נגיד בנק ישראל שרק בקיץ שעבר, עת יצאנו לרחובות סיפר לנו כמה מצבנו הכלכלי נפלא, מספר לנו עכשיו שמצבנו טוב אך לא מצויין ולכן חייבים לצאת לסדרת גזירות לא נעימות כי האופק שחור וגורלה של יוון מאיים על כולנו. "ראש הממשלה שב למשנתו הכלכלית הנאו-ליברלית השוללת העלאת מיסוי, שר החוץ אביגדור ליברמן נשכב עבורו על הגדר ומפתיע בתמיכתו בקיצוץ הקצבאות" – מספרים לנו העיתונים, ושוב יוצאים המבוגרים האחראים (רוה"מ ונערי האוצר) ומסבירים לעם מה הוא צריך ומה הוא לא יכול.
הציבור לא מבין שום דבר בכלכלה אומרים נציגי האוצר ומלאים אותו במיני נוסחאות ורבעי נתונים. איך העם הנבער הזה יוכל לתפוס בכלל מה מצבנו אל מול הOECD, הגירעון העולמי, מדד הנסד"ק ומצב מניות החוץ בעמק המיסיסיפי?
אלא שלא ככה חשב ישי מישור, אחד ממאות האלפים שיצאו למאהלים בקיץ שעבר, אותם מאהלים בכל הארץ שהפכו לזירת דיונים והרצאות, מכללות ואוניברסיטאות ציבוריות בהן למד הציבור בשקידה ורכש הבנה בכלכלה ניאו ליברלית, קפיטליסטית, ואפילו סוציאל דמוקרטית.
מי אמר שזו צריכה להיות החלוקה הפנימית של התקציב – הוא שאל. ובכלל כספי המדינה הם של הציבור והתקציב נועד לשרת אותו, את הציבור, הרי החלוקה הזו משפיעה על כל חייו וחיי ילדיו וחיי נכדיו. אז אולי הציבור לא מבין בכלכלה, אבל הוא יודע מה הוא רוצה.
אז מה ישראל בעצם רוצה – אולי כדאי לשאול אותה?
ועם השאלה הזו הוא יצא לסטארט-אפ חדש – משאל עם כלכלי חברתי.
משאל עם – כל כך פשוט, איך זה שלא חשבו על זה קודם? בקיץ שעבר יצאו במצטבר מיליונים לרחובות. הם גיבשו פחות או יותר את מחשבותיהם לגבי המצב הכלכלי והחברתי – בואו ניתן להם להחליט לאן ילך הכסף (שלהם – כדאי להזכיר). ומכאן התחילה העבודה הגדולה על בניית אתר למשאל העם.
כל החורף עבדו קשה לא מעט אנשים, אפילו די הרבה (בהתנדבות כולם יש לציין, כי לירה לא היתה בפרוייקט הזה. אפילו לא לירה אחת). והכל הכל נוצר יש מעיין. מהרעיון שאותו הביא ישי, גיבוש ההצעות הכלכליות בכל אחד מהתחומים (חינוך, בריאות, דיור, תחבורה, פריפריה, מורשת ותרבות** ועוד ועוד), בניית מבנה האתר, חווית המשתמש שלו, העיצוב, הטכנולוגיה והאפליקציות שנוצרו במיוחד לצורך האתר (ראשון מסוגו בעולם), תוכנית התקשורת, תוכנית הפרסום, סרטונים וטיזרים בפייסבוק וכו' וכו'. פרוייקט מורכב ומסובך, עתיר טכנולוגיה* ועבודה. וכל כולו – כאמור בהתנדבות מוחלטת.
ובחצות יום שלישי (כלומר אמש) המשאל יצא לדרך ונפתח לקהל הרחב. הוא אמור להיות באויר 40 יום שבסיומם, ירוכז כל החומר ויגובש להצעת תקציב חדשה – התקציב שהעם בחר.
ועכשיו כמה תשובות לשאלות שכבר מתחילות לעלות:
אז אתם רוצים לפרוץ את התקציב?
ממש לא. המשאל מסתמך על התקציב הקיים 304,000,000,000 ש"ח. אזרחי ישראל מתבקשים להחליט מה סדר העדיפויות שלהם בסעיפים השונים. כאמור יש כאן הצעות לסעיפים בתקציב שהעבירו קבוצות שונות מהמחאה, ארגונים חברתיים, תנועות ומכוני מחקר העוסקים במדיניות חברתית וכלכלית (למשל ח' זה חינוך, ארגוני הסביבה, בריאות, תרבות וכו'), בעקבות קול קורא שהוציא המשאל.
ואת ההצעות האלו היה צריך לתמחר. כאן ישב צוות כלכלנים, חלקם נושאי תפקידים בכירים באוצר (בעבר ובהווה) ותמחר את עלות התוכניות שעומדות להצבעה.
הבוחר, נכנס לתוך האתר, מסמן את ההצעה הנראית לו וגרף ההוצאות שלו מתחיל לעלות בכתום כהה. כל בחירה וכל הצבעה, מכניסה אותו (ואת תקציב המדינה) לגרעון גדול יותר. וככה הגרף האדום עולה ועולה, לאורך כל מילוי המשאל.
.
ואל יהא הדבר קל בעיניכם, אני למשל התלהבתי כל כך מכל ההצעות הנפלאות וכמו ילד בחנות ממתקים סימנתי בהתלהבות את כל האפשרויות המופלאות – יום לימודים ארוך, הגדלת המימון לבתי ספר בפריפרייה, בנייה מיידית של עוד 5 בתי חולים בפריפרייה, קביעת לימודי שפה ותרבות ערבית כמקצוע חובה לבגרות, השוואת הפערים בין החינוך הערבי לחינוך העברי ועוד ועוד, אבל אז הרף שלי עלה למעלה למעלה וחרג מגבולות הטבלא. ואז היה צריך להתחיל לקצץ ולוותר על החלומות. חלק קשה ביותר…
יופי, הציבור בוחר בלי אחריות מה שבא לו. ומאיפה יבוא הכסף?
הציבור אכן בוחר מה שבא לו, אבל הציבור גם צריך לשלם. אין ארוחות חינם. ולכן כשאתה גומר למלא את כל הסעיפים שאתה רוצה בתקציב המדינה הראוי בעינייך, אתה מגיע לשלב התשלום, וכאן אתה עובר שמאלה, ומחליט מאיזה סעיפים יצא הכסף. אין ברירה, משהו חייב להיות על חשבון משהו.
.
וגם זה עולה ביסורים רבים, ואתה חותך בבשר החי וזה לא מספיק, ואתה לא יכול להשלים את טופס המשאל ונשלח שוב ושוב לקצץ עוד משהו או לוותר על עוד חלום, עד שאתה סוף סוף מגיע לאיזון…
מי יכול למלא את המשאל?
כולם. כל מי שרוצה לקחת אחריות על החיים שלו, מוזמן להכנס, לעשות את הבחירות האמיתיות שלו, ללא קשר למפלגה ולמצע. רק על פי צרכיו ורק על פי סדר העדיפויות הראוי בעיניו למדינה בה הוא חי. בסיום המשאל מקבלים תעודת המעידה על היכולת לאזן תקציב חברתי. וכמובן שהאתר המשוכלל הזה מתוחכם מספיק כדי לאפשר לכל אחד להצביע פעם אחת בלבד.
אגב, אם אתה מתחיל למלא את השאלון, אבל זמנך איננו בידייך, אתה יכול לעצור ולחזור לסיים את המשאל מאוחר יותר.
אבל יש כבר תקציב וזה התפקיד של הממשלה והכנסת להחליט עליו
אכן, והתפקיד של הממשלה והכנסת הוא לעשות את רצון העם. לצורך כך הן נבחרו. כאמור אם רק משתתפי ההפגנה האחרונה בקיץ שעבר (כיכר המדינה, כפר יהושע, חיפה, באר שבע, ירושלים, עפולה) ימלאו את המשאל, תהיה לנו מאסה קריטית של חצי מיליון איש. 500,000 אזרחים שיביעו את דעתם בצורה המדוייקת ביותר לאן הם רוצים שהכסף שלהם ילך. איזה תקציב הם מצפים מנבחריו לגבש. אין ממשלה שתעמוד בפני דרישה כזאת.
זה הסטארט אפ של העם והוא התחיל להתגלגל.
________________________________________________________________
לאתר המשאל >> כאן
.
* הפרוייקט הזה שכל כולו מבוסס טכנולוגיה מתקדמת, מצטרף לכמה פרוייקטים של שקיפות וטכנולוגיה שנוצרו כאן, כולם בהתנדבות, בשנתיים האחרונות, פרוייקטים שנעשים אולי ללא צעקות קצובות אבל מעלים תוצאות משמעותיות במאבק נגד השיטה והממשל:
הסדנא לידע ציבורי עם הפרוייקטים שלה: "כנסת פתוחה", "התקציב הפתוח" (שגרם לאנשי האוצר הסרבנים להעלות לרשת את כל ההעברות התקציביות של 2011-2012) ועכשיו יוצא לדרך אתר "המפקח הכללי" (שעוקב אחרי ישום המלצות טרכטנברג) וכמובן המשמר החברתי (שחילץ מידי ועדת שרים לענייני חקיקה את כל הפרוטוקולים שלהם 2010 – 2012, אם כי צפוייה עדיין דרך ארוכה עד לשקיפות המלאה הנדרשת).
.
** וזה הפתיח לסעיף התרבות במשאל (כן, אני ניסחתי):
תרבות – 1. כלל ההישגים הרוחניים והטכניים של אדם או של חברה. 2. דפוס ההתנהגות של חברה מסויימת. אורח חיים.
(מילון ספיר).
תרבות היא תמצית הDNA הזורמת בעורקיו של כל עם, והיא זו שמבדילה בין לאום ללאום. היא זו ששמרה על העם היהודי לאורך כל שנות הגלות, היא זו שבידלה אותו, והיא זו שהפכה את היהודים למובילים בהישגים הפילוסופיים, אינטלקטואלים, אמנותיים ומחקריים לאורך כל שנות ההיסטוריה.
התרבות שהולכת ונעלמת מחיינו הציבוריים והרוחניים. החסרון שלה ניכר בשיח הציבורי. הוא זה שמייצר פוליטיקה רדודה וריקה מעקרונות (לבד מהשרדות פוליטית של פוליטיקאים). החוסר בתרבות הופך את החיים של כולנו לאלימים יותר, חסרי תוחלת יותר, וריקים יותר. והנורא מהכל – החסרון בתרבות הופך את יכולת ההשרדות של החברה הזאת באזור שלא רוצה אותה בתוכו – כמעט לבלתי אפשרית.
היתרון האיכותי (שהוא היתרון היחיד שהיה לחברה הישראלית) הולך ונשחק, ניתן לראות איך בקצב מואץ הופכת החברה הישראלית מעם – לאספסוף. ובלי יתרון האיכות היא פשוט תמחק מכאן.
הרס ענף הספרים בארצו של עם הספר, תיאטרון מסחרי שלא מעודד כל שיח ציבורי, במדינתו של העם שבמאים ואנשי תיאטרון מובילים בעולם יצאו מקרבו, הבוז לאינטלקט ולאינטלקטואלים – כל זה קורה רק 64 שנים לאחר הקמת המדינה הזו שהבסיס לה היה תרבות והמובילים שלה היו אנשי תרבות. מדינה שכל החזון הציוני שעמד בבסיסה הובל בידי אינטלקטואלים, אנשי תרבות וסופרים.
מהימים בהם ברנר, עגנון, גנסין, ברל כצנלסון, היו מובילי השיח בישוב העברי, מאז 100,000 איש (מתוך ישוב של פחות מ600,000) הלכו אחרי ארונו של ביאליק, מהתקופה בה הטור השביעי של אלתרמן השפיע על הציבור ועל ההנהגה, הגענו לימים בהם השמות המוזכרים כאן מוכרים אולי כשמות של רחובות.
התחלנו עם הרצל (חוזה המדינה) שהיה עיתונאי ואינטלקטואל, ז’בוטינסקי (ראש האופוזיציה) גם הוא עיתונאי, סופר ומשורר, ויצמן (הנשיא הראשון) שהיה מדען מהולל, ואחריהם אלתרמן וס. יזהר כנותני הטון הפוליטי בזמן הקמת המדינה, ואנחנו מסיימים עם הדרת נשים, גזענות והסתה.
זו הדרך שעשינו מעם שהיה מוביל התרבות בעולם, מוביל מאבקים חברתיים ושואף לצדק ולשיוויון, למדינה בה הפערים החברתיים הם מהגבוהים בעולם המערבי.
אנשי המשאל החברתי!
כל הכבוד על היוזמה המצויינת אבל !
לא יהיה שינוי שינה משמעותי במדינת ישראל בלי להרחיב את התקציב
אם נמשיך את כל הצמיחה של המדינה הזו להשקיע בהקטנת היחס חוב תוצר שלנו – כולנו נלך לאבדון
כלכלה צומחת צריכה יעד גירעון (=השקעה שנתית) גבוה יותר ממה שהנגיד ימח שמו היה רוצה
אם לא מנפיקים אג"ח ממשלתיות כספי הפנסיה של כולנו הולכות לבורסה
להרחיב את התקציב עכשיו!
שלום לך,
נראה שיש כאן אי הבנה. אנחנו לא אנשי המשאל הכלכלי, אנחנו אנשי המשמר החברתי ואנחנו רק מדווחים על הפרוייקט הזה שנראה לנו חשוב ביותר ומשמעותי עוד יותר.
תודה על הערתך, נעביר אותה לאנשי המשאל