קול המון

מקצועיות חברי הכנסת.  מתוך התצפיות עולה שיש מספר חברי כנסת שרמתם המקצועית גבוהה, וכן מספר נושאים שהדיון בהם מקצועי, בעיקר במצבים שבהם אין יותר מדי ניגודי אינטרסים ואין נוכחות של התקשורת. גם יחידת המחקר של הכנסת זוכה לשבחים. אך זה אינו הכלל. חלק מהדיונים שנצפו נערכו במהירות רבה, ללא דיונים, לפעמים תוך אי מתן דיבור או אפילו השתקה של מוזמנים מבחוץ . לא פעם המידע הנדרש להחלטות מגיע שעות או דקות לפני הדיון, כך שאין זמן להתכונן אליו, גם אם חברי הכנסת היו רוצים לעשות זאת. לא פעם חברי הכנסת מפגינים חוסר הבנה של הנושא, או ראיה חד צדדית ושטחית שלו. היו גם מקרים שחברים נכנסו לועדה להצביע בלי שהיו בדיון לפני כן.

מניעים להחלטות. גם כאן נראה שהמשקיפים הופתעו לפעמים לטובה מרצונם של הח"כים לפעול לטובת קבוצות חלשות או מוחלשות ("להפתעתי באתי לקלל ויצאתי מברכת").  אך ברבים מן הדיונים שהמשקיפים נוכחו בהם, בלטו קידום גס אינטרסים של גופים חזקים במשק, של קבוצות אוכלוסיה ייחודיות  על חשבון האחרות, ובמידה רבה גם התנהלויות של קידום אישי ופרסום.

התנהלות חברי הכנסת. הדיווחים החיוביים סובבים בדרך כלל סביב מספר מועט של חברי כנסת מסורים. הדיווחים השליליים מתארים תופעות של דחיינות, ומאידך של מחטפים: הצעות מועלות בלי שתהיה שהות מספקת להתכונן אליהן, חברי כנסת מגוייסים להצבעה, ולא ניתנת אפשרות לדיון. תופעה נוספת היא ההתלהמות – תוקפנות וזלזול של חברי הכנסת כלפי המומחים/ המוזמנים. כמו כן הוזכרו איחורים, יציאה מוקדמת מהדיון, הגעה לכמה דקות ל"הפגנת נוכחות" ודיבור בטלפון תוך כדי ישיבה.

לוביסטים. נוכחותם המסיבית של הלוביסטים בישיבות (באחת הישיבות דווח על  40 לוביסטים), בעיקר בועדות הכלכלה והכספים, עולה כמעט מכל העדויות. יש מעט עדויות על התערבות של הלוביסטים בדיון, אך עולה תחושה שלא פעם הם נמצאים שם כדי "למשמע" את חברי הכנסת.

הכנסת מול משרדי הממשלה.  מתוך העדויות עולה מערכת יחסים שבה הצד החזק הוא דווקא פקידי הממשלה ולא חברי הכנסת. בעיה זו באה לידי ביטוי גם במצבים שבהם שהוזמנו נציגים ולא הגיעו, או הגיעו באיחור, או שבאו בלי המידע והנתונים הנדרשים. לפעמים הממשלה או משרד האוצר פועלים בניגוד מוחלט להחלטות הכנסת – במיוחד בלט הדבר במשרד האוצר. משקיפים מסוימים סבורים, שלמעשה ההחלטות מתקבלות במשרדי הממשלה.

טובים ורעים…. מספר חברי כנסת מוזכרים כמי שפועלים במקצועיות, בהגינות, ומתוך הבנת חשיבות הנושא החברתי. בין השמות שמוזכרים בדרך כלל לחיוב – דב חנין, אורלי לוי-אבקסיס, אבישי ברוורמן, חיים כץ,  כרמל שאמה ומשה גפני. זאת לעומת חברי כנסת אחרים שבולטים בדווח שלילי, כמו אנסטסיה מיכאלי ואופיר אקוניס.

(הערת המערכת: מעניין לציין את החפיפה הרבה בין חברי הכנסת הבולטים בעדויות המילוליות מן הוועדות לחברי הכנסת המובילים במדד החברתי, שחושב לפי הצבעות במליאה. חנין, לוי-אבקסיס וכץ קיבלו את הציון הגבוה ביותר במפלגותיהם, ושאמה קיבל את הציון השני בגובהו. מיכאלי, שצוינה לרעה בעדויות, משתרכת מאחור גם במדד החברתי. עובדה זו מעמידה בספק את הטענה הרווחת של חברי כנסת, כאילו היעדרם התכוף מהמליאה מפנה מקום ל"עבודה החשובה בוועדות")

על המחאה, השקיפות והמשמר החברתי. רבים מהמשקיפים מדווחים על התייחסות למחאה החברתית בדיונים. המילה מחאה עצמה עלתה בעדויות 47 פעמים (רוב הפעמים מתוך הדיונים, מיעוטן בדיווח של המשקיף עצמו). המילה  אוצר עלתה 204 פעמים, דיור ושיכון 139, חינוך 105, ביטחון 83, רווחה 77 ,סביבה 50, כלכלה 46 ובריאות 33. יתכן כמובן שספירה זו משקפת את נושאי הדיונים שהמשקיפים בחרו להיות נוכחים בהם, אך יתכן גם  ששני נושאים מרכזיים שעלו במחאה, הדיור והחינוך, עלו בזכותה למקום גבוה בסדר העדיפויות הלאומי.

נושא השקיפות עצמו חזר פעמים רבות בדיווחים – 31 פעם, בין אם בדיונים לגבי שקיפות של נתונים של משרדי ממשלה שונים, ובין אם בדעותיהם של הפעילים לגבי הצורך בשקיפות, המאפשרת לאנשים רבים יותר לקחת חלק פעיל במהלך הדמוקרטי. נציגי המשמר החברתי התייחסו לשיבות של הופעתם, ולצורך להמשיך ולעקוב אחרי דיונים ספציפיים.

אופן הדיווח. כ- 160 דו"חות שונים נכתבו על ידי פעילי המשמר. חלקם כתבו מעין פרוטוקול או סיכום של הישיבה בה נכחו. אחרים בנו את הדיווח כסיפור, בו תארו את המתרחש בישיבה וכן את הרשמים האישיים שלהלם. מיעוט כתבו את הדיווח כ"מניפסט", כלומר השתמשו בארוע לשם הבעת דעתם/עמדתם על הנושא הנדון או תפיסתם פוליטית.

ציפיות המשקיפים. ברבות מהעדויות מופיע פער בין הציפיות לגבי "מה קורה בכנסת" לבין המימוש. למשל – ציפיה לרצינות בדיון שהתגלה כ"חפיף", או, להיפך, משקיף שבא עם גישה ביקורתית וגילה להפתעתו  התעמקות, רצינות ואכפתיות בדיון.  (הופתעתי לטובה. הדיון בוועדה התנהל באופן ענייני, רציני, מנומס וממוקד מאוד ). חלק מהמשקיפים ציינו את ההתרגשות שלהם ואת תחושת השליחות. אחרים ציינו את היחס שקיבלו מחברי הכנסת ועובדיה, החל משמחה על נוכחותם או  סקרנות, דרך התעלמות או אי ידיעה על קיומם, ועד לדרישה שלא יכתבו או הוצאה מהדיון.

פורסם בחלון לרוח, האתר האישי של ד"ר אורה סתר