היום, שלישי, ה- 16.10.2012, ועדת הכלכלה הייתה אמורה לדון בהצעת החוק לרפורמה בשוק הדלק. השוק הריכוזי הזה צפוי לקבל כמה שחקנים חדשים לאחר הרפורמה, אך משום מה ההגבלות שבו לא באמת מגבילות את השחקניות הגדולות הנוכחיות.
חוק משק הדלק התשע"ב-2012 – מה זה?
משק הדלק מנוהל על ידי תקנות שמדינת ישראל ירשה מהמנדט הבריטי וכן מקבץ חוקים של המדינה. חוק משק הדלק מציע הסדרה של משק הדלק ופעולה על פי רישיונות. החוק מאגד שורה של תקנות שנועדו לשמור על הספקה רציפה של דלק גם בשעת חירום, ולהבטיח איכות ראויה של דלק. החוק מתייחס לתקנות רישוי, תחרותיות, הבטחת איכות הדלק והשירות, פיקוח, ענישה, ותקנות לשעת חירום.
החוק מציג שלושה סוגי רישוי שיונהגו במשק הדלק:
רישיון זיקוק שיינתן ל-25 שנה, רישיון תשתית (אחסון, הזרמה, ניפוק, פריקה וטעינה של דלק) שיינתן ל-25 שנה, ורישיון שיווק שיינתן ל-3 שנים.
שר האנרגיה קובע מהם תנאי הרישיון בהתאם לצורכי משק הדלק ועידוד התחרותיות:
בעלי רישיון צריכים לדווח למשרד התשתיות באופן תקופתי על אופן ביצוע הפעילות במשק הדלק, ובעלי הרישיון נדרשים לעמוד באיתנות פיננסית מתמדת. כמו כן, רישיון לא ניתן למי שהורשע בפעילות פלילית או עבירה מנהלתית. הרישיון לא ניתן להעברה, למכירה או לעיקול, אלא אם כן בית המשפט הורה על כך. בנוסף, בעלי הרישיונות מחויבים באגרות לרשות האנרגיה. מטעמים מסוימים הקבועים בחוק, מנהל הדלק במשרד האנרגיה יכול להגביל את הרישיון, לדוגמא, אם הרישיון התקבל על סמך מידע שגוי, או שחדל להתקיים אחד מתנאי הרישיון. בעלי רישיונות נדרשים להחזיק גם מלאי חירום של דלק במימון המדינה, כדי להבטיח הספקה סדירה של דלק למשק, גם בשעות משבר. מנהל הדלק יכול גם להתנות רישיון זיקוק בהתקשרות עם כלי שיט ישראלי אחד לפחות (כלומר, ייבוא או ייצוא של דלק ייעשה על ידי חברות שיט ישראליות). סעיף זה תקף גם לגז בישול או דלק חלופי. המטרה היא לעודד את התעשייה הימית הישראלית.
[message_box title="ישנם סעיפים בחוק המגבילים את הרישיון ליחס נתח השוק" color="red"]
בשל העובדה שרישיונות תשתית וזיקוק הם רישיונות עם פוטנציאל למונופול, אסור להחזיק שני רישיונות זיקוק או שני רישיונות תשתית. בעל רישיון זיקוק יכול לעסוק בשיווק רק באמצעות תאגיד אחר אם יש הפרדה ניהולית וכספית.
בעל רישיון זיקוק המספק יותר מ-25% מהבנזין והסולר לא יוכל להחזיק יותר מ-33% מתחנות התדלוק. אם היו בבעלות בעל הרישיון 33% מהזיקוק ו-25% משיווק הדלק לפני שהחוק עבר, הוא להמשיך להחזיק בתחנות התדלוק שברשותו. בעל רישיון זיקוק המספק יותר מ-45% לא יוכל להחזיק יותר מ-15% מתחנות הדלק. אם בעל רישיון זיקוק עובר 45% מנתח השוק, יש לו אפשרות למכור תחנות דלק שברשותו תוך 4 חודשים כאשר התחנות שיימכרו הן תחנות סמוכות. (כדי למנוע מונופולים אזוריים). אסור להיות בעל יותר מ-60% מתחנות הדלק באזור מסוים אלא אם כן השר קבע אחרת.
[/message_box]
שירות חיוני לפי החוק מוגדר כזיקוק מעל 10% (כולל גז בישול), זיקוק, זיקוק גז בישול, שירותי תשתית ושיווק מוצרי נפט מעל ל-30% מתחנות התדלוק. השירותים החיוניים הם חשובים מאוד למשק הדלק ויש חשיבות לשמירה על שירותים אלה על מנת להבטיח רציפות בהספקה. לכן, מוצע כי על שירותים חיוניים אסור לצמצם או להפסיק את השירות, וכן יהיה קושי להטיל עליהם מגבלות ישירות.
בכדי להבטיח רמת שירות נאותה במשק הדלק מוצע להטיל איסור על בעל רישיון לסרב לתת שירות, אלא אם כן מדובר בגופים שאסור לתת להם שירות (כגון גופים הפועלים ללא רישיון). כמו כן, אסור להתנות מתן שירות ברכישת שירות אחר, או באי-רכישת שירות מבעל רישיון. סעיף זה חשוב לבעלי ה"דלקנים" שעד היום נאסר עליהם שימוש בתחנות דלק של חברות אחרות. בנוסף, החוק מסמיך את שר האנרגיה לקבוע קריטריונים לגבי איכות ואמינות השירות במשק הדלק. בכדי לעודד את התחרותיות במשק מוצע לבטל את הסעיף בחוק קידום התחרות במשק הדלק המקצה לנכים תחנות דלק מיוחדות, שכן הדבר כובל את הנכים לאותן תחנות דלק, ולא מאפשר תחרות נאותה. בנוסף, מוצע להפוך את האיסור לבנות תחנות דלק של אותה חברה בסמוך אחת לשנייה לאיסור קבוע, כדי למנוע מונופולים איזוריים. החוק מציע פיקוח על תחנות דלק, אך פוטר אותן מצורך ברישיון. כל תחנות הדלק יירשמו במנהל הדלק, ותהיה עליהן חובת פיקוח.
החוק דן בנוסף במצבי חירום. כאשר יש מחסור בדלק, תקלות וכו' שר האנרגיה מוסמך להכריז על מצב חירום במשק הדלק ל-60 יום ולהאריך אותו עוד פעמיים ב-30 ימים. מעבר לכך, הממשלה יכולה להאריך את תקופת החירום. בתקופה כזו מנהל הדלק ושר האנרגיה יכולים להוציא פעילויות כגון שימוש במלאי תפעולי של חברות הדלק, קביעת קדימויות בשימוש בדלק, הוראות מיוחדות לזיקוק ולתשתית, פטורים זמניים מתקנים של דלק (כגון תקנים של איכות סביבה). כל שימוש מעל 30% מהמלאי התפעולי של בעלי רישיונות במשק הדלק טעון אישור של שר האנרגיה ושר הביטחון. בנוסף, יהיו מנגנוני פיקוח על מחירים כגון צורך באישור על העלאת
מחירים, או קביעת מחירים על פי צו על ידי משרד האנרגיה.
בנוסף, החוק קובע תקנות פיקוח וסמכויות המפקחים. עבירות על החוק מובילות לענישה. הענישה היא בעיקרה כספית, בגלל שהעבירות עצמן לרוב נובעות משיקולים כלכליים. הקנסות הסטנדרטיים נעים בין חצי מיליון ל-2.5 מיליון ₪. הפרות חוזרות או הפרות מתמשכות גוררות קנסות מוגדלים. כמו כן, רשות האנרגיה תפרסם מידע רלוונטי לציבור בדבר הפרות במשק הדלק.
שתי בעיות מרכזיות נמצאות בחוק:
1. הסמכויות הנרחבות שניתנות בידי שר האנרגיה ומנהל הדלק במשרד האנרגיה
אמנם אלה הם תפקידי מפתח במשק האנרגיה הישראלי, לעיתים יש צורך בביזור סמכויות. לדוגמא – שר האנרגיה קובע את הקריטריונים לקבלת רישיון. יש לכך יתרון, שכן משק הדלק הפכפך ויש צורך בגמישות וראיה המתאימה לנסיבות. מצד שני, מתן רישיונות הוא אינו עניין של מה בכך אז אולי יש צורך לשקול איסוף וועדות שינתחו את כל ההשלכות האפשריות של מתן רישיון והתניות הרישיון.
2. עידוד התחרותיות
אחת ממטרות החוק לעודד תחרותיות אך טיוטת החוק שונתה תחת לחץ של חברת "פז". בהחלטה המקורית הייתה הגבלה של אחזקה ב-25% ממשק הזיקוק, ו-25% מבעלות על תחנות דלק, מה שהיה מאלץ את פז למכור תחנות דלק. לפי הטיוטה הנוכחית, לפז תהיה אפשרות לקנות עוד כ-70 תחנות דלק נוספות. בנוסף, בטיוטת החוק המקורית נאסרה בעלות צולבת על זיקוק גז ושיווק גז, סעיף שהושמט בטיוטה הנוכחית. חברת "פז" היא החברה הגדולה ביותר בשוק האנרגיה היום, אך החוק לא מנסה להגבילה. מגבלה תמוהה נוספת של החוק היא במסגרת עידוד התחרותיות האזורית. כאמור, חברת דלק לא תוכל להחזיק ביותר מ-60% מתחנות הדלק במחוז מסוים. ישנן 6 חברות דלק עיקריות בשוק, וקשה להסביר מדוע הוחלט על 60% ולא על מספר נמוך יותר.
