יש דיונים בכנסת העוסקים בנושאים קטנים ועלומים, שאינם מעניינים איש. גם לא את חברי הוועדה המתדיינת. אחד מהם היה הדיון של הוועדה לביקורת המדינה, שהתנהל ביום ג' האחרון. הדיון עסק בחלק מדו"ח מבקר המדינה, שביקר את הליך מתן היתרי העבודה לעובדים זרים במסגרת פרויקט המנהור בקו הרכבת תל אביב-ירושלים. לא גירעון בתקציב ולא שוויון בנטל, לא מוזמנים נכבדים ולא דילים פוליטיים – רק בעיות קלות לכאורה, בפרויקט משעמם לכאורה, עם נציגי ממשלה זוטרים לכאורה. אבל דווקא בדיון כזה אפשר לראות את התסמינים הקטנים של הליקויים הגדולים במערכת השלטון. דווקא שם אפשר לראות כיצד שיחה עניינית מאבדת את יעילותה, איך העיסוק בעיקר נזנח לטובת נושאים צדדיים וכיצד דווקא נבחרי ציבור מדגימים תרבות דיון נמוכה.
רקע
כדי לבצע את פרויקט המנהור צריך להפעיל מכונת כרייה מתקדמת. רק להרכיב את המכונה הזו לוקח שלושה חודשים. בישראל אין צוות מקצועי שיודע לתפעל אותה כנדרש. לכן היה צורך להביא עובדים זרים מקצועיים, שיוכלו לעבוד על המכונה. מתן היתרי העבודה לעובדים זרים והליכי האישור שלהם מוגבלים בחוק. אגף התקציבים באוצר המליץ על מכסה מסוימת של עובדים זרים לפרויקט המנהור, אבל על פי דו"ח מבקר המדינה, שר האוצר התעלם מההמלצה וקבע את מכסת ההיתרים לפי המלצתה של יחידת ההיתרים במשרד הפנים. באופן מפתיע, המכסה הזו הייתה גבוהה מכמות העובדים שביקש הקבלן.
בדו"ח מבקר המדינה מוזכר גם שהעובדים הזרים בפרויקט הוגדרו "עובדי תעשייה" במקום "עובדי בינוי". להבדל הזה בהגדרות יש חשיבות קריטית: תנאי התעסוקה של עובדי תעשייה גרועים מאלה של עובדי בינוי. עובדי בינוי זכאים לקריטריוני שכר גבוהים יותר ולקרן פיקדון שאליה מופרשים כספי פיצויים. יתרה מכך, לפי הדו"ח התגלו ליקויים חריפים גם מרגע הגעת העובדים לארץ: יותר מ-100 מהעובדים הגיעו לישראל למעלה משנה לפני הגעתה של המכונה, לא כל העובדים היו באמת עובדים מיומנים ומקצועיים כפי שנדרש, ורבים מביניהם עברו לעבוד במקומות אחרים ברחבי הארץ ו"נעלמו".
בנושאים האלה התכנסה לדון הוועדה לביקורת המדינה, אבל למרבה הצער, הדיון היה עקר.
הדיון בוועדה
מסתבר שחברי הכנסת לא מתעניינים כל כך בנושא הדיון. מבין כל חברי הוועדה נכח בדיון רק היו"ר, ח"כ אמנון כהן (ש"ס). עשרת חברי הוועדה האחרים, מהאופוזיציה ומהקואליציה כאחד, החליטו שלא להטריח את עצמם להגיע לעבודה בשעות הבוקר (לא עניין חריג בוועדה זו). רק חברת הכנסת מיכל רוזין (מרצ), שאינה חברה בוועדה לביקורת המדינה, הגיעה לדיון באיחור של חצי שעה – וזאת מתוקף תפקידה כיו"ר "הוועדה המיוחדת לבעיית העובדים הזרים". מלבד היו"ר וח"כ רוזין השתתפו בדיון גם נציג משרד מבקר המדינה, נציגת הלשכה המשפטית של רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, ונציגי משרד האוצר, משרד הפנים, משרד הכלכלה, משרד התחבורה, משרד המשפטים ורכבת ישראל.
כאמור, הדיון עסק בחלק מדו"ח מבקר המדינה האחרון (ניתן למצוא אותו פה), שביקר את הליך מתן היתרי העבודה לעובדים זרים במסגרת פרויקט המנהור בקו הרכבת תל אביב-ירושלים. הביקורת עסקה בשני עניינים: ראשית, בליקויים בעבודת המטה במשרדי הממשלה לפני מתן ההיתר ובהיעדר מעורבותה של רכבת ישראל בתהליך המקדים. שנית, בבעיות במתן היתרי העבודה.
יו"ר הוועדה כהן ניהל את הדיון ביד רמה: הוא שאל שאלות, ניתב את הדיון וקבע את הטון. אבל למרות זאת, הוא לא יצר דיון חיובי או ענייני: שוב ושוב שאל היו"ר את נציגי המשרדים שאלות מתחומים שאינם באחריותם, בטון תובעני ובוטה שלא קידם את הדיון לשום מקום. "מי מטפל בזה שהקבלן לא עושק עובד?", פנה כהן לנציגי הרכבת והאוצר, במקום להפנות את השאלה למשרד הכלכלה (תמ"ת לשעבר), האמון על אכיפת חוקי עבודה. "איך נכנסו העובדים כשהמכונה עוד לא פה?!" שאל את משרד האוצר, למרות שהאחראית על הנושא היא רשות ההגירה. הנציגים נראו נבוכים למשמע השאלות הלא ענייניות, וניסו להפנות את היו"ר לגורמים הרלוונטיים. כל זה העניק לדיון נופך לא מקצועי.
ח"כ כהן גם הסיט את הדיון כמה פעמים לנושאים צדדיים, שהקשר בינם לבין נושא הדיון המקורי רופף ביותר. למשל, במהלך הדיון על היעדר עובדים ישראלים בתחום הכרייה, החל ח"כ כהן "להתוות" תכנית להכשרה ושילוב תעסוקתי של חרדים בענף הכרייה. גם אם מדובר בנושא חשוב אשר ללא ספק דורש התייחסות, העיסוק בו גזל זמן ניכר מהדיון בנושא המרכזי. היו"ר כהן התעקש לדון גם בבעיית העובדים הזרים בתחום הסיעוד, שמפרים את המחויבות למעסיק – נושא נוסף שלמרות חשיבותו, אין קשר בינו לבין נושא הדיון. היו"ר הציע דרכים לפתרון הבעיה, כמו צ'יטוט בסקייפ והחלפת תמונות עם קשישים סיעודיים לפני גיוסו של העובד והגעתו לארץ. דרך קבע התפרץ כהן לדברי הנוכחים, גם כשהוא זה שביקש מהם לענות לו על שאלותיו, באופן שלא איפשר שיחה ודיון תקינים ויעילים. מדי פעם זרק שאלות לא ברורות לעבר נציג רנדומלי, כמו "מי מפקח, מי מפקח??".
הדיון נחתם בהצעתו של היו"ר להקפיא את החוזה מול הקבלן, עד אשר משרד הכלכלה ישיב על השאלות הנוגעות למילוי חובות השכר לכל עובדי הפרויקט. האם שכר העובדים (עניין חשוב כשלעצמו) רלוונטי לעניין שעמד במוקד הביקורת? האם בכלל ניתן להקפיא את החוזה? כמה עובדים עוד נותרו בפרויקט? הדיון דילג שוב ושוב מנושא אחד למשנהו, ואי אפשר היה להבין כלום מכל אלה.
הדיון התמוה מציב סימן שאלה גדול מעל תוקפן של ההחלטות המתקבלות בוועדה, ומתוך כך מעמיד בספק את יעילות פעולתה של הוועדה לביקורת המדינה ואת יכולתה להשפיע בפועל. הוועדה לביקורת המדינה אינה מה"סקסיות" שבוועדות הכנסת, אך יש לה חשיבות גדולה במנגנון הדמוקרטי. הדיון שהיינו עדים לו הפך נושא חשוב ומעניין, שיש לו השלכות על אופן העבודה במגזר הציבורי, לשיחת סרק מבולבלת, שבינה לבין מנהל תקין אין הרבה במשותף.
