חוק ההזנה בכפייה: הכריזמה של רגב לא מאפילה על אופן ניהול הדיון הדיקטטורי

חוק ההזנה בכפייה: הכריזמה של רגב לא מאפילה על אופן ניהול הדיון הדיקטטורי

ועדות: ועדת הפנים והגנת הסביבה; נוכחים: אחמד טיבי, באסל גטאס, דב חנין, דוד אזולאי, דוד צור, יפעת קריב, ישראל אייכלר, מירי רגב, מרב מיכאלי, פנינה תמנו-שטה, תמר זנדברג

היום ‫(יום ב') נתכנסה ועדת הפנים בכדי לדון בהצעת החוק הקובעת כי אסירים ועצירים אשר שובתים רעב ונמצאים בסכנת חיים‫, יהיה אפשר להזין אותם בכפייה‫. בוועדה הועלו סייגים מטעם הסיעות‫: יש עתיד‫, העבודה‫, חד"ש ומרצ‫.

ההסתייגיות היו על בסיס דומה‫, והדברים של הח"כים הנוכחים מהסיעות השונות חזרו על עצמם‫. לטענתם החוק אינו חוק הבא להגן על בריאות האסירים‫, אלא‫ מדובר בתרגיל פופוליסטי‫. ח"כ תמר זנדברג (מרצ) הביעה תהיה לגבי המהירות בו החוק הועלה לוועדה‫: "הדיון בוועדה היה דיון בזק, וזה העלה תמיהות בגלל העובדה שהמוטיבציה לחוק התחילה לפני שבועות מספר והחוק הזה התקדם בצורה מאוד זריזה, גם בחסות המצב, וזה עורר שאלה לא על ההליך אלא על המהות. המטרה של החוק היא פוליטית ומדינית בלבד ולא בריאותית‫, הרי יש חוק זכויות החולה ואפשר לשפר בו דברים‫".

החוק בעיקר מתייחס לעצירים פלסטינים השובתים רעב‫ כמחאה לא אלימה בעקבות מעצרם מבלי שהובאו לדין‫. מדובר בעצירים מנהליים אשר מבקשים לעמוד לדין‫. ח"כ מרב מיכאלי (העבודה) וח"כ דב חנין (חד"ש) הביעו דאגה לסדר המדיני‫, שכן אישור החוק יביא להתרעמות גם מהצד הפלסטיני וגם מצד העולם‫. בנוסף הוסיף ח"כ חנין כי במידה ולמרות החוק אסיר ימות כתוצאה משביתת רעב‫, הממשלה בעצם חקיקת החוק לוקחת על עצמה אחריות שאין באפשרותה לעמוד מאחוריה‫.

מטעם יש עתיד ההסתייגויות היו בעיקר על נוסח החוק‫, אשר משאיר מקום לפרשנות ויש חשש שישמש כעונש ולא כדאגה לבריאות האסירים‫. ח"כ יפעת קריב (יש עתיד) ביקשה שיובהר בחוק כי הטיפול יינתן רק כשיש סכנת חיים ממשית‫, הרי מי קובע מהי סכנה בריאותית‫. בנוסף היא ביקשה כי הטיפול יתבצע רק ע"י רופא כיוון שמדובר בהליך מסוכן, ולא ע"י מטפל כמו שמצוין כרגע בחוק.

נציגי משרד הבריאות השיבו כי זה בלתי אפשרי‫. לדבריהם, בחוק מצוין כי ההליך חייב להתבצע במוסד רפואי ‫(ולא של השב"ס‫), ומכורח המציאות לא תמיד אפשר שיעשה ע"י רופא ולכן סוגי מטפלים אחרים במוסד יוכלו לבצע את ההזנה במקום רופא‫. ח"כ פנינה טמנו‫-שטה (יש עתיד)‫: "גם אחיות נותנות טיפולים שונים לאזרחים רגילים שבאים ולכן אין צורך לבקש רק רופא"‫. בנוסף יש לציין כי ישנה התנגדות עזה מצד ההסתדרות הרפואית לבצע הליך כזה‫.

חוק לא ברור המשאיר מקום נרחב לפרשנות

יו"ר הוועדה ח"כ מירי רגב הייתה היחידה בוועדה שתמכה בחוק. לטענתה האחריות על האסירים היא של הממשלה‫, ואם דבר מה יקרה לאסיר בגלל שהוא שבת רעב יצביעו אצבע מאשימה לעבר הממשלה ולכן היא מבינה את חשיבות החוק הזה בעיני ראש‫ הממשלה‫. אם אכן מדובר באחריות מדינית יוצאת דופן‫, אשר לא חלה על אזרח מן השורה, האם ראוי שאותם אסירים שעוברים הליך רפואי מסכן שכזה לא יראו רופא בזמן ההליך‫? ומה יקרה אם ההליך ישתבש‫? אני מוצאת כי דברי ח"כ חנין מדויקים לגבי הסיכון שהממשלה לוקחת והאחריות שהממשלה לוקחת על עצמה אם היא תעביר את החוק‫.

החוק כפי שהוא מוצג כיום משאיר מקום לפרשנות‫, ולכן אף על פי כי על מנת להזין אסיר בכפייה יש קודם להגיש בקשה לבית המשפט‫, תפקיד הכנסת היא בראש ובראשונה לחוקק חוקים ברורים על מנת שלא יהיה מקום לפרשנויות אליהן הכנסת לא התכוונה‫.

בנוסף חשוב להזכיר את עמדת ההסתדרות הרפואית אשר יצאה בהודעה כי הרופאים לא יסכימו לבצע הליך שכזה מאחר שהוא נוגד את מצפונם. לטענת ההסתדרות, מדובר בהליך שדורש כפייה כוחנית ויכול להגיע להתעללות‫. בתגובה נאמר ממשרד המשפטים כי המשרד הוא שמעניק את רשיונות הרפואה‫.

ח"כ קריב הדגישה כי חשוב להכניס לחוק כי חובה ליידע את האסירים על ההזנה בכפייה ולהעביר להם את כל המידע לפני בכדי שיוכלו לקבל החלטה‫ ואולי להפסיק לשבות לפני ההגעה להזנה בכפייה‫. סבורני כי עצם היעדרות הסייג הזה בחוק‫ מעיד על מסוכנותו‫, ועל אופי הדיון.

ניהול דיון דיקטטורי בדרך להעברת החוק

היו"ר רגב‫, אשר ניהלה את הדיון‫, הביעה את עמדתה הנחרצת בעד החוק ואף הציגה את העברתו כעובדה‫. התסכול של הח"כים מההתנהלות של רגב נראה לכל‫. העקיצות והעלבונות האישיים בינה לבין ח"כ קריב ביטאו יותר מכל את התסכול‫. ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה)‫ הביע גם הוא מורת רוח מהתנהגותה של היו"ר. "אי אפשר לדבר, את תופסת סולו עד הסוף‫, לא ראיתי כזה דבר באף ועדה‫. לכן אני לא בא לוועדות שלך", אמר לרגב‫. הכריזמה של רגב‫ לא הצליחה להאפיל על הדרך הדיקטטורית בה היא מנהלת את הדיונים תחתיה‫. במהלך הדיון הוציאה היו"ר את ח"כ חנין וח"כ גאטס (בל"ד) על שהביעו את עמדתם ללא רשות דיבור‫.

מטעם מפלגת העבודה הוצעו מספר פתרונות‫. אחד מהם היה הזנה בכפייה רק לאחר 48 יום של שביתת רעב. על כך משרד הבריאות אמרו כי זה מעמיד את האסיר במצב של סכנה ולכן לא יהיה אפשר לחכות 48 יום. האסיר עלול למות עד אז. כששאלה ח"כ מיכאלי מה אם לא יהיה מטפל רפואי, למשל אם הרופא יסרב לבצע את ההליך, נענתה כי הטיפול לא יתבצע למרות חשיבותו. כשתהתה מיכאלי על פשר הפרדוקס נענתה מצד המשרד כי מדובר באיזון עדין בין חשש לבריאות האסיר ובין בטחון המדינה‫. מדובר במצב עדין בו יש צורך לאזן בזהירות ולהלך בין הטיפות‫. סבורני כי דווקא בגלל שמדובר בנושא עדין אשר השלכותיו עדיין לא ברורות לכולם יש לחוקק חוק ברור ומדויק אשר לא משאיר מקום לפרשנות‫, בניגוד למתכונת החוק הנוכחית‫. בהקשר הזה משרד הבריאות העלאה את נושא התאבדותו של דודו טופז‫, שאמנם התאבד תחת עיניהם של השב"ס אך אינו רלוונטי כלל לדיון‫. ההתגוננות הזו מצידם אומרת דרשני‫.

נגישות
חוק ההזנה בכפייה: הכריזמה של רגב לא מאפילה על אופן ניהול הדיון הדיקטטורי | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs