פרויקט המעונות לילדי נשים עובדות תקוע

שלוש שנים אחרי ההחלטה להרחיב את מעונות היום, עדיין לא הושלם אף מעון. בגורמים: קשיי הרשויות לעמוד בחלקן במימון, סירוב האוצר להגדיל את חלקו, והתחרות עם גני טרכטנברג

דיון בוועדה לקידום מעמד האישה: מעקב אחרי החלטת התמ"ת להוסיף מוסדות חינוך לילדים לאימהות עובדות מגיל 0 עד 5, 27 ביוני 2012

>> לדיווח של מוטי בנארי מאותו דיון

מטרת הישיבה הייתה לעקוב אחרי ההחלטה של משרד התמ"ת לבנות, להרחיב או להסב מבנים למוסדות חינוך, כדי שאמהות לילדים בגילאי 0–5 יוכלו לצאת לעבוד. בינואר אימצה הממשלה את המלצות טרכטנברג לספק חינוך חינם לגילאי 4-3. בעקבות החלטה זו משרד החינוך פועל כדי לפתוח כיתות עד ספטמבר (כלומר, תוך 8 חודשים). כך שהוועדה נותרה עם האחריות על מעונות. ההשוואה להמלצות טרכטנברג ולעבודת משרד החינוך עלתה לא פעם.

נתונים

הישיבה נפתחה במצגת של נורית טננבוים, מנהלת משרד התמ"ת (חלקו עותקים למשתתפים). במצגת הוצגו הנתונים הבאים:

• סך התקציב המיועד לשנים הקרובות, החל משנת 2011, עומד על 1.2 מיליארד ש"ח
• בשנים 2011 ו-2012 הוקצו ומוקצים 425 מיליון ש"ח בשנה לבניית מעונות יום
• איך מחולק הכסף? 205 מיליון ש"ח הוקצו לגופים אחרים (303 בקשות), ו-20 מיליון ש"ח הוקצו למוסדות ציבור (49 בקשות)
• סה"כ גדל ההיצע ב-279 כיתות (167 למגזר הכללי, 80 למגזר הערבי, 29 לחרדי, 3 ליו"ש), כאשר 247 מתוכן בנייה חדשה, 21 – הרחבה, 11 – הסבת מבנים (סה"כ 98 רשויות מתוך 200)

כדי לחלק את הכסף נקבע מבחן תמיכה. מועצה קיבלה הקצאה ככל שהתקיימו בה התנאים הבאים: רמת פריפריאליות גבוהה, אשכול נמוך, אחוז קטן של פעוטות בפיקוח התמ"ת, סמיכות למקומות עבודה, יכולת לביצוע מהיר. המימון היה חלקי (בין 90%-80%), ולכן היה צורך במצ'ינג – כלומר, המועצה נדרשה להשלים את העלות. התמ"ת הקצה כסף, אבל הרשות המקומית אחראית לבנייה ולביצוע. 20% מהכסף יעברו כמקדמה (טרם ביקשו), 40% עם בניית שלד, ו-40% עם גמר הבנייה.

כמו כן הוקצו 4.4 מליון ש"ח לשיפוץ מבנים (יגדל ל-700 מיליון בשנים הבאות), ו-40 מיליון ש"ח להחלפת אסבסט במעונות (פורסם להערות הציבור עד 2.7.12).

כדאי לציין שעברו שלוש שנים, ואף מעון אחד עדיין לא נבנה. למה? ובכן, פה הדיון התפתח ונוצר בלבול גדול. הרשימות למטה הם לפי נושאים, ולאו דווקא לפי הסדר שבו התנהל הדיון.

עיכוב בהוצאת היתרי בנייה ובהקצאת כסף

משרד התמ"ת: הרשות צריכה להראות שיש להם היתר בניה (שמתעכב). למעשה, יש רשויות שביקשו ב-2008 ועכשיו מבקשים הארכה.

סופי, מהחברה למתנ"סים, אמרה שהם רוצים לפשט את הקריטריונים ולשנות את עלות הבסיס למעון, שכן תוואי הקרקע משנה את העלות באופן משמעותי. היא גם חזרה ואמרה שמחיר הבסיס (2.5 מיליון) לא נכון, מה שמכשיל רשויות רבות. היא שאלה למה לא לתת 100% מימון, כדי שרשויות יתחילו לבנות. הרי זה לא יפגע בתזרים המזומנים.

האוצר ענה שאי אפשר לחלק את הכול מראש. אמנם לא מדובר על לתת ממש כסף ביד (אלא רק אישור?), אבל זה לא אפשרי. לשאלת יו"ר הוועדה ששאלה כמה בקשות נדחו הייתה התשובה כי שליש מהבקשות נדחו משום שלא עמדו במבחני התמיכה, ועוד שליש משום שלא היה כסף.

איש בשם עמוס (מהחברה למתנ"סים?) אמר שיש הבדל בין הקצאה (התלויה במבחנים) ותמיכה (שאינה תלויה במבחנים). אבל לזה אין קשר לבנייה, כיוון שהבנייה היא באחריות הרשות המקומית.

המלצות טרכטנברג מיושמות בקצב אטי מדי

ח"כ אורית זוארץ ציינה שבמשרד החינוך לוקח את הכסף בחזרה אם אחרי שנתיים לא נעשה בו שימוש. היא ציינה שהרשות מקצה קרקע, ושאלה אם ברשויות ניתנת העדפה לגני ילדים בגלל טרכטנברג. היא נענתה שלא (חוץ מראשל"צ).

סופי, מהחברה למתנ"סים, אמרה שהם עוזרים לרשויות (ח"כ זוארץ העירה שהם לא מקבלים ילדים עם צרכים מיוחדים, אבל זה לדיון אחר), אבל בגלל טרכטנברג כל המשאבים התמקדו בגנים. המעונות נדחו לספטמבר 2013. היא טענה שהכול מוכן, רק מונח בצד כרגע.

רות, נציגת השלטון המקומי, אמרה שהגנים לא מחליפים את המעונות. זה לא "במקום", רק שקודם עושים אחד, ואח"כ את השני. היא אופטימית, ומאמינה שב-2013 התהליכים ירוצו ויהיו מעונות.

מוזמן בשם אליעזר שאל מה ההבדל המהותי בין גן (שבונים ב-8 חודשים) ומעון? התשובה הייתה שהתהליכים איטיים. החברה למתנ"סים עושה הסבה לבניינים, וזה לוקח יותר זמן.
עמוס אמר שבמשרד החינוך בונים, כי יש חוק ולכן יש הקצבה (ולא הקצאה). אין חוק עבור מעונות, רק שרואים בזה משהו חשוב. היו"ר שאלה מדוע שלא תונהג אחידות באופן שמדינת ישראל בונה מוסדות חינוך, כלומר בתי"ס, גנים, מעונות? האם כדאי ללמוד ממשרד החינוך, כדי שישיבות הוועדה לא יראו כמו כנסים של עיירת חלם. "במבחן התוצאה, אנחנו לא נותנים את השירות לאזרח". היא חזרה ושאלה "מה אנחנו יכולים לעשות כדי שדברים יעבדו".

במהלך הדיון אמרה היו"ר דברים נוקבים: הגופים נכשלו במטרה שהוצבה להם, הדיון כולו הוא טחינת מים, וביקשה שיסבירו למה יש כסף אבל הוא לא מגיע לייעוד שלו.

שיטת המצ'ינג אינה עובדת היטב

נציג נעמת אמר שהרשות אינה יכולה לעשות כלום עד לקבלת אישור מהתמ"ת. מהרגע שקיבלו, הם יכולים לחפש גוף שיוכל להשלים ל-100% עלות. ח"כ זוארץ העלתה את הקושי: רשויות אינן יכולות לגייס כסף כמו שארגונים יכולים. לכן, הרשות עושה "שופינג" ועוברת בין רשתות, לחפש מממן (נעמת, ויצ"ו, אמונה, וכיוב'). היא ציינה שמשרד החינוך נותן 100% מהעלות, ולכן בונים! היא הוסיפה שהיא הזהירה לפני שלוש שנים מפני שיטת המצ'ינג, ושאלה אילו אלטרנטיבות יש. אולי הכרה בהוצאות?

נורית ממשרד התמ"ת ענתה שאפשר לבקש ממשרד האוצר להגדיל את השתתפותו במימון המעונות ל-95%, אבל זה לא מקובל במקום שמשתמש במבחני תמיכה (יש גוף אחד יוצא דופן, והוא צריך לעמוד בקריטריונים שונים ויש המון בקרה) היא גם אמרה שאולי בעתיד ישנו את מבחני התמיכה, אך כיום הקריטריונים עומדים בעינם.

ח"כ זוארץ העלתה את השאלה, מדוע צריך ראש רשות לעבור את כל התהליך אם לא מובטח לו כסף? מה בא קודם, כסף או תהליך? רות מהשלטון המקומי אמרה שרשויות אינן עושות כלום עד שאין להן אישור לכסף, ואליעזר תהה מדוע במקרה שיש ביקוש לא מקדימים את העברת הכסף, כדי שרשויות יוכלו לתכנן.

מישהו ציין ששיטת המצ'ינג עובדת בהרבה תחומים: כבישים לדוגמה. החלוקה היא לרוב 70%-30% או 80%-20%. וזה לוקח זמן. היו"ר שאלה אם לא מוטב, במקום מצ'ינג, לתקצב 100% מהעלות. עמוס ונורית שאלו כמה מהעיכובים מקורם בשיטת המצ'ינג, ולא ידעו לענות.

ח"כ זועבי אמרה שמטרת הפרוייקט הייתה לעזור לפריפריה, אבל הפריפריה מתקשה יותר בגיוס כספים מאשר המרכז. למשרד התמ"ת כבר ניתן משוב בעניין המצ'ינג, והוא לא התקבל. אולי צריך חוק שקובע שמשרד התמ"ת חייב לבנות מעונות. מדוע, היא שאלה, לא לתת 100% לרשויות המתקשות להשלים את הכסף במצ'ינג?

נציג האוצר מסר שהתמ"ת נלחם להגיע למימון של 95%, זה לא מקובל. הוא גם אמר שלא בטוח שאפשר להאשים את המצ'ינג בעיכובים. האוצר גם טען שחלק מהעיכובים הם בגלל שכתיבת מבחני התמיכה לקחה זמן.

נציגת החברה למתנ"סים אמרה שהמדינה רוצה מעונות, אבל לא רואה את הבעיות שכרוכות במצ'ינג. היא ציינה שרשויות חרדיות החזירו כספים, כי לא יכלו לעמוד במשימה.

סיכום

אכן, המצב עגום. בכל שלב של התהליך התגלו חסמים אחרים, וכל גוף מיהר להאשים את האחרים. בעיה של כולם היא בעיה של אף אחד. האופציה שעלתה כמה פעמים היא להעביר חוק שיחייב את הממשלה להקים מעונות, או להעביר אחריות, או לאמץ נהלים של משרד החינוך. ברור שהיושבים בחדר לא מסוגלים לפתור את הבעיה, וייתכן שבגלל ריבוי הגופים הבעיה לא תיפתר.

ח"כים נוכחים: יו"ר הועדה, ח"כ ציפי חוטובלי (ליכוד), ח"כ אורית זוארץ (קדימה) – חלק מהדיון, ח"כ חנין זועבי (בל"ד) – חלק מהדיון

מוזמנים: נציגים מהחברה למתנ"סים, משרד התמ"ת, משרד האוצר, השלטון המקומי, נעמת ועוד.