לאחר שלוש וחצי שנים של עבודה על חקיקת חוק להגנה על הסופרים והספרות, החלה הבוקר (ד') ועדת החינוך והתרבות של הכנסת את דיוניה על חוק הסופרים לקראת הצבעה בקריאה שנייה ושלישית. מדובר בחוק שעבר בממשלה הקודמת בקריאה ראשונה, ונתקע מאז ועד היום. הדיון הבוקר פתח סבב דיונים, שחלקם צפויים להימשך בשבוע הבא, ובמידת הצורך, גם בשבוע שלאחר מכן, במטרה להביא את החוק להצבעה ולאישור לפני שהכנסת יוצאת לפגרה, ב-31 ביולי.
קשה היה להתעלם מתחושת הסולידריות וההסכמה שאיחדה את המוציאים לאור והסופרים שהשתתפו היום בדיוני הוועדה מצד אחד, ומצד אחר את ההסתייגות הגורפת משתי רשתות הספרים השולטות ב-80% משוק הספרים בישראל – אשר לדעת רוב הדוברים היום הם האחראים לכשל שוק הספרים בישראל. "אני מתייחסת לספר לא כאל עוד מוצר צריכה", פתחה את הדיון שרת החינוך והתרבות לימור לבנת, "אנו מחויבים לדאוג ליוצרי התרבות הישראלית ולאוצרותיה, גם לדורות הבאים. החוק נועד להבטיח גיוון תרבותי". השרה סיפרה שהתמיכה בחוק איתנה וחוצה מפלגות – מפלגות הקואליציה התחייבו לתמוך בהצעת החוק, וכן מפלגות מהאופוזיציה כמו העבודה ומרצ.
על המצב הנוכחי בשוק, הוסיפה לבנת: "נוצר כאן דואופול. צומת ספרים היא בבעלות אנכית של הוצאת כנרת זמורה ביתן [והוצאת מודן. א'ר']. הוצאות ספרים קטנות וכן חנויות קטנות נסגרו. יש העדפה בחנויות מבחינת אילו ספרים נמצאים על המדף ועל אילו ספרים ממליצים. לתרבות הישראלית אסור להסכים לזה". להמחשת דבריה הקריאה השרה את רשימות רבי המכר שהתפרסמו היום בעיתון הארץ והשוותה בין שלוש הרשימות. ספרים שמופיעים במקומות נכבדים ברשימת צומת פורסמו ברוב המקרים בהוצאות זמורה ביתן כנרת ומודן ואינם מופיעים כלל ברשימת סטימצקי וההפך, ורשימת החנויות העצמאיות בכלל שונה משתיהן.
אחרי השרה לבנת דיבר יוג'ין קנדל, שניתח במונחים כלכליים את המצב הלא נורמלי שאליו נקלע שוק הספרים בישראל, שבו ספרים נמכרים במחיר שאינו מכסה את עלות ייצורם. קנדל תיאר שני סוגים של שוקי ספרים, כאלה שיש בהם רגולציה וכאלה שאין בהם רגולציה (שוק הספרים באנגלית), אך מבנה השוק וגודלו מאפשרים תחרות הוגנת יותר בין הצדדים, ואמר שבשני המקרים הללו, מציאות מאוזנת יותר של יחסי הכוחות בין הגורמים הפועלים בזירה, מוכיחה ששוק הספרים השתפר לטובת כל העוסקים במלאכת ההוצאה לאור, החל מהוצאות לאור והסופרים וכלה בחנויות ספרים עצמאיות, וציין שזו מטרת החוק המוצע.
על פי מתווה החוק, שבו תדון הוועדה בהמשך דיוניה, מחירו של ספר יהיה קבוע ב-18 החודשים הראשונים לפרסומו, למעט בתקופות מוגדרות בחוק למבצעים, ורק לאחר מכן יוכלו הרשתות והחנויות השונות להעניק הנחות כרצונן על הכותר בן השנה וחצי. לרשתות אסור יהיה להעדיף ספרים מהוצאות מסוימות בתצוגה בחנות, וכן ייאסרו המלצות מוכרים הנגועות באינטרסים כלכליים, המלצות שנועדו לקדם את שיווקו של ספר מסוים או הוצאה מסוימת. לדעת כמה דוברים בדיון, בנוסח טיוטת החוק נותרו מספר חורים וסוגיות שיש לפתור – לדוגמא, ח"כ ניצן הורוביץ, מיוזמי החוק, קרא בדיון לקבוע גם את שיעור ההנחה המרבי שיוכלו הוצאות הספרים לתת לחנות או לרשת, ואמר שבלעדי הקביעה הזאת, החוק המוצע עלול להרע את המצב. דעה זו נאמרה גם על ידי דוברים אחרים.
דודי תדמור, עורך הדין שייצג את הוצאת כנרת זמורה-ביתן, שיחד עם הבעלים של הוצאת מודן היא גם הבעלים של רשת צומת, ביקר את הצעת החוק. "החוק הזה כולל עשרה עמודים מתך 15 אשר עוסקים בענישה ובסנקציות, זה לא דבר סביר. צריך להגיע להסדר בנושא". הצעת החוק המוצעת קובעת גם מי יהיו הגורמים אשר יאכפו את סעיפי החוק השונים: פיקוח על המחיר, על התצוגה, וכן על התנהלות הרשתות, ואת העונשים שיוטלו על מפירי החוק.
מבין נציגי שתי הרשתות, דיברה איריס בראל, מנכ"לית סטימצקי, אשר צידדה בחוק לכל אורך המאבק: "בואו לא נתבלבל מהעובדות ונכיר במציאות. הקרב היום הוא לא בין רשתות הספרים אלא בין מו"לים. מה שקרה בשנים האחרונות גרם לכך שהיום יש ועדה שעוסקת בחוק הזה שחוצה מפלגות – משוררים ואנשי רוח יכולים לפנות לרגש, אבל המו"לים נמצאים במצב של רעב. הקרב הוא על חיי המו"לים, וזמנם קצר ואני יודעת זאת מפני שהם באים לבקש ממני מקדמות". בראל גם ביקרה את התנהלות בעלי הוצאת כנרת זמורה ביתן ומודן, וטענה ש"הם לא יודעים את הגבול בחמדנות".
"בשום מקום בעולם אין מצב ששתי רשתות שולטות על 80% מהשוק", הוסיפה רחלי אידלמן מהוצאת שוקן. שוקן הייתה בין ההוצאות הבודדות בארץ אם לא היחידה אשר סירבה להיכנע למדיניות המבצעים האגרסיבית שכופות הרשתות על ההוצאות לאור, שלדבריה . "בצומת ספרים שמים את הספרים של ש"י עגנון במדף הכי עליון בחנות. אף פעם לא יקרה מצב שישימו ספרים שלו על השולחן". חיזק את דבריה גם יפתח דקל, מנכ"ל כתר, שסיפר שמי שייכנס לחנות של צומת ספרים לא ימצא ספרים שהם לא של בעלי החנות.
אילדמן גם דיברה על האינטרס הציבורי בשיפור מצבן של הוצאות הספרים, כתנאי לפיתוח התרבות הישראלית: "כשמו"ל מרוויח כסף, הוא משקיע במפעלים תרבותיים חשובים – זה התפקיד של המדינה לדאוג שהמו"לים ירוויחו כסף כדי שנוכל לקחת את הסיכונים הללו". את הסופרים ייצגו בוועדה חגי ליניק ויערה שחורי, שתמכו בקידום החוק. חברת הכנסת רות קלדרון מיש עתיד הביעה את תמיכתה בחוק, סיפרה שסופרים רבים שהיא מכירה התוודו באוזניה שהם מפחדים לתמוך בגלוי בחוק מחשש שלא יוצגו בחנויות, ואף הציעה לקיים ישיבה מיוחדת ונפרדת רק עם סופרים וסופרות, שיוכלו להביע את עמדתם בלי חשש.
הוועדה תקיים מפגש נוסף בנושא ביום (ד') בשבוע הבא, ובמידת הצורך גם ביום רביעי שלאחר מכן. הוועדה מצפה לסיים את עבודתה על הצעת החוק בעוד כשבועיים.
גילוי נאות: אדם רוטברד הוא בנה של מוציאה לאור בישראל
