סיכום דיונים באסיפה הכללית השלישית: איך נהפוך את העדויות לכלי רב עוצמה לקידום הצדק והשוויון בישראל?

במסגרת האסיפה הכללית השלישית של המשמר החברתי, שנערכה ב-19 בדצמבר 2013 בביתה של נאווה שפנר בירושלים, נערך דיון פתוח בין חברי העמותה על כתיבת העדויות מוועדות הכנסת. המשתתפים התחלקו לקבוצות נושאיות, ובכל קבוצה נרשמו עיקרי השיחה. להלן הסיכומים.

 

1. איך הופכים את כתיבת העדות למזמינה יותר

משתתפים: איתמר כספי, דלית רגב, יוסף חיים שמחון, דבורה לויכטר, מוש אהרוני, ניצן מתן, ליה נירגד, דודי לב, חובב ינאי.

איך מנגישים את העדויות למשקיפים? איך לעודד את המשקיפים לכתוב עדות? הדיון נערך במסגרת החלק הראשון של חשיבה קבוצתית על העדויות, תוכן, מטרתן וחשיבותן עבור המשמר החברתי כארגון ועבור כל משקיף ומשקיפה בפני עצמם.

איתמר – הכנסת הטופס האלקטרוני לשימוש היא מבורכת. יחד עם זאת הטופס טעון שיפור. יש להכניס בטופס עוד נתונים שיצטברו לכדי מסד. צריך לבוא בגישה המאפשרת לכתוב את העדות או למלא את הטופס, יחד עם הסבר על חשיבות העדות.

דבורה – עליי היה מקל אם הייתי באה לוועדה ויודעת מה צריך להיות בה. על סמך הידע המקדים הזה הייתי יודעת אם הוועדה מתנהלת כראוי, אם חברי הכנסת נוכחים וכו'. יש לפעול על מנת להפוך את חומרי הרקע לברורים יותר עבור כל ועדה וועדה, כי בדיונים עצמם הקצב הוא מאוד גבוה ולעיתים קשה לקלוט מה בדיוק הולך.

מוש – כדי למשוך אנשים חדשים וכדי להנגיש את חווית הנוכחות בדיונים צריך לתת את המידע המקדים הזה, כי לעיתים לא לכולם יש אותו. עולה הרעיון לעשות בינגו ועדות.דבורה – צריך לדעת גם מי הם המוזמנים לדיון. ניצן מעיר שאפשר לגשת לאנשי מזכירות הוועדה לפני הדיון ולרשום, או אפילו טוב יותר אחרי הדיון ולראות מי הגיע ומי לא. ליה מצטרפת לדבריו, ואיתמר מציע להפוך את זה לנוהל.

דלית – נוסף לתמונות חברי הכנסת אפשר לצרך תמונות של לוביסטים או עיתונאים.

חובב – לדעתי מדובר בהעמסה של מידע שלא בהכרח רלוונטי לעצם הדיון. תוכן הדיון והתנהלותו הם חשובים יותר בעיניי.

ניצן – נוסף על המידע המקדים לפני הדיון שנשלח למשקיפים ביום ראשון, צריך לתת אפשרות לקבל מידע אחרי הדיון. אנחנו לא עיתונאים, ואם ננסה לקבל דיווח עובדתי אז אנחנו יכולים לפספס.

ליה – עולות פה שאלות הקשורות לקושי בכתיבת עדות. יש גם נקודה נוספת שצריך להעלות והיא המוטיבציה לכתוב עדות. אנחנו צריכים להסביר לעצמנו למה בעצם צריך לכתוב את העדות. הערך של כל עדות נפרדת היא קטנה, אבל הערך של כולן במצטבר הוא עצום. כמו כן צריך לקדם את מילוי הטופס עוד בכנסת, או בזמן קרוב ככל האפשר לדיון, כאשר חווית הכנסת "חמה מהתנור". אפשר אצל חובב על המחשב במזנון או בכל דרך שהיא, כמובן שזה תלוי בנוחות של המשקיף, כי יש כאלה שמעדיפים לישון על זה. 

איתמר – אני אכתוב עדות אם יש לי מה להגיד בה.

דלית – מציעה לעשות טופס עדות לפי ועדה. *** יש התלהבות גדולה מהרעיון בקרב המשתתפים בדיון.*** כמו כן אני מנסה לחשוב למה אנשים באים. אני, למשל, באה כמו "חיילת" של המשמר, ואם יש דיון שכבר יש בו משקיף אז אני מעדיפה להיות בדיון לא מאוייש.

איתמר – לתת אפשרות לציין את זה בטופס ההרשמה.

דודי – יותר אפקטיבי שמישהו כותב מרצון טוב. לעיתים אין יכולת לכתוב עדות ארוכה, וטופס העדות צריך להיות מנחה. נוסף על כך לדעתי צריך להיות מדד מכל מה שכל משקיף כותב בעדות.

יוסף – מה המטרה בדיווחים והעדויות?

מפנים אותו ואת כל הקבוצה לדיון הנוסף. ובזאת הסתיים החלק שלנו.

דברים הדורשים פעולה מעשית: (1) לשפר את המידע המגיע למשקיפים לפני הדיונים. (2) לתת אפשרות בטופס ההרשמה להירשם לדיונים לא מאויישים, בעקבות ההערה של דלית ואיתמר. (3) לעבוד על טופס העדויות כך שיהיה מנחה יותר, וייצר חווית משתמש טובה יותר למשקיפים.

 

2. אופי עריכת העדויות לפרסום

משתתפים: שלמה לוי, פנינה סופר, ארז וסילבסקי, ברוך לוצקין, יפתח בריל, רובי פרידמן, דני דור, סתיו טאוב.

שלמה: כשמקבלים דיווח צריך לבדוק אם הוא עומד בקריטריונים המחמירים: נאצות, לשון הרע, וכו ז׳. משם צוות עריכה. הטופס האלקטרוני יעזור למשקיף בעריכה של עצמו ובהתבטאות. הטופס צריך לכוון את המשקיף ולכוון אותו לדיווח. 

פנינה: שלחתי 3-4 פעמים עדויות. לכתוב תקציר של עיקרי דברים והעיקר יותר קשה מלקרוא 3-4 עמודים. התרכזתי בעיקרי ההחלטה. מה קורה כאשר יש שני משקיפים מאותו דיון? החיפוש באתר לא טוב. כשרוצים לחפש עדות לפי נושא, יש בלבול עם מנוע החיפוש. האם יש חיפוש לפי משקיף?

דני: רוצה להגיד שהייתה החלטה שאין כזה דבר שמישהו כותב מהכנסת ולא עלה לאתר – חוץ מדברים לא חוקיים, כל הרעיון של המשמר מבוסס על סתירות – מצד אחד להביא חומרים טובים מהכנסת, מצד שני העצמה אזרחית. יוצא שחלק מהעדויות לא יהיו מושלמות. אני לא מוכן לזה שיהיה משהו שלא יוכנס. מה שכן – מרגע שאומרים את זה, יש שכבות שאפשר לדון בהן. עריכה לשונית, שינוי שמות ח״כים, הגהה. בכל מה שנוגע לנגיעה תכנית בחומר, העבודה התכנית קורת ברמת העריכה. האתר מנסה לעומת משהו מורכב: לשפוך אור על המציאות מנקודת מבט מסוימת, על מי קריטריוני המשמר. מצד שני לא תמיד העדות היא תמיד שם. זה לגיטימי לא לגעת בנימה של העדות, יש לשלב בפנים קישורים והפניות להצגת המציאות החברתית כלכלית בארץ.עדות קצרה מדי – יש להוסיף חומרים, רפרנטים.

רובי: שורה תחתונה. אסור לגעת בעדויות. לא ניתן אותה לעריכה של רומן או נובלה. זה התפקיד הבלעדי של העריכה. מה שדני אמר שאני לא מסכם איתו זה שאם העדות לא בסדר ואם זה לא בסדר נשנה את הכותרת. ****

דני מתקן אותו: אם מישהו כותב משהו, ובטקסט יש מרכיבים עובדתיים ותפיסת עולם מסוימת, אתה כותב את העדות לאתר המשמר בעל דעות מסוימות. לכן כאשר מכניסים שש-שבע עדויות ביום ובונים את התמונה הכללית, יש לעבות את ההקשר באופן קוהרנטי.

רובי: לעבות את ההקשר זה התערבות בעדות. אין מקום לעריכה מעבר לעריכה לשונית. בשביל יותר מזה לא צריך את העד. ברמה האישית אני שותף לעמדות המשמר, אבל ברמה העקרונית עצם העריכה וההתערבות הם לא משהו שאני מאמין בו. הרגשתי שקולי אינו נשמע. אני לא זוכר קונקרטית אבל יש לי דוגמאות. זה לא רק אני. אני נסוג אחורה, הבנתי דבר או שניים בגלל זה.

דני: בכל גוף תקשורת יש עריכה. אתה עושה את מה שאתה עושה דרך המשמר. החומר שלך עובר טיפול בכל מקום. הרעיון העקרוני שלא יהיה טיפול – זה לא מעשה נכון.

יפתח: אני מסכים עם דברים שנאמרו פה, בתור אחד שערך את האתר. הבדלה בין עריכה סגנונית לעריכה של כותרות ומשיכה של הקוראים. מתקשר לשיווק של העדויות. אני מקשר את זה לאיסוף עדויות אחרות שנועדו להביא חומרים גולמיים, כמו עדויות של חיילים. המטרה היא לא רק זמינות של התכנים באתר, אלא גם שיקראו אותם.לשם כך דרושה עריכה עיתונאית. אני במקצועי מתרגם ספרים, ואנשים עורכים אותי. עריכה חיצונית דרושה כדי לוודא שהטקסט בהיר. המטרה של עדויות באתר הייתה לתרום את התרומה שלנו לדיונים ציבוריים. להראות שהציבור יודע על דברים, שיש בעיות במשרד איקס, וכו׳. חשוב לי העניין של הקוראים שייחשפו לתכנים שלנו. גם אם מישהו כותב בדעה שהיא לא שלנו, זה חשוב להצגתו בשיח הציבורי.

ארז: יש פער בין העמדה שאני שומע כעמדה רשמית לבין מה שקורה בפועל. למה? כי כמו בעיתונים, המסגור הוא מניפולציה שמעוותת את משמעות הטקסט. הייתי בדיון על הפרטת האוטובוסים וקנייתם מחו״ל – הייתי אמביוולנטי, ללא דעה, והכותרת הייתה שהמשרד רוצה להפריט את האוטובוסים ושמפעל בקריית מלאכי בסכנת סגירה.  כל דבר שיתפרש בכותרת שהכותב כתב אותו, אין אפשרות לשנות את זה.

דני: אין כאן מניפולציות, יש טעויות. אם נתקדם למצב שלא תהיה כותרת שלא תהיה מקובלת – דיינו. 

יפתח: כשערכתי את האתר היה את עומר גריל, כותב טוב שהיה בוועדה לפירוק הריכוזיות בענף המזון. משרד הכלכלה מקציב כסף לעזור לאנשים שיפוטרו בעתיד ממפעלי תעשיית המזון. כתבתי בכותרת משהו כמו ״מפוטרי קדמי עומדים כבר לקיים פיצויים״. הכותב חשב שעצם הכותרת מדגישה סוציאליזם. אני מודה שאלה היו השיקולים שלי. דיברנו והגענו לכותרת אחרת.

רובי: אני לא כועס. אני מתרגש, זה הכל. היה משקיף בוועדה על חוף פלמחים, מירי רגב נותנת ליזמים בראש למען זכות הציבור, מירי רגב הצטיירה לא טוב. האנשים לא קוראים את הכותרת הקטנות. לאנשים אין את הזמן לזה. יפתח שאל את אותו משקיף וניהל איתו שיח.דוגמא נוספת על עדות של סלומינסקי שהשתדל בה הבאתי שתי עדויות. הרוח הכללית של הכותרת השתקפה כמו שהיה סה מציאות.-

אדם מסכם: גם בשנה הבאה אתם תבואו אלי בטענות לגבי העריכה, זה התפקיד שלי לצערי ועורך הוא התפקיד השנוא ביותר בכל כלי תקשורת. יש תעדוף של משימות, והעבודה של שיח עם משקיפים ״תתקן ככה תשנה את הכותרת ככה״ היא משהו שלפעמים לא מתאפשר. 

דני: יהיה פה בזבוז זמן של ״אסור לך לערוך״. הצעה מעשית שלי תהיה לבנות את המבנה של הכותרת של הכותרת וכותרת המשנה באופן ששם המעיד או המדווח מופ כבר שם. לדוגמה – רובי היה ב x והתרשם מ y. זה ישקף את רוח הדברים. העסק בכללותו הוא אתר המשמר החברתי מקום עם ארגון מסוים. הכותרת והמשנה צריכים למצות את הדעה של הכותב. אבל הרעיון הראשוני שכמו שכתבתי כך זה יתפרסם – זה לא יכול להיות.

ארז: מציע את העיקרון הבא. כל דבר שצפוי להתפרש כאילו כותב העדות כתב אותו – שיהיה עריכה לשונית בלבד. 

אדם: מציע להדגיש את החשיבות שעדויות יישלחו עם כותרת ועם כותרת משנה. 

דני: לא מסכים. אנחנו רוצים לכבד את העניין של הפרסום של העדויות, והדעות השונות. הבנייה של כותרת היא חלק מהבנייה של עריכה.

דבורה: אני מעריכה את העריכה. הבעיה שלי היא אחרת. ברגע שהעורך משנה עובדה מהותית בטקסט – זו הבעיה. צריך שברגע שזה נערך המשקיף ידע על כך.

אדם: זה נעשה. אני שולח מיילים למשקיפים עם עדות באתר ואם יש בעיה הוא כותב לי ואני מתקן. שלמה: העדות עצמה צריכה להופיע באינטרנט. העדות מגיעה כמו שהיא, בודקים אותה לשונית, והיא עולה כמו שזה לאתר. אבל – בנוסף לזה יהיה תקציר על הדו״ח הזה והוא יופיע באתר והעורך הוא שיכתוב אותו. התיקון צריך להיעשות מול מי שמדווח ובשיח מולו.אני מציע שגם העדות הגולמית וגם התקציר יופיעו באתר. יש אתר כנסת בו אפשר לקרוא פרוטוקולים. אני רוצה להגיד דבר פשוט- צריך לשים דברים שלא מופיעים באתר הכנסת. לדוגמא, השמטה של שמות ודברים שנאמרו.כמו כן – צריך צוות של עורכים, ולעזור לו בהקשרים.יש לקבוע נוהל: עריכה ראשונית וקליטת העדות, טופס דיווח – לתכנן טופס שמכוון את המדווח – מה צריך לכלול הדיווח, שיהיה בנוי כך שהמילוי יסייע בעדות. בנוהל הזה מדווח צריך להגיש טופס ומכאן הוא מתגלגל בשרשרת העריכה. יש צורך להסכים כאן על הדברים. 

ארז: בסופו של דבר היו פה יותר מדי אמוציות. סלע המחלוקת הוא הכותרת, כותרת היא חלק מהטקסט. עושה רושם שחלקנו מחשיבים את הכותרת כמשהו של העורך – זה לא צריך להיות כך.

רובי: מקווה ומאמין באדם שתוכל להוציא ממה שהיה פה דברים מעשיים. העריכה של כותרות היא דבר בעייתי. צריכה להיות החלטה יותר רחבה של העמותה בנושא. מה עושים עם העדויות?

 

3. הכוונת העדויות

משתתפים: לא נערך רישום של המשתתפים

ענת -*יש צורך במעקב אחר החלטות הועדה:*באם כן, האם הן מיושמות; האם הן עוברות כהצעת חוק, תקנה/ דרישה; האם התוכן הישיבה עוסק בסוגיה שהתפרסמה; האם מתקיימים דיונים נוספים על החוק- או שהוא נדון ואין המשך- כך שהחוק/ סעיף למעשה אינו מתקדם; מהי נציגות חברי הכנסת בדיונים.*לבדוק את עצמנו כאשר אנו מתבטאים בישיבה- תוך שמירה על מעמד לא פוליטי.*כדי להתמקצע צריך חומרי רקע טובים ומעמיקים ולזה צריך את עזרת מחלקת המחקרמדברי הנוכחים:,סליחה שלא של כולם. זהו התיעוד של הדוברים שדבריהם נכתבו.

בועז – מעלה את ההצעה שעלתה בוועד – מדד הועדות. האם יש צורך בכמותיות שבין טכסט חופשי לנתונים. לעקוב אחר מדד כזה קל יותר במליאה כי שם הכל בהצבעות ובועדות הרבה פעמים אין הצבעות. המקצעות יוצרת עבודה יותר איכותית, עדות חלק מהעצמה אזרחית של כל אחד.

ארן – יהיה קושי להשוות בין ועדות מבחינה כמותית. יש חשיבות שונה לועדות שונות ומשקיף צריך לקחת זאת בשיקולו.ורדה- צריך לחשוב על עדות שמשאירה שאלה, ביקורת, לא עדות ארוכה, אנחנו לא עיתונים וצריך להישאר כאלה. העדות לא בהכרח היא המסר של המשמר. אם רוצים את המסרים של המשמר אולי צריך יותר לכוון. המשקיפים הם ערוץ אחד וחשוב של המשמר.

עידו ופנינה – עדויות שנכתבות צריכות להתפרסם. אם לא מפרסמים עדויות מסיבה כל שהיא, המשקיף לא יטרח לכתוב בפעם הבאה עדות. יש לבדוק האם יש צורך בכך ואם יש שינויים משמעותיים חייב לבוא מול המשקיף. ישנה חשיבות רבה להרגשתו של המשקיף.

גור – חשוב שנהיה קבוצה שכותבת וקוראת אחד לשני, עדות צריכה להיות משהו קונקרטי. עדות קצרה, קליטה, צריכה לדבר לאנשים ושירצו לקרוא ולדעת. היום אנשים לא קוראים מאמר ב"הארץ", הכל ערוץ 2 "וישראל היום".

בן – יש להחליף כל כמה חודשים נושא כדי שיכוון את העדויות.שאלות שעלו לסיכום:1. האם יש צורך בכך שמשקיפים יהיו מקצועיים בנושאים/ ועדות, או/ שמשקיפים יסקרו ועדות שהם רוצים ללא התמקצעות מסוימת.2. האם לעודד התעניינות אישית בנושאים/ ועדות, אם צריך הכוונה או כל אחד יביא עדות לפי הבנתו.3. בשאלת החקר וצוות המחקר- האם לא יקח זמן רב מדי לחקר הנושא מסוים והאם זה תורם למשמר/ לעדות.4.

בועז הפנה את השאלה לנוכחים: כמה עדויות קוראים בממוצע בשבוע?התשובה כעדות אחת או פחות. נתונים אלו מדגישים את הצורך בדיון וחשיבה על העדויות

תוספת שלי [?] לחשיבה: כדאי לבדוק איך אנו מתקבלים ומופצים לציבור. מניסיון אישי אנשים ששאלתי מעטים ביותר שמעו עלינו, על כן אני חוששת שהשפעתנו בציבור הרחב קטנה. למספר אנשים אנו נראים כמו עוד עמותה שמסתובבת בכנסת – מה תפקידה לא יודעים.

 

4. הפצה ומיצוי

משתתפים: לא נערכה רשימת משתתפים

ליה: כדאי שננסה לקשור בין קהל פוטנציאלי לבין אופן המיצוי וההפצה. כלומר, בהתאם לקהל שמדובר בו לחשוב מה אפשר להפיק מהעדויות וכיצד להרחיב את הפצתן.

נאווה: אחד הקהלים שלנו הוא התורמים. אותם מעניינים פחות הפרטים הקטנים ויותר הדברים הקונצפטואלים – דמוקרטיה, התנהלות תקינה.

מוש: התחושה הטובה שיש למשקיפים על זה שבאו לכנסת גם היא דבר שיעניין את התורמים.

דלית: יש לשלוח עדות מכוונת לפי תורם

יונתן: קודם כל, לגבי 100% של העדויות יש להעביר לח"כים בוועדה. חוץ מזה, מחלקת מחקר צריכה להחליט מהם הנושאים החשובים, וושאים שנמצאי בסדר היום הציבורי – אותם אפשר להפיץ לתקשורת ולתורמים. את הדברים החשובים ביותר יש לשלוח לכל הח"כים.

עידו: מציע שכאשר שולחים עדויות לחברי הוועדה, לשאול את מי שנעדר מדוע נעדר. לגבי נושאים שפחות ברומו של עולם: לשלוח לארגונים שמתעניינים בהם. בתקשורת: להבליט דברים מכעיסים. חוץ מזה – להשתמש בעדויות לבניית מערכים למוסדות חינוכיים.

ניצן: מציע לשלוח חומרי רקע לח"כים לפני הדיון. מזכיר לכולם שבאשר לתקשורת יש לעבוד באופן מסודר דרך הדוברת. לעודד משקיפי להזמין חברים לדיונים ולשולח להם עדויות. יש להקפיד לשולח עדויות עם קישור לאתר.

בעז: מספר על שיחה עם ליבי שעסקה במשבר בתקשורת הישראלית. יש עיתונים בלי כתבים פרלמנטרים. אלה שיש, הכתבים מתמחים בוועדות שונות. [[ליה מעירה: לכן צריך בשלב המיצוי של העדויות לנסות לתת חתכים רוחביים – נניח מעקב אחר אותו ח"כ בכמה ועדות – זה אחד היתרונות הייחודיים שלנו, יש לנו משקיפים  בו זמנית בכמה מקומות]]]. נחוץ תיאום ציפיות בנגע לעדות – לעתים נדירות העדות תביא סקופ מעבר למה שכותבים העיתונאים. האימפקט העיקרי הוא הפצה לרוחב.

נירית: לא צריך להשאיר את הפנייה לקהלים שונים ליד המקרה. זה צריך להיות מסודר. שתהיה רשימה שיודעים למי ואיך לשלוח.

ורדה: יש את עבודת הפייס שצריך לשכלל ולהפיץ עדויות באופן ממוקד. יש ארגונים מקצועיים שמוציאים בטאונים (למשל הסתדרות המורים) – צריך לשלוח להם דרך קבע כל עדות רלוונטית עם הסבר קבוע על המשמר וקריאה לפעולה. נחוצה עבודה מערכתית מ סודרת, ולזה גם אפשר לגייס יותר כוח אדם, אנשים שלא יכולים להגיע לכנסת.

איתמר: למה בעצם אנחנו כותבים עדויות? צריך להדגיש את חשיבות העדות ככזו, ומעבר לזה, יש את הטופס שאוסף נתונים ספציפיים על הוועדות ועל הח"כים

בעז: חשוב שרבים ימלאו את הטופס אחרת לא יהיה בו ערך

דלית: חוץ עוד אגף במחלקת מחקר, שמטפל במקרו. בועדת רעיונות שעלו כאן, אושה מיפוי של אירגונים ששולחים להם חומרים.  חוץ מזה מדגישה את ח שיבותה של עיתונות חוץ – לתרגם חומרים כמו שצריך, להביא לכנסת כתבים. מציעה שאפשר לקבל עזרה ממשלתית לזה.