מאז השבעת הממשלה החדשה, ועוד הרבה לפני כן, ראש הממשלה בנימין נתניהו מצהיר מעל כל בימה כי מדינת ישראל עומדת בפני אתגרים ביטחוניים וכלכליים כבירים. על כך קשה יהיה למצוא חולק. על כן, מטבע הדברים, על סדר היום הציבורי עומדים בעיקר נושאים כלכליים שונים, בין אם מדובר במחיקת חובו של נוחי דנקנר ע"י בנק לאומי, ובין אם מדובר בהעלאת המיסים ובקיצוץ הרוחבי הצפוי במשרדי הממשלה לקראת הגשת חוק תקציב המדינה הקרוב. על אלה יש להוסיף את אותם אתגרים ביטחוניים אשר מדי פעם בפעם מאבדים את הכותרת הראשית בעיתון לנושא כלכלי-חברתי או פלילי חריג, אך מיד שבים לראש הכותרות, ויש שיאמרו במידה גדולה של צדק. השאלה שנשאלת היא, מהו מקומם של נושאים "חשובים פחות" בסדר יומם של נבחרי הציבור שלנו?
ביום רביעי, 24 באפריל 2013, בשעה 9:00, נקבע דיון בוועדת החינוך התרבות והספורט בנוגע להחלטתו של ראש עיריית הרצליה, יהונתן יסעור, על סגירת תיאטרון "אנסמבל", בעקבות גרעון גדול וכישלון תכניות הבראה שונות. בדיון מסוג זה טמון פוטנציאל גדול לבחון עד כמה סוגיות כה חשובות, כמו סגירת תיאטרון שהיא תופעה לא שכיחה במחוזותינו, מקבלות תשומת לב ראויה והתייחסות מנבחרי הציבור, שכאמור לא רק אמונים על נושאים כלכליים וביטחוניים, אלא מחובתם אף לדאוג לכך שאזרחי מדינת ישראל יזכו ליהנות מחיי תרבות איכותיים ומגוונים. יתר על כן, תיאטרון אינו מהווה רק נכס תרבותי שמספק פנאי לאזרח, אלא מהווה גם מקור תעסוקה לאמנים מוכשרים ממגוון תחומים, לעובדי מנהלה, תחזוקה וכדומה, שיאבדו באחת את מקור פרנסתם במקרה של סגירת תיאטרון.
בוועדת החינוך בכנסת ה-19 קיימים 11 חברים וחברות, כולל יו"ר הוועדה ח"כ עמרם מצנע. בדיון על סגירת התיאטרון, שגם היה הדיון הראשון של הוועדה בכנסת, נכחו לסירוגין שני חברי כנסת בלבד: ח"כ שמעון אוחיון, שבזמן שנכח הביע עניין, שאל שאלות והציע פתרונות, וח"כ יצחק בוז'י הרצוג – אשר נכנס לדיון לקראת סופו, לא הביע עניין בנאמר אצל הדוברים השונים, עסק בכתיבה ב- IPAD, בדיבור בטלפון הסלולרי, ועד לסופו של הדיון נכנס ויצא מחדר הדיון פעמיים. הרצוג לא נשאר כדי לשמוע את דברי הסיכום של יושב הראש.
תיאטרון "אנסמבל" בהרצליה
כאן המקום לציין שמתפקידם של חברי הכנסת לא רק לנכוח בדיון, אלא גם לקחת חלק פעיל בו, גם בדיונים שאינם מושכים את תשומת הלב הציבורית הרחבה ואינם חשובים לכאורה. לשאר חברי הכנסת שלא נכחו בדיון (מסעוד גנאים, משולם נהרי, משה פייגלין, עיסאווי פריג', רות קלדרון, יפעת קריב, יוני שטבון) כנראה היו נושאים חשובים יותר לעסוק בהם מאשר בנושאים "שוליים" כמו סגירת תיאטרון. צר לי כי זה היחס לו זוכה התרבות מצד נבחרי הציבור שלנו. אציין כי שרת התרבות לימור לבנת הודיעה כי לא יכלה להגיע לדיון ובמקומה הגיעה מנכ"לית משרד התרבות והספורט – אורלי פרומן.
בהיעדרו של ראש העיר הרצליה מהדיון, הציד ראש מחלקת התרבות – יהודה בן עזרא, את עמדת עיריית הרצליה. לטענתו במשך 13 שנה מאז הוקם התיאטרון ב-1990, השקיעה בו העירייה כ-40 מיליון ₪, ובכל שנה התיאטרון היה בגרעון תקציבי. כל ניסיונות העירייה לעזור ולשקם את מצבו לא צלחו, כולל מספר תכניות הבראה שכשלו. בן עזרא טען כי הסיבה העיקרית לכך היא שהתיאטרון לא הצליח למשוך קהל. על כן, קיבלה העירייה החלטה לסגור את התיאטרון ולהקים במקומו במה למופעי בידור שונים. טענת הנגד של המנהל האמנותי של התיאטרון, השחקן והבמאי עודד קוטלר, הייתה חדה וחד משמעית: לדבריו, מאז שנכנס לתפקיד באוקטובר 2011, חל שיפור משמעותי בהיענות הציבור להצגות בתיאטרון. כך למשל, כאשר נכנס לתפקיד מספר המינויים להצגות עמד על כ-150 בלבד, ועד לפני הסגירה הוא עמד על כ-1300. טענתו המרכזית הייתה שההחלטה לסגור את התיאטרון היא פוליטית ולא נוגעת כלל לגרעון (דבר שחזר עליו יו"ר הוועדה). יתר על כן, אופן קבלת ההחלטה היה שרירותי וכלל לא התנהלו דיונים בצוותא עם אנשי התיאטרון או עם אנשי משרד התרבות והספורט, ובשל כך לא ניתנה הזדמנות לשיקום התיאטרון שכבר החל לקצור הצלחות.
אציין לחיוב את יושב ראש הוועדה, ח"כ עמרם מצנע, שלמרות הנוכחות הדלה של חברי הוועדה, ניהל דיון ענייני עם נציגי משרד התרבות והספורט, נציג העירייה, התיאטרון ונציגים מגופי תרבות שונים אשר הביעו דעתם בסוגיה. היו"ר טען בדיון כי מן הראוי היה שראש העיר הרצליה היה נענה להזמנת הוועדה ומגיע לדיון, ושבכל אופן הוא מתכוון למחול על כבודו ולהגיע בעצמו ללשכת ראש העיר כדי לדון עמו בנושא, כפי שהוצע בוועדה, ולבחון כיצד אפשר יהיה לשנות את החלטתו. את הדיון הוא סיכם באמירה כי "סגירת תיאטרון יוצר היא החלטה אומללה", ושיש לחוקק חוק תיאטרון שיסדיר את נושא התיאטראות בארץ. באופן כללי נראה כי יושב הראש מצנע אכן מתכוון לפעול למען החזרת תיאטרון אנסמבל בהרצליה לפעילות מלאה.
במציאות "אתגרית" בה המדינה ניצבת היום, אין זה פופולרי לדון בסוגיות הנוגעות לענייני תרבות, שעושה רושם כי קל לוותר עליהן מראש. אך אל לנבחרי הציבור לזנוח את היוצרים, השחקנים והקהל אשר מניעים את גלגלי התרבות, לבד במערכה, ואל להם לראות בחיי תרבות תוססים ומגוונים מוֹתרות אלא בסיס איתן לקיומה של חברה בריאה, דינאמית, יוצרת, מתפתחת וחושבת. לצערי, אם לשפוט על פי נוכחות חברי הכנסת בדיון זה, הרי שנושא התרבות לא עומד בראש מעיינם.
אחתום בדבריו של יו"ר שח"ם – ארגון השחקנים בישראל, השחקן אוהד קנולר, שאמר בסופו של הדיון כי "עלינו לראות בתיאטרון השקעה בתשתיות, וכפי שאנו משקיעם בכבישים וברמזורים למען ביטחון האזרחים, כך יש להשקיע בתיאטרון ולראות בו קודם כל תשתית חברתית ופחות עסק שמטרתו להפיק רווחים כלכליים".
