דיבורים כמו חול ואין מה לאכול
צילום: The Israel Project, פליקר

דיבורים כמו חול ואין מה לאכול

חבילת החקיקה הקואליציונית עברה השבוע בלי חריקות מיוחדות. טכנאי החקיקה של הקואליציה בראשות ח"כ יריב לוין (הליכוד ביתנו) הידקו כמעט את כל ברגי הקואליציה ברגע האמת, והמכונה עבדה. הם עשו זאת באופן דורסני כלפי הכנסת כולה – חברי קואליציה ואופוזיציה כאחד – שנדרשו למשוך את הסתייגויותיהם בכל אחת משלוש יוזמות החקיקה, באמצעות מסמך ההסכמות הקואליציוני.

טכנאים, מטבעם, מבצעים פעולות טכניות: יצירת רוב קואליציוני, מחזור חוקים וחקיקה הצהרתית שלהם, כפי שהשתקפו היטב בחבילת החקיקה הנוכחית: קבלת חוק קיים כחוק יסוד (חוק משאל העם), חקיקת גרסה דומה לחוקים שנפסלו בבג"צ בעבר (חוקי הגיוס), או הגבהת המכשולים הטכניים עבור מי שרוצים לשמור על הייצוגיות בבית הנבחרים של החברה הישראלית המשוסעת.

יש משהו ממכר בפעולות הטכניות האלה, אבל כמו הרבה דברים ממכרים גם בהן יש אשליה. כך כתב יו"ר סיעת יש עתיד, עפר שלח, לא הרבה זמן לפני שנכנס לפוליטיקה:

"אין שום דבר בשיטה הישראלית שמונע מהשליט לשלוט. להיפך: נעדרים ממנה האיזונים והבלמים, שהופכים את נשיא ארצות הברית, למשל, לתלוי הרבה יותר במערכת הפוליטית מראש ממשלת ישראל… כאן הפרלמנט מצביע בגושים מוכתבים מראש, בית המשפט – למרות התלונות על עריצותו – מתערב בסך הכל הרבה פחות מבמדינות אחרות. נכון, הממשלה היא קואליציונית, השרים הם פוליטיקאים והקדנציה שלהם קצרה. אבל לא זה מה שמרעיל את הפוליטיקה שלנו, אלא שני דברים שהם בתחום הלא-טכני: מנהיגים ללא מנהיגות, ועם שמפחד לקחת את גורלו בידיו.

אין טכניקה שתציל אותנו מעצמנו. צריך לצמצם את מספר השרים, אבל לא כדי לחזק את המשילות. מה שצריך הוא מנהיגים שירצו לשלוט, וציבור שיתבע את זה מהם מדי יום. כל השאר הוא אחיזת עיניים, שרק עוזרת לשמר את הכאוס הקיים – כי היא יוצרת אשליה שאם רק נשנה איזה חוק, הכל ייפתר."

לאור הדברים שכתב, האם היה צפוי ששלח יתמוך בחוק המשילות שעבר השבוע? האם גם הוא, כמו ח"כ עדי קול, הצביע בעד חוק המשילות כי בכך הוא הצביע בעד יאיר לפיד?

שלח וקול הם לא היחידים שחושבים דבר אחד ועשו דבר אחר בשבוע האחרון. הדיון הציבורי הער סביב חוק המשילות הציף גם את המכתב ששלח ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג (העבודה) לראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולציפי לבני, אז יו"ר האופוזיציה בהצעה ליצור שיתוף פעולה להעלאת אחוז החסימה ל- 4%. גם פעילות העבר של סיעת מרצ להעלאת אחוז החסימה הוזכרה לאור הביקורת שהעבירו חברי וחברות הסיעה על חוק המשילות. דוגמה נוספת היא עמדתו המשתנה של ח"כ יוני שטבון: שטבון התנגד לחוקי הגיוס השבוע, ואף זכה על כך לעונש מסיעתו, הבית היהודי. רק לפני כחודש הוא הציג תמיכה מלאה בחוק.

הזיגזוגים של הפוליטיקאים משקפים את הליכי החקיקה הנוכחיים: במקום קו ישר ודרך לקראת מטרה מסוימת, הפוליטיקאים שלנו מפריחים בלוני ניסוי לאוויר; במקום לעסוק במהות, הם עוסקים בטכניקה. זאת ועוד, הפרחת בלוני הניסוי לרוב תעסוק בנושאים המצויים במחלוקת ציבורית, אם אפשר אז תוך שיסוי של מגזר אחד באחר, וכל זאת עם עטיפה של מילים יפות כמו שוויון בנטל, בנאומים חוצבי להבות על חזרתה של הציונות ובדיבורים על חשיבותה של משילות.

לצד הזיגזג של שלח בעניין המשילות, תוכן הטקסט שלו והזמן שבו נכתב חשובים גם כן: מבחינת התוכן, שלח מזהה שני גורמים רעילים בפוליטיקה הישראלית: מנהיגים ללא מנהיגות, ועם שמפחד לקחת את גורלו בידיו. מבחינת הזמן, שלח כתב את הדברים חודשים ספורים לפני פרוץ מחאת הקיץ של 2011 – מחאה שבה הציבור ניסה סופסוף להשפיע על המדיניות בישראל.

לכאורה – דבר לא השתנה: דור שלם עדיין חסר דיור, מחירי המזון מאמירים, יוקר המחייה בלתי נסבל והפערים החברתיים מתרחבים. מצד שני, המחאה יצרה שינוי תודעתי רחב. בהיבט הפוליטי המודעות הציבורית שלאחר מחאת 2011 עברה מהפכה תודעתית של ממש. במקביל, המידע הזורם ברשתות החברתיות מאפשר לציבור ליצור זיכרון פוליטי טוב, מדויק ויעיל יותר מאי פעם. הפייסבוק פתוח והמקלדת רושמת. ככל שהיעילות של הזכרון הפוליטי משתפרת, וככל שהמעורבות של הציבור בחיים הפוליטיים גוברת – היכולת של הציבור לדרוש דין וחשבון מנבחריו גוברת גם כן.

העיסוק בטכניקה במקום המהות והעטיפה היפה של דברי הפוליטיקאים הם מסך עשן שצריך לפזר. הביטוי "דיבורים כמו חול, ואין מה לאכול" נכון לעניין גם בגלל הפירוש הרווח של הביטוי – מילים ריקות מתוכן, וגם בגלל המשמעות המעשית המשתמעת מהביטוי – בזמן שנבחרי הציבור שלנו מדברים כל כך הרבה, המצב החברתי והכלכלי נהיה גרוע יותר עבור ציבור הולך וגדל, עד כדי רעב ועוני.

לא פשוט לפזר את מסך העשן הזה, בטח במדינה מורכבת כמו שלנו. הנה, עוד מטח גראדים על יישובי הדרום. ועדיין, אין דרך לפזר את מסך העשן הזה מלבד מעורבות ציבורית גבוהה, ודרישה מתמדת מנבחרי הציבור שלנו לעבוד בשבילנו באופן ישר והגון. לשם כך עלינו להפעיל את הזיכרון הארגוני שלנו, זה שעוזר לנו לחשוף את העיוותים, הזיגזוגים, ההבטחות הלא ממומשות והשקרים. עלינו לזכור מי עובד בשבילנו ומי מתרץ תירוצים. עלינו לומר לנבחרי הציבור שלנו: את הדין והחשבון שלכם תתנו בפנינו.

נגישות
דיבורים כמו חול ואין מה לאכול | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs