חוק התכנון והבנייה עובר בחודשים האחרונים שינויים משמעותיים לקראת אישור של נוסח עדכני. תחילתו של יום דיונים ארוך השבוע (א') עסקה בהסדרה של מכוני בקרה לתחום הזה. הבעיה הגדולה היא שאין הסכמה לזהות מיהו הגורם האחראי על המכונים האלו או על המטרה המרכזית של גוף כזה. ויותר חשוב מהכל – לא מצאתי הסבר מספק למה ההצעה הזאת נחוצה ובמה היא עונה על צרכים של מערך התכנון והבנייה.
>> לקריאה נוספת באתר: "מורה נבוכים: הצעת החוק שאמורה לשנות את ענף התכנון והבינוי"
מתוך אתר מנהל התכנון של משרד הפנים:
אחת מגולות הכותרת של דו"ח זילר ושל הרפורמה המקודמת בימים אלו הינה הקמתם של מכוני בקרה לבחינת תכן הבנייה במסגרת היתר הבנייה והביצוע בפועל. פעולה זו מוסיפה נדבך להליכים המוצעים ואמנם אינה מקצרת את הזמן הנדרש להוצאת היתר, אך ללא ספק משפרת דרמטית את איכות הבנייה ואת בטיחות הציבור. יצוין עוד, כי למרות עלות הבקרה, הוכח ממחקרים בארץ ובעולם כי בקרת המכונים צפויה להפחית ליקויי בנייה, שיחסכו למשקיעים הפרטיים (בבנייה וברכישת דיור) ולמשק בכלל, מיליוני שקלים המוקצים כיום לתיקון טעויות וכשלים.
הקמת מכוני הבקרה מבוססת על העקרונות הבאים:
• קיום בקרת תכן וביצועה על ידי גופים שיוסמכו בהסמכה כפולה – הן בידי הרשות להסמכת מעבדות בתמ"ת והן בידי צוות בקרה באגף הבנייה (במינוי השר)
• הקמת הגופים תתבצע באמצעות קול קורא והסמכה לפי קריטריונים של איכות, ואשר אי עמידה בהן תהווה בסיס להתליה, הגבלה או ביטול הסמכה
• בקרת הגופים תכלול בקרה על עמידת הבניין בשלב ההיתר והביצוע בדרישות קוד הבנייה הנוגעות לבטיחות ולשלום הציבור
• עבודות הבקרים תתבצע לאחר הכשרתם והסמכתם, בנוסף להסמכת המכון עצמו
• התשלום למכונים יתבצע באמצעות אגרה וגובה תשלום שיעוגן בתקנות
• מכוני הבקרה יהיו עצמאיים ובלתי תלויים, אולם סמכות האישור, סירוב ו/או הפסקה/אישור של היתר ושל עבודות באתר הינה סמכות מהנדס הוועדה בלבד
החלק הראשון נוגע לגוף שאמור לקבל את הסמכות על המכונים האלו – או יותר נכון, גופים שונים. אחת ההצעות שהועלתה היא לאשר הפעלה של מכונים פרטיים, בטענה שהמודל נוסה בהצלחה באנגליה. גם אם המודל האנגלי פועל בהצלחה במקור, לא בטוח שהוא מתאים למערכת הישראלית. תיאורטית הפעלה של מכוני בקרה באמצעות גורמים פרטיים אמורה להביא לתחרות שתוריד את מחיר הנכס, וזה אפשרי. אבל, גם אם לא יפעלו מכוני בקרה ממשלתיים במקביל – הצעה שהועלתה לא פעם – מתפתחת בעיה כפולה: הראשונה, דווקא הפרטה מהסוג הזה עשויה להעלות את מחיר הבנייה ומחטיאה את המטרה. כדי להשיג אותה צריך לוודא שמנגנון חדש כזה אכן מוזיל עלויות בלי לפגוע בתהליכי התכנון השונים. השנייה, נוצר כאן פוטנציאל לחוסר אחידות בהחלטות הגופים הפרטיים השונים, בין אם יאמצו את ההצעה לפעול על בסיס גיאוגרפי או שלא. מי יוכל להבטיח שמכוני הבקרה השונים יקבלו החלטות על סמך אותם קריטריונים בכל מקום? קשה לדעת.
החלק השני נוגע לאיוש התפקידים. מי יורשה לעבוד שם? טוב ששאלתם, כי הדיון האחרון לא סיפק תשובה. כרגע יש שלושה ענפים מקצועיים מהם הוצע להסמיך את עובדי מכוני הבקרה שיוקמו, אם וכאשר: אדריכלים, מהנדסים והנדסאים. ההצעה להסמיך הנדסאים בעייתית מסיבה פשוטה: הם מוסמכים לטפל במבנים של ארבע קומות לכל היותר. מי יטפל בבניינים גבוהים יותר? אף אחד מהיושבים באולם המפוצץ לא ידע לענות. אדריכלים ומהנדסים? אם כן, משרד הכלכלה דורש לפתח תוכנית לתואר אקדמי ייעודי באישור המל"ג – רעיון חסר טעם. אם כבר יוסדרו מכוני בקרה וייבחרו אנשי מקצוע – לאדריכל ותיק יש את הידע הדרוש גם בלי הכשרה נוספת. יכול להיות שמבין כל הנוכחים באולם, נציגי האדריכלים הם אלו שידעו יותר מכולם מה עשויה להיות השפעת התיקון המדובר אם היה מתקבל מיד. מי שמחפש הוכחה לטענה הזאת מוזמן לבקר בועדות התכנון השונות. מעניין אם זה ישכנע את היו"ר מירי רגב, שדווקא תמכה ברעיון של משרד הכלכלה.
בעיה נוספת שמעלה שוב את השאלה הם יש צורך שהגופים האלו יהיו הסמכות החוקית של המבקר. מכיוון שעד היום הספיקה חתימה של מהנדס או אדריכל כדי לאשר את תקינות המבנה, מה ההיגיון להוסיף גורם רגולציה נפרד שמוסמך רק להעיר מבלי להיות אחראי למבנה מבחינה חוקית? הרי האחראי כלפי השלטונות היה ונשאר המתכנן. אם הכנסת מחפשת את אמצעי לייעל את הליכי התכנון ולזרז אותם, אין לה צורך לחפש כל כך רחוק. שתקבל החלטה פשוטה מאוד, ולא בהכרח יקרה: להשקיע בתוספת כוח אדם מתאים בשכר ראוי ברשויות המקומיות, לפי הצורך. אין סיבה להמציא גורמי רגולציה שאין להם היום סמכויות בנושא.
הרי מה המטרה של מכון בקרה כזה ומה יהיו הסמכויות שלו? לא הוצג בוועדה הסבר מינימלי. נראה שהמחוקק רץ לייסד גוף שאין לו כרגע מטרה מוגדרת ותחום האחריות שלו מעורפל. אין צורך להוסיף עוד גוף ביקורת עם סמכויות עמומות, שלא בהכרח עונה על הצרכים של כל הרשויות עליו תהיה לו סמכות. סמכות בלי אחריות, כי זו תישאר בידיים של המתכננים. זאת לא תהיה הדרך הנכונה לקצר את הליכי התכנון כך שהציבור ירוויח מהמהלך.
