השבוע בכנסת: מע"מ אפס, הוספת סגני ראש עיר, מבקר המדינה על התקציב

בשבוע השלישי של כנס הקיץ ידונו ועדות הכנסת במספר תחומים מקבילים, בהם סוגיות הקשורות לתקציב המדינה (דוח המבקר על הכנסת התקציב, העברות תקציביות, שקיפות ספר התקציב של משרד החינוך ועוד), לרפואה וטיפול (נוכחות מלווה לחולה, מניעת אלימות במוסדות טיפול, דוח המבקר על שירותי הרפואה הפרטיים), ולדיור (אישור מע"מ אפס, הבטחת זכויות לבעלי דירות בפרויקטי פינוי-בינוי). גם הצעת החוק של ח"כ רגב להוספת עוד סגני ראש עיר לרשויות קטנות (שלטענת משרד האוצר יעלה 4.9 מיליון שקל).

יום ראשון, 9.11.14

הצעת חוק רישוי שירותים לרכב

ועדת הכלכלה, 10:00 – הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, התשע"ג-2013 – הכנה לקריאה שניה ושלישית

המצב כיום: שוק הרכב מפוקח על ידי צווים ותקנות ללא חוק המרכז את הנושא. הוא סובל ממחסור בתחרות ומריכוזיות, המובילים למחירים גבוהים, הן בקניית רכבים והן בשירות וחלפים. כמו כן, חסר פיקוח על רמת השירות.

מה הצעת החוק אומרת: הצעת החוק מפורטת ומקיפה ביותר. היא מפרטת מי יכול לייצר ולייבא רכבים, ומגבילה את מספר המותגים ליבואן. הצעת החוק מוסיפה קטגוריות חדשות של יבואן עקיף ויבואן זעיר, ואף פותחת פתח לייבוא רכב משומש, דבר שיכול להגביר תחרות. הצעת החוק מגדירה אמות מידה של אחריות ושירות של יבואני רכב, כמו אחריות לתיקון פגם סדרתי בכל המכוניות שנמכרו מאותה חברה או דגם. ההצעה אף כוללת פתיחת שוק החלפים לתחרות והקלה בתו התקן לחלפים. הצעת החוק מגדירה את נושא הרשיונות למוסכים ושמאי רכב, וכן את הסנקציות הכספיות על מי שעברו על התנאים ברשיון, הקמת ועדה שתשפוט במקרים כאלה, ופקחים שיאכפו את החוק. הצעת החוק מבוססת על המלצות ועדת זליכה, והיא אימצה רבות מהן, למעט ההמלצות הנוגעות לשוק הליסינג, דבר שמוציא את העוקץ מפיקוח והגברת התחרות באחד התחומים הבעייתיים בשוק הרכב.

השינויים הצפויים מאישור החוק: קודם כל יהיה חוק המרכז את שוק הרכב, שמגיע לא רגע מוקדם מדי. החוק גם מפריד בין חברות ליסינג וייבוא ומגביל את היבואנים הגדולים לייבוא מחברה אחת בלבד. יבוא עקיף, מסוכן ולא מחברה המייצרת רכב, וייבוא רכב עם קילומטרז' נמוך יכולים להוריד עלויות מסעיף ההוצאות השני בגודלו למשפחות רבות בישראל. פתיחת שוק החלפים וקביעה כי יבואנים לא יוכלו להתערב בקביעת החלפים שבהם ישתמשו המוסכים יגבירו אף הם תחרות ויוזילו מחירים. יש לציין כי ייתכן וההקלה בתקנים תפתח פתח לירידה באיכות החלפים. מוסכים יחויבו להציג מחירים לפי שעות עבודה ולפי חלפים ולתת הצעת מחיר ללקוחות. כל נושא שמאות הרכב (בדיקת רכב לאחר תאונה והערכת עלות תיקון הנזק) יוסדר ושמאים שיעברו על כללי הרשיון יועמדו לדין משמעתי על ידי וועדה מיוחדת.

מנגד, הצעת החוק אינה חפה מפגמים. למשל, נראה שיש בעייתיות בסעיף בחוק שקובע שרשיונו של פושט רגל יבוטל. בכך כמובן יש פגיעה בפושט הרגל, שיתקשה לשקם את מצבו הכלכלי של עסקו. נראה שצפוי קרב איתנים מצד לוביסטים ופוליטיקאים בוועדה שתדון בחוק בעניין הסעיפים הפוגעים בחברות יבוא הרכבים הגדולות.

בדיוני הוועדה: הועדה אישרה סעיפים המחייבים את היבואנים הישירים לטפל במכוניות שלא הם ייבאו לארץ. לשם כך, נטען, יש צורך באחריות לפיצוי היבואנים ע"י היצרנים – חסם מרכזי בדרך לתחרות בשוק. כמו כן הוחלט לבטל את הסכמי הבלעדיות בין היבואנים הישירים ליצרנים.

בדיון ב-14.7 אמורה הועדה לדון במתן רישיון להפעלת מוסך ובמועצה המייעצת לרישוי מנהלים למוסכים.

נקודות נוספות שעלו לדיון: 1. בהצעת החוק המקורית ניתנת לשר האפשרות לקבוע כי פעולות מסויימות ברכב אינן טעונות רשיון. הכוונה כאן היא להסיר אישור זה. 2. תוספת להצעת החוק המקורית: כאשר מבוצע ברכב תיקון במוסך, על בעל המוסך להציע ללקוח יותר מסוג אחד של מוצר – מקורי, תחליפי (שאינו מיוצר בהתאם לתנאים שקבע יצרן הרכב המדובר) או משומש. 3. בהצעת החוק המקורית חלה חובה על בחינות לשם קבלת רשיון ניהול מוסך למעט פטור שיכול להנתן למהנדס או הנדסאי. בדיון זה מציעים כי למבקש הרשיון חייבת להיות תעודת מקצוע מתאימה, או שהוא טכנאי/הנדסאי/מהנדס בתחום רלוונטי ובכל מקרה עליו לעבור בחינות. 4. בהצעת החוק המקורית ניתנת אפשרות למנהל מקצועי במוסך למנות ממלא מקום. הבקשה כאן היא להוסיף סייג שהמנהל המקצועי לא יוכל להיעדר מהמוסך מעל 30 ימים בשנה. 5. כמו כן, ישנם שינויים בנהלי המועצה המייעצת, בעיקר בנוגע להכפפתם להוראות החוק בנוגע למינוי חברי מועצה.

בדיון הקרוב (9.11.14) תמשיך הועדה לדון בנושא השמאים. מרבית העדכונים הם בקשר למשמעת ופיקוח על השמאים אך בכל זאת יש שתי נקודות חשובות:1. הוספת סעיף הקובע כי שומה חייבת להנתן לאחר בדיקה פיזית של הרכב. הזוי ככל שזה ישמע, לא היה סעיף כזה קודם לכן.2. בנוגע למועצת שמאי הרכב שהיא הועדה המייעצת לשר, היה מצויין כי היא מוסמכת למנות ועדות משנה גם ממי שאינם חבריה (מישהו אמר ג'ובים?). תוספת זו מוסרת בחוק החדש.

דברים לשים אליהם לב: היבואנים הגדולים, יבואני החלפים הרשמיים והישירים ובעלי המוסכים צפויים להפסיד מהרחבת התחרות בתחום והגברת הפיקוח על פעולת המוסכים והשמאים. הצרכנים והיבואנים המתחרים (חלקי חילוף חליפיים) הם אלו שצפויים להרוויח ממנו.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה ראשונה ב-24.6.2013.

מקורות:

הצעת החוק המקורית: http://www.knesset.gov.il/committees/heb/material/data/kalkala2014-10-28-00-03.pdf

 

יום שני, 10.11.14

הצעת חוק מע"מ אפס

ועדת הכספים, 10:30 – הצעת חוק מס ערך מוסף (הטבה במס בעסקה לרכישת דירת מגורים מוטבת), התשע"ד-2014 (חובב ינאי)

המצב כיום: מזה עשור מחירי הדיור בישראל נמצאים בעלייה מתמדת. על פי משרד האוצר בשנים האחרונות מחירי הדירות הריאליים עלו בשיעור של 50%. מאז המחאה החברתית, אשר בה נושא הדיור היה חלק מרכזי, מנסה הממשלה למצוא פתרונות למצב זה. הצעת חוק מע"מ 0% מבוססת על תכנית שיזם קבינט הדיור, ולטענת צוות הקבינט ההצעה היא כלי אחד שמטרתו להוריד את מחירי הדיור בטווח הקצר, בין כלים אחרים שפועלים במקביל.

מה הצעת החוק אומרת: הצעת החוק מבקשת לפטור ממע"מ רוכשים של דירות יד ראשונה מקבלן, שיעמדו בשני תנאים מרכזיים המוגדרים בהצעת החוק: תנאי הזכאות של פלוני לפטור ממע"מ, ותנאי הדירה שבגינה ניתן לממש את הטבת המס (להלן – דירה מוטבת).

ההצעה מבדילה בין שני טיפוסים של רוכשי דירות פוטנציאליים: רוכש זכאי ורוכש מוטב. הרוכש הזכאי הוא תושב ישראל, הורה לילד אחד לפחות או מעל גיל 35, שאינו ביחסי קרבה עם מוכר הדירה. רוכש זכאי יכול לממש את הטבת המס על דירה מוטבת שמחירה לא עולה על מיליון ש"ח. הרוכש המוטב הוא רוכש זכאי אשר שירת שירות צבאי או לאומי של שנה אחת לפחות, או בעלי שיעור נכות או אי כושר השתכרות של מעל ל-75% או מקבלי קצבאות חריגות של הביטוח הלאומי. הרוכש המוטב יהיה זכאי לממש את הטבת המס על דירה מוטבת שמחירה לא עולה של מיליון ושש מאות אלף ש"ח.

דירה מוטבת היא דירה ששטחה הוא בין 60-140 מ"ר, שנבנית על ידי קבלן בבניין של שש יחידות דיור לפחות לדונם אחד במבנה בעל שתי קומות לפחות, וכוללת מפרט שייקבע על ידי שר השיכון. ערכה של הדירה, ובהתאם לכך גם גובה הפטור ממע"מ בגין רכישתה, יקבעו על ידי השמאי הממשלתי הראשי בהתאם לגודל הדירה ולמיקומה הגיאוגרפי.

השינויים הצפויים מאישור החוק: רוכשים שיעמדו בקריטריונים של הזכאות וההטבה יוכלו ליהנות מפטור ממע"מ על הדירות המוטבות שירכשו. בכך, לפי יוזמי ההצעה, יוקל על צעירים לקנות דירה.

להצעת החוק יש השלכות כלכליות וחברתיות רחבות. ההשלכות הכלכליות הכבדות ישפיעו על הכנסות המדינה ממסים: לפי הערכות משרד האוצר 15,000 זכאים מוטבים יזכו להטבה, מה שיפחית את הכנסות המדינה בכ- 2.5 מיליארד ש"ח. כמו כן נטען שמבחינה פוליטית קשה מאוד לבטל הטבות מס, ולכן להצעת החוק עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת הן מבחינת המחיר הכלכלי והן מבחינת משך הזמן. גורמים שונים בממשלה, בכנסת, באקדמיה ובעיתונות ביקרו את ההיבט הכלכלי של הצעת החוק. הכלכלן הראשי לשעבר במשרד האוצר, ד"ר מיכאל שראל, התפטר על רקע קידום הצעת החוק, ובדיון בכנסת אף אמר שאובדן ההכנסות יביא להידרדרות איכות, זמינות ונגישות השירותים החברתיים עד כדי מקרי מוות.

ההשלכות החברתיות של הצעת החוק נוגעות להיבטים שונים של אפליה: האפליה הבולטת ביותר היא בין אוכלוסיית המשרתים לאלה שאינם משרתים: חרדים וערבים רבים משוחררים משירות צבאי (חרדים מכוח חוקים שונים לאורך השנים של פטור מטעמי תורתו-אמונתו, ובני האוכלוסייה הערבית כלל אינם נקראים לגיוס על ידי צה"ל). כמו כן תשתיות השירות הלאומי במגזרים אלה כמעט ואינן קיימות. על אף שאינם עבריינים, בני ובנות חלקים אלה של החברה הישראלית לא יזכו להטבה המלאה. סביר אף להניח שהם לא יזכו כלל להטבה, מכיוון שכמעט ואין דירות יד ראשונה מקבלן במחיר הנמוך ממחיר הזכאות.

אפליה חברתית נוספת באה לידי ביטוי בתוך אוכלוסיית המשרתים עצמה והרקע שלה הוא כלכלי: מכיוון שגם בקרב המשרתים יש שיכולים להרשות לעצמם לגייס הון עצמי לרכישת דירה, ויש מי שאינם יכולים לעשות זאת, הרי שההצעה מפלה באופן בוטה את החלק העני יותר של האוכלוסייה לטובת העשירים, וכל זאת כאשר את הפגיעה בהכנסות המדינה תרגיש כלל האוכלוסייה ללא הבדל דת, גזע, מין ומצב חברתי-כלכלי. היבט מפלה נוסף עוסק בצד הגיאוגרפי של הצדק החלוקתי: שווי דירה במרכז הארץ גבוה יותר משווי דירה בפריפריה, ובהתאמה גם ההטבה תהיה גדולה יותר במרכז מאשר בפריפריה.

היבט מפלה נוסף בהצעת החוק טמון בגודל הדירה המוטבת: מכיוון שמחיר הדירה המוטבת נקבע לפי מחיר ממוצע למטר מרובע באזור מסוים, נוצר מצב שבו דווקא הדירות הקטנות והזולות יותר, אלו שמתאימות יותר לזוגות צעירים, נותרות מחוץ להטבה, בעוד שהדירות הגדולות והיקרות יותר נכנסות לתחום ההטבה. זאת מפני שחישוב ממוצע מעלה את ערכן של הדירות הקטנות, ובאופן הפוך מוריד את ערכן של דירות גדולות.

כדאי לשים לב לכך שהצעת החוק לא כוללת סעיף מטרה, בניגוד למקובל בחקיקה מסוג זה. כך לא ניתן לדעת האם יוזמי ההצעה שמו להם למטרה לעודד שירות צבאי ולאומי, או שכוונתם להוריד את מחירי הדירות. חוות הדעת של היועץ המשפטי לכנסת קבעה כי על מנת שהחוק יעמוד במבחן המשפטי עליו להראות שתכלית החוק מושגת באמצעים מידתיים. היעדר סעיף מטרה מקשה על איתור תכלית החוק, ועלול להכשיל אותו מבחינה משפטית.

בדיוני הוועדה: הצעת החוק עברה מספר שינויים בדיוני הוועדה, ובראשם שינוי החוק להוראת שעה שתוקפה יימשך שבע שנים. שינוי זה הוא בעל משמעות מיוחדת, שכן הדבר עשוי להגדיל באופן ניכר את הביקושים להטבות המס, וכתוצאה מכך רק לשפוך עוד שמן למדורה הבוערת של שוק הנדל"ן. שינוי חשוב נוסף שעומד על הפרק נוגע לבנייה צמודת קרקע: הנוסח העדכני מאפשר לכלול בתים צמודי קרקע במסגרת הדירות המוטבות. אולם הנהנים העיקריים משינוי זה צפויים להיות בעיקר תושבי יהודה משומרון עקב הגבלה של רכישה מקבלן (ולא בבנייה פרטית הנהוגה בחברה הערבית, הדרוזית ובמושבים, או באמצעות יזם כנהוג בקיבוצים), ובמקבצי 15 יחידות דיור לפחות. ראוי להוסיף שהתוספות להצעת החוק עלולות להגדיל באופן ניכר את אובדן ההכנסות ממסים.

שינויים אלו ושינויים נוספים הוכנסו בנוסח החוק לאחר שמליאת הכנסת אישרה אותו בקריאה ראשונה. מצב זה אפשר לחברי הכנסת לטעון שמדובר ב"נושאים חדשים", ולבקש דיון מחודש עליהם בוועדת הכנסת. לאחר שדחתה ועדת הכנסת את הטענות לנושא חדש, חוזרת כעת הצעת החוק לוועדת הכספים לדון בהסתייגויות לאותם סעיפים. נוסף על שינוי החוק להוראת שעה, והוספת בנייה צמודת קרקע נושאים חדשים נוספים הם הגדלת שטח הדירה המוטבת ל-150 מ"ר, חישוב גודל המחסן והחנייה, החלת ההטבה על דירות בקבוצות רכישה, סעיפי עונשין ותחילה ועוד.

יש לציין שהצעת החוק נתקלה בהתנגדות פוליטית רבה, וכעת בזכות הסכמות קואליציוניות הוצמדה להצעת חוק התקציב על מנת לוודא שהיא אכן מקודמת. ואכן, הדיונים בהצעת החוק בוועדת הכספים מתחדשים עם הגשת הצעת חוק התקציב למליאת הכנסת.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה ראשונה ב-7.7.2014.

מקורות:

  • נוסח הצעת החוק המקורית – http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/ADAF9D29-03C8-4385-B3F2-FD62FEE9497D/43163/876.pdf
  • הנוסח העדכני של הצעת החוק – https://drive.google.com/file/d/0B96lWH_TnYpbVGdKZFhqd1BGZWc/edit?usp=sharing
  • התפטרות הכלכלן הראשי במשרד האוצר – http://www.themarker.com/markets/1.2274274
  • שורה של כלכלנים קוראים לוועדת הכספים לדחות את הצעת החוק מע"מ 0% – http://www.themarker.com/news/1.2364421
  • תכנית מע"מ 0% – השאלות שנותרו ללא מענה מצד שר האוצר – http://hamishmar.org.il/ksafim090714/
  • לא נמצא כלכלן שיגן על תכנית מע"מ 0% – http://hamishmar.org.il/ksafim140714-01/
  • בעיות בחוק מע"מ 0% – http://www.themarker.com/realestate/1.2349817
  • המהומה הכלכלית שאחרי המלחמה – http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3636797,00.htm
  • קידום מע"מ אפס בצמוד לחוק התקציב – http://www.themarker.com/news/1.2438791
  • דווקא הדירות הקטנות נותרות מחוץ לתכנית מע"מ אפס – http://www.themarker.com/realestate/1.2402845

הצעת החוק לצמצום השימוש בשקיות חד פעמיות

ועדת הפנים והגנת הסביבה, 12:00 הצעת החוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד פעמיות, התשע"ה-2014 – הכנה לקריאה שניה ושלישית (יסמין שינדלר)

המצב כיום: שקיות חד-פעמיות מכונות "שקיות גופיה" או "שקיות פלסטיק". מדי שנה נמסרות לצרכנים בישראל 2.22 מיליארד שקיות שכאלו. ידוע כי לשקיות הפלסטיק יש השפעה סביבתית עמוקה ורחבה. ראשית, הן מיוצרות מחומרים פוסיליים כגון נפט, שהפקתם וזיקוקם מזהם את הסביבה, המים והאוויר, כמו גם צורך חשמל רב. שנית, החומר מהן הן עשויות אינו מתכלה, ואם הוא מוטמן באדמה יחלפו מאות שנים עד שייעלם, במהלכן יפריש חומרים מסוכנים לאדמה ולמי התהום. כמו כן, בגלל שהן נפוצות וקלות, השקיות מגיעות לכל מקום בטבע, שם הן עלולות לחנוק בעלי חיים או להרעיל אותם.

כיום שקיות הפלסטיק מחולקות בחינם כמעט בכל רשתות המזון, המכולות וגם ברוב סוגי החנויות האחרות. ניסיונות להחליפן בשקיות נייר (שגם היו בשימוש לפני שקיות הפלסטיק) לא הפחיתו ממספר שקיות הפלסטיק באופן משמעותי.

מה הצעת החוק אומרת: הצעת החוק היא חלק מתוכנית רחבה יותר לטפל בפסולת בישראל, דרך מחזור, הפרדת סוגי אשפה והפחתת יצור האשפה. אסור לבתי העסק לחלק או למכור ללקוחות שקיות מאוד דקות (פחות מ-20 מיקרון). שקיות מעל 20 מיקרון ימכרו ב-30 אגורות לשקית עד סוף שנת 2016, אז ירד מחירן ל-20 אגורות והחל משנת 2019 מחירן יעמוד על 10 אגורות. החובה לתשלום עבור השקיות תיאכף במסגרת התשלומים שבין יצרן או יבואן השקיות לבין בעל העסק. הפיקוח על רכישת ומכירת השקיות יהיה פחות הדוק על בתי עסק קטנים. בתי עסק קטנים שיפרו את הוראות החוק ישלמו עד 20,000 ש״ח ובתי עסק גדולים ישלמו עד 40,000 ש״ח. ההצעה מחריגה תרופות שבהן השקיות שומרות על פרטיות הצרכן ושקיות אוכל שדרך הגשת המזון קשורה לשקית, כפלאפל.

השינויים הצפויים מאישור החוק: מטרתו המוצהרת של החוק אינה לשנות סדרי עולם כלכליים, אלא להפחית את מספר שקיות הפלסטיק שבשוק וכך להפחית בנזק הסביבתי שהן גורמות. החוק בכוונה מקשה על עסקים גדולים, מתוך מחשבה שהם אולי ינסו לספוג את עלויות השקיות לצרכן ולהפוך את החובה החוקית ליתרון צרכני (״רק בסופר חצי מחיר – שקיות ללא תשלום״). אף על פי כן נשמעות טענות נגד הצעת החוק שהיא תיצור שוק שחור של שקיות פלסטיק. כמו כן, נאמר, מדובר בהעלאת יוקר המחיה עבור הצרכן.

דברים לשים אליהם לב: מול הארגונים הירוקים המוזמנים לדיון יתייצבו המפסידים מהחוק החדש – פורום יצרני ומשווקי שקיות (שהכנסותיהם ייפגעו), איגוד רשתות השיווק ושופר סל, ששולחת נציגים לדיון.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה ראשונה ב-27.10.2014.

מקורות:

  • הצעת החוק – http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/42FC85BB-8104-4074-860A-BD20155E2C95/43354/894.pdf
  • הסבר על הבעיות שייוצרות שקיות פלסטיק באתר המשרד להגנת הסביבה – http://www.sviva.gov.il/subjectsenv/waste/plasticbags-super/pages/default.aspx
  • דבר המתנגדים להצעת החוק – http://www.ch10.co.il/news/97179/#.VF3oTYee5QN

הצעת חוק פיקוח על בתי הספר (השעיית עובד חינוך)

ועדת החינוך, התרבות והספורט, 11:00 – הצעת חוק פיקוח על בתי ספר (תיקון מס' 8) (השעיית עובד חינוך או עובד שירות מעבודתו), התשע"ד-2014 – הכנה לקריאה ראשונה (ליאור מיכל)

המצב כיום: שיעור האלימות של עובדי מערכת החינוך כלפי תלמידים הוא 10% מהמורים ושיעור ההטרדה המינית עומד על כ-5% מהמורים. כ-20% מהתלמידים מדווחים על העלבה או השפלה מצד עובד בבית הספר. הנתונים שאובים ממחקר משנת 2002 שביצעו חוקרים מהאוניברסיטה העברית וממחקר של מרכז המידע והמחקר של הכנסת מ-2012.

לפי החוק הנוכחי, ניתן להשעות מתפקידו מורה או עובד שירות בבית הספר בזמן ההליכים המשפטיים נגדו רק אם הוא עובד משרד החינוך או רשות מקומית. השעייה זו הייתה תקפה דרך חוקים החלים על עובדי רשויות מקומיות או עובדי ציבור. במקרים שהעובד אינו מועסק על ידי הגופים הללו – דהיינו, הוא עובד קבלן או עובד של העמותה לה שייך בית הספר – השעייתו תלויה בשיקול דעתו של מנהל המוסד החינוכי.

מה הצעת החוק אומרת: גם מורים ועובדי שירות שאינם עובדי מדינה או רשות מקומית יושעו מתפקידם לפי חוק עם פתיחת ההליכים המשפטיים נגדם.

השינויים הצפויים מאישור החוק: תלמידים שהיו קורבן לאלימות או הטרדה מינית לא יצטרכו להתעמת עם התוקף באופן יום-יומי, דבר שעלול לפגוע אנושות בתהליך השיקום שלהם. המחוקק טוען שחופש העיסוק של אדם שעדיין לא הורשע בפלילים לא עומד מול חשד לפגיעה כזאת בקטין, במיוחד במערכת החינוך בה אמורים לעבוד אנשים המהווים מודל לחיקוי. טיעון נגדי כמובן יכול להתבסס על פגיעה אפשרית בפרנסתו של אדם שטרם הורשע בדבר, אך ניתן גם לראות את הצעת החוק ככזו שמשווה את תנאי הטיפול במקרי אלימות לכלל העובדים במוסד חינוכי.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה טרומית ב-11.6.2014.

מקורות:

  • הצעת החוק – http://oknesset.org/bill/7885/
  • מאמר מאת הממ"מ בנושא – http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02963.pdf
  • מאמר בנושא אלימות בבתי הספר – http://goo.gl/6zT6mF

הצעת חוק זכויות החולה למלווה בטיפול

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, 11:30 – הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – זכות לנוכחות מלווה בטיפול), התשע"ד-2014, הכנה לקריאה ראשונה

המצב כיום: הזכות לנוכחות מלווה לצד המטופל בעת קבלת טיפול רפואי אינה מובטחת בחוק ומשתנה מטיפול לטיפול ומרופא לרופא.

מה הצעת החוק אומרת: ההצעה מבקשת לעגן את זכותו של מטופל לנוכחות מלווה במהלך טיפול רפואי, כל עוד המלווה לא יפריע למטפל או לצוות הרפואי. כמו כן, במקרים בהם שמירה על בריאותם של המלווה או המטופל אינה מאפשרת את כניסת המלווה, היא תיאסר.

השינויים הצפויים מאישור החוק: חולים אשר מתקשים בהבנת השפה, בשמיעה או זקוקים לעזרה פיזית או תמיכה נפשית בעת קבלת טיפול או בדיקה רפואיים יהיו זכאים במרבית המקרים לנוכחות של מלווה מטעמם, ללא תלות ברצונו הטוב או מצב רוחו של הרופא המטפל.

דברים לשים אליהם לב:  מעניינן לראות מה עמדתם של הגורמים המקצועיים – הר"י, הסתדרות האחים והאחיות – שעבודתם תושפע ישירות מהתיקון לחוק ומהאפשרות לנוכחות מלווה בטיפולים.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה טרומית ב-12.3.14.

מקורות:

הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, 12:30 – הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון – אלימות מילולית שלא בפני המטפל), התשע"ד-2014 – הכנה לקריאה ראשונה (יסמין שינדלר)

המצב כיום: לטענת המציעים קיימת ברשת האינטרנט הסתה פרועה נגד העובדים הסוציאליים. הסתה זו מתרחשת ברשתות החברתיות ובבלוגים, והיא מהווה סכנה ממשית לעובדים הסוציאליים. דברי ההסבר לחוק אף מזכירים שבשנים האחרונות נרצחו שלוש עובדות סוציאליות.

מה הצעת החוק אומרת: מטרת ההצעה היא להגן על העובדים הסוציאליים החשופים להסתה ברשת האינטרנט באמצעות הרחבת ההגדרה "אלימות מילולית" והחלתה על פרסומים ודברי הסתה ברשת האינטרנט.

השינויים הצפויים מאישור החוק: עם כל הכוונה הטובה שמאחורי הצעת החוק, היא לא מציעה אפשרויות למימון האכיפה, דרכים לאכיפה או תוצאות מדידות לגבי הצלחת החוק. לא ברור עד כמה הצעת החוק תשפר את תחושת הביטחון של העובדים הסוציאליים בעבודתם. כמו כן, לא ברור מהצעת החוק מה תיחשב 'הסתה לאלימות', מושג שנראה שהוא מאוד רחב ועמום.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה טרומית ב- 4.3.2014.

מקורות:

  • הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון – אלימות מילולית שלא בפני המטפל), התשע"ד–2014 – http://oknesset.org/bill/7918/
  • החוק המקורי – http://goo.gl/AjEMtU

בקשה לחוות דעת ממבקר המדינה בנושא תקצוב החטיבה להתיישבות

ועדה לענייני בקורת המדינה, 11:00 – בקשה לחוות דעת מבקר המדינה: תקציב והתנהלות החטיבה להתיישבות

החטיבה להתיישבות הינה גוף הפועל במסגרת ההסתדרות הציונית העולמית מטעם ממשלת ישראל, ועוסקת בהקמת יישובים כפריים וחקלאיים, בניית מוסדות ציבור וסיוע כלכלי לעסקים. החטיבה הוקמה ב-1971 כמערכת מקבילה למחלקה לישראל של הסוכנות היהודית, ותפקידה היה לפעול בתחומים שמעבר לקו הירוק (יש"ע, הבקעה ורמת הגולן). החל משנת 2004 החטיבה פועלת גם בנגב ובגליל, בעקבות החלטת ממשלה בנושא.

כך, תחומי פעולתה של החטיבה מעוררים בקורת רבה – אם המדובר בחיזוק ההתיישבות (או ההתנחלויות) בשטחים, ואם מדובר בהקמת יישובים יהודיים בנגב ובגליל (ביחס להקמת חבל התיישבות באזור מבואות ערד צוטט מנכ"ל החטיבה באומרו שמטרת התכנית היא בין השאר "לתפוס את יתרת השטח האחרונה, ובכך למנוע המשך פלישת הבדואים לאדמות הלאום שנותרו, וכן למנוע רצף בדואי ו/או ערבי…”).

תקציב החטיבה מגיעה מהממשלה, אולם החטיבה עצמה אינה כפופה לחוק חופש המידע, ונסיונות להחלתו עליה נתקלים בקשיים. בעיה מרכזית נוספת היא צמיחתו הפלאית של תקציב החטיבה: את 2014 היא התחילה עם תקציב של 58 מליון ש"ח, שגדל ל-400 מליון שקלים עד ספטמבר 2014. הסיבה לכך היא שתי העברות תקציביות גדולות, מעודפי תקציב של משרדי השיכון והבטחון בעיקר, שאושרו בוועדת הכספים. מרבית הכסף, כדאי לציין, עוברת לפיתוח ובנייה בהתנחלויות. לצד פעילות התנועה לחופש המידע (והמשמר החברתי, כמובן), בולטת ח"כ סתיו שפיר בנסיונות לחשוף את תקציב החטיבה לבקורת ציבורית.

בבקורות קודמות בנוגע לחטיבה להתיישבות, עלה כי יש "הפרעה מתמשכת מצד עובדי החטיבה לעבודת חשב החטיבה… וחוסר גיבוי לעבודתו מצד הנהלת החטיבה" (חשב החטיבה, 2003); כי עובדי החטיבה מקבלים שכר מתקציב המדינה אך אינם כפופים לנציבות שירות המדינה (שכן הם עובדי ההסתדרות הציונית); וכי ביחס להלוואות שנתנו על ידי החטיבה במאות מליוני שקלים "קיים קושי טכני לאמת את נתוני החטיבה בוודאות (כנראה בלתי אפשרי)…”.

הדיון מתכנס לבקשת חברי הכנסת שפיר, גפני ועוד ובעקבות דוח של "מולד – המרכז להתחדשות הדמוקרטיה", אשר טוען לחשוף את ניצול תקציב החטיבה להתיישבות: 74% מתקציב התמיכות הישירות ברשויות של החטיבה מועבר להתנחלויות, בעוד הנגב והגליל מוזנחים; העברת כספים לעמותות וגופים המזוהים עם "הבית היהודי" (יו"ר ההסתדרות הציונית מזוהה עם המפלגה, ועמותות של ראשיה נתמכות ע"י החטיבה); תקצוב גרעינים תורניים המהווים לטענת מחברי הדוח תשתית פוליטית למפלגת "הבית היהודי".

דברים לשים אליהם לב: מול נציגי התנועה לאיכות השלטון, אומ"ץ ושתי"ל יתייצבו המפסידים הגדולים מחשיפת פעילותה של החטיבה להתיישבות – משרדי הממשלה (שיכון, אוצר), ההסתדרות הציונית העולמית, תנועות ההתיישבות, אם תרצו והפורום המשפטי למען ארץ ישראל.

 

יום שלישי, 11.11.14

הצעת חוק מע"מ אפס

ועדת הכספים, 10:00 – הצעת חוק מס ערך מוסף (הטבה במס בעסקה לרכישת דירת מגורים מוטבת), התשע"ד-2014 (חובב ינאי)

המצב כיום: מזה עשור מחירי הדיור בישראל נמצאים בעלייה מתמדת. על פי משרד האוצר בשנים האחרונות מחירי הדירות הריאליים עלו בשיעור של 50%. מאז המחאה החברתית, אשר בה נושא הדיור היה חלק מרכזי, מנסה הממשלה למצוא פתרונות למצב זה. הצעת חוק מע"מ 0% מבוססת על תכנית שיזם קבינט הדיור, ולטענת צוות הקבינט ההצעה היא כלי אחד שמטרתו להוריד את מחירי הדיור בטווח הקצר, בין כלים אחרים שפועלים במקביל.

מה הצעת החוק אומרת: הצעת החוק מבקשת לפטור ממע"מ רוכשים של דירות יד ראשונה מקבלן, שיעמדו בשני תנאים מרכזיים המוגדרים בהצעת החוק: תנאי הזכאות של פלוני לפטור ממע"מ, ותנאי הדירה שבגינה ניתן לממש את הטבת המס (להלן – דירה מוטבת).

ההצעה מבדילה בין שני טיפוסים של רוכשי דירות פוטנציאליים: רוכש זכאי ורוכש מוטב. הרוכש הזכאי הוא תושב ישראל, הורה לילד אחד לפחות או מעל גיל 35, שאינו ביחסי קרבה עם מוכר הדירה. רוכש זכאי יכול לממש את הטבת המס על דירה מוטבת שמחירה לא עולה על מיליון ש"ח. הרוכש המוטב הוא רוכש זכאי אשר שירת שירות צבאי או לאומי של שנה אחת לפחות, או בעלי שיעור נכות או אי כושר השתכרות של מעל ל-75% או מקבלי קצבאות חריגות של הביטוח הלאומי. הרוכש המוטב יהיה זכאי לממש את הטבת המס על דירה מוטבת שמחירה לא עולה של מיליון ושש מאות אלף ש"ח.

דירה מוטבת היא דירה ששטחה הוא בין 60-140 מ"ר, שנבנית על ידי קבלן בבניין של שש יחידות דיור לפחות לדונם אחד במבנה בעל שתי קומות לפחות, וכוללת מפרט שייקבע על ידי שר השיכון. ערכה של הדירה, ובהתאם לכך גם גובה הפטור ממע"מ בגין רכישתה, יקבעו על ידי השמאי הממשלתי הראשי בהתאם לגודל הדירה ולמיקומה הגיאוגרפי.

השינויים הצפויים מאישור החוק: רוכשים שיעמדו בקריטריונים של הזכאות וההטבה יוכלו ליהנות מפטור ממע"מ על הדירות המוטבות שירכשו. בכך, לפי יוזמי ההצעה, יוקל על צעירים לקנות דירה.

להצעת החוק יש השלכות כלכליות וחברתיות רחבות. ההשלכות הכלכליות הכבדות ישפיעו על הכנסות המדינה ממסים: לפי הערכות משרד האוצר 15,000 זכאים מוטבים יזכו להטבה, מה שיפחית את הכנסות המדינה בכ- 2.5 מיליארד ש"ח. כמו כן נטען שמבחינה פוליטית קשה מאוד לבטל הטבות מס, ולכן להצעת החוק עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת הן מבחינת המחיר הכלכלי והן מבחינת משך הזמן. גורמים שונים בממשלה, בכנסת, באקדמיה ובעיתונות ביקרו את ההיבט הכלכלי של הצעת החוק. הכלכלן הראשי לשעבר במשרד האוצר, ד"ר מיכאל שראל, התפטר על רקע קידום הצעת החוק, ובדיון בכנסת אף אמר שאובדן ההכנסות יביא להידרדרות איכות, זמינות ונגישות השירותים החברתיים עד כדי מקרי מוות.

ההשלכות החברתיות של הצעת החוק נוגעות להיבטים שונים של אפליה: האפליה הבולטת ביותר היא בין אוכלוסיית המשרתים לאלה שאינם משרתים: חרדים וערבים רבים משוחררים משירות צבאי (חרדים מכוח חוקים שונים לאורך השנים של פטור מטעמי תורתו-אמונתו, ובני האוכלוסייה הערבית כלל אינם נקראים לגיוס על ידי צה"ל). כמו כן תשתיות השירות הלאומי במגזרים אלה כמעט ואינן קיימות. על אף שאינם עבריינים, בני ובנות חלקים אלה של החברה הישראלית לא יזכו להטבה המלאה. סביר אף להניח שהם לא יזכו כלל להטבה, מכיוון שכמעט ואין דירות יד ראשונה מקבלן במחיר הנמוך ממחיר הזכאות.

אפליה חברתית נוספת באה לידי ביטוי בתוך אוכלוסיית המשרתים עצמה והרקע שלה הוא כלכלי: מכיוון שגם בקרב המשרתים יש שיכולים להרשות לעצמם לגייס הון עצמי לרכישת דירה, ויש מי שאינם יכולים לעשות זאת, הרי שההצעה מפלה באופן בוטה את החלק העני יותר של האוכלוסייה לטובת העשירים, וכל זאת כאשר את הפגיעה בהכנסות המדינה תרגיש כלל האוכלוסייה ללא הבדל דת, גזע, מין ומצב חברתי-כלכלי. היבט מפלה נוסף עוסק בצד הגיאוגרפי של הצדק החלוקתי: שווי דירה במרכז הארץ גבוה יותר משווי דירה בפריפריה, ובהתאמה גם ההטבה תהיה גדולה יותר במרכז מאשר בפריפריה.

היבט מפלה נוסף בהצעת החוק טמון בגודל הדירה המוטבת: מכיוון שמחיר הדירה המוטבת נקבע לפי מחיר ממוצע למטר מרובע באזור מסוים, נוצר מצב שבו דווקא הדירות הקטנות והזולות יותר, אלו שמתאימות יותר לזוגות צעירים, נותרות מחוץ להטבה, בעוד שהדירות הגדולות והיקרות יותר נכנסות לתחום ההטבה. זאת מפני שחישוב ממוצע מעלה את ערכן של הדירות הקטנות, ובאופן הפוך מוריד את ערכן של דירות גדולות.

כדאי לשים לב לכך שהצעת החוק לא כוללת סעיף מטרה, בניגוד למקובל בחקיקה מסוג זה. כך לא ניתן לדעת האם יוזמי ההצעה שמו להם למטרה לעודד שירות צבאי ולאומי, או שכוונתם להוריד את מחירי הדירות. חוות הדעת של היועץ המשפטי לכנסת קבעה כי על מנת שהחוק יעמוד במבחן המשפטי עליו להראות שתכלית החוק מושגת באמצעים מידתיים. היעדר סעיף מטרה מקשה על איתור תכלית החוק, ועלול להכשיל אותו מבחינה משפטית.

בדיוני הוועדה: הצעת החוק עברה מספר שינויים בדיוני הוועדה, ובראשם שינוי החוק להוראת שעה שתוקפה יימשך שבע שנים. שינוי זה הוא בעל משמעות מיוחדת, שכן הדבר עשוי להגדיל באופן ניכר את הביקושים להטבות המס, וכתוצאה מכך רק לשפוך עוד שמן למדורה הבוערת של שוק הנדל"ן. שינוי חשוב נוסף שעומד על הפרק נוגע לבנייה צמודת קרקע: הנוסח העדכני מאפשר לכלול בתים צמודי קרקע במסגרת הדירות המוטבות. אולם הנהנים העיקריים משינוי זה צפויים להיות בעיקר תושבי יהודה משומרון עקב הגבלה של רכישה מקבלן (ולא בבנייה פרטית הנהוגה בחברה הערבית, הדרוזית ובמושבים, או באמצעות יזם כנהוג בקיבוצים), ובמקבצי 15 יחידות דיור לפחות. ראוי להוסיף שהתוספות להצעת החוק עלולות להגדיל באופן ניכר את אובדן ההכנסות ממסים.

שינויים אלו ושינויים נוספים הוכנסו בנוסח החוק לאחר שמליאת הכנסת אישרה אותו בקריאה ראשונה. מצב זה אפשר לחברי הכנסת לטעון שמדובר ב"נושאים חדשים", ולבקש דיון מחודש עליהם בוועדת הכנסת. לאחר שדחתה ועדת הכנסת את הטענות לנושא חדש, חוזרת כעת הצעת החוק לוועדת הכספים לדון בהסתייגויות לאותם סעיפים. נוסף על שינוי החוק להוראת שעה, והוספת בנייה צמודת קרקע נושאים חדשים נוספים הם הגדלת שטח הדירה המוטבת ל-150 מ"ר, חישוב גודל המחסן והחנייה, החלת ההטבה על דירות בקבוצות רכישה, סעיפי עונשין ותחילה ועוד.

יש לציין שהצעת החוק נתקלה בהתנגדות פוליטית רבה, וכעת בזכות הסכמות קואליציוניות הוצמדה להצעת חוק התקציב על מנת לוודא שהיא אכן מקודמת. ואכן, הדיונים בהצעת החוק בוועדת הכספים מתחדשים עם הגשת הצעת חוק התקציב למליאת הכנסת.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה ראשונה ב-7.7.2014.

מקורות:

  • נוסח הצעת החוק המקורית – http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/ADAF9D29-03C8-4385-B3F2-FD62FEE9497D/43163/876.pdf
  • הנוסח העדכני של הצעת החוק – https://drive.google.com/file/d/0B96lWH_TnYpbVGdKZFhqd1BGZWc/edit?usp=sharing
  • התפטרות הכלכלן הראשי במשרד האוצר – http://www.themarker.com/markets/1.2274274
  • שורה של כלכלנים קוראים לוועדת הכספים לדחות את הצעת החוק מע"מ 0% – http://www.themarker.com/news/1.2364421
  • תכנית מע"מ 0% – השאלות שנותרו ללא מענה מצד שר האוצר – http://hamishmar.org.il/ksafim090714/
  • לא נמצא כלכלן שיגן על תכנית מע"מ 0% – http://hamishmar.org.il/ksafim140714-01/
  • בעיות בחוק מע"מ 0% – http://www.themarker.com/realestate/1.2349817
  • המהומה הכלכלית שאחרי המלחמה – http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3636797,00.htm
  • קידום מע"מ אפס בצמוד לחוק התקציב – http://www.themarker.com/news/1.2438791
  • דווקא הדירות הקטנות נותרות מחוץ לתכנית מע"מ אפס – http://www.themarker.com/realestate/1.2402845

שקיפות תקציב משרד החינוך

ועדת החינוך, 11:30 – משרד החינוך – שקיפות ספר התקציב, פניות ציבור, מידע לציבור

התקציב הגדול ביותר בישראל שעלה בסך 48 מיליארד שקל בעשור לטובת משרד החינוך. השאלה שעולה לכותרות: לאן הולכים הסכומים האלה? ואיך מחולק הכסף? במקביל משרד החינוך הבטיח שבקרוב תועלה מערכת שתפרט לציבור בשקיפות את הנתונים המגיעים אל התלמיד.

מעיון בהצעת התקציב לא ברור בדיוק מה הולך למה?! סעיפי התקציב המופנים למשרד האוצר הן כלליות ואין בהן שום מידע חיוני לציבור. התקציב שמשרד החינוך והרשות המקומית לא מוגדר בכסף אלא בשעות הוראה הקרויות בשפה התקציבית "שעות תקן" המחולקות לכלל בתי ספר עפ"י תוכנית הלימודים הכיתתית. נכון שכל בית ספר מועבר כתקציב שוויוני ואחיד, אך התקציב מחולק גם לפי הנתונים האישיים פר מורה המושפעים מהשכלתו, והוותק שלו. מכאן, רואים שמספר השעות תקן משתנות מבית ספר לאחר.

גורם שני זה שלפעמים יש שעות תקן המועברות מהרשות המקומית ואפילו מגורמים אחרים המעשירות את בתי הספר בעוד שעות הוראה שלא ניתנות בחשבון בתקציב.

תקציב בית ספר מורכב לא רק משעות הוראה אלא גם משירותים שונים: מזכירות, תחזוקה, אבטחה, ספרייה, מעבדה, מרפאה ועוד. המימון של שירותים אלה מתחלק בין משרד החינוך והרשות המקומית. חלק מהשירותים קיים בכל בית ספר: למשל, מזכירות. שירותים אחרים קיימים רק בחלק מבתי הספר: למשל, ספרייה או מעבדה. מה גודל הפערים התקציביים? לא ידוע. חשוב לשים לב שחלוקת השעות הוראה אינן בדיוק תקניות כפי שמכנים אותן.

מכאן, היה צורך בפירוט תקציבי של משרד החינוך.

מקורות:

העברות תקציביות

ועדת הכספים, 14:00

כידוע, כמעט מדי שבוע מאשרת ועדת הכספים העברות תקציביות בין סעיף לסעיף בתקציב המדינה. ההעברות עשויות להגיע לסכומי ענק (מכמה מיליוני שקלים ועד מיליארדים) ולשנות את תקציב המדינה בתחומים מסוימים מהיסוד. במשך שנים ההעברות התקציביות נעשו ללא הודעה מוקדמת לחברי הכנסת, כשהאחרונים משמשים כחותמת גומי לדרישות הממשלה, ללא שהייתה להם ההזדמנות לדיון אמיתי ורציני בעניין. בעקבות מאבק ארוך של ארגונים חברתיים וחברי כנסת, החל משרד האוצר לפרסם את הבקשות להעברות תקציביות מספר ימים מראש. עם זאת, הבקשות מופצות בצורה לא נוחה, כסריקות דפים בפורמט pdf ולא כקבצים הניתנים לניתוח, ופירוט מקור הכספים ויעדיו אינם ברורים כלל (למשל, "רזרבה כללית"). בכנס הקיץ האחרון דיוני ההעברות התקציביות הפכו לזמן מה לשדה מאבק בין סיעות הקואליציה, במיוחד בין יש עתיד לבית היהודי, כאשר חברי כנסת מונעים העברות כספיות מסוימות בתגובה לעיכוב הצעות חוק.

כפי שנחשף ב"משמר החברתי", תקציבי המשרדים השונים מנופחים בכדי להעביר את הכסף הזה, שנמצא ברזרבות ובסעיפי "הוצאות שונות" של המשרדים – אל משרד הביטחון. מסמך של ה-ממ"מ מספטמבר 2014 מפרט את השימוש ברזרבות של משרדי הממשלה (גלויות וסמויות) ומצביע גם הוא על כמה העברות לתקציב הביטחון. תחקיר המשמר החברתי המבוסס על מאות דפי העברות ופרוטוקולי דיונים שנאספו על ידי מתנדבי הארגון, העלה כי בשמונת החודשים הראשונים לשנת 2014 אישרה ועדת הכספים העברות בסך 23 מיליארד שקל בתוך התקציב השנתי. בעדות המפורטת הזו מומלץ לקרוא על ההעברות מה-28.10.14, על חוסר שקיפות והתנהלות הוועדה. קראו הסבר מקיף בנושא ההעברות התקציביות באתר המשמר החברתי.

כמה העברות מעניינות השבוע: 101 מליון שקל מהקצבות הביטוח הלאומי למשרד לקליטת העלייה (רובן עקב גידול במספר העולים, כך בפניה עצמה) (פניה 292-293, הוגשה גם בשבוע שעבר); 20 מליון ש"ח המועברים משיקום שכונות ותשתיות לטובת אבטחה במזרח ירושלים (פניה 298); 84 מליון ש"ח מסעיפים שונים (הוצאות שונות, תוכנית לעידוד התעסוקה ומשרד השיכון) לטובת עידוד ההתיישבות בנגב ובגליל (פניה 299-304); ו-35 מליון ש"ח לטובת המשרד לשירותי דת – חציים עבור המנהלת לזהות יהודית ועוד כ-4 מליון לחיזוק הקשרים הדתיים והרוחניים עם התפוצות (פניה 305-306).

הצעת חוק לסימון אריזות מזון

ועדת הכלכלה, 11:00 – הצעת חוק קביעת מועד כנסיה לתוקף של הוראות סימון מזון ארוז מראש, התשע"ד-2014 – הכנה לקריאה ראשונה (אליאב סולומון)

המצב כיום: מיד עם כניסת דבר חוק חדש לגבי סימון מוצרים, יצרני מזון נדרשים לשנות את אריזות המוצרים כדי שהן יתאימו לחוק החדש. כנראה בגלל שפס הייצור הרבה יותר מהיר מהזמן שלוקח לשנות אריזה, נוצר פרק זמן שבו לא מיוצרים מוצרים או שמוצרים שיוצרו לא יכולים להיות משווקים כי הם לא עומדים בדבר החוק החדש ש"לפתע פתאום" נכנס לתוקף. לדברי המחוקקים, זה גורם להפסד ליצרנים ובשביל לכסות על ההפסד הזה הם מעלים את המחירים של המוצרים, ואז העלות מתגלגלת על הצרכן.

מה הצעת החוק אומרת: פעם בשלוש שנים יהיה תאריך מרוכז שבו כל דברי החוק לגבי סימון מוצרים יחייבו את היצרנים מאותו תאריך ואילך.

השינויים הצפויים מאישור החוק: במקום שדברי החוק שקשורים לסימון מוצרים יתחילו מיד עם חקיקתם, יהיה פרק זמן של לפחות שנה ועד שלוש שנים שבו הם לא יבואו לידי ביטוי במוצרים שמגיעים לצרכן "על המדף".

על פניו, זה שינוי שכולם מרוויחים ממנו – כי ההפסדים של היצרנים מהשינוי הכפוי מיידית לשנות את האריזות היו מגולמים (כך טוענים המחוקקים) במחיר הסופי של המוצר לצרכן. אבל יכול להיות שאם דבר החוק החדש הוא חשוב לצרכן, ואפשר להניח שדבר חוק חדש באמת חשוב לצרכן – כמו למשל אזהרות והמלצות בריאות – אולי הצרכן היה מעדיף שהוא ייכנס מיד לתוקף ושהעלות תפגע בו, מאשר לחכות תקופה של עד-שנתיים עד שהוא בכלל ייהנה מדבר החוק החדש.

בדיוני הוועדה:

  1. פרק הזמן מהחלטה על סימון ועד יישומה בהצעת החוק עמד על טווח של 1-3 שנים ושונה לטווח של 2-3 שנים.
  2. מה שהוגדר כרשות סטטוטורית במקור פורט למאסדר – שהוא בעל הסמכות לקבוע הוראות סימון ולועדה מייעצת שמבנה חבריה וסמכויותיהם מפורטים בחוק.
  3. הועדה המייעצת תפקידה אינו ליעץ על הוראות סימון אלא רק על מצבים בהם המאסדר מעוניין להשית את הוראות הסימון מוקדם מפרק הזמן בחוק. כמו כן, הועדה מייעצת בלבד ואינה בעלת זכות וטו על החלטות המאסדר. זכותו על פי החוק המוצע להתעלם מההמלצות. עם זאת, הועדה המייעצת מחוייבת לשמוע את מי מהציבור המעוניין להביע דעה על בקשה של המאסדר שהגיע לשולחנה. כמו כן, החלטותיה המנומקות יפורסמו ברבים.

נראה כי החוק, שמטרתו למנוע השתת הוראות סימון באופן שוטף המחייב אריזה מחדש או הדבקת מדבקות וכיו"ב, מנסה לקשור מעט את ידי המאסדר מלקבוע מועד מוקדם שכן במקרה כזה, בקשת ההקדמה תובא לדיון רחב וגלוי, מה שלרוב, רגולטורים מנסים להמנע ממנו.

  1. שתי הקלות בחוק: א. במקרים של מוצרים בעלי תוקף ארוך שנארזו לפני החוק ותוקפם אחרי החלתו, יוכל המאסדר לתת הארכת זמן לסימון החדש. ב. הוסף סעיף המאפשר למאסדר לפטור עוסק (משווק/יבואן) מהסימון. כלומר, הוראות הסימון יחולו על כלל משווקי המוצר למעט אותו משווק ספציפי.

דברים לשים אליהם לב: יצרני ויבואני מזון ומשקאות, התאחדות התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר, שכבר זכו להקלות בנוסח החוק, מרוויחים מקביעת המועד האחוד לסימון המזון. יש לראות שהחוק אינו מאבד ממשמעותו עם הקלות נוספות.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה ראשונה ב-29.7.2014.

מקורות:

  • דף החקיקה באתר כנסת פתוחה http://oknesset.org/bill/7947/
  • כתבה ב-TheMarker: "אושרה הצעת חוק: הוראות סימון מוצרי מזון ארוזים ישונו אחת לשנה" http://www.themarker.com/news/1.2227658
  • אתר משרד הבריאות – צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון מוצרים) התש"י-1950 http://www.health.gov.il/LegislationLibrary/Health_mazon12B.pdf
  • המועצה הישראלית לצרכנות – "מדריך מזון – ההיבטים המשפטיים" http://www.consumers.org.il/category/consumer-legal-aspects
  • המועצה הישראלית לצרכנות – "מדריך לסימון מזון" http://www.consumers.org.il/category/Food-Labels-Guide
  • אתר הכנסת – " הצעת חוק קביעת מועד לתחילת הוראת סימון מזון ארוז מראש ומכלי משקה, התשע"ד–2013" www.knesset.gov.il/privatelaw/data/19/1986.rtf/
  • נוסח לדיון בועדה (לאחר קריאה ראשונה) – http://www.knesset.gov.il/committees/heb/material/data/kalkala2014-11-11-00.pdf

הצעת חוק מימון חברתי לעסקים

ועדת הכלכלה, 13:00 – הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – מימון חברתי לעסקים), התשע"ד-2014 – הכנה לקריאה ראשונה (אדם ברעם ומחלקת המחקר)

המצב כיום: לחברות קטנות וצעירות שאינן נסחרות בבורסה ואין מאחוריהן כיס עמוק, קשה מאוד לגייס הון ממשקיעים. פעמים רבות הן חייבות להסתמך על טוב ליבם של בנקים שיעניקו להן הלוואה, וכמובן חוסר התחרות בשוק הבנקאות הישראלי לא נוטה עימן חסד בקשר לתנאיה. הליך הנפקת אג"ח ציבוריות הוא מסובך למדי ומרבית החברות הקטנות מעדיפות לא להיכנס אליו כלל.

מה הצעת החוק אומרת: ראשית, הכנסה לחוק של פרק המגדיר את המושג 'גיוס הון מקוון', וכולל את הדרישות מתאגידים המעוניינים לגייס הון באמצעות הרשת, כמו גם כללים לפיהם מותר יהיה להפעיל אתר אינטרנט המתמחה בגיוס כזה.

שנית, מוצע להוסיף סעיף בחוק ניירות הערך שיגדיר מקרים של מכירה או הוצאה של ניירות ערך לקהל שאינם מיועדים לכלל הציבור, כמו למשל מכירה לקבוצת אנשי עסקים, או לבעלי מניות בחברה מסויימת. מכירה כזו יכולה להתבצע ללא פרסום תשקיף – מסמך עב כרס המפרט את מצבו הפיננסי של התאגיד, והכנתו כרוכה במשאבים רבים.

שלישית, מוצע להוסיף תת סעיף המאפשר גיוס הון מקוון עליו תהיינה הקלות משמעותיות בפיקוח, כל זמן שיעמוד במגבלות מסויימות – עד שני מיליון ש"ח בסך הכל, ולא יותר מ-5000 ש"ח ממשקיע בודד.

השינויים הצפויים מאישור החוק: מדובר בשינוי חקיקתי מהותי בכל הקשור לגיוסי הון על-ידי תאגידים, ובסיסו בהפרדה של תאגידים גדולים ומבוססים מתאגידים צעירים בעלי פוטנציאל צמיחה גבוה, אך גם רמת סיכון משמעותית.

הסעיף הראשון למעשה מסדיר תחום שכבר קיים ומתפתח בימים אלה – אתרי גיוס ההמון כמו הדסטארט. אם עד עתה גיוס הון דרך אתרים אלו היה בעייתי לחברות ונוח בעיקר לאנשים פרטיים, הצעת החוק מבקשת לאפשר את השיטה המקוונת גם לתאגידים.

שאר הסעיפים בהצעת החוק נוגעים בעיקר במתן הקלות בפיקוח על השקעות שונות, מקום בו כדאי להיזהר בשינויים כדי לא ליצור חורים משמעותיים במערכת הפיקוח על השקעות במשק. מטרתם היא שעסק בינוני או קטן יוכל לגייס כספים בהליך פשוט יחסית מבחינה ביורוקרטית, לעומת הנפקת אגרות חוב בבורסה.

למדינה יש אינטרס מובהק בתמיכה ביזמות צעירה וקטנה, שכן חברות אלו צומחות במהירות וסוחפות איתן את המשק כולו, דרך יצירה מהירה של מקומות עבודה והגדלה של תוצר המדינה.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה טרומית ב-9.7.2014.

מקורות:

הצעת חוק רישוי שירותים לרכב

ועדת הכלכלה, 14:30 – הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, התשע"ג-2013

המצב כיום: שוק הרכב מפוקח על ידי צווים ותקנות ללא חוק המרכז את הנושא. הוא סובל ממחסור בתחרות ומריכוזיות, המובילים למחירים גבוהים, הן בקניית רכבים והן בשירות וחלפים. כמו כן, חסר פיקוח על רמת השירות.

מה הצעת החוק אומרת: הצעת החוק מפורטת ומקיפה ביותר. היא מפרטת מי יכול לייצר ולייבא רכבים, ומגבילה את מספר המותגים ליבואן. הצעת החוק מוסיפה קטגוריות חדשות של יבואן עקיף ויבואן זעיר, ואף פותחת פתח לייבוא רכב משומש, דבר שיכול להגביר תחרות. הצעת החוק מגדירה אמות מידה של אחריות ושירות של יבואני רכב, כמו אחריות לתיקון פגם סדרתי בכל המכוניות שנמכרו מאותה חברה או דגם. ההצעה אף כוללת פתיחת שוק החלפים לתחרות והקלה בתו התקן לחלפים. הצעת החוק מגדירה את נושא הרשיונות למוסכים ושמאי רכב, וכן את הסנקציות הכספיות על מי שעברו על התנאים ברשיון, הקמת ועדה שתשפוט במקרים כאלה, ופקחים שיאכפו את החוק. הצעת החוק מבוססת על המלצות ועדת זליכה, והיא אימצה רבות מהן, למעט ההמלצות הנוגעות לשוק הליסינג, דבר שמוציא את העוקץ מפיקוח והגברת התחרות באחד התחומים הבעייתיים בשוק הרכב.

השינויים הצפויים מאישור החוק: קודם כל יהיה חוק המרכז את שוק הרכב, שמגיע לא רגע מוקדם מדי. החוק גם מפריד בין חברות ליסינג וייבוא ומגביל את היבואנים הגדולים לייבוא מחברה אחת בלבד. יבוא עקיף, מסוכן ולא מחברה המייצרת רכב, וייבוא רכב עם קילומטרז' נמוך יכולים להוריד עלויות מסעיף ההוצאות השני בגודלו למשפחות רבות בישראל. פתיחת שוק החלפים וקביעה כי יבואנים לא יוכלו להתערב בקביעת החלפים שבהם ישתמשו המוסכים יגבירו אף הם תחרות ויוזילו מחירים. יש לציין כי ייתכן וההקלה בתקנים תפתח פתח לירידה באיכות החלפים. מוסכים יחויבו להציג מחירים לפי שעות עבודה ולפי חלפים ולתת הצעת מחיר ללקוחות. כל נושא שמאות הרכב (בדיקת רכב לאחר תאונה והערכת עלות תיקון הנזק) יוסדר ושמאים שיעברו על כללי הרשיון יועמדו לדין משמעתי על ידי וועדה מיוחדת.

מנגד, הצעת החוק אינה חפה מפגמים. למשל, נראה שיש בעייתיות בסעיף בחוק שקובע שרשיונו של פושט רגל יבוטל. בכך כמובן יש פגיעה בפושט הרגל, שיתקשה לשקם את מצבו הכלכלי של עסקו. נראה שצפוי קרב איתנים מצד לוביסטים ופוליטיקאים בוועדה שתדון בחוק בעניין הסעיפים הפוגעים בחברות יבוא הרכבים הגדולות.

בדיוני הוועדה: הועדה אישרה סעיפים המחייבים את היבואנים הישירים לטפל במכוניות שלא הם ייבאו לארץ. לשם כך, נטען, יש צורך באחריות לפיצוי היבואנים ע"י היצרנים – חסם מרכזי בדרך לתחרות בשוק. כמו כן הוחלט לבטל את הסכמי הבלעדיות בין היבואנים הישירים ליצרנים.

בדיון ב-14.7 אמורה הועדה לדון במתן רישיון להפעלת מוסך ובמועצה המייעצת לרישוי מנהלים למוסכים.

נקודות נוספות שעלו לדיון: 1. בהצעת החוק המקורית ניתנת לשר האפשרות לקבוע כי פעולות מסויימות ברכב אינן טעונות רשיון. הכוונה כאן היא להסיר אישור זה. 2. תוספת להצעת החוק המקורית: כאשר מבוצע ברכב תיקון במוסך, על בעל המוסך להציע ללקוח יותר מסוג אחד של מוצר – מקורי, תחליפי (שאינו מיוצר בהתאם לתנאים שקבע יצרן הרכב המדובר) או משומש. 3. בהצעת החוק המקורית חלה חובה על בחינות לשם קבלת רשיון ניהול מוסך למעט פטור שיכול להנתן למהנדס או הנדסאי. בדיון זה מציעים כי למבקש הרשיון חייבת להיות תעודת מקצוע מתאימה, או שהוא טכנאי/הנדסאי/מהנדס בתחום רלוונטי ובכל מקרה עליו לעבור בחינות. 4. בהצעת החוק המקורית ניתנת אפשרות למנהל מקצועי במוסך למנות ממלא מקום. הבקשה כאן היא להוסיף סייג שהמנהל המקצועי לא יוכל להיעדר מהמוסך מעל 30 ימים בשנה. 5. כמו כן, ישנם שינויים בנהלי המועצה המייעצת, בעיקר בנוגע להכפפתם להוראות החוק בנוגע למינוי חברי מועצה.

בדיון הקרוב (9.11.14) תמשיך הועדה לדון בנושא השמאים. מרבית העדכונים הם בקשר למשמעת ופיקוח על השמאים אך בכל זאת יש שתי נקודות חשובות:1. הוספת סעיף הקובע כי שומה חייבת להנתן לאחר בדיקה פיזית של הרכב. הזוי ככל שזה ישמע, לא היה סעיף כזה קודם לכן.2. בנוגע למועצת שמאי הרכב שהיא הועדה המייעצת לשר, היה מצויין כי היא מוסמכת למנות ועדות משנה גם ממי שאינם חבריה (מישהו אמר ג'ובים?). תוספת זו מוסרת בחוק החדש.

דברים לשים אליהם לב: היבואנים הגדולים, יבואני החלפים הרשמיים והישירים ובעלי המוסכים צפויים להפסיד מהרחבת התחרות בתחום והגברת הפיקוח על פעולת המוסכים והשמאים. הצרכנים והיבואנים המתחרים (חלקי חילוף חליפיים) הם אלו שצפויים להרוויח ממנו.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה ראשונה ב-24.6.2013.

מקורות:

הצעת החוק המקורית: http://www.knesset.gov.il/committees/heb/material/data/kalkala2014-10-28-00-03.pdf

מימון חיפושי גז ונפט – פקודת השותפויות

ועדת חוקה, חוק ומשפט, 12:00 – הצעת חוק לתיקון פקודת השותפויות (תיקון מס' 5), (ממשל תאגידי בשותפות מוגבלת ציבורית), התשע"ד-2014 – הכנה לקריאה שנייה ושלישית

המצב כיום: שותף מוגבל הוא אדם שהשקיע מכספו בשותפות והוא יכול להרוויח או להפסיד את הכסף שהשקיע, אך הוא לא אחראי ישירות לפעולות הניהול שנעשו – במלים אחרות, הוא בעל יחידת השתתפות בחברה (שווה ערך לבעל מניה בחברה שאינה שותפות). שותף כללי הוא מי שעוסק בניהול עצמו של החברה שבשותפות והוא אחראי על פעולותיה מעבר לכספים שהושקעו (למשל, למעשים פליליים וכו'). שני סוגי השותפות האלה יכולים להצטרף לשותפות יחידה, והיא מתאימה לסוגי חברות שונות שדורשים השקעה גבוהה בעלת סיכון משמעותי, למשל חיפושי גז ונפט (ומסתבר שגם להפקת סרטים). השותף המוגבל מביא את הכסף והשותף הכללי מנהל את פעולות החברה. שותף מוגבל, כמו גם שותף כללי, יכול להיות תאגיד.

שותפות כזו בין שני אופני ההשתתפות מוגבלת ומפוקחת תחת פקודת השותפויות, ובה מנוסחים כמה כללי יסוד המבטיחים התנהלות שתהיה לטובת שני הצדדים. כללים אלה עובדים כראוי כל זמן שהשותף המוגבל מודע לזכויותיו ולחובותיו והוא מתנהל בהיגיון כלכלי. אלא שהחוק לא עובד היטב על שותפות מוגבלת ציבורית. שותפות כזו היא כאשר גיוס ההון לפעילות השותפות נעשה בידי הנפקת יחידות השתתפות לציבור – אז מי שהשקיעו את כספם מרוחקים ממקום קבלת ההחלטות ויהיה להם קשה אף לממש את זכויותיהם כפי שמוגדרות לשותפות מוגבלת רגילה.

מה הצעת החוק אומרת: הצעת החוק מוסיפה תת-פרק המפרט את אופן הפעילות של שותפות מוגבלת ציבורית. הצעת החוק פועלת בשני אופנים: אחד, להפריד בין השותף הכללי וגוף השותפים המוגבלים, כך שברורה אחריותו לפעילות החברה ולניווטה; שתיים, להגדיר כיצד יכולים השותפים המוגבלים לפקח על התנהלות השותף הכללי והיכן עובר הגבול בין שותף מוגבל רגיל (כמו חברה) לבין שותף מוגבל ציבורי, כלומר, אדם שקנה מעט מניות של השותפות. בעיקרו, החוק משלב בין הגבלות הנמצאות בפקודת השותפויות לבין חוק החברות, שמסדיר, בין השאר, את אופן התנהלותן של חברות ציבוריות.

נראה שהחוק אכן מוסיף מגבלות לא מבוטלות. לדוגמה, הוא מחייב שותפות מוגבלת ציבורית לקיים אסיפה כללית שנתית או אסיפה שאינה במניין. באסיפות אלה יתקיימו הצבעות במגוון תחומים שונים, כגון העברת שליטה על ניהול השותפות – כלומר, החלפה של שותף כללי. בהצבעה זו יכולים להצביע כל בעלי המניות, ואילו השותף הכללי אינו משתתף בהן. כלומר, ניתן כאן כוח רב יותר לבעלי המניות לקבוע מי ינהל את ענייניה השוטפים של השותפות. יש לציין שכאשר שותף כללי יורד מנכסיו, נפטר או לא יכול להמשיך בתפקידו מכל סיבה, השותפות מתפרקת. נקודה זו תחייב חברות המנהלות שותפויות ציבוריות להתייעץ עם ציבור בעלי המניות שלהן כאשר הן רוצות להעביר שליטה. סעיף אחר קובע במפורש שבעלי תפקידים בשותפות (למשל, מנכ"ל שמונה ע"י השותף הכללי) יעדיף תמיד – אם האינטרסים אינם חופפים – את טובת השותפים המוגבלים, כלומר, את בעלי המניות, על פני השותף הכללי. כמו כן, בכל שותפות ציבורית יכהן מפקח שגם הוא נדרש להגן בראש ובראשונה על בעלי המניות. כמו כן, באסיפות הכלליות השנתיות יעלו לסדר היום נושאים שנדרשו ע"י בעלי מניות שיש בידם אחוז אחד או יותר, כלומר, יש אפשרות לרבים להעלות נושאים לסדר היום.

השינויים הצפויים מאישור החוק: נראה שיש כאן סדרת נהלים לתחום שהיה עד כה פרוץ. כל או כמעט כל ההתאגדויות המחפשות גז ונפט בישראל יש בהן שותפים מוגבלים, וחלק מהן גייסו הון מהציבור. פורסם בעבר על מכירת מאגרי גז לחברות זרות – ובכן, תחת הצעת החוק הזו מכירה כזו תעמוד לשיקול דעתם של בעלי יחידות ההשתתפות. כמו כן, האסיפה כללית תבחר דירקטורים ודירקטור חיצוני, ומפקח, ויחד עם בעלי התפקידים, החוק מגדיר שהשותפות באה להיטיב בראש ובראשונה עם השותפים הציבוריים – עם הציבור.

הצעת החוק לא קיבלה הרבה כיסוי תקשורתי, ומאז שעברה לפני כחודש וחצי לא נערכו בה דיונים, מה שאולי מעיד על כך שלא ממהרים להעביר אותה.

בדיוני הוועדה: היעוץ המשפטי לועדה מבקש לדון במגבלה על העברת השליטה בשותפות – מצד זכויות בעלי המניות ומנגד, מצד זכויות הקניין של בעל השליטה; בצורך ובסמכויות המפקח בשותפות; ובאי החלת הכללים הנוגעים לפשרה או הסדר בין החברה לנושים כפי שהם קבועים בחוק החברות על שותפות מוגבלת כזו.

היו"ר בדיוני הצעת החוק הזו הוא ח"כ אורי מקלב. מי שפוקדים בעיקר את שולחן הדיונים הם נציגי משרד המשפטים והרשות לניירות ערך, וגם נציגי משקיעים, חברות פרטיות וציבוריות ומעט לוביסטים. מירב הדיון עד כה עסק בעניין הטלת האחריות לניהול החברה, מניעת ניגודי העניינים (נאמר בין חברת השותף הכללי והאינטרס של השותפות) והגבלת סמכותו של השותף הכללי אל מול הגדלת האחריות שלו למעשי החברה. שלושת השינויים החשובים שנעשו בינתיים בנוסח הצעת החוק הם הצבת תנאים חדשים על מינוי מפקח לשותפות, הורדת חשיבות האינטרס של השותף הכללי אל מול אינטרס השותפות והגדלת הפיקוח על דוחות השותפות בתוך החברה שהיא השותף הכללי.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה ראשונה ב-10.2.2014.

מקורות:

היבטים בשירותי הרפואה הפרטיים – דוח מבקר המדינה

ועדה לענייני בקורת המדינה, 11:00 – הבטים במערכת הרפואה הפרטית – מדיניות, אסדרה וכלי פיקוח – דו"ח מבקר המדינה 63ג

פעילותה של מערכת הרפואה בישראל מתבססת על חוק ביטוח בריאות ממלכתי (1994), המציב עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית כבסיס לפעילותה. אולם, מאחר והמערכת אינה ציבורית בלבד, כי אם גם פרטית, ישנה פגיעה בעקרונות אלו. מרבית הפעולות הרפואיות בארץ מתבצעות ברפואה הציבורית – בבתי חולים ממשלתיים וכלליים ודרך ארבע קופות החולים (כללית, מכבי, לאומית ומאוחדת). אולם לצד המערכת הציבורית, ולעתים בשיתוף אתה, מתקיימת מערכת רפואה פרטית. זו מורכבת מ-11 בתי חולים פרטיים (חלקם בבעלות מלאה או חלקית של קופות החולים, כמו "הרצליה מדיקל סנטר" ו"אסותא"), משר"פ (שירותי רפואה פרטית) בין כותלי בתי החולים הציבוריים, מ"תיירות רפואית" ומשב"ן (שירותי בריאות נוספים – הביטוחים המשלימים) וביטוחים פרטיים המאפשרים בחירת רופא ותורים קצרים יותר למבוטחיהם. ב-2011 המימון הפרטי במערכת הבריאות היה 38% מההוצאה הלאומית על בריאות (גבוה מהממוצע במדינות OECD).

מסקנותיו העיקריות של דוח המבקר על מערכת הרפואה הפרטית מצביעות על העדר פיקוח ואסדרה מספיקים, ביחס לבתי החולים הפרטיים וביחס לפעילות הפרטית בבתי החולים הציבוריים.

  • למרות העליה בשיעור הניתוחים המתבצעים בבתי חולים פרטיים, והעלייה בהכנסות בתי החולים הציבוריים מרפואה פרטית (עד 10% מהכנסותיהם), אין מדיניות מוסדרת שתצמצם את הפגיעה ברפואה הציבורית.
  • אין בקרה רפואית מסודרת על ניתוחים המתבצעים בבתי החולים הפרטיים (בהם לרופא המנתח יש אינטרס בביצוע הפעולה הרפואית, שכן הוא מקבל עליה תשלום). מאוחדת היא הקופה היחידה בה רופאים בכירים ביותר מבקרים את הצורך בניתוחים.
  • המבקר מונה מספר תופעות לוואי של קיום והתרחבות הרפואה הפרטית על הציבורית: הפחתה בשיעורי משרה של רופאים בכירים ברפואה הציבורית, כדי לעבוד בזו הפרטית (דבר הגורם להארכת תורים, פוגע ברמת הרפואה וההכשרה של אנשי צוות חדשים); שעות עבודה ארוכות ובלתי סבירות של מנתחים, העובדים בבתי חולים ציבוריים ומשם עוברים לבתי חולים פרטיים, ולהיפך; קיום ניגוד עניינים בין הציבורי לפרטי – חולים נבדקים בבתי חולים ממשלתיים, אך מקבלים טיפול מאותו רופא בבית החולים הפרטי (בו הרופא מקבל שכר גבוה עבור הפרוצדורה הרפואית), ולהיפך – חולים עוברים ניתוח במערכת הפרטית אך המשך המעקב (הפחות רווחי) המתבצע במערכת הציבורי; אין פיקוח מספיק על קיום שר"פ בבתי החולים הציבוריים (לעניין זה אפשר לראות את המשבר ב"הדסה" כפרדיגמטי למצב בארץ ולבעיה כולה);  ניגוד עניינים מובנה במערכת הרפואה בארץ, בה משרד הבריאות הוא בעלים של בתי חולים ממשלתיים ומפקח עליהם, וקופות החולים מחזיקות גם בבתי חולים פרטיים, לכן יש להם אינטרס להפנות מטופלים לרפאוה הפרטית במימון השב"ן; והליך הקמתו של בית החולים הציבורי באשדוד (בו יותר שר"פ עד 25%), שנעשה ללא עבודת מטה מסודרת, בדיקת הצורך בהקמת בית החולים והענקת מענק הולך וגדל למקימיו.

ברקע פרסום הדוח נמצאים קריסתו של בית החולים "הדסה", אשר הפעיל שר"פ בין כתליו, והחלטות ועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית בישראל, שאמורה היתה לטפל בחלק מהחוליים שהמבקר מצא. הדיון מתקיים כחלק מיום זכויות החולה בכנסת.

יום רביעי, 12.11.14

הצעת חוק הבטחת נכסי בעלי הדירות בפרוייקטים של התחדשות עירונית

ועדת הפנים והגנת הסביבה, 8:30 – הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון – הבטחת נכסי בעלי דירות בעסקאות מסוג של התחדשות עירונית), התשע"ג-2013 – הכנה לקריאה ראשונה (דלית רגב)

המצב כיום: בהוראות החוק כיום שנועדו להבטחת השקעותיהם של רוכשי דירות אין הגנה לבעלי דירות שחותמים על הסכמי פינוי-בינוי או תמ"א 38 עם קבלנים ויזמים. כספם וזכויותיהם של בעלי דירות אלו אינו מוגן בחוק ברור יעודי.

מה הצעת החוק אומרת: הצעה זו מתמקדת בנושא פינוי-בינוי ומציעה להבטיח דיור חלופי וערבות בנקאית לתשלום מלוא ערך הדירה בתוספת ערך זכויות הבניה למפונים מבתיהם עקב פרויקטים של בינוי. בעלי דירות אשר מתקשרים עם קבלנים ויזמים בפרויקטים של בינוי-פינוי ותמ"א 38 יקבלו ערבות בנקאית מאותם יזמים אשר תבטיח את כספם וזכויותיהם.

השינויים הצפויים מאישור החוק: הצעת החוק הזו הינה אחת בשורה של מספר הצעות חוק שהועלו בשנים האחרונות ומטרתן להבטיח את זכויות הקונים ובעלי דירות מול קבלנים ויזמים. יש לזכור כי על פי חוק יכול משרד הפנים להכריז על שטח כמיועד לפינוי-בינוי ואם כך קורה, חייבים בעלי הדירות לשתף פעולה עם היזמים. יש הטוענים (ראה מאמרו של אטקין) שהשגת ערבות בנקאית תקשה על היזמים וההוצאות הקשורות בכך יפגעו בדיירים בדרך של קבלת תמורה מעטה יותר לכספם. לעומת זאת יוזמי החוק סבורים שתקנה כזו תעודד בעלי בתים להסכים לפרויקטים כאלו כיוון שכעת כספם יובטח. יש לזכור, יחד עם זאת, שמחקר שנעשה לאחרונה על ידי תנועת "אחותי" מראה שפינוי-בינוי אינו משפר את מצבם הכלכלי של אוכלוסיות חלשות, וכי אלו נאלצות לנדוד לאחר הפרויקט אל מקומות דיור זולים ומרוחקים יותר.

דברים לשים אליהם לב: החוק החדש עשוי להקשות על הקבלנים (התאחדות בוני הארץ) בקידומם של פרוייקטים של פינוי-בינוי, וגם נציגי מרכז השלטון המקומי, המעוניינים בקידום פרוייקטים אלו, עשויים להתנגד לו.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה טרומית ב-1.1.2014.

מקורות:

  • הצעת החוק בכנסת פתוחה – http://oknesset.org/bill/5860/
  • מאמר של חיים אטקין- שמאי רכוש ומקרקעין – http://www.funder.co.il/article.aspx?idx=33397
  • מאמר ב YNET – דו"ח מחקר של תנועת "אחותי" http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4474681,00.html

הצעת חוק הוספת סגן ראש עיר בערים מסויימות

ועדת הפנים והגנת הסביבה, 10:00 – הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 32) (מספר הסגנים), התשע"ה-2014 – הכנה לקריאה שניה ושלישית (יסמין שינדלר)

המצב כיום: כיום מותר למנות לרשויות מקומיות שמספר תושביהן בין 150 אלף ל-250 אלף שלושה סגנים לראש הרשות. סגני ראש הרשות יקבלו תשלום עבור עבודתם במידה שהם לא עולים על שלושה ברשות עד 250 אלף איש, ארבעה ברשות בה עד 400 אלף איש, וחמישה ברשות בה עד חצי מיליון איש.

מה אומרת הצעת החוק: לפי הצעת החוק, יתאפשר לרשויות בנות 200 אלף איש עד 250 אלף איש להוסיף סגן נוסף. הסגן שנוסף לא יקבל תשלום.

השינוי הצפוי לאחר אישור החוק: משרד האוצר מתנגד להצעה וטוען ש "עלות העסקת סגן ראש עיר היא 822,000 שקל בשנה ובסך הכל – 4,932,000 שקל בשנה".

דברים לשים אליהם לב: חברת הכנסת, האישה היחידה שחתומה על ההצעה, היא במקרה יו"ר ועדת הפנים והאישה החזקה בתחום כיום (לארדן אין סיכוי מולה), מירי רגב, שביססה את מעמדה כיו"רית מקצועית ומוערכת. נוכחותם של ראשי הערים באר שבע, נתניה, אשדוד, פתח תקווה וחולון והסגנים המדוברים צפויה ומתבקשת. זה דיון שהמטרה היא שלא ייחשף לתקשורת כיוון שהוא עלול להיראות כתיקון חוק פרסונלי וכזה שנועד ׳לסדר ג׳ובים׳.

היכן עומדת הצעת החוק: עברה בקריאה טרומית ב- 2.11.2014.

מקורות:

דוח מבקר המדינה על הכנת תקציב 2011-2012 ועמידה ביעד הגרעון

הוועדה לענייני בקורת המדינה, 9:00

תקציב המדינה הוא הכלי המשמעותי ביותר והחשוב ביותר ביישום המדיניות הכלכלית של הממשלה. השפעתו מכרעת על התהליכים הכלכליים והחברתיים במדינה והוא משקף את סדר העדיפות בחלוקת המשאבים של המדינה ממיסים.

לדעת המבקר, חשיבות הכנת התקציב כנראה ולא הוטמעה בצורה מספקת על ידי הנפשות הפועלות שמשתכרות מהעבודה עליו, מה שהוביל לכך ששנת 2012 הסתיימה בגרעון תקציבי של 39 מיליארד שקל לעומת תחזית של 18 מיליארד שקל. על פי תחזית ההכנסות היו אמורים להיגבות 265 מיליארד שקל, כשבפועל נגבו 247 מיליארד שקל.

הדוח מתייחס לתשעה סוגי ליקויים:

  1. למשרד האוצר אין נוהל הקובע כיצד מכינים את תחזית ההכנסות, אין אחראי להכנת התחזית ולקביעת משתני המאקרו עליהם נסמכת התחזית; אין גורם המאשר את התחזית, סמכויות ברורות למנכ"ל המשרד בנוגע אליה או הבהרה של מעמד שר האוצר ביחס לקביעתה.
  2. חלוקת הסמכויות בין מנכ"ל משרד האוצר ובין ראשי האגפים במשרד אינה ברורה.
  3. ישנם ליקויים רבים בהכנת התחזית שהביאו לגרעון: המשרד לא עורך אומדן להסתברויות של טעויות בסדרי גודל שונים; המודל בו משתמש המשרד לא מאפשר תחזית הכנסות בזמן יציאה ממשבר כלכלי וגידול זוחל בהכנסות; אין תיעוד של הדיונים במשרד בעניין הכנת התחזיות לתקציב ולהחלטות שהתקבלו; לא בוצעה השוואה בין הגורמים למשבר שנת 2003 והיציאה ממנו לגורמים למשבר 2009-2008 והיציאה ממנו, למרות שהשוואה שלא בוצעה שימשה בסיס לתחזית ההכנסות ממיסים; תחזית ההכנסות ממסים של משרד האוצר לשנת 2012 התבססה על הנחה לא שמרנית בנוגע לשיעור ההפחתה בגין גבייה חד-פעמית של מסים בשנת 2006.
  4. משרד האוצר משתמש בשתי תחזיות הכנסה וגירעון שונות לאותם טווחי זמן: אחת שמבצע אגף התקציבים המבוססת על תחזית הכנסות המדינה להכנת התקציב ולבחינת עדכונים במדיניות הפיסקלית והאחרת, שמבצע אגף החשב הכללי, לצורך גיוס אג"ח למימון הגירעון והחוב.
  5. חוסר בתיעוד ובדיווח רציף לציבור לגבי הטיפול בגירעון: אין מסמך המתעד את הדיון של הנהלת משרד האוצר בנובמבר 2011 בו התקבלו החלטות חשובות לגבי הטיפול בגירעון; אין מסמך המתעד דיון בסוגיית נחיצותה של הצגת הנתונים לפני הממשלה וועדת הכספים, חרף העובדה כי משרד מבקר המדינה העיר ארבע פעמים בשנים האחרונות בנושא; באוקטובר ובנובמבר 2012 לא פרסם משרד האוצר את שיעור הגירעון ב-12 החודשים האחרונים.
  6. הממשלה הפרה חוק יסוד ולא הביאה בזמן את הצעתה להקצאת תקציב ההתאמות לשנת 2012 לאישור ועדת הכספים. הסכום הנדון הוא 1.5 מיליארד שקלים.
  7. לא נמצא כי תוכללו הדעות השונות לכדי מסקנה על חלקו המבני של הגירעון ועל המדיניות הנדרשת לטיפול בו.
  8. אין במשרד האוצר דיווח ומנגנון שבודק את ההלימה בין תוואי ההוצאה על פי חוק ובין סך ההתחייבות של הממשלה לשנים הבאות.
  9. משרד ראש הממשלה טרם קידם את הצעת החוק בנושא המועצה הלאומית לכלכלה, מעמדה, סמכויותיה ותפקידיה.

המלצות מחברי הדו"ח על מנת לשמור על יציבות ואמינות פיסקלית הן כי תהליך הכנת התחזית יתבסס על נוהל מתאים שיציג הסתברות לסטיות מהתחזית ומחירן; שיכלול המודל האקונומטרי כך שיתאפשר ביצוע תחזית הכנסות ממסים במקרים של הטאה או האצה בקצב הצמיחה; ביצוע בדיקה מקצועית של התנאים המבדילים בין גרעון מבני (הוצאות הגבוהות מההכנסות) וגרעון מחזורי (האטה מחזורית בפעילות המשק); הסדרת חלוקת הסמכויות והבהרת ההיררכיה במשרד האוצר; משרד האוצר יציג לממשלה את המקורות למימון תוספת הוצאות ומידת הסיכון הכרוכה בשימוש בהם; המשך תהליך ההקמה והחיזוק של אגף הכלכלן הראשי – הכנסות המדינה, מחקר וקשרים בין לאומיים.

דברים לשים אליהם לב: דיון מהסוג הזה חושף את אותם אנשים הנחבאים אל הכלים ויוצר צורך אמיתי בשינוי. המטרה של מי שיהיו בדיון תהיה להרדים את אנשי מבקר המדינה בתשובות עמומות. מוזמנים שרצוי היה שיגיעו אך סביר שיוותרו על התענוג: שר האוצר בתקופה הנסקרת בדו"ח: ד"ר יובל שטייניץ; הממונים על התקציבים במשרד האוצר באותה תקופה, ד"ר אודי ניסן וגל הרשקוביץ; סגן הממונה על התקציבים באוצר, אייל אפשטיין; מנכ"ל האוצר, דורון כהן; ד"ר מיכאל שראל, שכיהן בחלק מתקופה הנסקרת ככלכלן הראשי במשרד האוצר; אבישר כהן, סגן החשכ"ל; החשכ"לית מיכל עבאדי-בויאנג'ו; פרופ' סטנלי פישר (ששוהה בחו"ל ולא יגיע); נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג; יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה (מל"כ), פרופ' יוג'ין קנדל; חיים שני (שכיהן בעבר כמנכ"ל משרד האוצר); עו"ד יואל באריס, היועץ המשפטי של משרד האוצר; דובר משרד האוצר, בועז סטמבלר; לאור הסכסוך המתמשך בין שטייניץ ללפיד, יש סיכוי שאם לפיד ירצה ללבות את הסכסוך הוא יגיע לדיון, אם לא, אין למשרד האוצר בעיה לשלוח נציג מטעמו.

מקורות:

נגישות
השבוע בכנסת: מע"מ אפס, הוספת סגני ראש עיר, מבקר המדינה על התקציב | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs