בשבוע שעבר (ד') התכנסה הוועדה לענייני עובדים זרים לדיון בנושא מדיניות רשות ההגירה והאוכלוסין כלפי מבקשי המקלט.
>> לקריאה נוספת באתר המשמר: "מתקן הכליאה למסתננים: מה יעלה בגורל המשוחררים כעבור שנה?"
>> עדות מדיון קודם בנושא: "נציגי ענפים משוועים למבקשי מקלט שייכנסו כחוק לשוק העבודה: "הישראלים במדינת תל אביב לא רלוונטיים לעבודות האלה""
הידעתם?? כאשר ארה"ב חגגה 66 שנים ליסודה, מצב השחורים היה בכי רע – הם היו עבדים – אנחנו (למרות הגיל הזהה) "לא כמותם.." ("פנינים" מדברי ההתנצלות וההסבר של ח"כ קלדרון..)
הידעתם?? משרד הפנים לא מאפשר לרשום ילוד בתעודת הזהות של אביו, בניגוד לחוק להגנת הילד – כי לרוע מזלו הוריו העיזו להביאו לעולם בארץ זרה (ישראל), ולכן אפשר להפריד את האב ממשפחתו ולשולחו למתקן "חולות".
אתם חושבים שלזה התכוון קפקא?
הידעתם?? סיגל רוזן (פעילה לזכויות אדם ועובדת במוקד הסיוע לעובדים זרים) מדווחת כי הממשלה נוקטת בשיטת "הפרד ומשול" מול 100 שובתי הרעב בכלא סהרונים – כדי לשבור את רוחם.
הודעה חשובה לשר הפנים – ישראלים פשוט לא מוכנים לעבוד בעבודות שאליהן נכספים מבקשי המקלט.
כפי שהתבטא שי ברמן – מנכ"ל אגוד המסעדות והברים: "הממשלה לא חשבה שני צעדים קדימה והענף המעסיק 10,000 עובדים זרים ויותר, עומד לקרוס!! (..) אל הואקום שנוצר נשאבים שב"חים פלסטינים. הם שצריכים לשוב לבתיהם בשעה שלוש אחה"צ, האם ניתן?"
והוסיף על כך יואב בכר, נציג התאגדות בתי המלון: "התמריצים באילת לעובדים ישראלים לא הצליחו לגייס עובדי ניקיון ושרות חדרים… משהגיעו אותם מבקשי מקלט הצבא והממשלה ביקשו מאתנו להעסיק אותם במקום עובדים מגאנה, הודו ונגריה …. "
תזכורת – אומר מוסא עבדולאי מהרפובליקה המרכז אפריקאית: "הפליטים הגיעו לישראל מתוך הנחה שזו מדינה דמוקרטית חופשייה וחזקה – אתם כישראלים צריכים להיות גאים בכך…"
ולבסוף – חידה: המשרד שמטפל בחזרה מרצון לארץ המוצא פתוח 24 שעות ביום, מדוע המשרד שבודק זכאות לאשרות שהיה פתוח פעמיים בשבוע למשך שעתיים וחצי בכל פעם? (רמז –קפקא…)
השאלה מדוע היה קשה למר אדלשטיין, ראש מנהל ההגירה, לענות על השאלות:
האם בגלל שאין נהלים ברורים; האם הוא חושש מתגובות; האם מסתירים מהציבור משהו; האם יש בושה בהחלטה לעצור פליטים ברחובות ולא לתת להם כמעט אפשרות להתנגד; האם ישנו קושי רב לאבא להוכיח אבהות ולהישאר חופשי עם משפחתו; האם יש חשש מבג"ץ שהוגש; האם יש חשש מהאו"ם כאשר המדינה חתומה על האמנה להצלת פליטים ועוד שאלות.
פתחה את הדיון היו"ר ח"כ מיכל רוזין
היא בירכה את חברי הכנסת שמוכנים לבדוק ולשמוע את הנציגים של העובדים הזרים (מבקשי מקלט ??) וציינה שגם הח"כים שקד ואוחיון מהקואליציה רצו לקבל את נציגי הפליטים כשהפגינו מול הכנסת ואילו יו"ר הכנסת לא אישר זאת בטענה שביניהם עלולים להיות מסתננים ומפרי חוק.
היא העלתה לדיון כמה נושאים:
1. "הניסיונות לדחוק את הדמוקרטיה בכנסת הזו נוראים". היא גם קובלת על כך שהסיור לאתר חולות נדחה בשבועיים (26.1.14)
2. היו טענות פוגעניות כלפי המעסיקים שקבלו על מעצרם של עובדיהם והפגיעה בענף התיירות בעקבות כך (מפי שר הפנים ונציגיו) וחשוב שיוכלו להשמיע את קולם.
3. המעצרים של משטרת ההגירה מתגברים בקצב ("כמו ציד") –
משטרת ההגירה עוצרת גברים בעלי משפחות, למרות התיקון בחוק שאוסר על כך (מהסיבות הקפקאיות …). וכן, בגלל חוסר התאום בין ריבוי הפניות להארכת אשורי השהיה (50,000 מבקשי מקלט) ולבין מיעוט שעות העבודה של הלשכות נוצרים תורים ארוכים, לא ניתן להספיק לחדש את האשרות ולכן אנשים נשלחים למתקן "חולות" ללא עוול בכפם –
על כך השיב מאוחר יותר מר יוסי אדלשטיין ראש מנהל ההגירה כי נתן הוראה לתעדף בקשות לברור מעמד של אותם אלו שנמצאים במתקן חולות. הוא הוסיף כי נפתחו 6 לשכות, 3 באזור המרכז וכן בבאר שבע ,חיפה ואילת. כל לשכה פתוחה פעמיים בשבוע למשך שעתיים וחצי. לשאלה אם זהו מענה הולם לביקוש ענה כי "בהתחלה היה פיצוץ ועכשיו זה מבוקר יותר – אנשים מקבלים פתק הזמנה לתאריך ושעה ועד לאותו מועד לא עוצרים אותם" (מה שלא קורה במציאות …לפי דיווחים מהשטח).
ח"כ מיכל רוזין ביקשה להתלוות אליו לביקור מקרוב של עבודת הלשכה.
לשאלה למי לא מחדשים אישור שהיה ענה מר אדלשטיין כי "ראשון נכנס – ראשון יוצא". כמו כן בהתייחסותו לאותם אבות שנשלחים למתקן "חולות" אמר כי ניתנת להם אפשרות להשיג את האשור על אבהותם תוך 30 ימים. אך נשאלה השאלה שנשארה ללא מענה – ממי ואיך בדיוק יוכלו להשיג אישור כזה …?? (רמז –קפקא)
רשות הדבור נתנה לנציגי מבקשי המקלט:
גבריהוויט טקלה מאריתריאה מרגיש בושה שניתן להם כינוי קולקטיבי: "מחפשי עבודה". "… באנו ברגל, עברנו במצרים עינויים ושילמנו כסף רב כדי להציל את חיינו – לא באנו בשביל כסף, אריתריאה מוכרת כאזור של אסון הומניטארי ויש לנו הגנה בינלאומית".
מבקש שתינתן לו ולבני ארצו השוהים בארץ אפשרות להוכיח זאת. גבריהוויט מעיד על עצמו שהיה סטודנט שפעל למען זכויות אדם ועקב כך גייסו אותו לצבא ושם התעללו בו עד שהצליח להימלט.
רוזין מאשרת – העמדה הרשמית היא שאזרח אריתראה מוכר בעולם כפליט.
ג'קוב, פליט מדרפור – באתי לישראל כדי להציל את עצמי ואת משפחתי, כל יום בדרפור נרצחים אנשים, ממשלת סודאן הודיעה שהיא שרוצה להשמיד את כל האזרחים הדרפורים, אם נחזור לסודאן אנחנו בסכנת חיים. "כלא זה לפושעים – לא באנו לעשות פשע". אנו דורשים לבטל את ההחלטה להעביר אותנו למתקן "חולות". אף אדם אינו יכול לחיות כך. הכירו בנו כמבקשי מקלט עד שיהיה שלום בארצנו. אנחנו רוצים לחזור לארצנו.
ג'קוב התייחס למצוקת תושבי דרום תל אביב הישראלים ואמר שהוא מבין לליבם אך "אין לנו מקום אחר נשמח אם ייתנו אפשרות לגור במקומות נוספים". אם ממשלת ישראל לא יכולה לעזור לנו, תעזרו לנו להיקלט במדינות שנותנות הגנת לפליטים.
רוזין- מה קרה עם אלו שחזרו מרצון?
ג'קוב – לא מרצון, ממשלת ישראל גורמת לטראומה. אנשים שחזרו ברחו למקומות אחרים ואנשים רבים עדיין מחפשים. מי שחזר לסודאן יושב בכלא ואין על רבים אין מידע.
מוסא מהרפובליקה של מרכז אפריקה אומר שבארצו מתחוללת מלחמת אזרחים, אין ממשלה, אין צבא, יותר ממיליון בני אדם לא מתפקדים: לא לומדים ולא עובדים. תתייחסו אלינו כאנשים שנבצרו מהם האפשרויות ללמוד ולעבוד כך שבבוא הזמן נוכל לחזור ולבנות את המולדת שלנו.
לשאלתה של ח"כ איילת שקד על מה עלה בגורל הוריו ענה כי הם ברחו לקאמרון.
מוליגטה, פליט מאריתריאה שנמצא בארץ 6 שנים מסכם כך: "ברחנו כדי לנשום אויר חופשי, לא הגיוני שאני שברחתי ממדינה שלא אפשרה לי לדבר את שעל ליבי ולבטא את מחשבותיי ולא אפשרה לי לקיים את עצמי, מוצא את עצמי באותו מצב בארץ דמוקרטית".
ח"כ סלומון הבטיח לעקוב באופן אישי והכיר באחריות הממשלה למצב.
דבריו של ח"כ סולומון יצאו מהלב והיו מרגשים: "יש מי שמקשיב לכם בממשלה. כולנו בני אדם. כולנו בני עולם חופשיים שחלקם פליטים. אתם לא סרטן אתם בני אדם. אתם לא מחלות, השיח הזה צריך להעלם!!!. יש פה בכנסת שפויים שמתנגדים להסתות. בתקשורת הבין לאומית מצטטים רק את המשמיצים. בארצנו הקטנה קשה לקלוט הרבה מבקשי מקלט ויש למצוא פתרון. אי אפשר להשאיר את המדיניות כך".
דויד זאמוז מאריתריאה: שמח שיש חברי כנסת כח"כ סלומון ומפנה שאלה נוקבת: "כשתפסתם אותי למה לא הרגתם אותי ולא אמרתם שאני עבריין?". על שאלה זו הוא גם השיב: "המדינה יודעת שאי אפשר להחזיר אותנו – ולכן לא בודקים את בקשת המקלט שלנו". הוא מפנה בקשה להחיש את הבדיקה גם מנציגת האו"ם וזועק: "האם ייתכן שכולנו שקרנים?"
ח"כ שקד שואלת "היכן האחים שלך?"
תשובתו: הבוגרים באתיופיה, האחים הצעירים נמצאים עם ההורים באריתריאה.
פליט נוסף מעיד, "לא היו לי זכויות באריתריאה. אני פה שש שנים. פה נותנים לדבר. בהתחלה באה הממשלה והעבירה אותנו ונתנו לנו ויזות לעבודה. לאחר 3 חודשים אסור לעבוד. מה ההבדל בין ישראל ואריתראה?"
ח"כ סולומון – יש אלימות כלפי כולם, צריך לעזור בחשיפה של אלימות אינטרנטית.
יוסי אדלשטיין – לא עוצרים אותם. קורבנות סחר שעוזבים את המקלט לא מועברים למתקן חולות.
לסיכום:
ענת אייל נכחה בדיונים בוועדה לענייני העובדים הזרים בכנסת הקודמת, ברשות ח"כ ניצן הורוביץ. הדיונים היו סוערים מאוד, וכללו תגובות לא דמוקרטיות של הח"כים: מירי רגב, בן ארי ועוד. ח"כ הורביץ וח"כ מיכל רוזין הראו ומראים אכפתיות אמתית וניסיון לעזור לתרום. התחושה שעולה היא שוועדת העובדים הזרים היא ועדה "שצריכה להיות". "נותנים" אותה למרצ. מנהלים אותה אנשים רצינים ואכפתיים, אך היכולת שלהם לתרום לשינוי ולקבלת החלטות מתאימות ושקולות נעצרות על-פי רוב על -ידי הממשלה.
הממשלה מקבלת את ההחלטות כאשר היא מתבססת פעמים רבות על אינטרסים, צעקות והחלטות ללא ראיה רחבה של הבעיה. נושא העובדים הזרים הוא דוגמא לחשיבותו העליונה של בג"ץ (שרבים רוצים לשתק). בזכות הב"גצים מצלחים חברי הכנסת מאופוזיציה להקל בהחלטות ובחוקים.
זו דוגמא נוספת להחלשת הכנסת כגוף מחוקק.
לדוגמא: מתקן "סהרונים" הרכב מורחב של תשעה שופטים שהחליט כי התיקון לחוק למניעת הסתננות שמאפשר להחזיק שוהים בלתי חוקים למשך שלוש שנים אינו חוקי ודינו להתבטל. הממשלה נאלצה לקבל תיקונים ולהורות שלא יכלאו משפחות, נשים וילדים.
נכחו בדיון :
מוזמנים :מוסא עבדולאי – פליט מהרפובליקה המרכז אפריקאית
ראדי זמרת, פילימון סיום, גבריהוויט טקלה – אריתריאה, דוויט דומוז, יעקב (ג'קוב) עבדול מוחמד עבדללה – דארפור, חסן ריהמה, אנור סולמן, מולגטה טומנזי.
סיגל רוזן – פעילת זכויות אדם; יוסי אדלשטיין – ראש מנהל ההגירה; לדיה רבינוביץ – נציגת האו"ם; שי ברמן – מנכ"ל אגוד המסעדות; יואב בכר – נציג התאגדות בתי המלון.
ומי לא נכח? נציגים ממשרד הפנים ומשרד הכלכלה למשל.