הועדה מיוחדת לבעיית העובדים הזרים קיימה באוקטובר האחרון (26.11.13) דיון בנושא ניצול מיני של עובדות זרות בתחומי החקלאות והסיעוד, לציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים.
מיכל רוזין סיכמה את הדיון: זוהי לא הישיבה האחרונה בנושא. בדיון הבא (ב-1.1.2014) ישתתף שר החקלאות. ביקשנו עוד נתונים לקראת הדיון הבא ומקווה שיהיו לנו כבר הצעות קונקרטיות לתקנות בנושא. הפרקליטות צריכה לענות מה קורה ביום שאחרי, האם יש נוהל בפרקליטות שדורש לגרש עובדים זרים שהתלוננו על המעסיק שלהם בעבירות מין?
רשות האוכלוסין צריכים להעביר את המידע על מס' הרישיונות שנלקחו או הוגבלו לגבר בעקבות תלונות (קבלת עובד ולא עובדת). נגבש בעזרת קו לעובד תקנה למגורים הולמים בחקלאות, אולי שיהיו לפחות 3 נשים אצל מעסיק חקלאי.
חיזוק אכיפה עומד לפתחה של רשות ההגירה. מצפה בהם לטפל בזה גם בלי קשר לפנייה למשטרה, למצוא פתרונות (לאו דווקא דרך תלונה במשטרה). תפנה לשר הפנים כדי שיתקצב את המשך הפיילוט לעובדים סוציאליים שהיה מוצלח.
כשעברתי על נושאי הדיונים בוועדות הכנסת בשבוע שיכולתי להגיע כמשקיפה לכנסת גיליתי ברשימת הועדות בכנסת שיש 'ועדה מיוחדת לבעיית העובדים הזרים' (השימוש במילה 'בעיה' הפתיע אותי). בדקתי מה זה 'ועדה מיוחדת' (אני משקיפה חדשה…) ולמדתי שזו וועדה מיוחדת המתמנה רק לתקופת כהונת הכנסת שמינתה אותה.
מיד הסתקרנתי כי זה נושא שקרוב לליבי, בעיקר מאז שהצטרפתי למיזם שמטרתו לסייע לעובדים התאילנדים בישראל ('רק אהבה'). הכנתי את עצמי לדיון מדכא כי נושא הישיבה שנקבע היה 'ניצול מיני של עובדות זרות לרגל יום המאבק באלימות נגד נשים'. מטרת הדיון המוצהרת הייתה לנסות לראות מה (ואם) השתנה מאז 2011, בה התקיים דיון בנושא זה בוועדת הסחר בראשותה של חברת הכנסת לשעבר אורית זוארץ (מיכל רוזין, היו"ר הנוכחית השתתפה בו אז כמנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית), לשמוע על התופעה ואופן הטיפול בה ולבדוק האם היא מקבלת את המענה המתאים.
חדר הוועדה היה מלא נוכחים – בעצם, בעיקר נוכחות… היו פחות גברים בישיבה ממספר אצבעות כף יד אחת. בתחילת הדיון דיברו חברי הכנסת שמעון סולומון ושמעון אוחיון (רוב הנציגות הגברית בישיבה). מיכל רוזין משכה לכיוון מאוד מעשי של הצעת תקנות שחסרות ולמצוא מה המידע שחסר כדי לקבל החלטות לקראת הישיבה הבאה. ח"כ שמעון סולומון משך לדיון תיאורטי בבעיה ושמעון אוחיון איפשהו באמצע.
אהבתי את האמירה של ח"כ סולומון, שהדיון הוא הרבה יותר מאשר דיון על עובדים זרים שסובלים אלא הוא על דמותה של החברה הישראלית (ניצול מיני נמצא בכל מקום), אבל הבקשה להרחיב דווקא בכך בדיון הספציפי הזה הייתה לא הגיונית ולא מתאימה. שניהם לא נשארו עד סוף הישיבה. ח"כ אוחיון התנצל מראש שהוא יצטרך לצאת באמצע לוועדה אחרת ונוכח ברוב הישיבה. ח"כ סולומון נעלם מתישהו (לפני ח"כ אוחיון).
הדיון היה מאוד מעניין אבל קצרה היריעה מלפרט את כל הנאמר… מחד, נראה שהבעיה ידועה ויש הרבה מידע בנושא, אך מאידך היכולת של המדינה להתמודד איתה לא ברורה, בשל היותה מאוד מורכבת. דיון בכנסת נערך, כאמור, כבר בשנת 2011, אולם נראה שלא הייתה התקדמות רבה בפתרון הבעיה.
המעט שנעשה מאז הישיבה בנושא ב-2011 הוזכר בכמה משפטים בישיבת הוועדה. נעשו שני מהלכים: האחד יוזמה של קו לעובד – הכשרה לעובדים הסוציאליים מהלשכות הפרטיות על מנת שידעו מהי הטרדה מינית, מהי פגיעה מינית ואיך זה מתבטא באוכלוסייה המיוחדת הזאת; והשני – קביעת נוהל משותף של הרשות עם מרכזי הסיוע שכאשר פונים לרשות עם תלונה, הפונות מופנות למרכזי הסיוע.
כיום הנוהל של הפנייה למרכזי הסיוע נטמע, אך צריך לפעול להעברת תקציב להכשרות נוספות (הפיילוט של הכשרה היה מאוד מוצלח אך לא המשיך בגלל תקציב…) ולכן בפועל כעת זה לא מיושם.
המורכבות של הבעיה נובעת מכמה סיבות:
ראשית, חששן של העובדות כי אם תתלוננה הן עשויות לאבד את אשרת השהייה שלהן. למעשה, למעט אישה אחת, אף עובדת מעולם לא הגיע לארגוני הסיוע כדי להתלונן על הטרדה מינית אלא תוך כדי שיחה איתן בנושאים אחרים מתבררות הטרדות מיניות או תקיפות שעברו. משרד הפנים נתפס כאחד הגורמים המאיימים ביותר עבורן, בשל החשש לאבד את האשרה; תלונות מעטות ביותר עוברות למשטרה וגם אז זה בדרך כלל כאשר העובדת מיצתה את תקופת השהות המותרת;
שנית, ישנם לעתים פערים תרבותיים המביאים לכך שעובדות רבות אינן יודעות כלל מהי הטרדה מינית. בכל מקרה, הנשים בדרך כלל עסוקות יותר בהישרדות הכלכלית שלהן ובשמירה על אפשרותן לעבוד.
שלישית, צורות ההעסקה השונות (מטפלות אישיות, עובדות בחקלאות וכו') מוסיפות קשיים נוספים, בשל עניינים אינהרנטיים לצורת ההעסקה ובשל היעדר אכיפה מספקת של זכויותיהן: הקרבה אל המטופל והמשפחה, העובדה שאינן מקבלות ימי חופש (עבודה במקומות מבודדים מקשה על הגישה למשטרה ו/או ארגוני סיוע), הכח של לשכות פרטיות אשר בדרך כלל מגרשות נשים שמתלוננות ועוד. כל אלה מערימים קשיים על העובדות להתלונן. פניות אל גורמי סיוע מגיעות בדרך כלל דרך צד שלישי.
בסופו של דבר, יצאתי ברגשות מעורבים מהישיבה. התעודדתי מהמודעות הקיימת לבעיה והאכפתיות שהפגינו כמעט כל הגורמים (למעט נציגות הפרקליטות ומשרד המשפטים שהיו עסוקות במגננה ולא במחשבה איך אפשר לקדם פתרונות); מכך שניכר שלרננה לוי, רכזת העובדות הסוציאליות, היה חשוב לשמוע על הבעיות שהיא לא הייתה מודעת אליהן כדי לפעול בעניין ובישיבה נעשה קשר בינה לביו מרכזי הסיוע. משיתוף הפעולה שכן קיים בין מרכזי הסיוע למשטרה (הכשרה לחוקרות, עזרה בליווי המתלוננות בזמן החקירה, יש אפשרות של מרכזי הסיוע להעביר תלונות בהסכמת העובדת ישירות למשטרה, כך שהעובדת לא צריכה לגשת באופן עצמאי ולחפש את עצמה בתחנת משטרה).
הפחות מעודד הוא שעלה שקשה מאוד להתמודד עם הדברים. יש תקנות חסרות שאולי יתקנו אך הבעיה שגם תקנות קיימות שיכולות לעזור קשה לאכוף במלואם או בכלל (למשל שכל עובדת זרה תפגוש לפחות פעם בשנה עם עובדת סוציאלית). התעוררו אצלי מחשבות נוגות על היכולת של הרשויות לטפל בבעיות מסוג זה, וכך חזרתי לאמירה של ח"כ סולומון בתחילת הישיבה שהדיון הוא הרבה יותר מאשר דיון על עובדים זרים שסובלים אלא הוא על דמותה של החברה הישראלית. מניעת תקיפות מיניות וניצול תצליח ככל שהנורמות החברתיות שלנו השתפרו.
חברי הועדה שנכחו: מיכל רוזין (יו"ר), שמעון אוחיון, שמעון סולומון.
משתתפים נוספים: נטע משה ממרכז המידע והמחקר של הכנסת, מיטל מיכאלי (איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית), רוני בן כנען (איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית), עידית לבוביץ' (קו לעובד), נועה שאואר (קו לעובד), עו"ד מירב שמואלי (מתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים), רננה לוי (מפקחת ארצית על עובדים סוציאליים בלשכות הפרטיות, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול), עו"ד ענת אסיף (ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים), עו"ד יעל כץ מסטבאום (לשכת עורכי הדין, ייצגה בעבר עובדות זרות בעניין ניצול מיני), עו"ד בת-עמי רותם (פרקליטות המדינה), איירין (עובדת פיליפינית שבאה ביוזמתה לספר על הטרדה שעברה), נאיף הינו (מנהל תחום החקלאות מרשות האוכלוסין וההגירה), רפ"ק מיכל אלמוג (קצינת תיאום סער לה"ב, המשרד לביטחון פנים), רפ"ק יוסי קנר (קמ"ד נפגעי עבירה, המשרד לביטחון פנים), אורנה זמיר (המוסד לביטוח לאומי),
* חברי כנסת שהם חברי ועדה ולא הגיעו לדיון: יצחק וקנין, משה מזרחי, מירי רגב, איילת שקד (בדקתי מי חברי הועדה באתר הכנסת).
בנוסף לא הגיעו: היועץ המשפטי לוועדה – איתי עצמון (היה בוועדה אחרת באותו זמן), איריס מעין – ממונה על זכויות העובדים במשרד הכלכלה, נציג ממוקד סיוע לעובדים הזרים.
