מה מסתיר הדיבור המחודש על שינוי שיטת הממשל?
(צילום: Flickr / World Economic Forum)

מה מסתיר הדיבור המחודש על שינוי שיטת הממשל?

ראש הממשלה ויו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, הציג שלשום את גולת הכותרת של קמפיין המפלגה במערכת הבחירות: שינוי שיטת הממשל. "אנחנו מתפרקים למפלגות קטנות ובינוניות כשאף אחת מהן לא יכולה באמת למשול ולנהל את המדינה", אמר נתניהו. ראש הממשלה, שזכה לאמון הציבור שלוש פעמים ומכהן ברצף כבר שש שנים, מצא את מי להאשים.

הבחירה בשיטת הממשל כתכנית הדגל של המפלגה, דווקא לאחר שפנטזיית המשילות התנפצה בקול שאון גדול עם התפרקות ממשלת המשילות תוך זמן קצר, משדרת לציבור שני מסרים עיקריים הקשורים זה בזה. המסר הראשון הוא מסר של תירוץ, עד כדי הודאה בכישלון: נתניהו נראה כמי שמאשים את "השיטה" בכך שבשש שנות שלטונו לא הביא בשורה לאזרחי ישראל. העיקרון שעומד ביסוד המסר הזה מלמד שמבחינת נתניהו הדמוקרטיה היא רק מכשול בדרך להגשמה. הגשמה של מה? כלל לא ברור, שכן לליכוד אפילו אין מצע.

המסר השני, שטמון בפרטי השינויים שמתכנן נתניהו במסגרת שינויי שיטת הממשל, משדר לציבור מה באמת חשוב לראש הממשלה: הכיסא. כוונתו של נתניהו למנוע בחוק הדחה של ראש ממשלה מכהן ולהטיל את הרכבת הממשלה על ראש הסיעה הגדולה ביותר הופכת את השותפים הקואליציוניים לעבדים צייתנים שאינם יכולים לקדם את תפיסת עולמם כחלק מכוחם היחסי בממשלה משותפת. ההשלכות המעשיות של המסר הזה עלולות לנוון כל יכולת לקיים שיתופי פעולה בין נבחרים המייצגים דעות שונות בחברה הישראלית. מדהים כמה שנתניהו מנותק מהעשייה הפוליטית שלו עצמו, כאילו נשכחה מזכרונו העובדה שסיעתו בכנסת אינה הסיעה הגדולה ביותר, ואף את ממשלתו הקודמת הרכיב עם הסיעה השנייה בגודלה.

ההתייחסות אל חברי הכנסת כאל ניצבים בהצגה שכוכבה הראשי הוא ראש הממשלה, אחיזת החנק של הממשלה בכנסת באמצעות ועדת השרים לחקיקה והטלת עונשים פרלמנטריים על חברי כנסת שמעזים לעמוד על דעתם פוגעות בציבור המגוון של החברה הישראלית לא רק בהפיכת נבחריו למיותרים אלא גם ביכולתו לממש את זכותו הדמוקרטית להיות מיוצג בכנסת. המדרון לאובדן המנגנונים הדמוקרטיים הוא תלול מאוד, ואין זה מפתיע שמאחורי יוזמות "משילות" ו"ייצוב שיטת הממשל" עומדים גורמים רבי עוצמה במשק הישראלי כמו מנהלי בנקים לשעבר וטייקונים וכמו פטרונים בעלי ממון דוגמת שלדון אדלסון שאמר זה מכבר שזה "לא נורא אם ישראל לא תהיה דמוקרטיה כי זה לא כתוב בתנ"ך".

מהצד השני של הסקאלה ניצבים משרתי ציבור כמו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, שהזהיר מהסכנה הטמונה לדמוקרטיה במקרה של שליטה מוחלטת של ההון על המשאבים בחברה הישראלית, כמו במקרה של מונופול הגז, שהפלא ופלא, אף לא אחד מתומכי המשילות המדומה קם כדי לרסנו לטובת הציבור. גם הציבור, שמאז 2011 מגלה מעורבות גוברת בעניינים הציבוריים נמצא בצד הזה של הסקאלה.

השתקת נבחרי ציבור בעלי עמדה שונה מעמדתם של השליטים והתעלמות מעמדות משרתי הציבור הן כלי בידי תומכי ה"משילות" למניעת דיון ציבורי רחב ונוקב בסוגיות הבוערות שאמורות לשפר את חיי האזרחים כאן, ומסייעות לקבור רפורמות לטובת הציבור. לא מדובר רק בצורך לשמור על הדמוקרטיה הייצוגית ועל השמעת קולו של העם. מדובר גם במנגנון שאמור לאזן ולבלום שימוש לרעה בכוח שניתן לממשלה, לסכל הטיית כספים ומשאבים ציבוריים למקורבים ולמנוע פעילות לטובת בעלי עניין. זאת ועוד, דיבורי ה"משילות" משכיחים את עיקרה של מערכת הבחירות: מימוש רצונו של הבוחר באמצעות תמיכתו במפלגה שמייצגת אותו בצורה הנאמנה ביותר על סמך הביצועים שלה בפועל.

נגישות
מה מסתיר הדיבור המחודש על שינוי שיטת הממשל? | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs