"מדוע היה חשוב כל כך לוותר על מעורבות הציבור ונציגיו בהליך הסדרת משק הגז?"

"מדוע היה חשוב כל כך לוותר על מעורבות הציבור ונציגיו בהליך הסדרת משק הגז?"

ב-23/07/2015 הופיע נציג המשמר החברתי, חובב ינאי, בפני צוות השימוע של משרד האנרגיה בעניין מתווה ההסדר למשק הגז. להלן דבריו. את צילום הדברים ניתן למצוא כאן ובסוף העמוד. סיקור שוטף על הגז הטבעי על כל היבטיו ניתן למצוא כאן.

**

לכבוד: ועדת השימוע על מתווה הגז במשרד האנרגיה,

המשמר החברתי הוא ארגון מתנדבים שמקדם חקיקה חברתית ושוויונית, ומפקח באופן שוטף על הכנסת והממשלה בתחום זה.המשמר החברתי קם בעקבות המחאה החברתית, בעקבות התסכול הגדול של אזרחים שמרגישים שלמרות ההליך הדמוקרטי הבסיסי של בחירות מדי כמה שנים, הפוליטיקאים לא עובדים בשבילנו אלא בשביל בעלי ההון, ומשום כך הם גם דואגים שתהליכי קבלת ההחלטות לא יהיו שקופים לנו. התנהלות הממשלה בנושא הגז היא עדות חיה למיקומו המצער של הציבור הישראלי בסדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות.

באנו לכאן היום כדי לתבוע את עלבונו של הציבור, שמשאב הגז שלו והאינטרס שלו הופקר, ואת עלבונו של בית הנבחרים שלנו, שבוזה שוב ושוב בכל הליך הסדרת ניצול הגז הטבעי, ולכן לא הצליח למלא כראוי את תפקידו ולהגן על המשאב הציבורי. באתי לדרוש לשנות מן היסוד את בפסקת היציבות, שמפרקת את הדמוקרטיה הישראלית, וכובלת אותה בשרשראות של חברות הגז.

זהו סדר עדיפויות שאנחנו שואפים לשנות.

אעיר הערה מקדימה: איננו מוכנים שהופעתנו כאן תייפה את המציאות שמאחורי השימוע: זהו הליך לא דמוקרטי, ואנחנו כאן תחת מחאה. השימוע בעל פה נקבע בהתראה קצרה מדי עבור שורה רחבה של ארגונים ואנשים פרטיים שביקשו להופיע בו. משך הזמן שנקבע להטמעת הערות הציבור לאחר השימוע זעום ביותר, גם במה שנוגע לשימוע בכתב וגם בכל הנוגע לשימוע בעל פה. אותו זלזול של הממשלה בעמדות הציבור וברצונו בא לידי ביטוי מובהק לאורך התהליך כולו, והוא נוסח באופן הבוטה ביותר בדיון בוועדת הכלכלה שלשום, כאשר מוריס דורפמן, סגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה אמר ש"השימוע לא מחייב את הממשלה בכלל". זוהי פגיעה חמורה באמון הציבור במערכת השלטונית שאותה הוא מממן, ואת כוחה הוא מייפה, על מנת שתקיים הסדרים חברתיים הוגנים כלפי כל חלקי החברה.

בממשלה אומרים כיום כי מתווה הגז שעל סדר היום אינו מושלם. אני מתייחס בין השאר לדברים שאמרו שר האנרגיה יובל שטייניץ, שר הכלכלה הנוכחי והקודם, ראש הממשלה ומבקר המדינה, בדו"ח שפורסם רק לפני כמה ימים. השאלה שלפנינו היא מדוע בדיוק המתווה אינו "מושלם", מה היה צריך להיות שונה בהליך עיצובו – ומה עדיין יכול להיות שונה כדי שיענה על הנדרש.

כיוון שמדינת ישראל היא הבעלים של משאב הטבע הזה, כפי שנקבע בפסיקה ובחוק, האחריות על ניצולו היא של הציבור ושל נציגיו. במדינת ישראל, הכנסת על 120 חבריה היא שמופקדת על הייצוג, הפיקוח והחקיקה. כמו בתחום הדיור והמיסוי, כך גם במשאבי הטבע: חוק החשמל, חוק המים, חוק זיכיון ים המלח, ובמקרים רבים נוספים הסדירה הכנסת בחקיקה את השימוש במשאבי הטבע, לאחר הליך פרלמנטרי תקין ומכובד.

אולם דווקא בהסדרת משק הגז הטבעי, שהפך למשאב הטבע הגדול והיקר בהיסטוריה של ארצנו, חברי הכנסת לא קיבלו יכולת השפעה. רגליהם של המחוקקים, מהקואליציה והאופוזיציה כאחד, נדחקו לטובת החלטות שהתקבלו בפורומים לא-נבחרים, מצומצמים וסגורים בפני הציבור, פורומים שאין בסיס חוקי למעמדם וסמכותם, כמו במקרה של הצוות שהכין את מתווה הגז.

בחמש השנים האחרונות התקבלו החלטות גורליות בתחום הגז הטבעי בישראל – בעניין זיכיון החיפוש, היקף המיסוי, ניהול ההכנסות, היתר הייצוא, אבטחת אסדות הגז, שטר החזקה והסדרת המשק הפרטי. הכנסת הייתה מעורבת רק בשניים מן המהלכים הללו – היקף המיסוי (דרך "חוק מיסוי רווחי נפט", מס ששינסקי) וניהול ההכנסות מהמיסוי ("חוק קרן הגז"). בשני המקרים ראינו עבודת מטה מעמיקה ומיטבית בוועדות הכנסת, שהצליחו לאזן, גם אם לא באופן המיטבי, בין צרכי השוק הפרטי לבין האינטרס הציבורי. ועדת המדע של הכנסת דנה במשך שנה בחוק קרן הגז ושמעה את כל הצדדים, עד שהחליטה על הנוסח הסופי להצעת החוק, שהיה מקובל ברובו על הממשלה, הקואליציה, האופוזיציה והארגונים החברתיים; ועדת הכספים דנה בדיונים מרתוניים, מכוסים על ידי התקשורת ופתוחים לציבור, על כל סעיף וסעיף בחוק ששינסקי, וגם הוא זכה לתמיכה דומה.

מדוע, אם כן, היה חשוב כל כך לוותר על מעורבות הציבור ונציגיו בהליך הסדרת משק הגז העתידי? מדוע לא הובא המתווה לדיון או אישור הכנסת? מדוע הממשלה התנגדה לכל הליך של הסדרה חוקית, והתאמצה באופן עקבי למנוע בקרה פרלמנטרית? ומדוע, גם כאשר התקיימו דיונים בעניין (ביוזמה עצמאית של חברי כנסת), נמנע מחברי הכנסת מידע הכרחי?

הנה כמה עובדות שהביאו המשקיפים שלנו, שנכחו בעשרות דיונים בנושא:

  • ב-30 ביוני בוועדה לביקורת המדינה הכחיש קונסטנטין בלוז את עצם קיומו של צוות העבודה הבין משרדי הקרוי "צוות קנדל" בפני חברי הוועדה. מאוחר יותר באותו יום פרסם המשרד את סיכומי הישיבות של אותו צוות.
  • בוועדת הכספים, ב-03 ליוני, דרש היו"ר משה גפני מנציגי הממשלה הנוכחים בדיון להציג את המסמכים בעניין מתווה הגז. נציגי משרד הכלכלה והמועצה הלאומית לכלכלה טענו שאין ניירות להעביר. חודש אח"כ פורסמו סיכומים מ-40 הדיונים שקיים הצוות.
  • נעבור חצי שנה אחורה, ב-24 לנובמבר 2014 דרשו חברי ועדת הכלכלה מידע ממשרדי הממשלה באשר לאפשרות לפיקוח מחירים על מחירי הגז. רכזת האנרגיה באגף התקציבים הגברת עדי חכמון הסבירה שמשרד האוצר עדיין ממשיך "ללמוד ולבדוק" ולהריץ מודלים כלכליים שונים כדי לגבש את דעתו בנושא הפיקוח על מחירי הגז. אני מצטט את היו"ר אבישי ברוורמן מאותה ישיבה: "בשיחות עם בכירים באוצר הם כבר הסכימו שצריך פיקוח ושאת 'בשר תותחים' ולכן זה מביש ביותר. אותם הדברים נאמרו לפני שבעה חודשים. מישהו לא רוצה להחליט ולכן שולחים את הגברת חכמון".
  • באותו דיון שאליו התייחס ברוורמן, ב-16 ביוני 2014, סברו חברי הכנסת יחימוביץ' וברוורמן שרווחי חברות הגז על יחידת אנרגיה גבוהים מדי, ומגיעים לסביבות 400 אחוז. המספרים שבידיהם אינם נכונים, טען יו"ר ועדת המחירים במשרד האוצר, אלון אטקין, "לנו יש נתונים שמראים רווח קטן יותר של החברות, אך הם חסויים ואני לא יכול להציג אותם",הוא אמר, וזה ציטוט. יש לציין שמבקר המדינה מצא שוועדת המחירים לא קבעה משתני החלטה לקביעת מחיר הגז ושלא נמצאו אסמכתאות לקיומו של דיון בנושא.
  • אם נלך שנה אחורה, ל-14 במאי 2013, אז בדיון ועדת הכלכלה על המלצות ועדת צמח, יו"ר הוועדה ומנכ"ל משרד האנרגיה דאז, שאול צמח, לא הצליח להסביר כמה גז ייוצא, תוך שהוא סותר את הדו"ח שהוא עצמו חתום עליו.
  • מדיון הוועדה לביקורת המדינה במרץ 2014 בנושא הדוח הקודם של המבקר על הבעיות במשק הגז משיכו נציגי הממשלה לתת תשובות בלתי מספקות, ואחד מהם, נציג משרד הפנים, אף הוצא מהאולם.

הדוגמאות האלה אינן מקריות. הן חלק מתהליך עקבי ושיטתי שבו הממשלה מחלישה את הכנסת והופכת את נציגי הציבור ללא רלוונטיים. כל אחת מהן קשורה למתווה הנוכחי שעומד להכרעה: פעילות צוות קנדל, מחיר הגז, שינוי הסדרי הייצוא במתווה הנוכחי וביטול הסמכות של הריבון – כלומר הכנסת – לקבוע את עמדת המדינה ביחס למשאבי הגז הטבעי.

המשמר החברתי מצטרף לקריאתם של מבקר המדינה, פוליטיקאים ואישי ציבור, ארגונים חברתיים ומטה מאבק הגז שאיתו אנחנו נמנים, לבטל את מתווה הגז הנוכחי ולעשות חישוב מסלול מחודש. אנחנו דורשים שימוע ציבורי אמיתי – ולא השימוע שניתן לחברות הגז לאחר שממילא זכו לגישה מלאה לממשלה לאורך כל הדרך – שישתף כראוי את החברה האזרחית ויביא להטמעה ממשית של הערותינו.

כמשמר החברתי בכנסת, אנחנו קוראים לוועדת השימוע לשנות מן היסוד את פסקת היציבות.

ראשית, משום שהיא כובלת את ידי המחוקקים באופן שפוגע בדמוקרטיה הישראלית ובאינטרס הציבורי שהדמוקרטיה אמורה לשמור עליו.  שנית, בגלל ההשלכות המינהליות והחוזיות הקשות שלה, שכבר עמדו עליהם מבקר המדינה, היועצת המשפטית לוועדת הכלכלה ואחרים.

אצטט תחילה את דו"ח המבקר: "קודם אישורו של המתווה על הממשלה לקבוע מנגנוני פיקוח ובקרה על יישומו ועל השגת יעדיו, ולהדגיש כי אם חברות הגז לא יעמדו בהתחייבויותיהן אזי הממשלה תוכל לשוב ולבחון את הנושא בהתאם לסמכותה; זאת למרות 'פסקת היציבות', שבה המדינה תצהיר על כוונתה להימנע במשך עשר שנים מביצוע שינויים מהותיים באסדרות שייקבעו."

זאת ועוד: בדיון בוועדה לביקורת המדינה שהתקיים ביום 21/7/2015 אמר המשנה למבקר המדינה, מר צבי ורטיקובסקי, ש"בנוגע לפסקת היציבות, מדובר במערכת דו-סטרית, שכוללת לא רק זכויות, אלא גם חובות. לכן, חובה על המדינה להקים מנגנון פיקוח ובקרה כדי לוודא שהצד השני עומד בהתחייבויותיו, כדי שהמדינה תוכל לעמוד בכל האמצעים העומדים ברשותה וכדי לוודא שהמתווה שייקבע בעתיד ויוסכם ייצא מן הכוח אל הפועל".

אמשיך בציטוט מדברי היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, עו"ד אתי בנדלר, שנדרשה לפסקת היציבות בדיון בוועדה ביום 21/7/2015. "בקשר להוראות היציבות עולות שתי שאלות העיקריות. האחת: האם הממשלה רשאית להגביל את שיקול דעתה המינהלי בדרך האמורה, והשנייה מה המשמעות של התנגדות הממשלה להצעות חוק פרטיות בנושא… לא מדובר בהסכם או בעסקה בין המדינה ליזמים, שכן הם פועלים מכוח רשיונות וחזקות שהמדינה העניקה להן ולא מכוח חוזים. ולכן, ברור שהחלטת ממשלה שתאמץ את המתווה אינה בגדר חוזה בין הצדדים. לפיכך, מדובר במסמך המעגן החלטה מינהלית, שיש לה לכל היותר, להבנתי, מעמד של הבטחה מינהלית." על כך הוסיפה בנדלר: "עיקרון יסוד במשפט המינהלי הוא איסור כבילת שיקול הדעת של הרשות המינהלית.

עו"ד בנדלר ציטטה גם את חוות הדעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, בעניין ועדת ששינסקי הראשונה: "הרשות אינה יכולה לכבול מראש את שיקול דעתה ואסור לה להתחייב מראש שלא לשנות את החלטותיה… מעיקרון יסוד זה אף נגזר הכלל לפיו הרשות רשאית לשנות את מדיניותה, ואין היא כבולה למדיניות קיימת. לכן, אין לאף אדם זכות קנויה שמדיניות שהיטיבה עמו לא תשתנה."

בנדלר הדגישה במפורש, כי הוראות היציבות "מעניקות העדפה לאינטרסים של היזמים." והיא מצטטת שוב את עו"ד ליכט: "יזמים בעולם מנסים לקנות "יציבות" בעיקר באמצעות חוזים הכוללים התניות הכובלות את שיקול דעתן של המדינות, ומונעות מהן לשנות את ההסדרים הפיסקליים. אלא שחוזים אלה נהוגים בדרך כלל במדינות מתפתחות. במדינות מפותחות, ובעיקר במדינות החברות ב OECD, סעיפי יציבות כאלה אינם מקובלים. זאת, מכיוון שמדינות מפותחות מסרבות לכבול את שיקול דעתן של המחוקקים והממשלות". אם מדינת ישראל שואפת לנהל את משאביה כמדינה מתקדמת, ברור שהוראות היציבות אינן מתאימות למתווה הנוכחי.

נוסף על מנגנוני הבקרה החסרים בפסקת היציבות, חסרה הגדרת הזמן שבמהלכו מתחייבת הממשלה להימנע משינויים רגולטוריים. הוראת פסקה 6 לסעיף היציבות מונעת מהממשלה לבצע שינויים ביחס לניצול מאגרי הגז למשך עשר שנים לפחות, "תקופה ארוכה מאוד מאוד," כפי שמציינת עו"ד בנדלר, וללא כל תאריך תחילה. בלי לגרוע מדרישתנו לבטל הוראה זו לחלוטין, אנחנו מציעים לקבוע את תאריך התחילה של ההוראה, אם תאושר, ביום אישורה בכנסת ישראל. עו"ד בנדלר מוסיפה בעניין אורך הוראת היציבות: "קשה לחזות התפתחויות למשך 10 שנים בתחום הפיסקלי. ומכיוון שמדובר בפטור מהסדר כובל מטעמים של מדיניות חוץ וביטחון המדינה היא מדגישה: "דווקא ענייני מדיניות החוץ ובוודאי ענייני ביטחון המדינה הם דינמיים ועשויים או חלילה עלולים לחול בהם שינויים מפליגים… דהיינו כשמדובר בנושאי חוץ וביטחון מדובר בהתפתחויות ובשיקולים החיצוניים ליזמים, ולמעשה, נותנים עדיפות לאינטרס ההסתמכות שלהם, על פני שקילה שוטפת של האינטרס הציבורי בתחומים אלה". בפועל, מציינת בנדלר, מדובר בתקופה ארוכה אף יותר גם בשל הבחינה החוזרת של המדיניות לאחר תקופה זו, וגם בהתאם לפרק ב' במתווה, לפיו רק לאחר ה- 1.1.2030 יוכל הממונה לשקול את שינוי הפטור מההסדר הכובל.

אבל הליקוי החמור ביותר בהוראות היציבות הוא פגיעתן החמורה בריבונות העם, באמצעות נציגיו בכנסת. לכאורה, ההוראות כובלות את ידי הממשלה. אבל במציאות שבה הממשלה מצליחה בעקביות לסכל הצעות חוק פרטיות הנוגדות את מדיניותה, לא נותרה לכנסת כל יכולת מעשית להגן על האינטרס הציבורי החיוני וההיסטורי הזה. אצטט שוב את בנדלר: "בפועל, יש כאן כבילה כמעט מוחלטת של יכולת המחוקק לחוקק".

על מחיר הגז דיברו וידברו איתכם עוד רבים, אנחנו מצטרפים לקריאתם ולדרישת מבקר המדינה, לשנות הוא את אופן הפיקוח על מחיר הגז. במתווה שלפנינו המחיר הממוצע מגלם ניצול של כוח מונופוליסטי של בעלי האחזקות במאגר תמר. יתרה מזאת עיגון המחיר הזה לאורך זמן נוגד כל הגיון, בהינתן תנודיות המחירים בשוק האנרגיהן.

חברי ועדת השימוע, אבקש לסכם: המשמר החברתי תובע מראש הממשלה, משר האנרגיה ושר האוצר ומחברי ועדת השימוע לבטל את מתווה הגז המוצע ולהכין הסדר חדש למשק הגז הישראלי. על ההסדר החדש לכלול מחירים הוגנים לצרכנים הישראליים, עליו לשקף ביטחון אנרגטי ארוך טווח ועליו להחזיר את הריבונות על משאבי הטבע לחברה הישראלית ולנציגיה בכנסת.

אזרחי ישראל אינם האזרחים שהכרתם עד כה. ב-2011 למדנו שיעור יסודי בכלכלה ובכוח אזרחי: למדנו לקרוא את האותיות הקטנות, ולמדנו לבדוק היטב היטב את השורה התחתונה. בהכרעה ההיסטורית שלפנינו, אנחנו דורשים מכם לייצג באופן הולם את האינטרסים שלנו ושל הדורות הבאים אחרינו.

נגישות
"מדוע היה חשוב כל כך לוותר על מעורבות הציבור ונציגיו בהליך הסדרת משק הגז?" | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs