מורה נבוכים לתהליכי החקיקה

<<< כתיבת עדויות                                                      מקורות מידע >>>

אחד התפקידים של הכנסת, בית המחוקקים שלנו, הוא לחוקק חוקים. שינוי החוקים הוא כלי בידי נבחרינו להשפיע ולתקן את סדר החיים בחברה, והם עושים זאת באמצעות הגשת הצעות חוק לאישור הכנסת. בין הגשת הצעות החוק למזכירות הכנסת ועד הפיכתן לחוקים רשמיים של המדינה ישנו תהליך מורכב של חקיקה, שמהווה נתח מרכזי מעבודתה של מליאת הכנסת ושל ועדותיה.

יש שני סוגים של הצעות חוק, הנבדלים זה מזה בהליך החקיקה. הסוג הראשון הוא הצעת חוק פרטית: לכל חבר כנסת עומדת האפשרות להגיש הצעת חוק פרטית מטעמו או מטעם קבוצת חברי כנסת התומכים בהצעתו. הסוג השני הוא הצעת חוק ממשלתית: הממשלה רשאית ליזום הצעות חוק מטעם אחד ממשרדיה.

התרשים להלן כולל את השלבים העיקריים בהליך החקיקה. הסבר מפורט יותר מופיע אחרי התרשים.

הצעות חוק פרטיות

כל חברי הכנסת יכולים ליזום הצעות חוק פרטיות, בין אם מהקואליציה ובין אם מהאופוזיציה, אך חברי הממשלה לא יכולים לעשות זאת. לרוב, הצעות החוק הפרטיות עוסקות בתיקונים מקומיים לחוקים קיימים ובנושאים נקודתיים, שכן אין להם תשתית משפטית ומוסדית להכין חקיקה רחבת היקף. חברי הכנסת יכולים לבקש מחבריהם לתמוך בהצעת החוק שהם מקדמים. למשל, הצעת חוק של חברת הכנסת מרב מיכאלי (העבודה) בנושא ביטול מאסר של בעלי חוב להוצאה לפועל זכתה לתמיכה של 76 חברי וחברות כנסת נוסף לחברת הכנסת מיכאלי.

חברי הכנסת מגישים את הצעות החוק שיזמו למזכירות הכנסת,ולאחר 45 יום הם רשאים להעלות את הצעתם לקריאה הטרומית במליאה, או למשוך את הצעת החוק במידה והתחרטו על הגשתה. לאחר הגשת הצעת החוק למזכירות הכנסת, הממשלה מגבשת את עמדתה בנושא בפורום ועדת השרים לענייני חקיקה. ועדת השרים קובעת את עמדת הממשלה ביחס לכל הצעות החוק הפרטיות שחברי הכנסת יוזמים, והיא אוכפת את עמדתה באמצעות משמעת ברזל קואליציונית. זאת ועוד, במקרים בהם הוועדה לא מגבשת עמדה, ברירת המחדל של חברי הקואליציה היא להתנגד להצעות החוק. המחקרים שלנו על עבודת ועדת השרים מראים בבירור שהממשלה שולטת דרכה באופן מוחלט בעבודת החקיקה בכנסת. בכך, למעשה, השתלטה הרשות המבצעת (הממשלה) על הרשות המחוקקת (הכנסת), נוצר עיוות חמור בהליך החקיקה, ועקרון הפרדת הרשויות נפגע. אנחנו פועלים לתיקון העיוות הזה בהעלאת הפעילות הדורסנית של ועדת השרים לענייני חקיקה על סדר היום הציבורי, ובדרישה לשקיפות בהליכי החקיקה בפרלמנט שלנו.

אם בחר חבר הכנסת להעלות את הצעת החוק שיזם להצבעה בקריאה טרומית במליאת הכנסת והמליאה הצביעה נגד הצעת החוק, אז ההצעה נדחית. אם המליאה אישרה את הצעת החוק בקריאה טרומית, אז ההצעה מועברת לוועדה הרלוונטית להכנה לקריאה ראשונה. הוועדה מקיימת דיונים במהלכם מכין צוות היועצים המשפטיים את ההצעה מבחינה משפטית לקראת המשך ההצבעות עליה, ודן בהצעת החוק עם כל הגורמים הקשורים להצעה. עם תום הדיונים בהכנה לקריאה ראשונה, הוועדה מעבירה את הצעת החוק למליאת הכנסת להצבעה בקריאה ראשונה.

הצעות חוק ממשלתיות

את הצעות החוק הממשלתיות מנסחים הפקידים והיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה שמטפלים בחוק. למשל, את חוק מע"מ אפס ניסחו במשרד האוצר. אנשי המשרד מכינים תזכיר של הצעת החוק, מעין טיוטה הפתוחה להערות הציבור ובעלי עניין שונים, ולאחר אישור התזכיר מגיש השר הממונה את הצעת החוק למזכירות הכנסת לאישור ההצעה בחקיקה. הצעות החוק הממשלתיות מגיעות למליאת הכנסת ישר אל הקריאה הראשונה. חשוב לציין שלא פעם משתמשת הממשלה בהצעות חוק פרטיות כדי לקדם חקיקה ממשלתית חלופית (לדוגמה חוק ההמלצות שהוגש כחקיקה פרטית אך היה בבירור חוק עם תמיכה ממשלתית). דוגמה נוספת ניתן לראות בהצעת החוק הפרטית של ח"כ מרב מיכאלי שהוזכרה קודם (עליה היו חתומים 77 ח"כים). זו זכתה לגרסה משלה כהצעה ממשלתית, עם שינוי אחד חשוב מאוד. בגלל כוחה של הממשלה על הליך החקיקה, נאלצו לבסוף חברי הכנסת ליישר קו עם ההצעה הממשלתית.

קריאה ראשונה

בהצבעות על הצעות החוק בקריאה הראשונה מתבקשים חברי וחברות הכנסת לאשר או לדחות את הצעות החוק שעל סדר היום. במידה והצעת חוק מאושרת בקריאה ראשונה היא חוזרת לדיוני הוועדה להכנה לקריאה שנייה ושלישית.

הכנה לקריאה שנייה ושלישית

זהו החלק המרכזי של הליך החקיקה: גם בדיונים אלה משתתפים חברי הכנסת, נציגי הממשלה, בעלי עניין ומומחים לנושא הצעת החוק שנדונה. למעשה, זה השלב שבו נקבע מה יהיה תוכן החוק בסופו של דבר. בדיונים אלה רשאים חברי וחברות הכנסת להציע הסתייגויות להצעת החוק ולהכניס בה שינויים. למשל, חוק הריכוזיות הונח לפני מזכירות הכנסת בגרסה אחת ויצא לאחר דיוני ועדת הכספים בצורה שונה לחלוטין.

ההסתייגויות שמציעים חברי הכנסת נוגעות לסעיפי הצעת החוק, במטרה לשנות את החוק ולעצב אותו בצורה שונה. במקרים מסוימים ההסתייגויות משמשות גם כתירוץ לעכב את הכנסת הצעת החוק: למשל לחוק מע"מ אפס הגישו חברי הכנסת לא פחות מ-2,000 הסתייגויות, מה שגרם לדחיית ההצבעה עליו. על ההסתייגויות הללו מתקיים דיון בוועדה ולפי דרישת חברי הכנסת המסתייגים, גם במליאה. עם תום מלאכת החקיקה בוועדה עוברות הצעות החוק למליאת הכנסת להצבעה בקריאה שנייה ושלישית.

קריאה שנייה ושלישית

בשלב זה שתי הקריאות נכרכות יחדיו. במקרים חריגים מזכירות הכנסת מאפשרת להפריד את הקריאות. הקריאה השנייה מטרתה להצביע על כל סעיף מסעיפי החוק בנפרד וכן על ההסתייגויות שהציעו חברי הכנסת במהלך דיוני הוועדה, ובקריאה השלישית מצביעים על החוק כולו.

לאחר אישור החוק בקריאה השנייה והשלישית, מועבר החוק לחתימה לנשיא, לראש הממשלה ולשר הממונה על ביצועו, ומתפרסם ברשומות. כך נכנס החוק לספר החוקים של מדינת ישראל.

<<< כתיבת עדויות                                                      מקורות מידע >>>

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

נגישות
מורה נבוכים לתהליכי החקיקה | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs