כבוד היושב ראש, כנסת נכבדה, אף אחד לא סופר אתכם

כבוד היושב ראש, כנסת נכבדה, אף אחד לא סופר אתכם

היחס המזלזל של הממשלה בכנסת, כפי שמתריעים עליו לעיתים קרובות יושבי ראש הוועדות, פוגע מהותית באפקטיביות של ״האיזונים והבלמים״ של הרשות המחוקקת מול המבצעת, ולמעשה מכרסם בדמוקרטיה הישראלית.

הפרדת הרשויות, למרות האמור במושגון החדש לאזרחות של משרד החינוך, הוא עיקרון ייסוד חשוב בדמוקרטיה, ולא רק עניין טכני הקשור לצורת הארגון של מוסדות השלטון. הפרדת הרשויות הוא עיקרון שילטוני לפיו יש לפצל את סמכויות השלטון לרשויות נפרדות ועצמאיות (ככל הניתן) המפעילות ביניהן ״איזונים ובלמים״, כלומר המאזנות ובולמות אחת את השניה. אך הרשות המחוקקת שלנו הולכת ונעלמת.

 

נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר, עמד על חשיבותה של הפרדת הרשויות בקובעו כי ״הפרדת הרשויות נוצרה כדי ליצור איזון בין הרשויות, שכן רק בדרך זו, דהיינו על ידי מניעת ריכוז הכוח באופן בלעדי בידי רשות אחת, מובטחת הדמוקרטיה ונשמרת חירותם של הפרט ושל הכלל״.*

את כולנו לימדו שהרשות המחוקקת מחוקקת חוקים, הרשות השופטת מפרשת אותם, והרשות המבצעת אחראית על ביצועם. לא אדון כאן בחשיבות הרבה של עצמאות מערכת המשפט ויכולתה לעמוד מול הלחצים הפוליטיים הרבים, היוזמות לחוקים עוקפי בג״ץ, פסקת ההתגברות ואיומי ה D-9. לחצים אלו גוברים בעיקר כאשר בית המשפט העליון מתעקש לפרש את חוקי הכנסת בצורה המגנה על זכויות הפרט (ובעיקר אם אותו פרט שייך למיעוט), לאורם של עקרונות הצדק האוניברסליים המקובלים בעולם.

בית המשפט העליון

בית המשפט העליון

ברצוני לעמוד על יחסי הגומלין בין שתי הרשויות הנותרות, המחוקקת והמבצעת, כפי שהם משתקפים בדיוני וועדות הכנסת, נקודת המפגש החשובה ואולי אף ההדוקה ביותר ביניהן, כפי שאני ומתנדבים אחרים של המשמר החברתי, עדים להם מידי שבוע.

על פי חוקי הייסוד של מדינת ישראל, הכנסת מחוקקת חוקים, מאשרת תקנות הנקבעות על ידי משרדי הממשלה (חקיקה משנית) ומפקחת על פעולות הממשלה. ברצוני להתמקד דווקא באפקטיביות, או יותר נכון באי-האפקטיביות, של הפיקוח שהכנסת מטילה על פעולות הממשלה, כאשר בנושא המוכר יותר של פעולות החקיקה של הכנסת אציין רק כמה עובדות פשוטות.

 

חוקים המוצעים ע״י הממשלה עוברים בדרך כלל תהליך חקיקה מסודר, ענייני ורציני, כולל שיתוף פעולה מלא של יושבי ראש הוועדות וחברי הכנסת, כולל אלו מסיעות האופוזיציה. לעומת זאת הצעות חוק פרטיות של חברי הכנסת, בין אם מסיעות הקואליציה או האופוזיציה, לא מגיעות בדרך כלל לוועדות משום שהן נחסמות על ידי וועדת השרים לחקיקה, נופלות בקריאה טרומית במליאה או נקברות בוועדות. מנתונים הנאספים מידי שבוע על ידי פעילי המשמר החברתי עולה כי ועדת השרים לחקיקה היא זו שקובעת בפועל כיצד תצביע הכנסת ובכך היא הופכת את הרשות המחוקקת לחותמת גומי. עוד על וועדת השרים לחקיקה – במדד עצמאות הכנסת כנס קיץ 2015. אין להתפלא אם כך שמליאת הכנסת הפכה להיות זירת התגוששות חסרת כל תכלית בין חברי הכנסת משני צידי הבית בצורה שאינה מוסיפה כבוד לפרלמנט הישראלי.

 

250px-Knesset_Hall

אולם המליאה

דיוני וועדות הכנסת שאינם מוקדשים לחקיקה, הנערכים ביוזמת חברי הכנסת או הוועדות השונות, הם למעשה הדרך העיקרית בה הכנסת מבצעת את תפקידה האחר, פיקוח על עבודת הממשלה. כדי שתוכל למלא את תפקידה כמפקחת על פעולות הממשלה, הכנסת רשאית לזמן נציגי ממשלה וגופים ממשלתיים וציבוריים אחרים לדיוני הוועדות. ואכן, כמעט ואין דיון בוועדה של הכנסת שלא מיוצגים בו משרדי הממשלה הנוגעים בדבר.

 

 

אפשר לדמיין, בהשראת סרטי דרמה אמריקאים וקטעי חדשות המשודרים לעיתים בטלויזיה, פקידים בכירים של ממשלת ישראל יושבים כנועים ונרגשים מול סוללה של חברי כנסת העוטים ארשת רצינית, ושואלים אותם בזה אחר זו סדרה של שאלות ענייניות, אולי אף נוקבות, אותם הכינו הם ויועציהם הפרלמנטריים מראש, והפקידים מצידם משיבים תשובות קצרות ומדויקות. אז זהו שלא. חלק מחברי הכנסת, ולא נזכירם בשמותיהם, אכן ממלאים את תפקידם על פי התסריט שלעיל. הם באים מוכנים, שואלים שאלות ראויות מתוך רצון אמיתי לברר את העניין שעל הפרק לעומקו. יש כמובן גם לא מעט חברי כנסת המתנהגים כניצבים או באים רק להפריע, וגם אותם לא נזכיר בשמם.

הצד שכמעט תמיד אינו משחק על פי התסריט הוא הממשלה. בחלק ניכר מהמקרים מגיעים פקידים זוטרים יחסית, לעיתים רחוקות הם מצויידים בנתונים עליהם הם נשאלים, גם אם נשלחו אליהם שאלות מראש. לעיתים רבות המשרד אינו שולח נציג כלל, דבר שהופך את הדיון לחסר ערך. במקרים אחרים מתנהל דו-שיח מביך בו חברי הכנסת שואלים, נציג המשרד אומר שאינו יודע את התשובות כי הוא חדש במשרד, או מהמחלקה הלא-רלוונטית, או אינו מוסמך, אבל ״נבדוק ונחזור עם תשובות״. יו״ר הוועדה ברוב המקרים מרגיש לא נעים כלפי הצעיר/ה הנבוכ/ה, ומסביר כי אין זה אשמתו אלה אשמת הממונים עליו ששלחו אותו.

המקרים הפחות נעימים, שאינם נדירים כלל, הם אלו בהם הנציג עונה על פי מה שתודרך. ברור לכל כי אינו דובר אמת, או לפחות לא את כולה. יש אמנם לעיתים דיונים בהם משתתפים פקידים בכירים ביותר, מנכ״לי המשרדים ואפילו השרים עצמם, אולם  זה מתרחש בעיקר כאשר הנושא נמצא במוקד העניין הציבורי, והכנסת משמשת במה מכובדת להופעה מול התקשורת והציבור.

 

היחס המזלזל של הממשלה בכנסת, כפי שמתריעים עליו לעיתים קרובות יושבי ראש הוועדות כשהם נתקלים בתופעות שתוארו, פוגע מהותית באפקטיביות של ״האיזונים והבלמים״ של הרשות המחוקקת מול זו המבצעת, ולמעשה מכרסם בדמוקרטיה הישראלית. כפי שהציבור הישראלי שם מבטחו בחמישה עשר שופטי בית המשפט העליון העומדים בפרץ מול הנסיונות לקעקע את עצמאות הרשות השופטת, כך גם היינו מצפים מיו"ר הכנסת ומיושבי הראש בוועדות. אני מצפה, שיתעלו מעל שיקולים פוליטיים ואישיים, יממשו את שליחותם כנציגים הנבחרים של העם, יתנהגו כריבון מול הממשלה לה נתנו את אמונם ויעשו את כל שביכולתם כדי לשמור על עצמאות הרשות המחוקקת מול זו המבצעת. לצערנו הרב זה לא באמת קורה, חוק יסוד הכנסת אינו נותן בידי נבחרי העם כלים שמאפשרים פיקוח אפקטיבי, אין בו סנקציות משמעותיות כלפי גופי השלטון, ובעיקרו הוא מניח רצון טוב ושיתוף פעולה שאינם תמיד בנמצא.

 

*בג״ץ יהודה רסלר נגד שר הביטחון, 12.6.88

 

 

נגישות
כבוד היושב ראש, כנסת נכבדה, אף אחד לא סופר אתכם | המשמר החברתי

האתר נבנה ע"י - 5BreadCrumbs