הבחירות האלה הן כל דבר חוץ ממיותרות
(צילום: wikimedia / David Shankbone)

הבחירות האלה הן כל דבר חוץ ממיותרות

כשביבי הודיע שהוא הולך לבחירות, כולם צעקו שאלה הבחירות המיותרות ביותר שהיו אי פעם בישראל. היו מעט מאוד צדיקות שכבר אז הבינו שהבחירות הללו הן כל דבר חוץ ממיותרות. סופרלטיבים לא חסר: מוצדקות, גורליות, קו פרשת המים. למרות שהכול היה ידוע – העובדה שמרחף סימן שאלה גדול על החלוקה הבין-גושית, העובדה שכווולם הצטרפו לקואליציה חלופית -קאוליציית רל״ב (רק לא ביבי), אפילו הפרסומים על כך שהנשיא אובמה מתכוון לנקוט סנקציות (בתרגום לאמריקאית – לא לעשות כלום, כלומר להפסיק להגן על ישראל בפורומים בינלאומיים). רק האיחוד בין הרצוג ללבני הפיל את האסימון: הבחירות האלה הן על זהות המדינה.

אם יש איזושהי אינדיקציה לכך שאלה הן בחירות גורליות, זוהי הודעתו של רונן שובל, מנכ״ל ארגון הימין (יש האומרים – הפשיסטי, וזה כבר עמד במבחן בית המשפט) ״אם תרצו״, על כך שיתמודד לרשימת הבית היהודי לכנסת. פעם היו לנו שני סוגי ימין: הימין הלאומני, החילוני והאוטוריטרי (לא אשתמש במילה השניה כי זה עדיין *לא* עמד במבחן בית המשפט), והימין הלאומני, הדתי-משיחי. ליברמן, מייצג הסוג הראשון, לא היה חולם אפילו בימיו הטובים לנסות להצית מלחמת דת כלל עולמית סביב הר הבית. אצל אנשי ״הבית היהודי״ על פלגיה נראה שזה חלום רטוב. כאשר דמויות מפתח מהסוג הראשון מחליטות לעבור לסוג השני, זה סימן שצריך להתחיל לדאוג.

אולם ישנה גם אפשרות שלישית, שלפני שיהיה טוב יותר צריך להיות רע. מאוד רע. יתכן שזה פתרון הגיוני. הרי החיים פה הם כמו מטוטלת. כשעבדתי עם תושבי בית שמש על קמפיין נגד שינוי המאזן הדמוגרפי בעיר לטובת החרדים, התקשורת ששה להתנפל על החרדים, וכשהבינה שלקחה את זה צעד אחד רחוק מדי, התחילה לפתע להלקות את עצמה על הדמוניזציה שגורמים אחרים, לא היא כמובן, עשו לחרדים. יכול להיות שצריך לחכות לסנקציות כלכליות, לכך שטיסה לקפריסין או ללונדון תדרוש ויזה, שההייטק יעשה רילוקיישן כי מי רוצה לעשות עסקים עם ישראלים. אולי אז האזרחים יבינו שמה שהם בישלו לעצמם ב-2009, ב-2013 ואולי גם ב-2015 יש לו מחיר.

התכונות הנשיות של הרצוג

יש לו קול ציפציף, בייבי פייס והוא לא משדר מנהיגות. אה, וגם אין לו אגו, שהרי הוא הסכים לרוטציה עם לבני למרות שאלקטורלית היא שווה בערך רבע ממנו. האין אלה תכונות נשיות בתרבות שלנו? כולנו זוכרות עדיין את חוסר הכישורים של ״ציפורה לבני״, אליבא דאהוד ברק, לקבל החלטה האם ללחוץ על הכפתור האדום. אלא שהרצוג הבהיר באופן שלא השתמע לשתי פנים: הוא קיבל החלטה. משהו שנתניהו לא הצליח לעשות בכל שנותיו על כיסא ראש הממשלה.

לבני, לעומת זאת, מסתמנת כמעוז הגבריות. ב-2009 היא פוצצה את המו״מ עם הליכוד כי לא הסכימו לתת לה רוטציה בחצי הקדנציה, אלא רק אחרי שני שלישים ממנה. בבחירות 2013 לא הסכימה לוותר לשלי יחימוביץ׳ על אותו רקע, והאיחוד המתבקש נדחה. הפעם דווקא השיגה את מבוקשה. הגבולות בין התפקידים המגדריים המסורתיים בעידן הזה רק הולכים ומתערפלים.

מדיניות העמימות

אם יש עמימות גדולה יותר ממדיניות העמימות הגרעינית של ישראל, זוהי העמימות סביב עמדותיו של ליברמן. רק שלא נגלה אחרי הבחירות, שבדומה לעמימות הגרעינית של ישראל, עמדותיו של ליברמן לא עמומות כלל וכלל, ושהתפקיד שניכס לעצמו כאחת ממפלגות לשון המאזניים לא היה מדיניות אלא ערפל נקודתי.

גדעון מלך ישראל

מי בדיוק השלתה את עצמה לחשוב, שגדעון סער יתמודד נגד נתניהו על ראשות הליכוד? עזבו את הקלישאות שלא יורים בתוך הנגמ״ש ולא מתמודדים נגד ראש ממשלה מכהן. התשובה לדעתי פשוטה: עד שלא יבוא העם כולו ובראשו הכהן הגדול למשוח אותו ל״קינג גדעון״, הוא לא יתמודד. הוא לא יתבזה בהפסד, ואפילו לא בתחרות. בכך זאת, למד דבר או שניים מהמלך הנוכחי.

ב׳ היא האות השניה באלףבי"ת

גם על ריבוי כינויי החיבה שמתחילים באות ב׳ שנושאים בגאון הפוליטיקאים שלנו נכתב לא מעט. בכל זאת רפרנס תרבותי קטן: בספרו ״מר שועל המהולל״, נתן רואלד דאל לשלושת הרשעים את השמות בוגיס, באנס ובין.

נגישות
הבחירות האלה הן כל דבר חוץ ממיותרות | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs