7 בעיות מהן תסבול הכנסת הבאה, לא משנה איך תיראה הממשלה

7 בעיות מהן תסבול הכנסת הבאה, לא משנה איך תיראה הממשלה

מזל טוב ל-120 חברי הכנסת ה-20 שיושבעו ביום שלישי (31/03/15) לכהונה, ובמיוחד לשליש מהם – ח"כים חדשים שלא כיהנו בכנסת הקודמת. אבל ברכות לחוד וציפיות לחוד – הכנסת הבאה תסבול משורה של כשלים ידועים, שנקבעו עוד לפני שרגלם של הח"כים נכנסה בדלת המשכן, ושהציבור (וכנראה גם חברי הכנסת) אינם מכירים. הבעיות האלו קשורות להליך החקיקה, לתקציב, לשקיפות ועוד. הן פוגעות ביכולת של נבחרי הציבור לייצג נאמנה את מי שבחרו בו.

1. בית המחוקקים לא באמת אחראי על חקיקה

כך נראה מסמך סיכום החלטות ועדת השרים לחקיקה

כך נראה מסמך סיכום החלטות ועדת השרים לחקיקה

תפקידה החשוב ביותר של הכנסת הוא לשמש כרשות מחוקקת – הגוף הקובע את חוקי המדינה – אך למעשה, החקיקה בישראל נקבעת לחלוטין על ידי הממשלה, הרשות המבצעת, ובכך מופר איזון הרשויות הראוי במשטר דמוקרטי. ועדת השרים לענייני חקיקה מתכנסת מדי יום ראשון ומחליטה מה תהיה עמדת הממשלה באשר להצעות החוק שיעלו להצבעה באותו השבוע במליאת הכנסת. מכיוון שהחלטות הוועדה מחייבות את הקואליציה, וזו נהנית מרוב מובנה בכנסת, הצעת חוק הזוכה לתמיכתה עולה על מסלול כמעט ישיר לספר החוקים, ותוצאות ארבע ההצבעות ("קריאות") שהיא עוברת במליאת הכנסת ידועות מראש. כמה ידוע מראש? מחקר שערך המשמר החברתי על הצעות חוק חברתיות-כלכליות גילה ממצאים ברורים: כל הצעות החוק שלהן התנגדה הממשלה נפלו לאחר מכן בקריאה טרומית. 43% מההצעות בהן תמכה הוועדה, עברו לאחר מכן את כל שרשרת החקיקה ואושרו. אם מתעלמים מהחלטות הוועדה בחצי השנה האחרונה של פעילות הכנסת (זמן מועט לקידום חוקים), הנתון האחרון עולה ליותר מ-50%. למעשה, לא הייתה אף הצעה חוק שזכתה לתמיכה בוועדת השרים ונדחתה לאחר מכן במליאת הכנסת. המשמעות היא שוועדת השרים לענייני חקיקה קבעה את התוצאה הסופית של ההצבעה בכנסת ב-100% מן המקרים שנבדקו.

פעילות ועדת השרים לחקיקה אינה מוסדרת בחוק; להחלטותיה אין תוקף חוקי מחייב. בראשה עומד/ת שר/ת המשפטים וחבריה הם נציגי סיעות הקואליציה. בכנסת הקודמת היו אלה 13 שרים בלבד שקבעו את החוקים בישראל. בניגוד לדיוני הכנסת, ועדת השרים חסויה לחלוטין: בדיונים לא נכתב פרוטוקול ואופן הצבעת חברי הוועדה אינו נרשם. מדי שבוע דנים השרים בכ-20-30 הצעות חוק, והסיכוי לדיון מעמיק בכל אחת מהן הוא אפסי; על פי דיווחים בעיתונות, ההכרעות נעשות על בסיס דילים פוליטיים, המלצות פקידים או מעורבות של בעלי אינטרסים. כך יוצא שצומת החקיקה החשוב ביותר בדמוקרטיה הישראלית נותר במחשכים, ונציגי הציבור יכולים להמשיך להבטיח דבר אחד לבוחריהם ולבצע דבר אחר לגמרי מאחורי דלתיים סגורות, בלי שיהיו חשופים לביקורת ציבורית.

>>> רוצים לשנות את המצב? הצטרפו לפעילות בכנסת ה-20

2. הכנסת לא יודעת לפקח על התקציב

ועדת הכספים, נובמבר 2014

ועדת הכספים, נובמבר 2014

המשימה החשובה הראשונה של חברי הכנסת ה-20 תהיה לאשר את תקציבי המדינה ל-2015 ול-2016, על פי הצעת התקציב שתגיש ממשלת נתניהו. הכנסת אמורה לבחון את פרטי התקציב, לדון בו, לדרוש בו שינויים ובסוף להחליט אם לאשר אותו או לא. ספר התקציב הוא מסמך בן עשרות כרכים הכוללים אלפי עמודים ועשרות אלפי סעיפים תקציביים, הסכום העומד על הפרק הוא כ-430 מיליארד שקל, וכדי לפקח שכספי הציבור אינם מנותבים למטרות לא ראויות נדרשת עבודה מעמיקה מצד חברי הקואליציה והאופוזיציה. למרות זאת, פיקוח הכנסת על התקציב נכשל שוב ושוב: בכנסת הקודמת הוקצב לח"כים 10 שעות ללמוד את כולו ולהצביע עליו – בבוקר ה-10 לנובמבר קיבלו לידם לראשונה את הצעת חוק התקציב וחוק ההסדרים ואחרי הצהריים באותו יום כבר נדרשו לאשר אותו! גם באישור תקציבי 2013-2014 זכו נבחרי הציבור לזמן מועט לדיונים, לאחר שהממשלה דחפה להאריך הוראת שעה מיוחדת שתעניק לה זמן רב יותר להכנסת התקציב. יכולתה של הכנסת לקיים פיקוח על השינויים שנעשים בתקציב במהלך השנה – הידועים בשם העברות תקציביות – גרועה עוד יותר, כפי שהוכח שוב ושוב בדיוני ועדות הכספים בראשות ניסן סלומינסקי לאורך הכנסת הקודמת (קראו עדויות מהדיונים). לפחות במגרש זה יש תקווה לשינוי קל – חשדות השחיתות שנתגלו בפרשת ישראל ביתנו ושנקשרו להעברות תקציב בלתי מבוקרות בוועדת הכספים הביאו את הפרקליטות ליצור נוהל ברור ונוקשה יותר באשר למנגנון ההעברות; גם החלפת יו"ר הוועדה עשויה לסייע בשיפור השקיפות והמנהל התקין בהעברות התקציביות. האם כל זה יעזור? נחכה ונראה.

3. חברי הכנסת לא מגיעים להצבעות

נבחרי הציבור פותחים את כהונתם בכנסת בהתלהבות יחסית ומגיעים בשיעור גבוה לדיונים ולהצבעות במליאה, אבל ככל שעובר הזמן נוכחותם יורדת. העובדה שמליאת הכנסת הופכת ל"משחק מכור מראש", כמו שצויין בסעיף הראשון, רק מחזקת את הזלזול של הח"כים בה. כך למשל, בחודשים הראשונים לכנסת ה-19 (בכנס הקיץ 2013) חברי הכנסת השתתפו בממוצע ב-42% מההצבעות בנושאים כלכליים-חברתיים. כבר בכנס שלאחריו ירד הנתון ל-35% אחוז נוכחות, 30% בכנס שאחריו, ורק 26% נוכחות בכנס הקצר האחרון – כלומר, חבר כנסת ממוצע הצביע רק באחת מתוך כל ארבע הצבעות בנושאים כלכליים-חברתיים.

נוכחות השתתפות יורדת בהצבעות על הצעות חוק חברתיות כלכליות

4. הצבעות בוועדות הכנסת אינן מתועדות

כך נראית הצבעה בוועדה בפרוטוקול הרשמית

כך נראית הצבעה בוועדה בפרוטוקול הרשמי

בוועדות הכנסת דנים, מנסחים ומשנים הצעות חוק, ובסוף נדרשים החברים המשתתפים בדיון הוועדה להצביע בעד או נגד הצעת החוק וסעיפיה – בדיוק כמו במליאת הכנסת. אבל מי שאינו נוכח בחדר הוועדה אינו יכול לגלות כיצד הצביעו הח"כים – הכנסת אינה רושמת את שמות המצביעים בוועדות, ובפרוטוקול הרשמי מצוין ליד ההחלטה רק "רוב" ו"מיעוט". הצבעות אלו אינן פחותות בחשיבותן מהצבעות במליאת הכנסת (שכן נרשמות ומפורסמות לציבור), ולעתים הן אף יותר חשובות משום שהן פעמים רבות מתמקדות בסעיפי הצעות החוק. פרצה זו יוצרת זילות בחשיבות ההצבעה בדיוני הוועדות. אם אף אחד לא יודע כיצד מצביעים הח"כים – אין הם מקדישים תשומת לב להצבעתם. פעמים רבות הם נכנסים לחדרי הוועדות רגע לפני הצבעה שתקבע את גורלה של הצעת חוק בלי שנכחו בדיון המקדים ולמעשה בלי כל מושג על מה הם מצביעים. וכך, אין לציבור כל אפשרות לעמת את אותם ח"כים עם הצבעותיהם, שלא תועדו בשום מקום. העניין ידוע היטב לכל חברי הכנסת ובעיקר ליושבי-הראש של הוועדות, ושבעה מהם אף התחייבו בפני המשמר החברתי בדצמבר 2013 להבטיח רישום שמי בדיונים שהם מנהלים, אך לא עשו זאת מעולם.

5. אין הגדרה למינימום משתתפים בדיונים

בניגוד לישיבות של עמותות או חברי ועד מנהל של חברות, דיוני ישיבות הכנסת נערכים בכל מספר של חברי ועדה נוכחים, כל עוד יש יו"ר. מה שמצופה מארגונים קטנים כגדולים (קוורום בדיון), לא נדרש מנבחרי הציבור הרשמיים. פעמים רבות משקיפי המשמר החברתי מצאו עצמם יושבים בדיון ועדה שבו נכח רק ח"כ אחד, לפעמים לבדו ולפעמים היו עימו אנשי מקצוע או לוביסטים שניסו להשפיע על התהליך. לדוגמה, באוקטובר 2014 דיווח המשקיף יאיר שחר על דיון ועדת החוקה, חוק ומשפט בנושא מנגנון הפיקוח על חיפושי נפט עתידיים, שבו נכח ח"כ אחד – אורי מקלב מיהדות התורה – כשמולו נציגי החברות שרווחיהן תלויים בהחלטות הוועדה. העניין חזר על עצמו גם בישיבת ההמשך, שבועיים לאחר מכן. ביולי 2014 דיווחה המשקיפה פנינה סופר כי ההצעה למחיקת חוב בסך 3.1 מיליארד ש"ח לתע"ש אושרה בנוכחות 3 חברי ועדת הכספים בלבד (מתוך 17). בוועדה לביקורת המדינה הנוכחות הנמוכה כבר הפכה לנורמה, ומשקיפי המשמר מדווחים שוב ושוב על דיונים בהשתתפות היו"ר וח"כ אחד או שניים, שלרוב מגיעים למספר דקות. בדיונים שבהם נמצא ח"כ אחד עולים לא מעט פעמים סעיפי חוקים ותקנות להצבעות והם מוכרעים פה אחד – פיו של היו"ר.

6. הצעות חוק נקברות מחוץ לעין הציבורית

הוועדות לא רק מקדמות הצעות חוק, הן גם קוברות הצעות חוק רבות, בלי כל דיווח לציבור, נימוק או מגבלה. גם כאשר שמליאת הכנסת מחליטה שהיא מעוניינת לקדם הצעת חוק או לפחות לדון בה – כלומר לאחר שהצביעו הח"כים "בעד" – הוועדות לא מחוייבות להעלות אותה לדיון. מי שאחראי לקבירת הצעות החוק הוא יו"ר הוועדה, הנהנה מסמכויות רחבות מאוד. סמכויות אלה מאפשרות לו להימנע מהעלאת הצעת חוק להצבעה, כל עוד אינו בטוח שיש רוב לעמדתו. כך הוא יכול לגרור את ההצבעה עד אין קץ ולקבור אותה, בניגוד לעמדת הכנסת כולה. תקנון הכנסת אמנם מאפשר לחברי כנסת לפנות לוועדת הכנסת כדי שתאיץ בוועדה זו או אחרת לסיים את הדיונים בהצעת החוק, אך בפועל זה לא קורה.

שלט ועדת הכלכלה מחשבה

לוח דיוני ועדת הכלכלה

7. אינפלציה בהצעות החוק

חולשתם של חברי הכנסת – מהקואליציה ומהאופוזיציה – ביכולת לקדם מדיניות ולפקח על הממשלה, מביאה לאינפלציה עצומה בכמות הצעות חוק המוגשות על שולחן הכנסת. חברי הכנסת הקודמת הגישו 2,923 הצעות חוק פרטיות ב-22 חודשי עבודה. כל הצעת חוק כזו עברה אישור של המחלקה המשפטית לפני שהונחה רשמית על שולחן הכנסת, אך רק כ-800 הצעות עלו להצבעה במליאת הכנסת. כלומר, יותר מ-2,000 הצעות חוק תבעו אלפי שעות עבודה מהלשכה המשפטית העמוסה ממילא של הכנסת ועלו עשרות או מאות אלפי ש"ח מכספי הציבור. כסף זה הושקע בהצעות חוק שאפילו לא ניתנה להן הזדמנות לצאת לאוויר העולם. הח"כים, שחשים חסרי אונים מול שליטת ועדת השרים לענייני חקיקה, מגישים יותר הצעות חוק שטחיות בידיעה שהממשלה תחסום אותן ושזו הדרך היחידה שלהם לזכות בנקודות זכות בציבור. הבעיה היא משני הצדדים – הממשלה המרוקנת מתוכן את בית הנבחרים הישראלי וחברי הכנסת, המעדיפים להציף את רשומות הכנסת בהצעות חוק בעלות השפעה מזערית וסיכוי נמוך במקום להתרכז במהלכי חקיקה רחבים ועמוקים יותר.

בחרתם בהם – עכשיו בואו לשמור עליהם! הצטרפו למשמר החברתי

נגישות
7 בעיות מהן תסבול הכנסת הבאה, לא משנה איך תיראה הממשלה | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs