קיצוץ בקצבאות הילדים ומס על עקרות בית: ועדת הכספים מאשרת גזרות בדלת האחורית של חוק ההסדרים

היה שמח בדיון ועדת הכספים ביום ראשון האחרון. הדיון עסק במספר סעיפים בחוק ההסדרים, מילא את האולם בחברי וחברות כנסת (יו"ר: ניסן סלומיאנסקי העבודה: מיקי רוזנטל, מיכל בירן, מרב מיכאלי, אראל מרגלית יש עתיד: עפר שלח, עליזה לביא הליכוד: אורלי לוי-אבקסיס, גילה גמליאל התנועה: אלעזר שטרן ש"ס: יצחק כהן מרצ: זהבה גלאון יהדות התורה: יעקב ליצמן, משה גפני הבית היהודי: זבולון כלפה), נציגי הביטוח הלאומי והאוצר,  ובעיקר נציגי משפחות וארגוני נשים שחלק מהסעיפים הנידונים עשויים לפגוע בהן קשות.

קשה מאוד לתאר במדוייק את מה שהתרחש באולם הועדה כיוון שהדיונים בחוק ההסדרים מזמינים דיון סוער וקטיעות הדדיות מרובות של המשתתפים. מצד שני, הצפיה מן הצד יכולה ללמד אותנו לא מעט דברים על המערכת ועל העתיד לבוא בחוק ההסדרים הרע הזה. אנסה להצביע על כמה דברים עקרוניים וגם על ציטוטים מעניינים שהושמעו בדיון:

קודם כל, תכנית הדיון היתה עמוסה וגדושה.  לכל סעיף הוקדשו במקור 30-60 דקות, אולם בפועל ושלא במפתיע הוועדה לא עמדה בלוחות הזמנים, ובשעה 12:00 עדיין דנה בסעיף הראשון שעל סדר היום. בתוספת קריאות הביניים הבלתי פוסקות (ולעיתים קרובות ההכרחיות) אפשר להגיד בוודאות שכמעט אף סעיף לא זכה לדיון מעמיק,  ולא נאמרו  כל הדברים הרלוונטיים, כמו כן בסופו של עניין יצא שחלק מסעיפי החוק הוקראו בליווי דברי הסבר קצרים של היועצת המשפטית של הוועדה ולא התקיים עליהם דיון – מעבר להסתייגויות של חברי הוועדה שנרשמו לקראת הצבעות. אמנם גם הצבעות לא נערכו באותו היום, אבל התחושה שהיא שכאשר הן כבר יערכו זה יקרה ללא דיון כלל.

בשלב מסוים בדיון האשימה חברת הכנסת גילה גמליאל את יו"ר הועדה ניסן סלומיאנסקי שהוא מנהל מלחמת התשה עם חברי הכנסת כדי שלא יתאפשר דיון אמיתי בנושאים השונים. סלומיאנסקי טען מצידו שהוא פשוט מאפשר לכל מי שרוצה וצריך להשמע בכל נושא, אלא שבאותה נשימה הוא הודיע שכל הסעיפים המתוכננים יידונו כבר באותו יום ולא ייקבע דיון נוסף בעניינם.

בנוסף מבנה הדיון בסעיפים הוא כזה שכל סעיף בחוק ההסדרים נידון בנפרד והסעיפים גם מחולקים בין ועדות הכנסת השונות (ידוע שמי שמחלק את הסעיפים בין הועדות קובע פעמים רבות האם סעיף זה או אחר אכן יכנס לנוסח הסופי של החוק או לא), אך סעיפים רבים בחוק משפיעים זה על זה. כאשר חברי הוועדה הצביעו על קשרים שכאלה בין סעיפים שונים וניסו לקיים את הדיון בראייה קצת יותר רחבה הפסיק אותם היו"ר סלומיאנסקי פעמים רבות בטענה שהם סוטים מנושא הדיון ושיחכו בבקשה עד שהוועדה תגיע לסעיף הרלוונטי.

לדוגמה:  ח"כ מיקי רוזנטל שאל את נציגי האוצר כיצד ייתכן שמשרדם מבקש לבנות מנגנון של הקטנת העברת תשלומים מהאוצר לביטוח הלאומי על סמך עליה בגבייה מהציבור, ובמקביל שר האוצר מכריז שיגבו דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות מעקרות בית ואלה ישמשו לביטוח הנשים הללו בעתיד. בקשת האוצר להקטין את ההעברות לביטוח הלאומי מרמזת בעצם על מצב בו תקציב הביטוח הלאומי לא יגדל בשל הגבייה הנוספת. על כך ענה לו סלומיאנסקי שזה לא הדיון במיסוי עקרות הבית ולכן אין לדון בזה עכשיו.

בעיני זו בעיה מבנית חמורה, ויש שיפרשו אותה ככלי למניעת דיון שקוף ונגיש, כיוון שאם איש לא יכול לראות את התמונה הכללית בדיון קשה מאוד לבצע החלטות טובות ומושכלות.

נתונים חלקיים ולא מדוייקים

במשך כל הישיבה טענו חברי הכנסת פעם אחר פעם כלפי נציג האוצר משה בר סימן טוב שהוא לא מציג נתונים מספקים, שאין לוועדה כלים להחליט החלטה טובה על סמך המידע שהוא מביא לפניה ולפעמים שהנתונים שהוא מציג פשוט לא נכונים.

קיבלנו לפחות שתי דוגמאות ממש טובות לכך במשך הדיון.

הראשונה הייתה כאשר נציגי האוצר מסרו נתון תוך שהם מצטטים לטענתם את הביטוח הלאומי ונציגי האוצר מסרו נתון תוך שהם מצטטים לטענתם את הביטוח הלאומי ונציגי הביטוח הלאומי שישבו בדיון מיד סתרו את הטענה והציגו נתון אחר, קשה ובעייתי יותר.

הדוגמה השניה: בדיון על סעיף שתואר כטכני על ידי היו"ר סלומיאנסקי ונציגי האוצר (ומכאן שחברי הכנסת התבקשו לאשר אותו מבלי לדון לעומקו של עניין). סעיף זה עוסק באישור מנגנון להקטנת העברות הכספים שמבצע האוצר לביטוח הלאומי, כתלות בהגדלת ההכנסות של הביטוח הלאומי מגבייה.

נציגי הביטוח הלאומי שישבו בדיון הסבירו שהסעיף הוא לא טכני ממספר טעמים: ראשית אנשי האוצר ביקשו לקבוע בחוק את גובה ההפחתה בהעברות באופן מספרי מראש, ואילו הביטוח הלאומי לא יודע כמה באמת ייגבה מראש ובכנסת עוד לא יודעים אילו סעיפים יעברו בסופו של דבר בחוק ההסדרים.

אם סעיף זה יאושר עלול להיווצר מצב בו אושרה הקטנה אבסולוטית בהעברות ממשרד האוצר לביטוח הלאומי, אבל לא יאושרו סעיפי גבייה נוספים כמו דמי ביטוח לאומי לעקרות בית, וכך בפועל תקציב הביטוח הלאומי יקטן. עניין נוסף שאנשי הביטוח הלאומי הזכירו לוועדה הוא שההעברות של האוצר לביטוח הלאומי הן תוצאה של חוקי הסדרים קודמים, אשר הקטינו את תשלומי המבוטחים ובעיקר את תשלומי המעסיקים לביטוח הלאומי באופן שרירותי ועל כן האוצר נדרש להעביר כספים נוספים להשלמת חוסרים שהוא עצמו יצר.

כעת נראה שיש כאן ניסיון להתנער מהשלמת החוסרים הללו. שני ציטוטים מעניינים בעיני בנושא זה :

ח"כ יעקב ליצמן: אני רוצה להבין – תשלומי הביטוח הלאומי לא מספיקים לתשלום הקיצבאות ולכן המדינה מעבירה עוד כסף לביטוח לאומי? למה?

משה בר סימן טוב: כי המדינה מעדיפה לקבל יותר כספים דרך מס הכנסה ולא דרך הביטוח הלאומי.

ליצמן: כן, כי הכספים בביטוח לאומי הם שלי, אני שילמתי ומס הכנסה הוא של האוצר והוא יותר חופשי בניתוב הכספים.

—

ח"כ אורלי לוי-אבקסיס: אל תשכחו שהאוצר חייב לביטוח לאומי על שנים קודמות שעוד לא הוחזרו. האם יש פה מחיקת חובות הסטוריים גורפת?

השאלה הזו נותרה ללא מענה מסודר ובינתיים נראה שבכל זאת יועלה להצבעה סעיף של יצירת מנגנון המקטין את העברות הכספים ממשרד האוצר לביטוח הלאומי תוך שיצויין שם מספר אבסולוטי.

טיפול בגרעון או חתירה לשבירת האוניברסאליות?

מספר סעיפים בחוק ההסדרים מוקדשים לקצבאות הילדים. אחד מהסעיפים קובע שמשלמי מס היסף (מס נוסף של שני אחוז על מי שהכנסתם גבוהה מ- 67,000 שקלים לערך) לא יהיו זכאים לקצבת ילדים.

ח"כ אורלי לוי-אבקסיס בדקה את ערכו של החוק ואמרה בוועדה את דברים ברוח הבאה: "ההכנסה מהסעיף הזה לקופת המדינה תהיה כ- 10 מליון שקלים. הסכום הזה לא יסגור את הגרעון. המטרה של הסעיף הזה היא לא טיפול בבעיה הכלכלית, אלא שבירה בוטה של עקרון האוניברסאליות. אין לסעיף כזה מקום בחוק שמטרתו לפתור בעיה תקציבית".

עוד עניין קטן על זכרון קצר

ח"כ אורלי לוי-אבקסיס על הטלת תשלום דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות על עקרות בית: "הם כבר לקחו לפני כמה שנים נקודת זיכוי מעקרות הבית בטענה שזה ימנע את הטלת המס על עקרות הבית. עברו כמה שנים והנה הם גם מטילים מס. וזכויות – אף עקרת בית לא קיבלה זכויות בעקבות ביטול הנקודה הזו".

וסיכום אחרון על זכויות נשים ועמידה בלוחות זמנים בדיון

הדיון על נושא הטלת תשלום דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות על עקרות בית החל בשעה 14:30. שלוש שעות לאחר המועד שפורסם. בשעה הזו כבר התרוקן אולם הוועדה מרבים מבעלי העניין. רוב נציגות ארגוני הנשים נאלצו לעזוב מוקדם וכך גם חלק נכבד מחברי הכנסת. חברי הכנסת שנכחו באותו שלב היו:  יו"ר: ניסן סלומיאנסקי העבודה: מיקי רוזנטל יש עתיד: עליזה לביא הליכוד: אורלי לוי-אבקסיס, גילה גמליאל, רובי ריבלין יהדות התורה: יעקב ליצמן. כמו כן ישבו בדיון נציגי הביטוח הלאומי ונציג משרד האוצר משה בר סימן טוב.

חברי הכנסת הביעו התנגדות לקיום הדיון בשלב זה של היום. ח"כ לוי-אבקסיס הזכירה שבכנסת נהוג היה שלא מקיימים דיונים בענייני נשים בשעות בהן נשים לא יכולות להשתתף מטעמי טיפול בילדים. ח"כ גילה גמליאל הציעה גם היא לדחות את הדיון כי "לא צריך לגנוב פה סוסים". ח"כ סלומיאנסקי מצידו הודיע שהדיון יימשך בכל זאת, ובמחאה על כך עזבו את המקום אחרוני נציגי האופוזיציה בדיון: ח"כ מיקי רוזנטל וח"כ יעקב ליצמן.

באקט סיום דרמטי וכחלק מהתמונה הכוללת, אך גם מהתמונה הפרטית שלי, נאלצתי גם אני לעזוב בשעה זו את הדיון וללכת לאסוף את בני מהגן.