משרד התחבורה רוצה לייבא אוטובוסים מחו"ל – מפעלים בקריית מלאכי חוששים מסגירה

ועדת הכלכלה התכנסה אתמול (ג') לדיון בנושא הצטיידות מפעילי תחבורה ציבורית באוטובוסים. המדינה מחזיקה בקרנות מיוחדות לצורך הצטיידות באוטובוסים, אחת עבור חברת אגד ואחת עבור חברת דן. לאחר שבמשך שנים תמך משרד התחבורה ברכישת האוטובוסים מכספי הקרן, ייבא שלדות ריקות ואת המרכבים הפנימיים של האוטובוסים קנה ממפעלים ישראלים, החליט המשרד על שינוי מדיניות והביע את כוונתו לפתוח את ההצטיידות ליבוא. ברקע החלטה זו  נמצא דו"ח מבקר המדינה שמצא אי-סדרים מהותיים בהתנהלות הקרנות ובמכרזים שהן הוציאו. יצרניות המרכבים הגיעו לוועדה כדי להזהיר ששינוי המדיניות המדובר יכול להוביל לסגירה של המפעלים הישראליים ולאובדן של כאלפיים משרות, חלקן בפריפריה.

מהלך הדיון

יו"ר הוועדה, ח"כ אבישי ברוורמן, פתח את הדיון בהציגו את הסוגיה כהכרעה בין שתי אפשרויות שביניהן הפרדה דיכוטומית: להשאיר את ייצור המרכבים בארץ או לאפשר את ציודם של אוטובוסים על ידי יבוא. הוא מנה שלושה שיקולים שעליהם צריכה להסתמך על ההחלטה: מחיר האוטובוסים, איכותם והרצון להגן על העובדים הישראלים.

 לאורך הדיון ניכר שהוא עצמו תומך בהמשך הייצור בארץ, ונראה היה שרוב הנוכחים בחדר שותפים לעמדתו. ראשונים דיברו בעלי שני מפעלי המרכבים בארץ, הארגז ומרכבים, שהביעו חשש מכך שייבוא האוטובוסים יביא לחיסול המפעלים שלהם. רבים מאלו שדיברו אחריהם ניסו לחזק את עמדת המפעילים מזוויות שונות: מנכ"ל "מטרופולין" הצהיר שהוא עצמו בוחר לרכוש מרכבים מהמפעלים הישראליים למרות שיכול היה לייבא מחו"ל, ראש עיריית קריית מלאכי הדגיש את חשיבות מפעל "הארגז" בעירו, וח"כ ועקנין מש"ס הזהיר כי התחרות תהיה לא הוגנת משום שלטענתו מדינות אירופאיות מסוימות מסבסדות את יצרניות האוטובוסים בשטחן.

ראשון לקלקל את ההסכמה מקיר לקיר היה גיל יעקב מארגון צרכני התחבורה "15 דקות", שהזכיר את דו"ח מבקר המדינה שמצא "התנהלות שערורייתית של קרנות ההצטיידות". הוא טען שלמען שיפור התחבורה הציבורית בישראל יש להתנות את ההצטיידות המקומית בהתייעלות. ניכר שברוורמן התנגד לדבריו, שכן הוא קטע אותו כעבור זמן קצר. אחריו תרם עוד לחידוד העמדות המנוגדות בחדר מנכ"ל משרד התחבורה עוזי יצחקי. הוא אמר כי פתיחת ההצטיידות לייבוא היא חלק ממדיניות כוללת של הממשלה ומשרד התחבורה לייעול השירות לציבור על ידי הפרטה ופתיחת השוק לתחרות, כמו הסכם ה"שמיים פתוחים".

כמו כן הזכיר יצחקי שבכל מקרה יורשו הקרנות להעדיף יצרנים ישראלים, למרות שהמחירים שהם מציעים גבוהים ב-15% ממחירי הייבוא. הוא סיפר על כוונתו של משרד התחבורה להפריט עוד ועוד "אשכולות" של תחבורה ציבורית (הכוונה כנראה למקבצים של קווי אוטובוס), וטען שמהלך זה יוביל להוספת 3,000 אוטובוסים לתחבורה הציבורית. התוספת, אמר, לא רק תשפר את השירות לאזרח, אלא גם תגדיל את הצורך באוטובוסים ותגרום לכך שתהיה די פרנסה לשני מפעלי המרכבים. ברוורמן התעכב על נקודה זו ושאלה: האם ניתן לדעת בוודאות שאכן יהיה נתח שוק גדול מספיק כדי למנוע את סגירת המפעלים הישראליים? אם המפעלים ייסגרו אי אפשר יהיה להשיב את הגלגל לאחור.

כאן התחילה להסתמן פשרה בין שתי העמדות שהציג ברוורמן בתחילת הדיון: האפשרות שהכנסת התחרות מחו"ל לשוק תיעשה באופן "שקול ומידתי", כדברי סמנכ"ל משרד הכלכלה ינון אלרועי, על ידי הגבלתו של מספר האוטובוסים שהקרנות יורשו לייבא לאחוז מסוים מכלל הרכש. לאחר שאפשרות זו הונחה על השולחן, הביעו כמה וכמה מהנוכחים תמיכה (או תמיכה זהירה) בפתרון ביניים מסוג זה, וביניהם ח"כ אורי מקלב, ח"כ ועקנין ויו"ר "הארגז", שהדגיש שהעיקר מבחינתו הוא הבטחת הישרדותו של המפעל. ברוורמן סיכם את הדיון באמירה שהוא "תומך בתחרות, אבל לא בתחרות פרועה", וקרא לאפשר ייבוא באופן מידתי.

כל שנותר עתה הוא לראות איזה נוסחה יציעו משרדי הממשלה כדי שלא לסכן את המפעלים הישראליים מצד אחד, אבל לעודד את שיפור התחבורה הציבורית בישראל מצד שני. אני אישית חושב שלשתי המטרות האלו יש חשיבות חברתית, ומקווה שמקבלי ההחלטות ישכילו למצוא את שביל הזהב ביניהן.