מדוע מתעכבת התכנית להרחבת מעונות היום? גורמים שונים מאשימים את שיטת המצ'ינג, המתנה את המימון הממשלתי בהשתתפות כספית של הרשויות המקומיות
דיון בוועדה לקידום מעמד האישה: מעקב אחר יישום החלטת הממשלה לעידוד תעסוקת אמהות לילדים בגילאי 5-0, 27 ביוני 2012
>> לדיווח של דבורה ליס מאותו דיון
ביולי 2009 קיבלה הממשלה החלטה להקצות תוספת תקציב של 350 מיליון ₪ לתקציב האגף למעונות יום ומשפחתונים במשרד התמ"ת, לשם עידוד תעסוקת אמהות לילדים קטנים עד גיל 5. המטרה המקורית בתוספת התקציב הייתה הגדלת מספר הילדים הנקלטים במעונות ובגנים באמצעות שני תהליכים עיקריים:
א. תמיכה בבנייה / הרחבה / הסבה של מעונות וגנים, במקומות בהם עולה הביקוש על ההיצע.
ב. העמקת הסבסוד לאימהות והגדלת מספר הילדים הזכאים לסבסוד במעונות ובצהרונים.
כסף זה לא נוצל עד כה. הכספים הוקצו, אך לא נעשה בהם שימוש.
עקב המלצות וועדת טרכטנברג והחלטות הממשלה השנה על חוק חינוך חינם לבני 5-3, הפכה החלטת הממשלה מיולי 2009 רלוונטית רק לגבי ילדים מגילאי 3-0.
יישום חוק חינוך חינם לבני 5-3 הועבר לטיפול משרד החינוך, והוא כולל תמיכה תקציבית (של 100%) בבניית גנים נוספים. גנים אלה נבנים כיום בכל רחבי הארץ בקצב מהיר לצורך הפעלתם כבר בספטמבר 2012.
לעומת זאת מעונות לגילאי 3-0 אינם נבנים עדיין, על אף שההחלטה נפלה למעלה משנתיים לפני ההחלטה בנוגע לחוק חינוך חינם.
חלקה הראשון של הישיבה – מסירת מידע
בחלקה הראשון של הישיבה ניתנה סקירה של המצב מטעם מנהלת תחום תכנון תקציב ופיתוח מסגרות מעונות יום במשרד התמ"ת, הגב' נורית טננבוים.
לא אספק פה את כל נתוני הסקירה. הסקירה הציגה והסבירה את המבחנים (פרמטרים) שהוגדרו לצורך תיעדוף הבקשות למתן התמיכה, את מספרי הפונים (מועצות מקומיות, עיריות, ומוסדות חינוכיים כויצ"ו ונעמ"ת) ואת מספר הבקשות שאושרו. אפרט בנוגע לשני עניינים.
1. הקצאת הכספים:
- המשרד בדק והגדיר שהעלות הממוצעת של הקמת מעון היא 2.5 מיליון ₪. המשרד אינו יורד לרזולוציות של בחינת העלות הממשית בכל מקרה, אינו מבדיל בין תוואי גיאוגרפי קשה יותר וקל יותר, ומתייחס לעלות הממוצעת כעלות בפועל.
- המשרד תומך רק בחלק מהעלות, כלומר מחייב מצ'ינג (matching) מטעם הרשויות. במועצות חלשות (השייכות לאשכול סוציו-אקונומי 4-1), חלקו של המשרד מגיע עד 95% מהעלות המוגדרת, וחלקה של הרשות מסתכם בלא יותר מ 5%.
- מי שבקשתו אושרה, רשאי לקבל 20% מסכום ההקצאה כמקדמה, 40% לאחר בניית השלד, ו 40% הנותרים – לאחר גמר הבנייה.
2. לוחות הזמנים (כפי שהתבררו מתוך הסקירה ומהדיון שבא בעקבותיה):
- עם קבלת ההחלטה לתמיכה ב- 2009 החל במשרד התמ"ת בתהליך של הגדרת הפרמטרים שעל פיהם יחולקו התמיכות. תהליך זה לקח כשנה שלמה!
- כשנה נוספת לקח לקבל את הבקשות השונות שהוגשו למשרד ולחון אותן.
- בנובמבר 2011 ניתנו ע"י משרד התמ"ת האישורים לחלק מהגופים המבקשים. (לכשליש מהפונים אושרו הבקשות. שליש נדחו עקב בעיות טכניות בהגשת הבקשה, ושליש נדחו עקב כך שנגמר הכסף להקצבה והם היו במיקום נמוך יותר בתיעדוף עפ"י הפרמטרים שנקבעו).
- מאז נובמבר 2011 טרם החלה בנייה, וטרם הגיעה ולו דרישה אחת למקדמה!
חלקה השני של הישיבה – דיון
אם החלק הראשון של הישיבה היה לפחות מסודר וברור יחסית, אזי החלק השני היה מפוזר מאוד, ולא ניכרו בו תכנון והכנה ראויים מצד המשתתפים.
הנושא שעלה לדיון נגע אך ורק למתן תמיכה בבניית והרחבת מעונות, והתעלם לחלוטין מתהליך העמקת הסבסוד לאימהות והגדלת מספר הילדים הזכאים לסבסוד במעונות ובצהרונים (שהייתה כאמור אחת המטרות המקוריות לשימוש בכסף). ייתכן שבדיון קודם הוחלט להתמקד רק בתהליך אחד ולא בשניהם, אולם, כאמור – הנושא כלל לא עלה לדיון.
אף שהדיון לא היה סדור וממוקד, בדיעבד, ניתן לזהות שתי שאלות עיקריות שעלו בו:
- האם העובדה, שעד לרגע זה, שלוש שנים מרגע קבלת ההחלטה, טרם נבנה ולו מעון אחד, היא כישלון?
- מהם הגורמים לכך שהבנייה מתעכבת?
יושבת הראש הובילה קו אגרסיבי משהו, שראה בהיעדר הבנייה עד כה לא רק כישלון, אלא כשל מערכתי צורב, שמחייב פעולה דרמטית. היא חזרה והשוותה את העשייה במשרד החינוך (שם מיישמים את חוק חינוך חינם בבניית גנים בקצב מהיר) לעשייה הלא יעילה במשרד התמ"ת בנוגע למעונות לגילאי 3-0. פחות עניין אותה לברר מהם הגורמים לכך, והיא חזרה שוב ושוב למבחן התוצאה. היא הודיעה שהיא פסימית מאוד בנוגע לנושא, ודרשה פתרונות.
נציג האוצר ונציגי משרד התמ"ת טענו שלא מדובר בכישלון, שאכן היו מעט עיכובים, אבל בסה"כ אנחנו נמצאים 7 חודשים מרגע מתן האישורים, לרשויות לוקח זמן לבצע הליך של הקצאת קרקעות, ולקדם את התהליכים השונים לקראת בנייה, והם מעריכים שבשנה הקרובה ימומשו ההקצבות ותיעשה הבנייה. נציגת השלטון המקומי חיזקה את עמדתם וטענה שהדברים בשטח זזים לקראת בנייה, והיא מאוד אופטימית בנוגע לקצב ההתקדמות בשנה הקרובה.
לא הייתה שום דרך לגשר על העמדות המנוגדות כל כך, כיוון שלא הוצגו נתונים כלשהם שיכלו לאשש עמדה כלשהי, מלבד העובדה שאפילו את המקדמות טרם פנו לקבל.
בנוגע לדיון בסיבות שיכולות להסביר את העיכובים, נראה שלא נעשתה עבודת הכנה משמעותית בנושא ולא נעשתה עבודת שטח רצינית לבירור הגורמים המעכבים את הבנייה. במהלך הדיון עלו תיאוריות שונות, שאף אחת מהן לא הייתה מגובה בנתונים מסודרים.
הסיבות שעלו בדיון:
- בעיות בהקצאת קרקע (תהליכים שלוקחים יותר מדי זמן).
- חוק חינוך חינם, מכיוון שהוא מציב תאריך יעד מוגדר ומחייב (ספטמבר 2012), לבניית גנים לבני 5-3, ומכיוון שהוא זוכה לתמיכה מלאה של 100% מצד המדינה, דחק הצידה את העיסוק בהקמת המעונות לבני 3-0.
- המצ'ינג – עלתה טענה, בעיקר מצד חברת הכנסת זועבי, שיש רשויות שחסרים להן אפילו ה-5% הנדרשים להשלמת התקצוב לבנייה, וזה מה שמעכב את הביצוע.
- הסכום המוקצה לבניית מעון, 2.5 מיליון ₪, אינו ריאלי, גם באיזורים מסוימים בפריפריה שבהם יש מתווים גיאורפיים שמייקרים את הבנייה ב 30%, וגם באיזור המרכז, שבו מחירי הבנייה גבוהים מאוד, כך שהרשויות בחלק ניכר מהמקומות חייבות להקצות תקציבים נוספים, מעבר למצ'ינג, ואין להן סכומים כאלה.
סיבה 2 נראית תמוהה מעט מכיוון שאין לכאורה סיבה שלא יקודמו שני התהליכים במקביל, ואין סיבה שהאחד יבוא על חשבון האחר.
סיבות 4+3 אמורות היו לפגוע ביכולת להגיש בקשות, ולא למנוע ביצוע לאחר שהבקשות אושרו. טענת משרד התמ"ת היא, שעצם הגשת הבקשה בתנאים האמורים – יש בה התחייבות מוקדמת לביצוע המצ'ינג, ואם נדרשת עלות נוספת, היא ממילא אמורה להילקח בחשבון מראש, לפני הגשת הבקשה. בפועל, ייתכן שהמועצות הגישו בקשה כדי לא לאבד את הזכות לתמיכה, ורק לאחר קבלת האישור, התפנו לחיפוש מקורות מימון נוספים משלימים. היו עדויות בדיון לכך שהרשויות נכנסות למו"מ עם נעמת, ויצ"ו ואמנה ומבטיחות להן "דריסת רגל" או אפילו בלעדיות ביישוב, בתמורה לתמיכה נוספת לצורך הבנייה.
לא ברור האם זהו נוהל תקין וראוי.
סיכום כולל של הישיבה
- לא ברור האם היעדרותם של מרבית חברי הוועדה תרמה לחוסר היעילות של הדיון, אבל העובדה ש 6 מתוך 8 חברי הוועדה לא הראו נוכחות כלל נראית בעייתית ביותר.
- כאמור, הדיון עצמו היה מפוזר ולא יעיל. יושבת הראש ציפי חוטובלי, ניסתה למקד אותו, אבל נראה שגם היא לא הגדירה מראש מטרות ברורות, מעבר להגדרה הכוללת של: "מעקב אחר יישום החלטת ממשלה", ולכן הדיון נעדר מוקד ברור.
- לא נעשתה עבודת הכנה ראוייה. ניתן היה לברר מראש את החסמים והסיבות לעיכוב הבנייה, ולנצל את הדיון לשם מציאת דרכים להסרת החסמים. בכל מקרה, חסרו נתונים ומידע שיסייעו בזיהוי החסם העיקרי. מלבד הסקירה מטעם התמ"ת, יתר הנוכחים הגיעו ללא נתונים מסודרים.
- הדיון הסתיים ללא כל החלטה מעשית, ואפילו ללא כל דרישה ספציפית להמשך דיון על סמך נתונים נוספים. אפשר בהחלט לומר, שמבחינת היעילות – הדיון היה במידה רבה עקר ולא סייע לקידום הנושא, למרות שברור לחלוטין שהנוכחים בדיון מעוניינים לקדמו.
- במהלך הדיון עלו כאמור עדויות להתנהלות מצד רשויות מקומיות/איזוריות, שלא ברור אם היא תקינה וראויה, (מו"מ על השגת מימון נוסף ממוסדות כגון נעמ"ת, ויצ"ו ואמנה, בתמורה ל"דומיננטיות חינוכית" ביישוב או במועצה). לא רק שהדיון בנושא לא מוצה – לא הוחלט על שום צעדים שיבדקו את תקינות ההתנהלות הזאת, או את השלכותיה. ברור שאין זה חלק מתחום הפעילות של הוועדה לקידום מעמד האישה, אבל האם לא ראוי שיהיה נוהל מסודר, שבו יוגדר כיצד דברים הדורשים בדיקה ושאינם נוגעים לפעילות הוועדה, מועברים מיידית לבדיקה של הגורמים המוסמכים? האם העדויות האלה ילכו לאיבוד בסבך הבירוקרטי? ומה אם יש כאן בעייתיות? האם יש צורך להמתין לדו"ח מבקר המדינה הבא כדי לתקן בעיות כגון אלה?
נוכחים מקרב חברי הוועדה: יו"ר הוועדה, ציפי חוטובלי (ליכוד), חנין זועבי (בל"ד; הגיעה באיחור), אורית זוארץ (קדימה; הגיעה באיחור ועזבה לפני סיום הדיון).
נעדרו מהדיון: דניאל בן סימון, דני דנון, שלמה (נגוסה) מולה, אנסטסיה מיכאלי, עמיר פרץ, נחמן שי.
מבין המוזמנים הרבים לדיון נכחו נציגי משרד התמ"ת, נציג משרד האוצר, נציגת מרכז השלטון המקומי, נציגת החברה למתנ"סים, נציגי נעמ"ת וארגוני נשים.
נעדרו נציג משרד ראש הממשלה, נציגי משרד המשפטים ואחרים.
