בלעדי: תיבת נוח התנגשה באי מלאכותי

לוועדה הממשלתית להקמת איים מלאכותיים בים אין פנאי להיוועץ במומחים ובארגונים. מי צריך אותם כשהיו"ר, מנכ"ל משרד המדע, בקיא כל כך בסיפור המבול? ● ניצן מתן מדווח

ביום שני, 5 בנובמבר, השתתפתי בכנס בנושא הים שהתקיים בבנייני האומה בירושלים ביוזמת החברה להגנת הטבע. בכנס הרצו בעיקר מומחים לים ולסביבה הימית. הם דיברו על חשיבות השמירה על הים, על שיטות להצלת ענף הדיג וכיוצא באלה.

באותו היום התקיימה גם הרצאה קצרה ומעניינת של מנכ"ל משרד המדע מנחם גרינבלום. גרינבלום, כלכלן ורואה חשבון בהכשרתו, משמש כמנכ"ל משרד המדע מזה כשלוש שנים. ביוני השנה הוקמה וועדה האמונה על תכנון בניית איים מלאכותיים בים וגרינבלום מונה לעמוד בראשה. זוהי הוועדה השנייה שמוקמת לבדיקת הנושא, לאחר שקודמתה הגישה את מסקנותיה ביולי 2007.

האיים המיועדים למתקני הגז מתוכננים בדלתיים סגורות

הוועדה השנייה מצטיירת כהמשך ישיר של הוועדה הראשונה, אך נראה שיש הבדלים מהותיים בין השתיים. הבדל אחד הוא שהוועדה הראשונה עסקה בסקר היתכנות שנמשך כשנתיים, ואילו השנייה מוגדרת כוועדת היגוי. מסקנתה העיקרית של הוועדה הראשונה הייתה כי יש צורך באיים מלאכותיים, אך צריך להעמיק את הידע בנושא לפני שניגשים לבנייתם בפועל. הוועדה השנייה כבר החלה לדון במיקומם ובייעודם של האיים. אלה אמורים לשמש, בצורה זו או אחרת, כפלטפורמה ימית למשק הגז, לפי תוכנית המתאר הקיימת במשרד הפנים.

הבדל נוסף נוגע לאופן שבו מתכוונת הוועדה השנייה "להעמיק את הידע" על בניית איים מלאכותיים. בעוד הוועדה הראשונה שיתפה בדיונים שורה ארוכה של רשויות ומומחים, הוועדה השנייה סגורה לציבור ומורכבת אך ורק מעובדים ממשרדי הממשלה שונים. מה אנו יודעים על רמת הידע וההבנה של משתתפי הוועדה בתכנון ימי? ובכן, בעוד בוועדה הראשונה שמם של המומחים השונים רשום על מסמכי הוועדה, הרי בוועדה זו לא ידוע כמעט מי האנשים שיושבים בה ומה הרקע שלהם בנושא.

כיצד מסביר גרינבאום את ההחלטה התמוהה לנהל ועדה חשובה כל כך ללא שיתוף הציבור? לדבריו, ההחלטה נבעה מהרצון לסיים את עבודת ההכנה בתוך שנה. כדי שהעבודה תוכל להסתיים בפרק זמן קצר כל כך יש למנוע הפרעות ועיכובים. שיתוף הציבור בהליך התכנוני הוא דוגמה להפרעה כזאת. מתברר אפוא שלדעת מנכ"ל משרד המדע, שיתוף גופים רלוונטיים כגון עיריות (שקו החוף שלהן יושפע מבניית האיים), רשות שמורות הטבע (המבקשת להגדיר שטחים לשמורות ימיות) ומומחים לנושא ים וחוף, אינו אלא טעות שיש להימנע ממנה.

תורה ומדע

לקראת סיום ההרצאה, שלא הייתה עשירה בפרטים, סיפר המנכ"ל בקול נרגש על פרשת נוח אותה קרא לאחרונה. על פי המסופר בפרשה, גובהה של תיבת נוח היה 30 אמה, שהן כ-12 מטרים. סיבת ההתרגשות, הוסבר לנוכחים, היא שגל הצונאמי הגבוה ביותר הידוע למדע מתנשא אף הוא לגובה 12 מטרים.

הנתון בהחלט מדהים. הנוכחים באולם, מומחים שונים בתחום הימי, שתקו במבוכה. סביר להניח שרובם לא היו צריכים להסתכל בוויקיפדיה כדי לדעת שאנו מכירים גלי צונאמי בגובה של כ-30 מטרים. יש להניח שרובם גם ידעו שסמוך להוואי נוצרים דרך קבע גלים בגובה למעלה מעשרים מטרים. אפילו הסערה החזקה שפקדה את חופי הארץ לפני כשנתיים הביאה אתה גלים בגובה של 14-15 מטרים. במקרה אחד שאירע באלסקה, שטפו מימיו של גל צונאמי את היבשה וטיפסו עד לגובה של 524 מטרים.

מי שאינם בקיאים בתחום הימי אולי לא יבינו את גודל הטעות. אבל סטודנט למדעי הים שיעשה טעות שכזו ייחשב גרוע במיוחד. מפיו של יו"ר הוועדה המופקדת על תכנון האיים המלאכותיים בישראל – טעות כזו היא בלתי נסלחת. כאשר האדם הזה הוא גם המנהל הכללי של משרד המדע, ניתן רק לתהות מהי רמתו המקצועית בשאר הנושאים המדעיים עליהם הוא אמון.

ההרצאה הותירה יותר שאלות מתשובות. העובדה שוועדה כזו מתנהלת ללא שיתוף הציבור מעלה את התהייה שמא קיימים נושאים חשובים נוספים המקודמים במסדרונות הממשלה ללא ידיעת הציבור. כמה מהם יעלו לדיון ציבורי רק לאחר מעשה, כעובדה מוגמרת מבית היוצר של הממשלה? ואילו השגיאה המביכה מפי אדם שאמור להיות בר-סמכא בתחומו מעוררת אותנו לחשוב כמה אנשים כמוהו עוד ישנם בשירות המדינה.

הכותב הוא פעיל במשמר החברתי וסטודנט למדעי הים.