לכאורה, הדיון בבג"צ הגז שהתקיים היום בבית המשפט העליון הוא דיון טכני, הדורש להפעיל שיקול דעת שיפוטי ולהכריע על סמך שיקול דעת זה בסוגיה משפטית גרידא. אולם למעשה, הדיון שהתקיים הוא עוד אחד מאותן הכרעות מהותיות וערכיות שבית המשפט העליון נדרש להן בתקופה זו.
>> לקריאה נוספת – עדויות משקיפי המשמר החברתי בדיונים על ייצוא הגז בכנסת
את טענות הצדדים שמע בית המשפט בקשב רב. השופטים שאלו והקשו על העותרים והמשיבים כאחד, וקהל הצופים המדהים בכמותו שמעו בעניין יוצא דופן כל מילה. ההצגה הטובה בעיר.
לכאורה הדיון בבג"צ הגז הוא טכני, כי השופטים הגיעו לכלל מיצוי הסוגיה המשפטית המונחת לפניהם: האם החלטת הממשלה על ייצוא הגז מהווה הסדר ראשוני. הסדר שכזה לא מצוי בתחום סמכותה של הממשלה, לפי סעיף 33 לחוק הנפט משנת 1952, אלא מצוי בסמכותה של הכנסת.
מטבעה של הטכניקה, ניתן היה לצפות שתהיה הכרעה ברורה בשאלה האם החלטת הממשלה מהווה הסדר ראשוני או לא. אבל כאן הכל עמום. גם חוות הדעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מותירה את הקורא נדהם לנוכח תרגילי הפליק פלאק שבעזרתם מחלץ המשנה ליועמ"ש עמדה כלשהי בעד סמכותה של הממשלה להחליט על הייצוא. כמו היועמ"ש כך גם באי הכוח של העותרים: ענר הלמן מפרקליטות המדינה הסתבך והתפלפל, ובאי הכוח של הגופים המסחריים כמו נובל אנרג'י ודלק קידוחים לא דנו בנושא זה, והסתפקו באיומים הרגילים לפיהם הייצוא יממן את חיבור הגז למפעלי התעשייה.
העמימות הזאת הפכה את הדיון מטכני לכאורה למהותי וערכי למעשה. זו בדיוק הנקודה שבה התחלפה העמדה שתרגילי ההתעמלות מספיקים להצדקת החלטת הממשלה, לעמדה שבה נשאלת השאלה מה ראוי. עו"ד הלמן, שפתח את טענות המשיבים, הסכים גם הוא שראוי היה אם החלטה בסדר גודל כזה תתקבל בכנסת, והסכימו איתו גם דוברים נוספים מקרב המשיבים. נציגי העותרים, עו"ד אפי מיכאלי מהמרכז האקדמי למשפט ועסקים, עו"ד דנה טבצ'ניק מאדם טבע ודין, ועו"ד מיקה קונר קורטן מהתנועה לאיכות השלטון גם הם הסכימו לעמדה ערכית זו.
הערכיות של בג"צ הגז לא נגמרת בסעיף 33 לחוק הנפט ובשאלה האם הוא מאפשר לממשלה לקבל החלטה בסדר גודל כזה או לא. יוזמות החקיקה נגד בית המשפט העליון ונגד הכנסת התחדשו עם פתיחת מושב הקיץ, כאילו אין הבדל בעיני קבוצות אוכלוסייה מסוימות בין העיקרון של שלטון העם, על כל מאפייניו, מוסדותיו והפרדת רשויותיו, לבין שלטון הרוב, המנסה לקעקע מוסדות אלה ואת ההפרדה ביניהם.
מספר פעמים לאורך הדיון הפנו השופטים את תשומת לב הצדדים לכך שהוגשה כבר הצעת חוק פרטית להסדרת משק הגז, ואילו זו לא התקבלה על ידי הכנסת. גם כאן מכרסמים חסידי שלטון הרוב במוסדות הדמוקרטיים של שלטון העם: ועדת השרים לענייני חקיקה מתערבת פעם אחר פעם ביוזמות החקיקה הפרטיות, והמשמעת הקואליציונית מסרסת כל מחשבה פרטית של חבר כנסת כזה או אחר, ודי לחכימא בעדי קול. בתשובה לטענות אלה נראו השופטים חסרי אונים, ונשיא בית המשפט וראש ההרכב, השופט אשר גרוניס, הפטיר: "אנחנו לא יכולים לומר לממשלה איך לעבוד".
המימד הערכי והמהותי של בג"צ הגז ניכר גם בהרחבת הרכב השופטים. לפני ההרכב המורחב מונחת משימה כבדת משקל והשפעה. מימד זה לא כולל עיון בחוות דעת מקצועיות, בשאלות העלות מול התועלת של ייצוא הגז או בהסתמכות על מידע חסר, חלקי שכולל קידוחים יבשים כמו הקידוח היבש של חברת שמן בשבוע שעבר. כל אלה אינם בסמכותו של בית המשפט, חזרה והזכירה השופטת מרים נאור.
כל הדיון הצטמצם לשאלה למי יש סמכות לקבל החלטה בסוגיה כבדת משקל ובעלת השפעה רבה כל כך לפי סעיף 33. כל הדיון הצטמצם לסעיף אחד, שפרשנותו שנויה מאוד במחלוקת, שמקורו בחוק בן יותר משישים שנה – וסעיף זה יעמוד במוקד ההחלטה של ההרכב המורחב בתיק זה.
כבודה הרמוס של הכנסת ניכר גם בסקרי דעת הקהל. כאשר למוסד הייצוגי של המדינה יש מעט כל כך יכולת להשפיע, וכאשר הציבור הרחב בכלל ופוליטיקאים בפרט דואגים להשאיר את מוסד זה מושפל ועלוב כל כך, אנחנו מפסידים פעמיים: פעם אחת ביכולת לייצר החלטות המשקפות את המגוון הרחב ביותר של החברה הישראלית במתן סמכות לנבחריה ובאופן שיעמיד את נותני הסמכות – הציבור, בראש סדר העדיפויות. פעם שנייה באבדן הדרך הדמוקרטית, שיש עדיין הטוענים שהיא היחידה במזרח התיכון.
One comment
Pingback: עובדים על אוטומט: מבול החקיקה לא עושה טוב לעבודת הכנסת | המשמר החברתי