השלג הכבד שירד השבוע בירושלים גרם לשיבושים ניכרים בחייהם של תושבי העיר. תשומת הלב הציבורית התרכזה בניתוקי החשמל שחוו תושבים רבים, שמצאו את עצמם ללא חשמל במשך ימים ארוכים. ההתעסקות האובססיבית בנושא הוציאה מהחורים את הקריאות להפריט את חברת החשמל, כאילו שחברה מופרטת תמנע מענף הכורע תחת נטל השלג לקרוע כבל חשמל. כמו כן דובר רבות על היערכות לקויה של הרשויות, מחסור במזון, ועל כך שדווקא ארגוני המתנדבים עשו את ההבדל. מעיין עוז, המשקיפה שלנו בדיון המשותף לוועדת הפנים והוועדה להגנת העורף, כתבה על כך מצוין.
לצד הבעיות החמורות באספקת החשמל, שנבעו בחלקן מסיבות שאפשר לראות כאובייקטיביות (כמו כמות השלג שהביאה לקריסת עצים על קווי החשמל), ההתמודדות עם השלג יכולה ללמד אותנו כמה דברים על התשתיות הציבוריות הלקויות בישראל.
ירושלים הייתה כמעט משותקת למשך מספר ימים. הלימודים בירושלים בוטלו למשך שלושה ימים, התחבורה הציבורית לא תפקדה, והרכבת הקלה, שהייתה אמורה להיות ההבטחה של התחבורה הציבורית בירושלים, הושבתה.
תשתיות התחבורה בירושלים קרסו פשוט מכיוון שלא היה לאן לפנות את השלג. כאשר תשתיות התחבורה הציבורית לקויות באופן יומיומי, התושבים לא רוצים להשתמש בהן, כי זה לא משתלם להם. וכשהתושבים לא משתמשים בתחבורה הציבורית והם צריכים להגיע ממקום למקום הם בדרך כלל משתמשים בתחבורה פרטית. וכאשר כל כך הרבה תושבים משתמשים בתחבורה הפרטית הם צריכים לחנות את מכוניתם ליד ביתם. וכך במקום שהרחובות ישמשו נתיבי מעבר ממקום אחד לאחד, הם משמשים מגרש חנייה אחד גדול. מסיבה זו מפלסות השלג (מפלסות עאלק. היו רק שופלים) היו יכולות לפנות רק שבילים צרים ברחובות העיר, מה שהביא לשיבושים קשים בתחבורה העירונית ולהצטברות שלג בשולי הטורים של המכוניות החונות, שהפך לקרח, והפך את הנסיעה למסוכנת.
המציאות הזאת השפיעה גם על סדרי העבודה בכנסת: דיונים שנקבעו בוועדות בוטלו והוזזו, יו"ר הכנסת הודיע על שינוי זמני הוועדות בשל קשיי ההגעה לכנסת. מנקודת מבטנו על העניין כארגון, אז גם המשקיפים שלנו לא יכלו להגיע, או שהגעתם בוטלה יחד עם ביטול הדיונים.
למרות כל השלג, היו גם כמה נושאים מעניינים בכנסת השבוע:
תשומת לב גוברת מוקדשת להעברות התקציביות, לקרא סוף שנת התקציב. ביום שני דחתה הוועדה את ההצבעה על העברת 2.79 מיליארד ₪ מרזרבות של משרדים שונים לתקציב משרד הביטחון. כבר כתבנו כאן על השיטה שבניפוח התקציבים של משרדי ממשלה שונים אל סעיפי רזרבה וסעיפים שאינם ברי מימוש, והעברתם לתקציב הביטחון.
הבעיה עם השיטה הזאת היא כפולה: הבעיה הראשונה היא שמדובר בזריית חול בעיני הציבור. אי אפשר לומר שתקציב של משרד כזה או אחר הוא X, ובסופה של שנה לקחת את כל מה שלא מומש עבור הפרה הקדושה של תקציב הביטחון, ועוד לטעון להגינות וליושרה דמוקרטית. הבעיה השנייה היא שבפעול תקציב הביטחון שוב גודל על חשבון התקציבים של השירותים החברתיים. הרי גם אם יש עודפי תקציב, נניח למשרד הבריאות, אז ניתן לנצלם במסגרת המשרד, למשל, לקנות מכשירי MRI, שישראל היא המדינה הלפני האחרונה ב OECD ביחס בין מספר המכשירים לנפש.
אתמול, לעומת זאת, לניסן סלומיאנסקי, יו"ר ועדת הכספים, לא הייתה סבלנות רבה מדי להעברות התקציביות ולחברי הקואליציה. בזמן שחברי הוועדה עוד היו במליאת הכנסת לדיון על זכויות קהילת הלהט"ב, סלומיאנסקי כבר ערך מספר הצבעות על העברות תקציביות. שמונה (מתוך 16) חברי ועדת הכספים הגישו ערר ליו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, על ההצבעה הזאת. ח"כ ליצמן אמר שההצבעות בוועדה הן כמו לוטו, אך פעמים רבות זה נראה בדיוק ההפך: הצבעות מתוכננות ומחושבות עד כדי כך שנראה שהוועדה רק מאשררת סיכומים קודמים, תוך שהיא שמה ללעג את המשמעות של הפיקוח הפרלמנטרי שהיא צריכה להפעיל.
דוגמא מצוינת לכך היא העברה תקציבית אחרת שזכתה לעניין ציבורי הייתה העברה של 88 מיליון ₪ נוספים לחטיבה להתיישבות. לא זו בלבד שהתקציב המקורי של החטיבה הוא 60 מיליון של, ולא די בכך שהחטיבה קיבלה העברות תקציב בגובה 450 מיליון ₪, הרי שהנה הגיעה העברה נוספת שנולדה מתוך הסכמה של יש עתיד עם הבית היהודי.
כמובן שחברי יש עתיד קיבלו תמורה עבור ההסכמה הזאת, והיא באה בדמות העברה תקציבית אחרת לתקצוב של פרויקט "תגלית" ופרויקט "מסע". ליש עתיד בוודאי היה חשוב להעביר את ההפניה התקציבית הזאת שכן אחד מהתורמים למפלגה הוא גם תורם מרכזי של תגלית, איש העסקים היהודי צ'ארלס ברונפמן. זו אינה המעורבות הפוליטית היחידה הקשורה לפרויקט תגלית, שכן תורם מרכזי נוסף לפרויקט הוא לא אחר מאשר שלדון אדלסון, המו"ל של החינמון "ישראל היום", ותורם נדיב לראש הממשלה, בינימין נתניהו.
תחקיר עובדה: נפלאות השירותים הפרטיים
התחקיר החשוב של תכנית "עובדה" חשף את הליקויים שמביאים את השירותים הציבוריים להתדרדרות מוסרית, חברתית וכלכלית. התחקיר חשף איך שלושה מנתחים בכירים במרכז הרפואי איכילוב משלשים לכיסם כסף מ"תיירות המרפא" שבאה לארץ.
מדובר בהתדרדרות מוסרית מכיוון שהרופאים הללו, טובים ככל שיהיו, מועלים בתפקידם כמשרתי ציבור; מדובר בהתדרדרות חברתית מכיוון ששיטת "תיירות המרפא" יוצרת אפליה בין מי שאין להם לבין מי שיש להם, מביאה בעלי אמצעים על חשבון מעטי אמצעים, אותה אפליה שהשירות הציבורי אמור להתיימר לפתור; ומדובר בהתדרדרות כלכלית מכיוון שאת הטיפול בבתי החולים הציבוריים כולנו מממנים בכספי מיסינו, והנה הם לא משרתים אותנו.
ההתדרדרות של השירותים הציבוריים מהווים נטל נוסף על הציבור: במקום שירות ציבורי הוגן ויעיל, מי שרוצה להבטיח את התמורה לשירות הניתן לו בוחר במסלול הפרטי. את זה עושה רק מי שיש לו אמצעים. זה קורה בכל תחום שיש לו השפעה עמוקה על חיינו: בבריאות, בחינוך, ברווחה.
העדפת השירותים הפרטיים על אלו הציבוריים, היא בדיוק העדפת הרכב הפרטי על התחבורה הציבורית: כשיורד הרבה שלג, אין לאן לפנות אותו, ואז כולם תקועים.
