ההעברות התקציביות הפכו כבר מזמן לשיטה. כספים שמיועדים למטרה מסוימת בחוק התקציב, עוברים בשיטה זו לייעודים אחרים. הפעם – עשרות מיליוני שקלים שנועדו ל"הוצאות פיתוח", עברו הסבה להוצאות אזרחיות שונות.
כמדי שבוע בתקופה האחרונה אנחנו במשמר החברתי עושים סקירה על העברות התקציב. המשמר אינו גוף מחקר כלכלי. ברוב המקרים אנחנו לא יודעים האם ההעברות הן מוצדקות או לא. בתחושת הבטן, אנחנו לא חושבים שיש היגיון בהעברתם של מאות מיליונים בוועדת הפנים. הוועדה אמורה לאשר, או לשלול, שינוי בייעוד שלו נועד הכסף. מכיוון שחוק התקציב חוקק רק לפני שלושה חודשים נראה שישנה בעיה עמוקה בשיטה אם יש צורך לשנות את הייעוד שלשמו נועד הכסף, שנקבע בחוק, לאחר כל כך מעט זמן. נראה כאילו הדרג הפקידותי התרגל להעביר סכומי כסף גדולים כבמעשה שבשגרה וללא צורך במתן הסבר על כך. המטרה העיקרית של הסקירות הללו היא לגרות את ייצר הסקרנות – כך שחברי כנסת, עיתונאים והציבור הרחב יתחילו לשאול על הנעשה בתקציב המדינה. שהכסף יעבור, אם יעבור, בצורה ברורה ושקופה.
על מה מצביעים השבוע
כמו תמיד אין אנו מתיימרים לתת סקירה מלאה. אנו מנסים לכוון את הזרקור על הדברים הבעייתיים ביותר בכדי שנבחרי הציבור, שאמורים לשמור ולנהל את התקציב, יעשו את עבודתם נאמנה.
ערכות מגן בהסכם בין משרדי
ההעברה הראשונה היא במשרד ראש הממשלה. המשרד רוצה להעביר חמישים וחמישה מיליון שקלים מסעיף "הוצאות פיתוח אחרות" ל"הוצאות חירום אזרחיות". חמישים מיליון שקלים מעוברים לטובת קניית ייצור ערכות מגן ו"תגבור הכוחות המגיבים הראשוניים". עוד חמישה מיליון שקלים מעוברים לפיקוד העורף לצורך ביצוע תרגיל "עורף לאומי".
כל ההעברות הללו מתבצעות בעקבות הסכמים בין המשרדים. הסכם אחד בין משרד האוצר, הביטחון וראש הממשלה לגבי ערכות המגן. השני הוא בין משרד האוצר לפיקוד העורף.
הנתונים הטכניים הללו מעלים שורה של שאלות קשות. מהו אותו הסכם בין משרדי?. מי חתום עליו, מי אישר אותו, מה המעמד החוקי שלו?. אני מניח שמשפטן או כלכלן היה מוצא עוד שאלות רבות מסוג זה. השאלה הבאה היא מדוע הדברים לא מופיעים בחוק התקציב? נושאים כמו תרגיל לאומי וקניית ערכות מגן הם נושאים מורכבים. מכיוון שכך, יש להניח, שלא תכננו אותם בשלושת החודשים האחרונים בלבד. מדוע נושאים אלו לא הופיעו בחוק התקציב?
השאלה השלישית היא לגבי תקציב משרד הביטחון. הכותרות רעשו לגבי קיצוץ חריף בתקציב. בפועל, תוך כדי המשא ומתן הזה, מעובר כסף רב למשרד הביטחון. האם שרי האוצר והביטחון התלו בציבור על ידי קיצוץ מדומה ויצרית מצב מצוקה ביטחוני מדומה?
כשדה התעופה עובר דירה
משרד הבינוי והשיכון מבקש מאתיים וחמישה מיליון שקלים לצורך פינוי שדה דוב. הכסף נועד למימון העברתה של התעופה האזרחית לנתב"ג והכשרת טרמינל במתחם. מלשון הבקשה לא ברור מהיכן בדיוק אמור להגיע הכסף. המשפט הסתום הבא מספק ,לכאורה, הסבר "…בהרשאה להתחייב עבור מימון עלויות פינוי שדה דוב על ידי רשות שדות התעופה, וזאת בהתאם להסכם שנחתם בן רשות מקרקעי ישראל לשדות התעופה".
שוב הסכם בין רשויות ושוב התעלמות מחוק התקציב.
גם המדינה משלמת מיסים
משרד האוצר מבקש להעביר למשרד החוץ מאה וחמישים מיליון שקל. לפי לשון ההודעה לא ברור אם הכסף עובר ממשרד האוצר למשרד החוץ, או שהוא כבר קיים במשרד החוץ ופשוט משנה שם את הייעוד המקורי. הסכום נועד לשלם מיסים בן לאומיים. לשון הבקשה "דמי חבר באו"ם, כוחות שלום, ארגון המסחר העולמי, ארגון לפיתוח התעשייה ועוד". שימו לב למילה האחרונה – "ועוד". האם הזלזול בכספי המדינה הוא כה גדול שאין איש שטורח לרשום את הרשימה המלאה של המיסים הבין לאומיים הללו? מדוע אין פירוט מלא, שקל לשקל, של המיסים הללו.
ה"ועוד" הזה נשמע כמו בדיחת קרש. ילד בא לאביו ומבקש כסף לטיול השנתי. שאביו לוחץ להסבר הוא אומר "ועוד". נחשו מה יקבל הילד מאביו בבדיחה ומה יאשרו חברי הכנסת בוועדה.
מטוסי הכרמל
כולנו זוכרים את אסון הכרמל. נזק אדיר לחיי אדם ולטבע ומדינה חסרת מוכנות. לאחר האסון הופקו לקחים והחלו ההכנות להקמתה של תשתית פיזית בנושא כיבוי האש. מסתבר שהתשתית עדין אינה מוכנה מכיוון שרשות המים מבקשת סכום של מאה עשרים מיליון שקל "לתקצוב קו מים למילוי מטוסי כיבוי במנחת הבונים". האם המשמעות היא שלקחי אסון הכרמל עדיין לא יושמו? התמונה מורכבת אפילו יותר מכיוון שחלק מהכסף נועד ל"הקמת תשתיות ביוב המוות חסמי דיור".
באיזה חסמים מדובר? בבנייה קיימת או בבנייה עתידית? מדוע הרשות המקומית לא דואגת לכך? כמה כסף מוקדש לנושא זה וכמה לכיבוי האש? ראוי לנבחרי הציבור לברר ולשאול כל נושאים אלו, ונוספים, לפני שירימו אל ידם בעד או נגד העברת הכסף.
הורה התיישבות
משרד ראש הממשלה מבקש להעביר סכום של עשרים וארבעה מיליון שקלים לרשויות מקומיות. הסכום הזה נועד לצורך מימון "התיישבות צעירה" בגולן בבקעה ובמעלה אפרים. בימים אלו מנסה שר האוצר להקים חברת שיכון חדשה. שר הבינוי והשיכון, לעומתו, הולך בקו שאותו אימצו רשויות התכנון לבנייה בתוך הערים הקיימות. הטענה המקובלת אומרת שהרחבת עיר קיימת מקשה על תקציב הרשויות עקב עלויות נוספות של כבישים, ביוב וכו'. בנייה בתוך הערים הקיימות מורידה את העלות הזו ושומרת על שטחים פתוחים ויורקים בשולי הערים. על רקע חילוקי הדעות הקשים הללו משרד ראש הממשלה מעוניין באותה ההתיישבות הצעירה. כרגע רק ניתן לחשוב מה יגידו על כך האמריקאים ואבו מאזן כאשר שוב יתגלה ניסיון בנייה באזורי הבקעה ומעלה אפרים.
סיכום חלקי ביותר
בהעברות התקציב לשבוע זה ישנם עוד סעיפים רבים. לצערנו לא הספקנו לעבור עדיין על כולם אבל מדובר במיליארדי שקלים. בחודשים האחרונים, מאז התחילה ח"כ שפיר לעסוק בנושא, אנו עדים לסכומי עתק שעוברים בוועדות. ברור לנו שהעברות תקציב הן הכרח המציאות. המציאות משתנה ואתה משתנה אופן השימוש בכסף.
לא ברור, וגם לא מקובל, הצורה שבה נעשים הדברים. בחוסר ידע, לעיטים גם בחוסר עניין, מצביעים נבחרינו על העברתם של סכומי עתק. "הסכמים בין משרדים" גורמים לשינוים בסדרי גודל של מאות מיליונים בסעיפי התקציב. חברי הכנסת הצביעו על חוק התקציב והסכמי המשרדים משנים את סעיפיו שבועות ספורים לאחר מכן.
ישנן שתי שאלות נוספות שאני רוצה לעלות במאמר זה. הראשונה היא-מי מפסיד? הרי הכסף נועד למטרה מסוימת. במידה שהתקציב שונה מי לא קיבל את הכסף הזה? השאלה היא מה יישאר מחוק התקציב בעוד שנה מהיום? אנו עדים לכך שישנן ההעברות במאות, ולעיטים במיליארדי, שקלים מידי שבוע. כל ההעברה כזו מזיזה כסף מייעודו בחוק למקום אחר. בעוד שנה מהיום כמה מסעיפי התקציב יישארו אלו עליהם הצביעו נבחרי הציבור לפני שלושה חודשים?
