המשמר החברתי מצטרף לפורום "תג מאיר"

כל צדק שעוצר בקצה שכונה אחת ומדלג על האחרת, אינו צדק אלא עיוות נורא

העם! דורש! צ-דק-חב-ר-תי!

כולנו זוכרים את הזעקה שעלתה לפני שלוש שנים מכל רחבי ישראל, זעקת אנשים שנמאס להם מעוול שיטתי. פתאום נפל האסימון: יש דבר כזה, צדק חברתי, רק מה – לא אצלנו. והנה קם לו אדם, והרגיש שהוא עם, והתחיל ללכת. ללכת ברחובות בהמוניו, ולדרוש. לא לבקש, לא לייחל – לדרוש. כלומר, לעם יש זכויות שהוא יכול לתבוע, יש לו כוח שהוא יכול לממש. והעם הזה! דורש! צ-דק-חב-ר-תי! כמה פשוט, כמה קליט: במו עיני ראיתי ילדי פעוטון צועדים בסך מאחורי גננת ועגלול, אוחזים בחבל כדי לא ללכת לאיבוד, ופועים כולם יחד: העם! דורש! צ-דק-חב-ר-תי!

שמחה גדולה היתה שם, וגם כאשר ספקנים שאלו מהו בעצם הצדק החברתי הזה, וגם כאשר ציניקנים העירו שלעם הזה אין כל כך כלים כדי לדרוש משהו, בכל זאת היתה כאן התפתחות משובבת נפש, בעלת פוטנציאל מהפכני אמיתי.

אלא מה, עננה אחת העיבה מלכתחילה על האופק. להמונים ששואגים ברחובות את המלה "עם" יש גם פוטנציאל מסוכן מאוד. כאשר המלה "עם" מרוממת את הקבוצה מעל האדם היחיד, כאשר היא מדגישה את ההבדל בין הקבוצה הזאת לקבוצות אחרות, היא מתגלגלת למקומות מכוערים.

מי נכלל בעם הדורשני הזה, שהתעורר פתאום ב-2011?  שוב ושוב הוסבר שאלה כו-לם: שמאלנים וימנים, חילונים ודתיים, צעירים וזקנים, עניים ועניים פחות, עובדי קבלן ורופאים, כו-לם. וכן, כמובן, גם יהודים וערבים. ואפילו פליטים. ובאמת ראינו גילויים מרנינים של חציית קווים לאומיים בהפגנות בלוד ובנצרת, במאהלים ביפו ובגינת לוינסקי. "יפו, התקווה, אותה מהפכה!" קראו מפגינים נלהבים, שבאמת האמינו שמחשבה יוצרת מציאות, ושבע הפגנות ענק יפילו את חומות האטימות.

ובכל זאת ניקר כבר אז החשד, שכאשר רוב הישראלים מדברים על "עם", הם מתכוונים לעם ישראל, לעם היהודי. זה ביצבץ שוב ושוב: הערבות ההדדית, הסולידריות החברתית שביסוד כל צדק חברתי, התמצתה לעתים קרובות מדי במשפט "כל ישראל ערֵבים זה לזה".

במשמר החברתי החלטנו לפזר את העמימות מן הרגע הראשון: התכנסנו כדי לדרוש צדק חברתי, ובאותה נשימה גם שוויון אזרחי. אין דרך אחרת. כי הבסיס האמיתי לצדק חברתי הוא הכרה יסודית בשוויון בין בני האדם, הכרה בכך שכל תינוק שבא אל העולם זקוק וזכאי לאותם הדברים בדיוק. והתינוקות האלה באים בכל הצבעים, מברכים עליהם ברכות מכל הסוגים, וכולם, כולם, שווים ושוות. ולכן אנחנו, במשמר, פועלים בשתי החזיתות האלה במקביל: חוק שמקדם זכות חברתית רק ליהודים לא יזכה בתמיכתנו.

עצרת הזדהות של "תג מאיר"במנזר לטרון, בחודש שעבר (צילום: תג מאיר)

עצרת הזדהות של "תג מאיר" במנזר לטרון, בחודש שעבר (צילום: תג מאיר)

והנה, בישראל של 2014, אותה עננה שהעיבה על האופק לפני שלוש שנים תפחה והפכה לסערה אפלה. מי שמדבר על שוויון בין ערבים ויהודים, ובעיקר מי שפועל כדי לקדם בפועל שוויון כזה, כבר אינו חלק ממשי מ"העם".  הערבים בוודאי אינם חלק ממנו. זורקים עליהם אבנים, משחיתים את רכושם ולא נרתעים גם מפגיעה בנפש, והכול תחת הכותרת הקפטיליסטית למהדרין: תג מחיר.

ישראל הוצפה בגל של שנאה. שנאה שעשתה את דרכה מן הרחוב אל מסדרונות השלטון, ובאופן מסוכן יותר, ממסדרונות השלטון אל הרחוב בדמות חקיקה, טיפוח אווירה ציבורית של לאומנות מתלהמת, וגם הסתה פשוטה. אפילו נשיא המדינה החדש נדרש לעניין, ובאחת ההתבטאויות הראשונות והמבורכות שלו, הזדעק נגד הגזענות שהתלקחה הקיץ. אנשים טובים בכל מקום התחילו לשאול את עצמם מה אפשר לעשות. איך לעצור את הנגע.

אנחנו החלטנו להצטרף לפורום "תג מאיר", שמקדם "אור במקום טרור". רשימת הארגונים החברים בפורום ארוכה, וכולם, מן הסתם, מתוייגים כשמאלנים, או ליתר דיוק, בשיניים שורקות בבוז ובשנאה: "סססמולנים". למשמר החברתי, שמקפיד מאוד להימנע מזיהוי עם אחד המחנות המאובנים שמשתקים את הפוליטיקה הישראלית, זהו צעד משמעותי. אין ספק שהוא יעורר ביקורת, ויקל על כל מי שמבקש לתייג אותנו, ומצפה שנשלם את מחיר התג הזה. גם חברים בארגון ואוהדים, התומכים בעיקרון כשלעצמו, עשויים להזהיר מפני המהלך, והכול לטובת "הארגון".

אבל אין קיצורי דרך. אין שום פשר לדיבור על צדק שאינו צדק כללי, ואין שום דרך להסתתר או לטשטש את הסוגיה: כל צדק למקורבים, צדק למועדפים, כל צדק שעוצר בקצה שכונה אחת ומדלג על האחרת, אינו צדק אלא עיוות נורא. ומי שמקדמים צדק כזה הם גזענים, או לחילופין פוליטיקאים ציניים שמבקשים למנף את הגזענות לטובתם ולטובת שולחיהם.

הדרך היחידה לדבר על "עם" שדורש צדק חברתי, בלי ליפול לבור הנחשים הגזעני, היא לחדד את ההבחנה, להציף שוב ושוב את העימות המובנה, בין אנשים באשר הם, כלומר "העם", לבין השלטון וההון, והמבנים הפוליטיים שקושרים ביניהם. רק כאשר קו העימות ישורטט במקום הזה, רק כאשר אנשים יבינו שהחלוקה האמיתית היחידה היא בין אלה שיש להם כסף וכוח לבין אלה שאין, נראה כאן צדק חברתי. וממילא, גם, שוויון אזרחי מלא.

لقراءة هذه المقالة بالعربية

נגישות
המשמר החברתי מצטרף לפורום "תג מאיר" | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs