למה מקודמות הצעות החוק שאף אחד לא רוצה לקדם?
צילום: איציק אדרי. מתוך אתר פיקיוויקי

למה מקודמות הצעות החוק שאף אחד לא רוצה לקדם?

סוף כנס הקיץ של הכנסת יוצר, כמו בכל סוף תקופה בכנסת, צוואר בקבוק שאליו מתנקזים נושאים שצריכים להיסגר ומהר. עם סיום הכנס הנוכחי, שתי הצעות חוק בולטות במיוחד בצוואר הבקבוק הזה: הצעת חוק פטור ממע"מ לרוכשי דירה חדשה מקבלן והצעת חוק הוותמ"ל. שני מאפיינים בולטים להצעות אלו, הראשון הוא הצורך בהן על מנת לגרוף הון פוליטי והשני הוא הניסיון לקדם מדיניות חריגה בחיפזון יוצא דופן.

בתור מי שהציג את עצמו כאביר מעמד הביניים וכתשובה לבעיות הדיור, השקיע שר האוצר לפיד את היוקרה הפוליטית שלו בשתי הצעות החוק הללו, והפך את מע"מ 0% והוותמ"ל לשתיים מתכניות הדגל של משרד האוצר וקבינט הדיור. חשיבות היוקרה הפוליטית בעיני הפוליטיקאי דורשת השקעת מאמצים להבטיחה, ובמשרד האוצר כבר הודו שהפעילו לחצים כבדים על חברי הקואליציה לתמוך בחוק. מאמצים אלו עלולים לעלות לציבור יותר מהמתוכנן: בתמורה לתמיכה הקואליציונית, כך נטען, התגבשו העברות תקציביות שאושרו בוועדת הכספים ביום שני האחרון; ולפי הערכות בעיתונות, עלות התכנית לפטור ממע"מ עלולה להכפיל את עצמה. כך או כך, החשבונית מוגשת לציבור.

קידום חקיקה בצוואר הבקבוק של סוף הכנס הוא לא דבר חדש: בסוף כנס החורף האחרון הממשלה קידמה שלוש הצעות חוק בחיפזון בלתי רגיל תוך דריסה של מנגנוני החקיקה המקובלים – חוק המשילות, חוקי הגיוס וחוק משאל עם, במהלך פגרת הקיץ של 2012 הממשלה קידמה את הטבות המס האדירות לחברות הענק במסגרת חוק עידוד השקעות הון, בסוף כנס הקיץ של 2011, במקביל לשיאה של המחאה החברתית, קודם חוק הווד"לים – הגרסה המוקדמת של הוותמ"ל, ויש עוד דוגמאות נוספות.

מכיוון שהמאפיינים של "חקיקת צוואר הבקבוק" הם הצורך בגריפת הון פוליטי וקידום מדיניות חריגה במהירות הבזק, באופן טבעי הצעות החוק הללו זוכות לשלל התנגדויות פוליטיות ועקרוניות כאחת: כך היה עם הצעת חוק הוותמ"ל השבוע. ההתנגדות העקרונית להצעת החוק נבעה מכך שנחיצותה שנויה מאוד במחלוקת על הגורמים המקצועיים והאזרחיים כאחד, וגם יעילותה מוטלת בספק לאור כישלונן של תכניות דומות אחרות (הווד"לים, כאמור, הוות"ל, הוותל"ל).

חוזר כבומרנג

ההתנגדות הפוליטית נבעה מהצורך של הפוליטיקאים לרשום הישגים על שמם: יו"ר ועדת הפנים, ח"כ מירי רגב (הליכוד), רצתה להכניס היבטים חברתיים בדמות הדיור הציבורי לחוק. היא אמנם כשלה, אך זכתה בכותרות מחמיאות. במשרד האוצר, לעומת זאת, רצו להעביר את החוק, והתגמשו גם עם נוסח החוק וגם עם המחיר שנדרשו לשלם בהעברות תקציביות בתמורה לתמיכה קואליציונית. ח"כ אורלי לוי אבקסיס, שניסתה לקדם חקיקה משלה בעניין סיוע בשכר דירה לזכאי הדיור הציבורי, זעמה על כך שמשרד האוצר תקע את הצעת החוק שלה, והשתמשה בוותמ"ל כפלטפורמה לקדם את היוזמה שלה. מכל המחירים שיגולגלו אל פתחו של הציבור, היוזמה של ח"כ לוי אבקסיס היא בעלת ההשפעה הרחבה ביותר על האוכלוסייה החלשה ביותר, ויש לעקוב ולראות עד כמה באוצר יקדמו את היוזמה שלה.

כך נוצר מצב שבו יש הצעות חוק שנויות במחלוקת מבחינה עקרונית ופוליטית עם עלות גבוהה לציבור, שרוב הגורמים במערכת לא מעוניינים לקדם. הדבר ניכר לאורך רוב הדיונים בחוק הוותמ"ל. עם זאת, הצעות החוק הללו מקודמות, כי הן משמשות כמקפצה עבור חברי הכנסת לקדם נושאים אחרים ולא קשורים. אותו הדבר קורה היום עם הצעת החוק של מע"מ 0% שמקדמים במשרד האוצר.

גם במקרה של מע"מ 0% ההתנגדות להצעה חוצה חלקים שונים של החברה הישראלית: בממשלה, בכנסת, באקדמיה וכמעט בכל מקום מתנגדים להצעה, עקב עלותה הגבוהה. אבל חברי הכנסת מנוסים מספיק כדי להבין שחוק מע"מ 0% הוא ההשקעה הפוליטית של שר האוצר, ושמסיבה זו הוא יהיה מוכן לשלם – ולשלם הרבה – כדי לקדם את החוק הזה.

אחד הדברים המעניינים עם קידום חקיקה באופן הזה הוא שלא מעט פעמים היא חוזרת אל מציעי החוק כמו בומרנג: חוק הווד"לים לא הביא לשיפור בהגדלת היצע הדיור, וסימן את נתניהו כמי שלא רוצה או לא יכול לטפל בבעיה, וחוק עידוד השקעות הון הוליד ביקורת ציבורית חריפה לאור הגידול בגירעון בתקציב המדינה (מה שהוביל לבחירות של 2013, ולהיחלשות משמעותית של מפלגת השלטון). כך עלול לקרות גם ביחס לחקיקה של סוף כנס החורף ב- 2013: חוק המשילות, שיזמו אנשי ישראל ביתנו (ולאחר מכן נוספה תמיכת יש עתיד), יכול להביא לכך שהמפלגה, שבינתיים נפרדה מהליכוד, לא תעבור את אחוז החסימה בבחירות הקרובות. גם ההתיכנות המעשית של חוק הגיוס שנויה במחלוקת, והחלת החוק מ-2017 מגלגלת, למעשה, את העניין לממשלה הבאה.

כך הצעות החוק שאף אחד לא באמת רוצה לקדם הופכות לאלה שיקודמו בכל מחיר רק כדי ליהנות מהרווחים הפוליטיים שלהן. רק כדי שיוזמי ההצעה יוכלו לבוא לציבור ולומר: "הנה, עשינו", בלי להציג קבלות אמיתיות על העשייה שלהם. "הצהרות החוק" הללו הן לא ייחודיות רק ליוזמות החקיקה של הממשלה, ולא מאפיינות רק את החקיקה החפוזה לקראת סוף תקופה בכנסת. אבל הן אלה שנושאות את המחיר הגבוה ביותר מבחינה כלכלית וציבורית כאחת. והמחיר הזה מגולגל, כמו תמיד, אל הציבור של החברה הישראלית.

עוד במסעותיו של רכז משקיפים בכנסת:

נגישות
למה מקודמות הצעות החוק שאף אחד לא רוצה לקדם? | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs