טוחנים מים בוועדת הפנים והגנת הסביבה: מורה נבוכים לאיחוד תאגידי המים

 עד כה ספרנו שתי ידיעות בלבד על  "הסכמת האוצר לדחיית חובת התאחדות תאגידי המים". שתי ידיעות קצרות כנראה הועברו ישירות לכתב מידי דובר וועדת הפנים, ועדה הומה בדרך כלל, פרט ליום שלישי האחרון בצהרים (6.1.14) זה לא מפתיע. נושא הדיון – 'איחוד תאגידי מים' אינו מרתק או סקסי לתקשורת, ואפילו לא שקוף לציבור (יחי האירוניה), אבל חשוב. כמה חשוב? כמו כוס מים במדבר התאגידי.

נושא ההשקעה בתשתיות המים וניהול מחלקות המים המקומיות הוא נושא כאוב. "מים הם זכות קניינית בסיסית" בדיוק כפי שטוענת יו"ר ועדת הפנים מירי רגב, ומסיבה זו בעיקר נלקחה אחריות אספקת מים בחוק מידיי הרשויות המקומיות בחוק תאגידי מים וביוב,תשס"א 2001.

הרציונל ברור- האזרח משלם חשבון מים, הכסף הולך לחידוש תשתיות אספקת מים וביוב בלבד, ולא למחלקת מים כושלת, או לתשלום גרעון של עירייה מנוהלת גרוע.

עד 2008 הוקמו מעל 50 תאגידים. במקביל עלה גם מחיר המים בלמעלה מ40% והביקורת הציבורית בהתאם (הציבור הישראלי רגיל לחשוד בכל חברה ציבורית שהיא "כר פורה למינויי מקורבים, ובזבוז כסף"). שלא לדבר על הצעד האפשרי הבא – הפרטה ומכירת תאגידים למגזר הפרטי ויצירת "ברוני מים" .

מנתוני נציג משרד הפנים:

• מרגע הקמת התאגידים ניכרת השקעה מסיבית בתשתיות (מתקני התפלה, מטש"ים)
• קיימות רשויות שחוק תאגידי המים עובד אצלן בצורה מצוינת
• מחירי המים עלו ב150%. (במקביל עלה מחיר החשמל, הבטון, שכר עובדים ומע"מ)
•  יש טענות קשות ומוכחות על ניהול התאגידים ועל השירות לציבור.

"מאז הוקמו תאגידי המים, החשבונות לא מפסיקים להפתיע": כתבת חדר החדשות חיפה והשרון בנושא

האם אפשר להתייעל? בוודאי, לטענת האוצר. "איחוד תאגידי מים של רשויות קטנות ובינוניות יכול לסייע באיגום משאבים ואנו מעודדים אותו", כך לפי נציג משרד האוצר ב2011. בשנתיים האחרונות רשות המים ומשרדי הפנים/אוצר מעודדים איחוד תאגידים . עד יוני 2014 תאגידים ברשויות שלא יתאחדו יענשו בסנקציות , וזה הרקע לדיון שהתקיים בשבוע שעבר (ג').

בנוכחות נציג משרד הפנים , נציג האוצר, נוכחות מכובדת של ראשי מועצות- (רובם ככולם בעלי יחסים טובים עם מפלגת השלטון), ח"כ אורי מקלב ונוכחות אנמית משהו של ח"כ דב ליפמן מיש עתיד, ח"כ נעים הליכות וסימפטי שהגיע לדיון בוועדת הפנים ומצא עצמו במעיין ישיבת מרכז ליכוד מאולתרת. נגיע לכך בהמשך.

לאחר שהבהרנו מה המניע ה"נסתר" נצטט ממבחר האמירות שנזרקו לחלל הוועדה: "איחוד תאגידי מים הינו צעד אנטי צדק חברתי" “זריקת כספי ציבור". היטיב לרגש ראש עיריית רחובות רחמים מלול בדבריו על  "הקשיש שמחכה למענה הטלפוני במוקד חשבון המים ונמצא במקום ה350“. לחות בעיניו של נציג האוצר.

בלטה בהיעדרה – המילה רגולציה.

כמעט ושכחנו את העובדה שמדינת ישראל היא הריבון, ולה היכולת לחוקק חוקים. למשל תיקון לחוק תאגידי המים בנוגע להבטחת טיב השירות. או רגולציה של חשב בנוגע לביקורות ציבוריות על בזבוז כספים בתאגידים, או מינויים מיותרים.

"טענות ראשי הרשויות קשות וגובלות בספין", לפי ראיון מ2011 של ראש מנהל המים והביוב העירוני ברשות המים, ישראל עינב. כך יוצא שבשנתיים האחרונות כמעט ולא התקיימו איחודי תאגידים. ובעוד האוצר לוחץ להטיל סנקציות, הגענו אל 2014, וכמעט ולא התקיימו התאגדויות.

טענות נוספות ששווה לציין לפני התגובות הלקוניות של נציג האוצר:

ראש מועצת קריית גת העלה טענה כי רשות המים מכפילה את תעריפי המים לקריית גת כדי לקזז עודפים תקציביים במטרה להכניס את מי קריית גת לגרעון ולהכריח אותם להתאחד עם תאגיד באר שבע. את הטענה הזאת צריך לבדוק, שכן מחירי המים לרשות כוללים עלות של 48% מרכיבי תאגיד, והם בלתי שקופים (שוב, מצחיק). כלומר לא ניתן לדעת האם הכספים הגיעו להקמת מתקני התפלה או תשתיות, ומה מקור אי השוויון- האם ההפרש במחיר משקף עלות אמיתית או סבסוד של מים וביוב בגוש דן המסופקים בכמעט שליש מחיר (תעריף לתאגיד).

תגובת האוצר: כל דחייה של איחוד משמעותה הפסד כספי ציבור ואי יעילות משקית.

גם זה נכון.

ברור כשמש כי ראשי הרשויות מפעילים לחץ כבד, בכל הכלים העומדים לרשותם, כדי לזכות בעצמאות תקציבית ולזכות בנתח מרווחי תאגידי המים . אולם בדמוקרטיה הסובלת משלטון ריכוזי חזק, מסתמן שהדרך היחידה היא ע"י הפעלת המנוף הפוליטי: פניה לחברת הכנסת מטעם מפלגת השלטון, אשר במקרה מחפשת להעמיק קשר עם השטח.

זה למעשה ההיגיון הפוליטי של הפסאדה בוועדת הפנים. וכך יצא, שאל הדיון זומנו כמעט ורק ראשי רשויות שבמקרה מיודדים עם חברי מרכז ליכוד:

אבירם דהארי (ראש עיר קריית גת)
אבנר בן גרא (מועצת מיתר)
אליהו שבירו (ראש אריאל)
מאיר וענונו (זכרון יעקוב)
דורון מילברג (מנכל רחובות)
רחמים מלול (ראש רחובות)
אלוי לוי (להבים)
מוטי חי (ראש מעוצת אליכין)
חיים ביבס (ראש מודיעין)
דרור אלוני (ראש מועצת כפר שמריהו)
גיל לבנה (ראש שוהם)
עירן לויטה (מועצה רמות ישי)
וכמובן כמובן מנכ"לי מרכז השלטון המקומי.
חפשו בגוגל כמיטב יכולתכם, אשמח לתגובות בנושא הזה מחברי מרכז ליכוד, מקורבים או סתם עיתונאים חטטניים.

בשורה התחתונה:

לאחר כמה שעות התקבל אישור ממשרד האוצר לדחייה של יותר מחצי שנה של מועד האיחוד של תאגידי המים. הדחייה נועדה לסיים את כל ההליכים הדרושים לאיחוד. מירי רגב הכריזה על כוונתה להציע הצעות חוק לביטול תאגידי המים במושב הנוכחי.

כמו שזה נראה עכשיו, אין אף גוף רגולטורי שמעוניין לצלול למים העכורים האלו ולעשות סדר במארג האינטרסים המינויים והכספים של רשות המים. נקנח בקישור מכתבה על תאגיד מי כרמל. בינתיים, נעבור לערק- מי שידו משגת