לא לתת

לא לתת

אחרי חצי שנה של פגרת בחירות, נבחרי ונבחרות הציבור יחזרו לעבוד סוף סוף. במערכת הבחירות הם רדפו אחרי הקול שלנו בלי מעצורים, אמרו שייצגו אותנו ושידאגו לנו. חלק מההבטחות של הפוליטיקאים כבר מתחילות להיראות שונות לגמרי. הניסיון להרכיב ממשלה "תוך שבועיים שלושה", נתקל במציאות פוליטית מורכבת. שר האוצר המיועד, משה כחלון, שאמר שלא יישב בממשלה צרה, כנראה לא יממש את האמירה הזאת. מע"מ אפס על מוצרי יסוד או העלאת שכר המינימום לשלושים ש"ח לשעה נראות כמו הבטחות רחוקות. וזה עוד לפני שהממשלה הוצגה באופן רשמי.

הפוליטיקאים צריכים להרגיש כל הזמן את מה שהם מרגישים במערכת בחירות. הם צריכים לעמוד למבחן ציבורי ולהוכיח יום-יום, שעה-שעה, שהם ראויים לנהל את ענייני המדינה עבורנו. הם צריכים להרוויח את האשראי הציבורי במקום לצפות שהוא יינתן כמובן מאליו. הרי האזרחים/ות המודאגים/ות ישאלו את עצמם מה עשו הפוליטיקאים בשנים האחרונות עם הקרדיט שנתנו להם? האם השירות שהם מקבלים מהמדינה השתפר? האם לדור הצעיר כאן יש סיכוי להשיג דיור סביר במחיר ראוי? האם היחס לאזרחים/ות כאן הוא הוגן?

הדמוקרטיה השבירה בישראל לא מאפשרת לנו להטיל את האחריות רק על נבחרי הציבור. אנחנו צריכים לדרוש גם מעצמנו לפעול כדי שהחברה הישראלית תהיה חברה שראוי לחיות בה. לקראת הכנסת ה-20 אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם אנחנו עושים מספיק כדי לאתגר את המערכת הפוליטית? האם אנחנו דורשים מספיק מנבחרי הציבור?

לשאלות הללו אין מענה חד משמעי, והניסיון לאתגר את המערכת הפוליטית אינו זבנג וגמרנו. חלק לא מבוטל מנבחרי הציבור בוחרים להשתמש בפלטפורמה הפוליטית כדי להעביר עוד קדנציה על כורסאות עור הצבי, קרוב למוקדי הכוח והכסף של החברה הישראלית. הבחירה הזאת נתפסת כ"טבעית" במערכת הפוליטית הישראלית. הרי זה לא משנה אם הפוליטיקאי בא "משמאל" ומשמש כלוביסט להשכיר של בנק הפועלים, או שהוא בא "מימין" כדי להעביר כספי מדינה למקורבים ואינטרסנטים. זה לא חשוב אם הוא חרדי שהורשע בפלילים או אנטי חרדי שפועל על מנת לשמור על החזקים חזקים, ואת החלשים חלשים. נגד הבחירה ה"טבעית" הזאת צריך לצאת ולהציג אלטרנטיבה, ולא לתת לפוליטיקאים להשתמש בקול שלנו לצרכים שלהם.

הגיע הזמן שלנו לא לתת. לא לתת לפוליטיקאים לעוור אותנו בסיסמאות ובמילים יפות. לא לתת לנבחרי ונבחרות הציבור שלנו אשראי, כי אין לנו אשראי מיותר. זה לא בגלל הייאוש מהם, אלא זה בגלל הרצון שיהיה פה טוב. חזרתה של הכנסת לעבודה סדירה מחזירה אותנו אל מקום שבו שינויים פוליטיים יכולים להתרחש באמת: אל הכנסת, אל המקום שבו אנחנו לוקחים נשימה ארוכה מספיק כדי לאתגר את נבחרי הציבור בסבלנות, בעקביות ולאורך זמן.

עוד על פתיחת הכנסת ה-20:

 

נגישות
לא לתת | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs