הטרגדיה של חוק הספרים

הטרגדיה של חוק הספרים

יום שני, ה-15-10.12, 9:00, ועדת החינוך, התרבות והספורט – הדיון על הצעת חוק להגנת הספרות והספרים (הוראת שעה*)

הדיון על חוק הספרים יכול היה להיות חזון אחרית הימים. לימור לבנת שרת התרבות, ופרופ' יוג'ין קנדל דיברו על כשל שוק, מיזוג אנכי, ומחדלי הממונה על ההגבלים העסקיים, וקדמו את הצעת החוק, אבל הצהרת יו"ר הוועדה בתחילתו: "בגלל ההחלטה לפזר את הכנסת לא תתקיים הצבעה היום. נעשה מאמץ להביא את החוק למצב של הצבעה עם פתיחת הכנסת אחרי הבחירות", משאירה טעם של החמצה ואפילו כעס גדול

טובת התרבות העברית

להגיע לחדר הוועדה ולראות את הלוביסטים מתגודדים בחוץ כי היו"ר עינת ווילף אסרה עליהם את הכניסה, היה מפנה מעניין בעלילה, עם רמז לקראת דברי שרת התרבות לימור לבנת שפתחה את הדיון בברכה על הוצאת השדלנים החוצה כי "הקשר הסימביוטי הזה נעשה ממש בלתי אפשרי" – ומשם נסקה למחוזות שרק לפני כמה חודשים נראו בלתי אפשריים:

"ספר הוא מוצר תרבותי. ספר אינו קוטג׳", אמרה ומייד התגוננה מפני המתקיפים נושאי דגל הניאו ליברליזם: "אני מונעת מדבר אחד בלבד – טובת הסופרים והספרות. אנחנו עם אחד קטן שדובר שפה אחת בת אלפי שנים. זו שפה אחת שצריכים לשמור עליה"

ואז: "בשוק הזה נוצר מונופול של שתי רשתות, צומת וסטימצקי, כשצומת היא בעלות אנכית. כלומר כרגע השוק נמצא בידיים של דואופול.  הדואופול יצר מצב של כשל שוק שלצערנו הממונים על ההגבלים העסקיים לא ידעו לטפל בו. במקום שהממונה מסרב להתערב ולראות את התמונה, אז לצערנו צריך להתערב באמצעות חקיקה".

וכאן היא חוזרת לקונפליקט האידיאולוגי בו היא נמצאת: "לצערי, כי זה בניגוד להשקפת עולמי. אני מאמינה בשוק חופשי…"

זה השלב בו השרה מונה את כל כשלי השוק ומסבירה שהמצב הביא את כל השוק לקריסה מוחלטת. לכן היא מקדמת הצעת חוק והתערבות חקיקתית ועושה את זה לא בחדווה ולא בששון, ובניגוד להשקפת עולמה, אבל טובת התרבות העברית מחייבת.
[space height="HEIGHT"]
המצגת של פרופ' יוג'ין קנדל. יושב משמאל הסופר חגי ליניק

המצגת של פרופ' יוג'ין קנדל. יושב משמאל הסופר חגי ליניק

[space height="HEIGHT"]

כשל שוק, או למה יש צורך בחקיקה (רקע) 

בדצמבר 2002 הממונה על ההגבלים העסקיים דרור שטרום, אישר את השותפות בין רשת יריד הספרים (בשותפות של זמורה ביתן וכנרת) לרשת צומת ספרים. באוגוסט 2005 הוכנסה הוצאת מודן לשותפות. אז תכירו את צומת ספרים שהחלוקה בין השותפים שלה היא שליש שליש שליש. שליש צומת (בבעלות אבי שומר), שליש זמורה ביתן כינרת (יורם רוז ערן זמורה) שליש מודן (עודד מודן). אבי שומר מנכ"ל.

כלומר מיזוג אנכי. מיזוג בין רשת שיווק ליצרנים. בין רשת חנויות ספרים להוצאות ספרים.

התוצאה: אין תחרות חופשית בין הוצאות הספרים. היצרן הוא גם המשווק. והוא לא עושה את זה תחת שמו (לדוגמא רשת חנויות מודן שהיתה קיימת בעבר והעידה על עצמה שהיא שייכת להוצאת מודן) הוא קורא לעצמו "צומת ספרים" למרות שהוא רשת השיווק של "זמורה ביתן ומודן".

גילוי נאות: אני ככתבת הספרים של גלובס יצאתי ב-2008 לעשות כתבה על שבוע הספר, שם גיליתי את המיזוג האנכי, והעליתי אותו בסדרה של כתבות, בעקבותי הלכו העיתונאים האחרים, והתחיל מאבק של התאחדות המו"לים אל מול הממונה על ההגבלים העסקיים דאז רונית קן, שסירבה בכל תוקף להקשיב לטיעונים על כשל שוק (אפשר לקרוא תקציר כאן: "ריכוזיות – אנטומיה של ריסוק ענף"). לכן זה היה לי כמפל מים ביום חמסין במדבר צחיח לשמוע את השרה לבנת ואת פרופ' יוג'ין קנדל חוזרים שוב ושוב על המילים "במקום שהממונה מסרב להתערב ולראות את התמונה, אז לצערנו צריך להתערב באמצעות חקיקה"

[space height="HEIGHT"]

 השתתפות מרשימה בדיון

אורחים: השרה לימור לבנת ופרופ' יוג'ין קנדל

מסתבר שחוק הספרים שמייצג בעייתיות שחוצה את כל מגזרי המשק משך אליו חברי כנסת רבים ולאו דווקא חברי הוועדה: ח"כ ניצן הורוביץ (שהוביל את הצעת החוק בשלב השני שלה, עד שחבר לשרה לבנת והטיפול עבר אליה), ח"כ מוחמד ברכה, ח"כ אנסטסיה מיכאלי (נכנסה באמצע), ח"כ רחל אדטו (שרצתה לדבר, אך נאלצה לחכות לתורה ומאחר והיתה צריכה לרוץ לוועדת חוץ ובטחון עזבה בצער את המקום), ח"כ יוחנן פלסנר, ולקראת סיום הדיון נכנס ח"כ יואל חסון.

משתתפים מענף הספרים: ירון סדן, יו"ר התאחדות המו"לים ומנכ"ל עם עובד לשעבר שקידם רבות את המאבק למען חקיקה, יפתח דקל, מנכ"ל הוצאת כתר, רחלי אידלמן, מול"ית הוצאת שוקן, יונתן נדב (חיליק) מו"ל הוצאת חרגול, יגאל שוורץ, פרופ' לספרות ועורך ראשי בכנרת זמורה ביתן, אבי שומר, מנכ"ל צומת, ערן זמורה, מו"ל זמורה ביתן), יורם רוז, מו"ל כנרת, איריס בראל, מנכלי"ת סטימצקי,  והסופרים: רונית מטלון, רחל גוברין, חגי ליניק

הלוביסטים כאמור בחוץ. (בדיעבד מסתבר שליד שולחן הוועדה ישבה לוביסטית לשעבר, מה היא עושה היום לא ברור) לאחר סיום הדיון נראה אותם יושבים במזנון עם אנשי צומת-כנרת-זמורה-ביתן.

רונית מטלון ומשמאלה ירון סדן

רונית מטלון ומשמאלה ירון סדן

[space height="HEIGHT"]

מהלך הדיון

דברי פתיחה חגיגים של השרה לימור לבנת, ואחריה מצגת של הפרופ' יוג'ין קנדל שיעץ והיה שותף מרכזי לניסוח הצעת החוק. בסיום דבריו ח"כ ניצן הורוביץ ממובילי הצעת החוק, אמר כמה מילים, ואז התקיים סוג של דיון על הדברים שהוצגו בפני חדר הוועדה המלא מפה לפה.

במהלך ההצגה הארוכה והמפורטת של פרופ' קנדל נשמעו קריאות ביניים נרגזות של יורם רוז (מו"ל הוצאת כנרת), שדוכאו ביד רמה ע"י יו"ר הוועדה עינת ווילף, אבל בסך הכל התנהל דיון תרבותי, מעמיק ומרתק שכמוהו אין רבים (אם יש בכלל בוועדות הכנסת).

הניאו ליברליזם בשירות התרבות

החלק המרתק בכל הדיון, היה דווקא צד הצגת הטיעונים בעד החוק. עד היום הורגלנו בכך שהמתנגדים לו הם אנשי הניאוליברליזם שטענו נגד התערבות ממשלתית מחד וזעקו חמס על הפגיעה בקונים מאידך (עם איסור המבצעים ב18 החודשים הראשונים להוצאת הספר). ופתאום נשמעו הטיעונים בדיוק מהצד ההפוך. הצד הדוגל ביד נעלמה ובשוק תחרותי.

גם השרה וגם יוג'ין קנדל חזרו שוב ושוב על העובדה שאין כאן שוק חופשי. להיפך יש כשל שוק, שהמיזוג האנכי מרסק את הענף, שאין אפשרות לשחקנים אחרים ואם המצב ימשך נשאר עם שוק בו שני שחקנים בלבד – צומת וסטימצקי וזו (וכאן שימו לב) סכנה גדולה לתרבות העברית. שניהם דיברו על הצורך במיגוון רחב של קולות ספרותיים דבר שלא מתאפשר במצב הנוכחי, ושניהם דיברו על חשיבות התרבות לחוסנה של המדינה.

פרופ' קנדל: "שוק הספרים בארץ ובעולם שונה משווקים אחרים בשל העובדה שהכוח נמצא בידי החוליה החרונה בשרשרת. מי שמתחרה על מכירת הספרים לא בעלות של הוצאת הספר, וזה מה שנותן כוח בידיו וזה יחודו של הענף". וכאן הוא מגיע לאמירה הכלכלית: "אנחנו לא יכולים לצפות משום תעשייה להתקיים כשהעלויות שלה גבוהות מההכנסות. זה מה שקורה בשוק הספרים ולכן הוא לא יכול להמשיך ולהתקיים במצב הנוכחי".

כאן מתחיל שיעור קטן בכלכלה ששיאו: "כשהרבה מו"לים מתחרים ביניהם על האיכות התוצאה תהיה יותר טובה. במצב הנוכחי כמות המו"לים תקטן מאוד. ואני בא מאסכולת שיקגו ולכן אני טוען שהתחרותיות תהיה גדולה יותר".


לאורך כל ההרצאה  חוזר קנדל ומדגיש את ההבדלים בין הארץ לחו"ל, איך מתמודדים עם המצב הזה בחו"ל. במקומות בהם יש חקיקה ובמקומות בהם אין חקיקה אבל השוק לא מגיע לכשל כמו בישראל כי מראש לא איפשרו לו להגיע לשם, וחוזר ומזכיר שהוא תוצר אסכולת שיקגו. פרופ' קנדל גם מתקיף את שיטת התמריצים למוכרנים שממליצים לקונים על ספרים מסויימים שבאותו חודש קבלו הוראה לקדם. מסביר שזו הונאה של הציבור ושל הקונה ושזה גם מגביל את חופש הבחירה שלו, מה שמייצר מצב של חוסר אמון בין הקונה למוכר (שוב, אלף בית של כלכלה כדבריו).

חוק הספר והמצב בעולם
[space height="HEIGHT"]

אין אכיפה ואין פיקוח

ח"כ הורוביץ מודה לשרת התרבות ולפרופ' קנדל ומזכיר את הבעייה הקשה בכל תחומי החקיקה (החברתית) בכנסת – חוסר האכיפה. מה יואילו כל החוקים היפים והמתוקנים אם אין עליהם חקיקה ואין כל פיקוח (בעייה שחוזרת בכל וועדות הכנסת ובכל סוג של חקיקה).

ובדיוק על הנושא הזה הוסיף ח"כ פלסנר את הסתייגויותיו או ליתר דיוק תהיותיו – איך תעשה האכיפה (זה גם הנושא עליו הוועדה עוד צריכה לשבת ולדון ולסגור קצוות בהצעת החוק, כי בלי אכיפה, לא יצלח החוק). ראוי לציין שבהצגת החוק, שם קנדל דגש על נושא האכיפה, והוא גם מופיע כאחד הסעיפים.

[space height="HEIGHT"]

אבי שומר מנכל צומת ספרים

דור שלישי למו"לות ועכשיו מבוהל

כמצופה המתנגדים להצעת החוק (המאוד מפורטת ומסודרת שלא משאירה פינה לא מטופלת, לבד מפירוק המיזוג האנכי) הם השותפות צומת-כנרת-זמורה-ביתן.
ערן זמורה פותח בהתרגשות: "אני דור שלישי למו"לות ובחודשים האחרונים אני מבוהל". כדי  להוכיח את הבעייתיות של החוק הוא מקרין מצגת משלו (כמובן שהוא לא מסביר את האינטרסים הכלכליים שלו, אלא את מה שהוא חושב שאפשר להציג כפגיעה בציבור) ומנסה לשכנע לחזור להצעה המקורית (שבעבר כמעט והצליחו להטות את הכף לשם) לייצר חוק "להגנה על סופרים" כלומר שהמדינה תייסד קרן שתתמוך בסופרים, רק שיעזבו את השוק להמשיך כדרכו:

הסכנות של החוק מוצע על פי ערן זמורה

הסכנות של החוק מוצע על פי ערן זמורה

אבי שומר, מנכ"ל צומת ספרים, מציע לתת לחוק את שמו האמיתי "זה לא החוק להגנת הסופרים אלא החוק לפגיעה בצומת", כדבריו, ומציג אופציות של עקיפת החוק ושיטות לרמות במידה והחוק יעבור.

פרופ' יגאל שוורץ, העורך הראשי של כנרת, מביא טיעון מרתק כנגד החוק. כמי שאמון על חקר הספרות והתרבות ולכן הוא בעד מוביליות בתרבות, יש לו הסבר למה יצרו את החוק הזה ומי – מדובר באליטה שרוצה לשמר את עצמה ולא לאפשר לקונה הפשוט אפשרויות בחירה בקנייה של הרבה ספרים (אבא במחאה) אלא רק ספר אחד.

יורם רוז, מו"ל כנרת, מנסה את מזלו בהערות על שיטות הפיקוח והמדידה.

ומנגד

איריס בראל, מנכל"ית סטימצקי שאמורה גם היא, למרות התחרות העזה עם צומת אמורה להתנגד לחוק, לא רק שמצדדת בו, אלא שחוזרת ומדגישה את שעת החירום בה הענף עומד "השוק על סף קריסה" היא זועקת, ואז: "צר לי לשמוע שהחוק לא יעלה להצבעה היום, ואני רוצה להזכיר לכם שאתם נבחרי ציבור ואתם צריכים לטפל בנושאים החשובים לציבור"

גם ח"כ יואל חסון שנכנס כולו נרגש לקראת הסוף אומר בדרמתיות שהוא מופתע לשמוע שהצעת חוק הספרים לא תקודם לקריאה שנייה ושלישית בשל הקדמת הבחירות. ומוסיף שכמי שהיה יו״ר הקואליציה בכנסת הקודמת הוא פנה ליו״ר הכנסת בבקשה לאפשר עוד שבועיים לקידום הצעות חוק חשובות. הוא קורא ליו״ר הועדה לפנות לריבלין לבקש שיאפשר להביא את החוק להצבעה עכשיו ולא לחכות לכנסת הבאה, וכל זה בשל דחיפות הנושא.

הטרגדיה של חוק הספרים

כאמור יום שני היה יכול להיות יום אחרית הימים לענף הספרים. סוף סוף, אחרי חמש שנים של מאבק, אחרי שלוש שנות עבודה קשה על החוק, אחרי שנפל בוועדת שרים לחקיקה, ואחר כך הוקפא שם, עבר סוף סוף, גם בקריאה ראשונה.

ועכשיו ראש הממשלה הכריז על אחריות לאומית ופיזר את הכנסת, והחוק עומד להקבר שוב. סיום העבודה עליו יוקפא, כדי שיוכלו לחזור ולדון בו בכנסת הבאה יצטרכו להכריז עליו את עקרון הרציפות. ומי יודע מי יהיה בממשלה הבאה ומה יהיה בכנסת, האם החוק יעבור בכלל?

שוק הספרים כזכור בקריסה וענף שלם וחיוני לקיומה של המדינה ירד לטמיון.

______________________________________________________________

* הוראת שעה –  חוק שתוקפו הוגבל בזמן מראש. זאת, להבדיל מיתר החוקים והתקנות, שעומדים בתוקף כל עוד לא בוטלו או תוקנו.

 

4 comments

  1. תודה על הסיקור המפורט!
    יחד עם זאת, אני עדיין לא השתכנעתי שחוק הספרים באמת יגן עליי או על הסופרים.
    ממליץ בחום לקרוא את הבלוג שצירפתי:
    http://keshelshuk.blogspot.co.il/2012_06_01_archive.html

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

נגישות
הטרגדיה של חוק הספרים | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs