הזדמנות שאסור לפספס

יתכן שזה הרגע האחרון שלנו להשמיע את קולנו בכנסת לפני הבחירות * לקראת מושב הקיץ הסוער, העיתונאית הוותיקה חנה קים מנדבת עשר עצות למשקיפים במשכן

בראש השנה אשתקד הוקם בישראל סטארט-אפ חדש: "המשמר החברתי". אין לו אח ורע באף פרלמנט בעולם.

ביקשנו שהמחאה תתנקז למקום שבו נגזרות ההחלטות המרכיבות את חיי היומיום שלנו ואת עתידנו, והקמנו גוף אזרחי המבקש לדווח ולומר את דעתו על המתרחש בבית המחוקקים הישראלי.

במושב החורף של הכנסת הפך "המשמר החברתי" לעובדה. הוא קיים. עכשיו, עם פתיחת מושב הקיץ הגיע הזמן שהמשמר יתחיל לבעוט ולהשמיע את קולו.

הזירה מתחממת

מושב החורף החולף היה סיוט: הקואליציה הובילה סט של חוקים אנטי-דמוקרטיים, חוק יסוד: זכויות חברתיות נמחק, וועדת השרים לענייני חקיקה – אותו מוסד אנטי-דמוקרטי שהוקם בזמנה של גולדה –  דחתה בזה אחר זה כמעט כל חוק שביקש להיטיב עם הציבור, שיצא לרחובות לראשונה בחייו.

ב-30 באפריל, בשבוע הבא, ייפתח מושב הקיץ של הכנסת. אם מסתמכים על תחזיתו של היו"ר רובי ריבלין, יש סיכוי שזה יהיה המושב האחרון של הכנסת הנוכחית לפני מערכת הבחירות הקרובה. יתכן שזו ההזדמנות האחרונה שלנו לגייס מתוכנו משקיפים ומתנדבים ל"משמר החברתי" כדי להשמיע את קולנו לפני הבחירות. זו הזדמנות שאסור לפספס אותה.

חוק התכנון והבניה של נתניהו שוב יעמוד הפרק – חוק המיטיב עם הקבלנים ואיתם בלבד. הלוביסטים של בעלי-ההון והטייקונים כבר משחיזים את ספיניהם לקראת הדיונים על מסקנות ועדת הריכוזיות ונגד התיקון החיוני לחוק הצלת החופים. תאגידי המזון והדואופול החולש על שוק הספרים ינסו לשמור על כוחם המונופוליסטי, ויש להניח שעוד הצעות חוק אנטי-דמוקרטיות, המנסות ליצור הבדלה בין אזרח לאזרח, בין דת לדת, בין מין למין – יונחו על שולחן הוועדות ויעלו להצבעה במליאה. אנחנו חייבים להיות שם כדי לחסום את הכוונות הזדוניות הללו.

ליום אחד, צאו מהאדישות

אני קוראת לכל חברותי וחברי להתנדב ל"משמר החברתי", ולו רק ליום אחד. יום התנדבות כזה מורכב משליש עבודת תחקיר והתייעצות עם מדריכי המשמר, שליש שהייה במשכן הכנסת ושליש כתיבת עדות על מה שראיתם, שמעתם וחקרתם.

זיכרו: המאבק שלנו, כגוף המייצג את האינטרס הציבורי, מופנה לא רק כלפי חברי הכנסת אלא גם אל כלי התקשורת. צריך לעורר את שניהם.

מכאן גזורות כמה עצות מעשיות וכלליות למשקיפים ולמתנדבים של "המשמר החברתי":

[space height="8"]

לפני כניסתכם לכנסת עשו תחקיר על הנושאים העולים בישיבת הוועדה שבה תהיו נוכחים. אתר הכנסת, "גוגל" ואנשי המשמר יוכלו לעזור לכם. בררו את הרקורד של חברי הוועדה ("המדד החברתי" של "המשמר" יוכל לעזור לכם גם בעניין זה), ובקשו מראש את רשות הדיבור (גם אם תסתפקו אך ורק בקריאות-ביניים. רשות דיבור מאפשרת לכם לשבת בשורות הראשונות, מול חברי הכנסת ויו"ר הוועדה). שבו שם גם אם לא קיבלתם זכות דיבור, ודעו שתוכלו להשמיע קריאת-ביניים אחת, אולי שתיים. וכדאי שזה יקרה – אם יהיה צורך בכך – כשיש עיתונאי באולם הוועדה. לכן, לפני פתיחת הדיון, רדו לקומת העיתונאים ובררו שם אם מישהו מהם מתכוון להשתתף בדיון. הודיעו לעיתונאים שאתם מתכוונים להיות נוכחים ושנוכחותם הכרחית.

 

שמות החוקים העולים לדיון ולהצבעה בכנסת הם בעלי חשיבות תקשורתית וציבורית מכרעת. לדוגמא: זה שלוש שנים עולה לדיון "חוק המרפסות" שיזם נתניהו. זהו חוק המעניק הטבות ורווחי-עתק לנדל"ניסטים. אם "המשמר החברתי" רוצה להשיג הישג – עליו לשבת בדיונים כאלה מול חברי הכנסת, עם כמות גדולה של מתנדבים. בכל פעם שמישהו בוועדה יגיד "חוק המרפסות", יש לרכון אל אחד המקרופונים לקריאת ביניים ולומר: "זהו חוק הקבלנים", "אין שום קשר לסגירת מרפסות",או "זהו חוק שהורס שטחים פתוחים" או "רווח לקבלנים והרס הסביבה". מספיק שעיתונאי אחד יהיה שם, והמסר כבר יועבר (חלק גדול מכתבי הכנסת עובדים ב"פול", והם משתפים פעולה זה עם זה). לפני כל דיון חשוב באחת מוועדות הכנסת יש לטכס עצה איך לקרוא לחוקים העולים על הפרק. עלינו ליצור את השפה שלנו. שפה חדשה יוצרת מציאות חדשה. שתי קריאות ביניים עם אמירה ברורה עשויות להשפיע גם על הח"כים וגם על כלי התקשורת.

 

זהו את הלוביסט – הכירו כל לוביסט בכנסת בשמו ולפי תמונתו, ודעו את מי הוא מייצג (אנשי המשמר יוכלו לצייד אתכם ברשימה). דווחו על כל מגעיו – בתוך ומחוץ לוועדה, במזנון הכנסת או בהמתנה המשותפת למעלית. אם הלוביסט מבקש את זכות הדיבור בוועדה ומקבל אותה, זכותכם לומר, גם בקריאת ביניים, כי האתיקה מחייבת אותו לומר מיהם לקוחותיו (ואם הוא אינו עושה זאת או רק באופן חלקי – השלימו את המידע, כדי שהח"כים וכלי התקשורת יהיו מודעים לו). דרשו לדעת עם איזה מהח"כים הוא דיבר והאם הגיע איתם להסכמות מוקדמות.

 

מוכרחים להתמקצע – כדי להילחם בעיוותי השיטה צריך להבין אותה. נסו להבין מה אתם שומעים, ואם אינכם יודעים, שאלו. בררו. סתם דיווח על מי אמר מה למי – אינו בעל ערך לכשעצמו – פרוטוקול רשמי הרי מתפרסם באתר הכנסת. אבל הסיפור האמיתי לעיתים נמצא מאחורי ההצגה: אני מציעה לכם להתלוות לאחד מעיתונאי הכנסת, בהסכמתו כמובן, כדי לעקוב אחר עבודתו, כדי לשאול אותו שאלות, כדי להבין, כדי להתעמק, אף שאיננו עיתונאים אלא נציגי הציבור.

 

תמיד, אבל תמיד, בכל דיון שבו תשתתפו, נסו לבדוק לאן הולך הכסף הציבורי. בין אם מדובר באחוזים בקרקע, בין אם זו החלטה אחרת הכפופה לסעיף טכני זה או אחר. כל נושא המקבל את גיבוי הכנסת  – זקוק לגיבוי תקציבי.

 

במדינת "האדם הרזה" שהוא, לפי ראש הממשלה הנוכחי, המגזר העסקי – הכנסת איננה מפקחת באופן אמיתי על 70 אחוז מהמשק ועל גורלנו שלנו. לפני כל דיון בוועדה רלוונטית – בין אם מדובר בוועדת הכספים, הכלכלה או הרווחה או ועדה אחרת– בדקו בכל אמצעי המידע העומדים לרשותנו מה הקשר של המגזר הפרטי לנושאים העולים בדיון שבו אתם נוכחים. בידקו, ציינו זאת בדיווח שלכם, ונסו למצוא עקבות לכך בדיון בוועדה.

 

אל תהססו לשאול מה שאינכם מבינים. לכל יו"ר ועדה ולכל ח"כ/ית יש עוזר פרלמנטרי ודובר. בררו את הפרטים הקטנים – החל משמות הנוכחים בדיון וכלה בבקשה לקבל פרוטוקול מיד לאחר שיודפס. זו זכותכם. אם העוזר או היועץ יערים קשיים – אפשר תמיד לבקש מעיתונאי שיעשה זאת עבורכם.

 

שבו במזנון הכנסת עם כמה ממשתפי הדיון שזה עתה נוכחתם בו, ודברו איתם. שאלו אותם מה דעתם על ההחלטה שהתקבלה. כיתבו במחברת שלכם (אסור להכניס מכשירי הקלטה) כל מה שנאמר לכם, ודעו שאם ציינתם תאריך ושעה של תיעוד השיחה – מדובר בראיה קבילה בבית משפט לא פחות מהקלטה. לפעמים שיחה של כשעה מניבה משפט אחד או שניים שעשוי לפקוח את עיניכם. אם יבקשו מכם שהדברים ייכתבו "לא לציטוט" – בקשו בכל זאת לציין את הדברים "לא לייחוס", כלומר בלי לרשום את שם הדובר.

 

לעולם, לעולם, אל תאמרו לחברי הכנסת ולעיתונאים מה אתם חושבים עליהם באופן אישי. אתם משקיפים. יותר משחשובה דעתכם האישית – חשוב המידע שתעבירו לציבור. אל תוותרו, אם כן, על שאלות ענייניות מתבקשות. מידע קשיח, ברור, עובדתי. הנשק הכי חזק שלנו הוא המידע. ככל שתביאו יותר נתונים ויותר עובדות – כך יהיה קל יותר להעביר לציבור מה דעתכם על מה שראיתם ושמעתם.

 

גם אם לא הצלחתם להעביר לנו את הסיפור האמיתי שהתרחש בוועדה (ולעיתים חברי הכנסת עצמם אינם יודעים מה ומי מפעיל אותם, מה סגר היו"ר מאחורי גבם, איזה לוביסט השפיע וכו') – תמיד יש פעם שנייה, ועוד פעם ועוד פעם. מה שחשוב, כפי שנאמר בסעיף  4, זה להתמקצע.

 

 

• חנה קים, לשעבר בעלת טור פוליטי ב"הארץ", ליוותה למעלה מ-25 שנה את עבודת הכנסת. לפני כן שימשה כעורכת ומייסדת עיתון "הפטיש" לענייני חברה ומוסף "לחץ" בעיתון "חדשות". בשנת 1999 זכתה באות אבירת התנועה לאיכות השלטון על עבודתה העיתונאית.