דיון בועדת הכספים, ג' 24.7.2012
ביום ג' האחרון הצטרפתי לועדת הכספים באמצע הדיונים. הדיון שאליו הצטרפתי עסק ביעד הגרעון, והסתיים בהצבעה לקריאה שניה ושלישית של החוק להגבלת יעד הגרעון. בדיון נכחו כעשרה חברי כנסת, ברוב ניכר למפלגות ש"ס ויהדות התורה.
לאחר הפוגה בדיוני הועדה, שב היו"ר, כמעט לבדו לדון בנושאים נוספים, וסיימה בהצבעות בעד העברות תקציביות ממשרדים באופן דומה לדיווח של ענת אייל מה-11 ביולי 2012 "448 מיליון ו-28 אלף ש"ח הועברו תוך חצי שעה", וליתר דיוק – בהצבעתו של יו"ר הועדה, ח"כ הרב משה גפני, כמעט לבדו, בעד העברות אלו.
עד כה התיאור הפרוטוקולי היבש. כעת הערה אחת עניינית ושתי הערות צורניות:
הערה עניינית:
כמשקיפה עלו בדעתי שאלות אחרות, אמיתיות יותר וחשובות יותר מהעיסוק ביעד הגרעון והגבלתו. חלילה, איני מזלזלת ביעד הגרעון, אולם הדיונים הללו נתפסים בעיני סרי טעם. היעד הוא רק יעד, ניתן להגדילו, להקטינו, להגבילו, ברגע האמת ובמידת הצורך יגדל הגרעון התקציבי. למה הדבר דומה? למשפחה המחליטה על היקף ההוצאות שלה, כמו גם על הגבלת האשראי. אותה משפחה החליטה על הוצאות שנתיות בגובה 100%, וכי לא בשום מקרה לא יגדלו ההוצאות מעבר ל- 103% (בדומה לגרעון בגובה 3%). אולם במקרה מחלה, תאונה, או כל בלת"ם חשוב אחר תיאלץ אותה משפחה להוציא הוצאות לא מתוכננות על אישפוז, מומחים, ניתוחים, חינוך מעבר לתקציב המקורי, ומעבר לאותם 3% שאותם ייעדה המשפחה לגרעון. האם המשפחה תוותר על הוצאותיה ההכרחיות רק כדי לעמוד בהחלטה המקורית על יעד הגרעון?
לא.
כך גם הממשלה בראשות האוצר.
הדיונים על יעד הגרעון ועל הגבלתו אין ביכולתם למנוע את גדילתו של הגרעון וחריגה שלו מעבר ליעד שנקבע ואף הוגבל בחוק. יחד עם זאת אין מנוס מקביעת יעד גרעון.
כל נושא ניהול התקציב צריך שיתבצע באמצעות כלים דמוקרטיים כגון ועדת הכספים, ובצורה גלויה ושקופה, אך האם הכלים הדמוקרטיים הללו אינם אלא עלי תאנה שנועדו להסתיר את מבושיהם של האופורטונסיטים ה"דמוקרטים” אשר מוגדרים כדמוקרטים מעצם שימושם בכלים דמוקרטים, אך מסתירים אינטרסים אחרים, שונים, שאינם דמוקרטים? שאינם מכבדים את רעיון השוויון שנפגע מכך שנבחרי הציבור אינם באמת מייצגים נאמנה את הציבור. "נבחרי הציבור" שנבחרו בדרכים אשר בעצמם מהווים עלה תאנה של השיטה הקלוקלת הפושה בעם?
הערה צורנית:
ח"כ הרב משה גפני, כמו רבים מחברי הכנסת המכהנים בהווה ובעבר, ניחן ביכולות רטוריות גבוהות. אולם לא ניתן להפריד בין הרטוריקה לדמגוגיה שבה הוא נעזר בעת הצורך, תוך שימוש בסמכותו ביושבו כיו"ר הועדה. והערה נוספת – בעת הדיון על הצעת החוק להגבלת יעד הגרעון כבוד הרב לא הצליח להסתיר מעיני את הגיחוך והלעג שהוא רוחש, אולי, לעמיתו חבר הכנסת שי חרמש שניסה להגן על דעותיו בנדון, אולי מדבריו של ח"כ חרמש, ואולי מהעימות בסגנון גן ילדים שהתפתח בין ח"כ חרמש לבין עמיתו ח"כ יצחק ועקנין שסתר את דבריו באומרו כי הוא מתפלל לקב"ה שיציל את הכלכלה.
ואני אומרת: התפילות טובות למתפללים. את הכלכלה ניתן להציל באמצעות תכנון ועבודה, כלים מדעיים ותבונת האדם, ועדות הכנסת אינן מקום לויכוחים בסגנון גן ילדים. יו"ר ועדת הכספים, כבוד הרב הח"כ משה גפני, תפקידך אינו לגחך, גם לא ללעוג. ואין כוונתי להימנע מחוש הומור, שהוא דבר בריא, אך כל דבר במקומו. הלעג והגיחוך מתחת לשפם לא היו במקומם!
