מפלטו האחרון של הפוליטיקאי

קשה לדבר על נושאים אזרחיים בימים אלה, המוסתרים בחסות עשן ההפצצות; אך על העשן המסתיר את השקיפות בממשלה ובמשרדים חייבים לדבר

 כמה קשה לדבר על נושאים אזרחיים בימים האלה. עוד "סבב" בעזה (גם כן "סבב", כאילו מדובר בקרב איגרוף), והופ, מפלצת הביטחון אוכלת עוד תקציב בסכום של 5 מיליארד ש"ח. מי ישים לב לנתונים על מינוף משקי הבית, או על העוני, או על מערכת הבריאות? מי ידבר על ההעברות התקציביות, הסחיטה האולטימטיבית של הקואליציה (עוד הוכחה לכך התקבלה השבוע), או על החושך בוועדת השרים לחקיקה? או על עוד פרשת שחיתות במשטרה, על מצעד אישי הציבור במשפטו של ראש עירייה המורשע בפלילים, על הזיהום במפרץ חיפה (כאן וכאן)?

בפרפרזה על הציטוט של סמואל ג'ונסון, זה לא יהיה ראוי ומדויק לומר שהפוליטיקאים שלנו מנוולים, אבל טיפוח הרגשות הלאומיים והלאומניים של החברה הישראלית באמצעים לוחמניים משמשים כמפלט עבורם מנושאים ציבוריים אזרחיים שהם לא מצליחים או לא רוצים לפתור.

מה חשוב באמת

החלת השקיפות על ועדת השרים לענייני חקיקה כמעט עלתה לסדר היום של ישיבת הממשלה הקרובה ביום ראשון, אבל רק כמעט. כמובן, יש נושאים שדחוף יותר לדון בהם בעיני הממשלה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהפך את מוסד ועדת השרים – גוף ממשלתי ללא שום מעמד פורמלי – לסלקטור החקיקה של הכנסת בקדנציה וחצי האחרונה שלו, כמעט הפך את עורו. רק כמעט, כאמור, אבל בדרך.

למה ועדת השרים לחקיקה כל כך חשובה? לא רק בגלל שהיא הופכת את רוב הכנסת לשבויה שלה באמצעות משמעת ברזל קואליציונית המופעלת כברירת מחדל, ולא רק בגלל שהיא עושה מעיקרון הפרדת הרשויות, שאמור לאזן ולבלום את כל אחת מרשויות השלטון, בדיחה עצובה. אלא גם בגלל שהיא מאפשרת לחברי הכנסת ולשרים להסתתר מאחורי מסך עשן של חוסר במידע ובשקיפות של מה הולך בישיבות הוועדה.

החלת השקיפות תפזר את מסך העשן הזה. אם תרצו, כמו שעשן הפגזים וההפצצות מסתירים את הנושאים החברתיים והאזרחיים מסדר היום הציבורי, כך מסך העשן של ועדת השרים (לדוגמה) מונע מהציבור את האפשרות לדרוש דין וחשבון על מה שבאמת הולך מאחורי הקלעים.

הרי מה שחשוב באמת הוא שהאמת מאפשרת לציבור לדרוש את הדין וחשבון הזה מנבחריו. אמנם האמת נתונה לפרשנות, אבל היא מאפשרת לציבור להתווכח באופן מושכל על הבעיות, ולא תוך כדי ניחושים והשערות. שערוריית הטיפול של המשטרה בשיחת הטלפון שביצעו הנערים שנרצחו היא דוגמה מצוינת: רבים התנגדו לפרסום הקלטת מטעמים של חטטנות. אולם פרסום הקלטת איפשר לציבור להבין שבמשך שבועיים שלמים ראש הממשלה וחבריו פשוט שיקרו לציבור במצח נחושה במסיבות העיתונאים היומיות, כמובן, בלי לאפשר לשאול שאלות.

אמצעי, לא מטרה

השקיפות היא בסך הכל אמצעי. היא תאפשר לנו לדעת יותר, להבין יותר ולדרוש יותר מנבחרי הציבור שלנו. נבחרינו ביקשו שנפקיד בידם את המפתחות לניהול החיים הציבוריים במדינה, והם צריכים לתת לנו דין וחשבון על עבודתם, כדי שנוכל להחליט אם לבחור בהם שוב או לא. אם הציבור יידע באמת מה הולך מאחורי הקלעים בנושאים חברתיים וכלכליים, אולי נבחרינו ישרתו אותנו טוב יותר. ואם לציבור תהיה יכולת לתת את הדין לנבחריו גם בנושאים מדיניים, אולי אפילו יהיה פה גם שלום.

מסעותיו של רכז משקיפים – טורים אחרונים:

 

נגישות
מפלטו האחרון של הפוליטיקאי | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs