המחאה לא מתה, היא רק מחליפה את עורה: סיפורם של הפעילים שהתמודדו בבחירות המקומיות

המחאה לא מתה, היא רק מחליפה את עורה: סיפורם של הפעילים שהתמודדו בבחירות המקומיות

חלקם הגדול אמנם לא הצליח להיכנס למעוצה המקומית שלהם, משאלת לבם, אבל אנשי המחאה החברתית 2011 אשר התמודדו בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות נהנו מכל רגע. "הדרך לא פחות חשובה מהמטרה הסופית", הם מסתכלים במבט לאחור על הקמפיין בו השתתפו, עמוסים בחוויות ובאנשים חדשים שהכירו. חיה מיכאלי, ברוך ארן ושלי דביר, שהתמודדו לבחירות המקומיות בגבעתיים, בנימינה ותל אביב, מספרים על החודשים האחרונים.

"יש לנו קרוב לאלף איש שרוצים לשתף אתנו פעולה"

ברוך אורן, ממקימי עמותת "שישה צבעים – לבניית קהילה גאה בישראל", הפך בשנים האחרונות לפעיל במשמר החברתי ולחבר בוועד המנהל שלו. לאחר פעילות במחאה החברתית שכללה גם עבודה על הספר "שדה האוהלים – מסקנות המחאה", החליט אורן להקים בבנימינה את הרשימה העצמאית "ירוק לכולנו", ולרוץ הן למועצת העיר ולראשות. "הצלחנו ליצור פרץ של תודעה בכל הקשור לשיטה הירוקה", הוא מפרט את משנתו ממסע הבחירות, "השיטה הזו כוללת אי אלימות, דמוקרטיה שטוחה ושיתופית – כלומר כזו שמשתפת את הציבור. זה מעבר לאקולוגיה".

למרות שרשימתו לא השיגה את מטרותיה, אורן לא מתחרט לרגע על המסע שעבר. "יש לנו קרוב לאלף שותפים שהביעו עניין לשתף אתנו פעולה. בבחירות השגנו 86 קולות לראשות המועצה מתוך 3,000 שהיו דרושים, ו-263 קולות מתוך ה-402 שדרושים כדי להיכנס למועצה. מסע הבחירות נועד לספר לתושבים עלינו ועל האג'נדה והשיטה שלנו", הוא מציין ומוסיף, "ניצלנו את המסע בחירות כדי לשמור על קשר עם תושבים שרוצים שינוי דרך במועצה המקומית, וזה מה שאנחנו רוצים לעשות בחמש השנים הקרובות". מאז שהבחירות הסתיימו, פרסמה רשימת "ירוק לכולנו" לוח אספות שיתקיימו בכל שכונות בנימינה וגבעת עדה, "כדי לעשות את השינוי כתושבים ובלי הכוח של המועצה המקומית".

ברוך אורן

ברוך אורן

במאבק שבין המחאה החברתית לבין הפוליטיקה המקומית, ברוך אורן לא מהסס באיזה צד לבחור. "הרשימה שלנו כללה אנשים שיצא לי להכיר במחאה החברתית, היינו ביחד בהפגנות במאהל החופים ונגד יוקר המחיה. אנחנו לא רואים את עצמנו כמי שעברו לפוליטיקה – אנחנו עדיין אנשי מחאה שהכניסו תחום נוסף של פעילות פוליטית".

בהסתכלות רחבה יותר על עתיד המחאה החברתית והבחירות לרשויות המקומיות, ברוך אורן מסתכל על התמונה המלאה של עשרות המתמודדים שהם "ילידי המחאה". "היו המונים שניסו להיכנס למועצות מקומיות, כמעט בכל ראשות מקומית היו פעילי מחאה שניסו להיכנס אליה", הוא מפטיר ומציין את יהודה יוגד מכפר סבא – "בוגר המחאה" שכן נכנס למועצה. " למה לא נכתב על זה? התקשורת לא מתעסקת בממשל המקומי, ופחות עוד במחאה החברתית. אוהבים לראיין את מי שזכה בבחירות ולא את מי שהתמודד להן".

"בזכות האנשים שהכרתי התביעה לשקיפות רק תגדל"

מנדט אחד היה חסר לסיעת מרצ בעיר גבעתיים כדי שפעילת המשמר החברתי, חיה מיכאלי, תיכנס למועצה המקומית, לאחר שסיימה במקום החמישי בפריימריז של הסיעה, והתקדמה לאחר מכן עד למקום הרביעי. עם עבודת שטח נמרצת סיעת מרצ נכנסה עם שלושה מנדטים למועצת העיר. "אני לא מופתעת מהתוצאה", פותחת מיכאלי, "התייעצתי עם אנשים והבנתי שרק במקרים נדירים מקבלת הסיעה (באופן יחסי) יותר מנדטים בבחירות המקומיות מאשר באלה הארציות. הנחתי שמרצ תגדל משניים ותקבל שלושה מנדטים גם בגלל רוח גבית מהסקרים האחרונים לבחירות לכנסת שתשפיע על הסיעה המקומית".

למרות ההנחות המוקדמות, מיכאלי חשבה ופנטזה על ניצחון שיכניס אותה בכל זאת. "כשאתה עובד אתה תמיד חייב להאמין באופק מסוים, אחרת אין טעם להתמודד. בלי מחשבה על ניצחון אין אנרגיות, ואי אפשר לעבוד ככה בעבודה פוליטית-חברתית. חלמנו על חמישה מנדטים, והתקווה הזאת הניעה את כולנו".

 

חיה מיכאלי, ראשונה מימין

חיה מיכאלי, ראשונה מימין

"להתנדבות במשמר החברתי היה חלק נכבד בהחלטה להתמודד", היא מפרטת על הקשר בין המשמר לבחירות המקומיות, "אם לפני שנים הציעו לי להתמודד ולא הסכמתי, והנושא של שקיפות וזכות הציבור לדעת ולהשתתף בהליכים גורליים לא היה חשוב לי, החלטתי להתמודד עם מצע שמדבר רק על הנושא הזה: שקיפות, מנהל תקין ושיתוף התושבים".

הדרישה לשקיפות ולפוליטיקה נקייה, אותה הובילה מיכאלי בקמפיין, התבטאה בהבעת אי-הזדהות עם מועמד כזה או אחר. "אנשים מהשטח דרשו מאתנו להודיע על תמיכתנו במועמד מסוים, ולי כ-'מחזיקת תיק השקיפות' היה קל להגיב שללא קשר לזהות המועמד שייבחר, יש לפקח על ראש העירייה ולוודא שהוא שקוף לציבור ומשתף אותו בהחלטותיו. לאט-לאט זאת הפכה לטענה שחזרה מפי שאר הפעילים שלנו".

היא מוסיפה, "אמרנו שלא משנה מי ינצח, אנחנו נהיה אלה שנבדוק את העבודה שלו ונדאג לכך שיפרסם את המכרזים והתקציבים וההסכמים. זה מטען שהבאתי איתי מהמשמר החברתי".

בראיון איתה היא מספרת על מציאות עגומה של אי-שקיפות. "המועמד שזכה בבחירות לראשות העירייה, חשף את ההסכמים הקואליציוניים שלו רק כ48 שעות לפני הבחירות, בניגוד לחוק". ומוסיפה, "ראש סיעת הבית היהודי בעיר הסתובב עם תכנית מתאר בשכונה והראה אותה בחוגי בית במטרה שיתמכו בו. חשבנו שזה שוחד בחירות בגלל שהוא ראש הוועדה לתכנון ובנייה. כשיו"ר ועדת תכנון מקומית מראה תכניות לתומכיו בחוגי בית , זה יכול להיות שני דברים – הבטחת בחירות או שוחד בחירות, כלומר הצבעה תמורת אישור התכנית". "אני לא אופטימית בנוגע לשקיפות במועצה. הכלים בידי הציבור הם מאוד מצומצמים", היא מסכמת.

"אני לא נוטשת את הפעילות שטח"

שלי דביר, עורכת דין במקצועה ומקום שלישי ברשימת "עיר לכולנו התל אביבית, היא אחד מסיפורי ההצלחה של אנשי המחאה החברתית אשר נכנסו למועצה העירונית. דביר, המרכזת בהתנדבות את עמותת "חיים כהן להגנה משפטית על זכויות אדם", הייתה אחת ממובילות מחאת העגלות – קמפיין אזרחי אשר הוביל בסופו של דבר לחקיקה בהתאם בכנסת.

"מעבר למחאת הדיור ויוקר המחיה, שאני תמכתי בה, הבנו שאנחנו משלמים משהו כמו משכנתא שניה, 3,500 ₪ בחודש, על גן ילדים. קראנו לזה 'המשכנתא השנייה בחינוך'. הייתי אחראית על הניהול וההובלה של מחאת העגלות – לא ציפינו להרבה קהל אבל ביום ההפגנה, בשדרות בן ציון, הגיעו 9,000 עגלות. הבנו שיש מצוקה קשה".

למרות ביקורת על דרישותיה המופרזות של המחאה, כגון יישום חוק חינוך חינם מגיל שלוש שהוקפא על ידי הממשלות האחרונות, חצי שנה לאחר הפגנת העגלות החליטה הממשלה להפשיר את החוק ובעצם ליישם את חוק חינוך חינם. "כל העיריות אמרו שזה לא אפשרי, שאין תקציבים, אבל בסופו של דבר מצאו את התקציבים לחינוך חינם מגיל שלוש", היא אומרת.

שלי דביר, מיוזמי מחאת העגלות וחברת מועצה מטעם עיר לכולנו

שלי דביר, מיוזמי מחאת העגלות וחברת מועצה מטעם עיר לכולנו

אבל העבודה הציבורית של דביר אינה מסתיימת בחינוך חינם, וכעת במועצה המקומית היא מתכוונת להיאבק על איכות החינוך בעיר תל אביב. "אני אאבק על איכות החינוך מבחינת כוח האדם, דבר שניתן לפתור ברמה המוניציפלית דרך הוספה של סייעות בגני הילדים. אני נלחמת בתקן המינימום, סייעת וגננת אחת על 35 ילדים, ואלחם על כך שהעירייה תיתן לתושבים יותר מהמינימום הנדרש", היא מספרת ומציינת לדוגמא את נתניה, בה קיימות שתי סייעות על אותו מספר של ילדים. "אם עיריית תל אביב מדברת על חינוך, היא צריכה להשקיע כספים ולעשות מעשים, לא רק לדבר".

ומה לגבי המאבקים הקודמים, האם תעדיף את השינוי בעירייה? "אני לא נוטשת את פעילות השטח", היא מציינת בביטחון, "בכמה ימים מאז שנבחרתי ישבתי עם קבוצות של הורים שמקודם היו יריבים פוליטיים שלי. באתי לקדם את תושבות ותושבי תל אביב, ואני מאמינה שהכוח והידע מצוי בידי הקהילה- לכן יש לחזק אותה. העבודה עם קבוצות תושבים וחיזוק של ועדים קהילתיים זה תחום שחיזקתי ואני אמשיך לחזק כחברת מועצה".

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

נגישות
HTML Generator Sample Page

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs