אז מה אפשר ללמוד מהמדד החברתי?

בתום שנתיים של מעקב שיטתי אחר הצבעות במליאת הכנסת, כמה מסקנות כלליות מתבלטות [מתוך דו"ח סיכום הכנסת]

מליאת הכנסת היא המקום שבו מצביעים חברי הכנסת על הצעות חוק על מנת להוריד אותן מסדר היום או להפוך אותן לחוקים רשמיים. המשמר החברתי מרכז את המעקב אחר הצבעות הח"כים תחת פרויקט "המדד החברתי", שיצא בכל כנס של הכנסת מאז המחאה החברתית בקיץ 2011. בחרנו להתמקד בהצבעה במליאת הכנסת משני טעמים: ראשית, משום שהיא מהווה תמצית אמת של פעולתו של הח"כ (בעד או נגד הצעת חוק – גם אלף הצהרות לא ישנו זאת); שנית, משום שהצבעות במליאה הן המקום היחיד שדעתו של ח"כ מתועדת באופן רשמי – בדיוני ועדות אין רישום שמי של הצבעות.

חשוב להדגיש כי המדד החברתי אינו משקף את סך פעילותו של חבר כנסת, אשר מלבד הצבעותיו במליאה גם נדרש להשתתף בדיוני ועדות הכנסת, להיענות לפניות הציבור, ליזום חקיקה ולהעלות נושאים לסדר היום הציבורי. זאת הסיבה שאנו מעדיפים להדגיש את המגמות והתובנות הנגזרות מהנתונים ולא רק את הציונים היבשים, ובמקביל להתפרש לבחינת אזורי פעילות פרלמנטריים אחרים, כמו דיוני הוועדות. כיצד מחושב המדד החברתי?

המדד החברתי הפך בשלוש השנים האחרונות לתו תקן למצפונם (או חוסר מצפונם) החברתי של חברי כנסת, ולא בכדי. הוא מתבסס על מידע רב שנאסף על-ידי פעילי הארגון, תוצאותיו מנומקות היטב ומלוות בהפניות וקישורים. הוא מבהיר בדיוק אילו ח"כים פועלים היטב ואילו גורמים בעבודתם נזק כלכלי-חברתי – על בסיס סולם ערכים ברור ושיטתי. לא מעט חברי כנסת, ואף חלק מהמפלגות, התגאו בציוניהם במדד החברתי, ובכך נתנו לו הכשר נוסף. אך חשובה יותר היא התעניינות הציבור, שקיבל כלי רב עוצמה לבחינת נציגיו. חשוב לציין, שגם מי שאינם מסכימים עם העמדות שעליהם מבוסס המדד יכולים להיעזר בו כדי לקרוא על הצעות החוק ולגבש דעה משלהם. בכך המשמר החברתי לא רק מגדיר במפורש מהי הצבעה חברתית, אלא גם מקדם דיון ציבורי משכיל ומעמיק בעבודת החקיקה.

מה אפשר ללמוד מהמדד החברתי?

  1. משמעת לא מספקת: המשמעת הקואליציונית היא רק תירוץ, ותירוץ די גרוע, להצביע בצורה לא חברתית. והראיה: כמעט שליש משישים הח"כים החברתיים ביותר הם מהקואליציה. חלקם שם בגלל חריצותם והצבעותיהם, וחלקם שם דווקא משום שנעדרו מהצבעות שבהן נדרשו להצביע באופן לא-חברתי. אילו הפגינו יותר ח"כים שאר-רוח דומה, חברי הכנסת היו לוחצים לעבר חקיקה יותר חברתית ואף מחזקים את מעמדם ואת מעמדה של הכנסת מול הממשלה. אילו פעלו לפי מצפונם, אולי היה מתברר להם שאזרחי המדינה חכמים מספיק כדי להעריך עבודה פרלמנטרית אמיצה ושעשייה חברתית יכולה להניב רווח אלקטורלי. אבל רובם מפחדים מנחת ידן של הממשלה והקואליציה, וחוששים שלא יכללו ברשימות המומלצים בפריימריז או בסידור הרשימה של יו"ר המפלגה.
  2. אינפלציית הצעות: חברי הכנסת ה-19 הגישו 2,923 הצעות חוק פרטיות ב-22 חודשי עבודה. כל הצעת חוק כזו עברה אישור של המחלקה המשפטית לפני שהונחה רשמית על bills-inflationשולחן הכנסת, אך רק כ-800 הצעות עלו להצבעה במליאת הכנסת. כלומר, יותר מ-2,000 הצעות חוק תבעו אלפי שעות עבודה מהלשכה המשפטית העמוסה ממילא של הכנסת ועלו עשרות או מאות אלפי ש"ח מכספי הציבור. כסף זה הושקע בהצעות חוק שאפילו לא ניתנה להן הזדמנות לצאת לאוויר העולם. אולי עדיף שבמקום להציף את רשומות הכנסת בהצעות חוק קטנות ושוליות בעלות השפעה מזערית וסיכוי נמוך להפוך אי-פעם לחוק, הח"כים יתרכזו במהלכי חקיקה רחבים ועמוקים יותר. הממשלה נושאת גם היא באחריות למצב: כל עוד ועדת השרים לחקיקה, שאין לה שום סמכות פורמלית לקבוע איזו חקיקה פרטית תקודם ואיזו תיעצר, תמשיך לעבוד במחשכים ולאחוז את הכנסת באחיזת החנק שלה, הח"כים, שחשים מולה חסרי אונים, ימשיכו להגיש אלפי הצעות חוק, בתקווה שאחוז קטן יחמוק ויעבור בשער. זהו קרב חסר תוחלת בין שתי רשויות שמפסידים ממנו אזרחי ישראל, שלא זוכים לחקיקה יעילה ועקבית שתענה על צרכיהם.
  3. הצעות נקברות: עשרות רבות של הצעות חוק שעברו בקריאה טרומית מעולם לא קודמו, חלקן טובות וראויות, שהיו משפרות את חייהם של רבים. למשל, התיקון לחוק הפרשנות שהיה אוסר על הפליה על בסיס נטייה מינית בכל תחומי החיים, או חוק חופשת הלידה לאבות, שזכה לתמיכה גורפת בקריאה טרומית. הצעות אלה ורבות אחרות מעולם לא עלו לדיון בוועדות הכנסת. כאשר מליאת הכנסת מאשרת הצעת חוק היא מודיעה קבל עם ועדה שנבחריו הישירים של העם מעוניינים להמשיך לקדם ולדון בחוק. מישהו, היכנשהו, ללא דיווח או נימוק, קובע שזה לא יקרה.
  4. נוכחות בירידה: בכנסת ה-19 היה מספר גבוה במיוחד של ח"כים חדשים. בין אם מדובר בחילופי משמרות טבעיים או ברוח חדשה בעקבות המחאה החברתית, אנו האזרחים ציפינו לראות נבחרים צעירים ונלהבים, שיתיימרו להוכיח שהם טובים יותר וחרוצים וראויים יותר מקודמיהם. ואכן, בחודשים הראשונים נוכחות הח"כים הייתה גבוהה – 42% נוכחות בהצבעות בנושאים כלכליים-חברתיים בכנס הקיץ 2013. אבל נראה שלדברים טובים מתרגלים מהר, וכבר בכנס שלאחריו ירד הנתון ל-35% אחוז נוכחות, 30% בכנס שאחריו, ורק 26% נוכחות בכנס הקצר האחרון – כלומר, חבר כנסת ממוצע הצביע רק באחת מתוך כל ארבע הצבעות בנושאים כלכליים-חברתיים.declining-presence
  5. אופוזיציה לא לוחמנית: אם חריצותו של הח"כ הממוצע פחתה במהלך כהונתה של הכנסת, מה נאמר על האופוזיציונר הממוצע? האופוזיציה אוהבת להציג את עצמה כמגינת האזרחים מפני דורסנותה של הקואליציה, כאלטרנטיבה לשלטון, כאגף החברתי, ההוגן והקשוב של הכנסת. אך נראה שחברי האופוזיציה לא באמת רוצים להיאבק על מדיניות החקיקה והם מוותרים מראש על מליאת הכנסת. מתוך כ-400 הצבעות שנבחנו במדד החברתי, חבר כנסת מהאופוזיציה השתתף בממוצע ב-28 הצבעות פחות מחבר קואליציה. נזכיר כי חברי אופוזיציה אינם חברים בממשלה ולרוב אינם ראשי ועדות; זמנם נתון בידיהם לפחות כמו זה של חברי הכנסת מהקואליציה. יתרה מזו, בכנסת האחרונה היו כ-30 חברי כנסת שהיו חברים גם בממשלה, ורובם השתמשו בעובדה זו כתירוץ להמעיט בהשתתפות בהצבעות בכנסת. כך יוצא שלכאורה הייתה לאופוזיציה אפשרות לרוב קבוע במליאת הכנסת, אילו הפגינה יותר חריצות בעבודתה.opp-coal-avg-votes
  6. קיזוזים: אמרנו זאת בעבר ונאמר שוב: קיזוזים אינם סיבה טובה להיעדרות מהצבעות (למעט מקרים מיוחדים ובלתי צפויים). ח"כ המסכים להתקזז מוותר על המשחק הפרלמנטרי ומקבל למעשה שתוצאות ההצבעה ייקבעו מראש הרחק מעינו המפקחת של הציבור.
  7. היעדר רישום להצבעות שמיות: גם בכנסת האחרונה, כמו זו שלפניה, מערכת ההצבעות האלקטרונית במליאת הכנסת לא ספרה הצבעות שמיות (מדי פעם גם הצבעות אלקטרוניות רגילות לא נרשמות, עקב תקלות). בהצבעות שמיות נקראים שמותיהם של כל חברי הכנסת, והאחרונה מביעים את עמדתם בקול. לאחר הקראת שמות כל הח"כים סופרים מזכירת הכנסת או סגנה את התומכים והמתנגדים, והתוצאה נאמרת לפרוטוקול על-ידי היו"ר, בפירוט לבחירתו (לעתים לא יאמר אף כמה היו בעד או נגד, אלא רק אם ההצעה התקבלה או לא). ולמרות כל אלה, לא נמצא מי שיזין את הנתונים האלה לרשימת ההצבעות של אותו יום בכנסת, ואזרחים שרוצים למצוא את ההצבעות נדרשים לנבור בפרוטוקול ולספור קולות. מצער שדווקא ההצבעות השמיות – שהן כמעט תמיד הצבעות חשובות, סמליות, שבאות להציג את פרצופה האמיתי של האופוזיציה/קואליציה – דווקא הן אינן נגישות לציבור. בעבר היה ניסיון להתחקות אחריהן – והתוצאה היא ששש הצבעות תועדו בין יוני 2003 ונובמבר 2005. מאז הצבעות שמיות שקעו שוב בתהום הנשייה.

 קראו את הדו"ח המלא פה

לסיכומים נוספים של הכנסת ה-19:

נגישות
אז מה אפשר ללמוד מהמדד החברתי? | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs