיה החברתית.

בהזדמנות זו חשוב לציין את פעילותו של ח"כ היוצא והשר מיכאל איתן לקידום השקיפות, חופש המידע והנגשת המידע לציבור. מחר בבוקר ה- 20.2.13 ייערך בכנסת מפגש חגיגי להקמת "השדולה לממשל פתוח ושקיפות". במעמד זה ייפרד ח"כ מיכאל איתן מהכנסת, הוא יוביל שיח פתוח עם הח"כים שהצטרפו לשדולה ו'יעביר להם את השרביט'. במפגש ישתתפו גם ארגונים חברתיים שעוסקים בהנגשת המידע לציבור והם יציגו את פעילותם בפני השדולה. גם המשמר החברתי יהיה שם שם, ונדווח לכם בהמשך.

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

נגישות
מילון המשמר החברתי – ש' | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs