ועדת הכספים התכנסה השבוע (ג') לדיון בנושא מצבה הכלכלי של חברת החשמל. כולנו שומענו מספר פעמים על הגירעון העצום של חברת החשמל, שעומד לפי הנתונים המפורסמים על כ-73 מיליארד ₪ – מספר בלתי נתפס לאזרח הפשוט שנאבק ביוקר המחייה, במיוחד עבור אלה המצויים בחובות ומופעלים נגדם הליכים קשים של גבייה הוצאה לפועל
הגעתי לוועדה עם הרבה ציפיות – כאמור גרעונה של חברת החשמל ידוע לכולנו, אך מעטים יודעים כיצד הגירעון הזה התפתח עד לערך דרקוני שכזה, ומן הראוי שמידע שכזה יהיה נגיש לציבור, שככל הנראה יישא בנטל החוב פעם נוספת.
אציין שוועדת הכספים התכנסה על רקע דיוני ועדת יוגב, ועדה שאחראית על עיצוב רפורמה שתיעשה בחברת החשמל על-מנת לצמצם את הגירעון, כאשר לא ידוע מי יזם את הדיון – נתון שייחשף במהלך הדיון ויעלה הרבה סימני שאלה.
יו"ר הוועדה ח"כ ניסן סלומינסקי פתח את הדיון כאשר הוא העלה שאלה שמעסיקה את כל מי שקורא על חובות ענק של חברות: אם אותן חברות מרשות לעצמן לא לשלם את חובותיהן, ואף לעיתים מבצעים מחיקה של חלק מהחובות, מדוע שאזרחי ישראל לא ינהגו באופן דומה?
יפתח רון-טל יו"ר חברת החשמל הציג את הידרדרות החברה שנמשכת 17 שנים, וניסה להצביע על הגורמים. הוא הזכיר את הצריכה המוגברת של הציבור הישראלי, ואת ניסיונות חברת החשמל לצאת בקמפיינים לחיסכון בחשמל, הוא העלה את השימוש בגז כחומר גלם לייצור חשמל, שהוא יותר זול מחומרים אחרים, אך מכיון שישנו רק צינור אחד שמעביר גז ממצרים לישראל חברת החשמל לא מסוגלת לספק חשמל לפי רמת הביקוש אך ורק ע"י ייצורו מגז. הוא טוען ששיפור תשתית העברת הגז ממצרים תסייע בחיסכון בייצור חשמל ובצמצום הגירעון.
לפי רון טל הרפורמה שמתגבשת בעקבות דיוניה של ועדת יוגב דנה בעיקרה בפתיחת התחרות בייצור חשמל. "זו עומדת להיות מהפיכה!" הוא אמר בהתלהבות. כאשר הועלתה סוגיית פתיחת התחרות באספקת החשמל הוא השיב, שבמדינה קטנה פתרון כזה הוא לא ריאלי.
המשך דבריו של רון-טל יצרו תפנית במהלך הדיון, והסיטו את הנושא בצורה מאוד אלגנטית לזירה הפוליטית. הוא התייחס לביקורת כנגד החברה שמספקת חשמל בחינם לעובדיה, וטען שמדובר בעובדה זניחה לעומת החוב הגדול של הרשות הפלסטינית ותושבי מזרח ירושלים לחברת החשמל, כאשר אין לו סמכות לנתקם כי המדינה לא מאפשרת זאת. מכאן ואילך תרבות הדיון נעלמה כליל וחברי הכנסת החלו להטיח דברים אחד בשני, כאשר נראה כי חברי הכנסת כולל היו"ר ח"כ סמולנסקי לא היה מעוניין להעמיק בהיווצרות החוב מעבר להתייחסות לחוב הערבי-פלסטיני.
הבטתי לעבר רון-טל וראיתי אדם שליו ונינוח, שפטר מעליו בעזרת טקטיקה מתוחכמת את עול ההסברים בדבר התנהלותה השנויה במחלוקת של חברתו. סלומיאנסקי ניסה להרגיע את הרוחות והזכיר לכל הנוכחים שמטרת הכינוס היא לדון בשאלה שהעלה יו"ר חברת החשמל בדבר חובם של הפלסטינים ותושבי מזרח ירושלים. באותו רגע הבנתי שכנראה איאלץ לחכות ליום אחר בכדי להבין כיצד נוצר מצב בו חברה ממשלתית נכנסת לגירעון ענק בלי לתת על כך את הדין. הדיון שהוזמן על-ידי חברת החשמל ביקש לטשטש עובדות מהותיות על-ידי תליית הגירעון בחוב שעומד על כמיליארד וחצי ש"ח (סכום זניח לעומת החוב הכולל כמובן).
ח"כ אראל מרגלית יחד עם ח"כ מיכן בירן ניסו בכל זאת להקשות על רון-טל ולאלץ אותו לחשוף את סעיפי הרפורמה המתוכננת. היו"ר השיב שאין לו סמכות לעשות זאת, מכיוון שעדיין אין סיכום על רפורמה מגובשת. ריבלין הצטרף לשני הח"כים ואמר "זו המחויבות שלך לספר לנו על תוכן הרפורמה במסגרת ועדה זו!". רון-טל התעקש שלא לשתף מידע, וחזר על דבריו על מהפיכה בתחום ענף ייצור החשמל, ציין שיפוטרו מספר עובדים והדגיש שחוסר היכולת לגבות את חובות התושבים הערבים הוא לא טריק, אלא נתון קריטי, שישפיע על דירוג האשראי של החברה כאשר היא תיאלץ להגיש דוחות כספיים בסוף החודש.
ח"כ ריבלין אמר לדעתי את הדבר החשוב ביותר בסוגייה: "מתוקף הסכמי אוסלו, מדינת ישראל אינה יכולה לנתק את הציבור הפלסטיני מחשמל, גם אם הוא אינו משלם את חובו. אין זה אומר שאני בתור אזרח ישראלי צריך לשלם על כך, ולא אף אחד אחר, אלא הממשלה צריכה לקחת על הנושא אחריות ולא לטיל זאת על הצרכן בצורה של העלאת מחירים.
גם נציג משרד האוצר השתתף בדיון ואמר כך: "ההחלטה שלא לנתק את החשמל מהמגזר הערבי היא לא החלטה אוצרית, והיא אינה נוגעת לנו. לא ראוי שחברת החשמל תישא בנטל של אי-תשלום החוב."
ליצמן בתגובה: "האם אתה מגבה את המשך הספקת החשמל?"
נציג האוצר: "זו לא החלטה של האוצר"
ח"כ אלהרר: "האם יש בקשה מצדכם לרה-ארגון בחברה?"
נציג האוצר: "כמובן, ויש הרבה משמעות לרפורמה. חברת החשמל לא תהיה יציבה כל עוד היא תישאר מונופול במשק".
בדברי הסיום ח"כ אלהרר ציינה שעם זאת שצריך לפתור את סוגיית החוב של הרשות הפלסטינית, צריך להפריד זאת מהבעיה המהותית שהיא התנהלות לא אחראית מצד חברת החשמל, שיושב ראשה ונציגי וועד העובדים שלה כלל לא מוכנים לדון במהלכים שצריכים להיעשות על-מנת לייעל אותה. ח"כ מרגלית הצטרף לדברים והציג את השאלות הרבות שעולות על עבודתה של ועדת יוגב שלא נענות בזירת הכנסת, ואת חששו ש"הוועדה מפספסת ובגדול. בסופו של דבר המטרה הסופית היא שהצרכן יקבל מחירים הוגנים יותר עבור החשמל לשימוש ביתי ותעשייתי, ויש לכך השפעה מהותית על יוקר המחיה".
הוועדה החליטה להתכנס עוד שבועיים כאשר תוכנה של הרפורמה יהיה מנוסח. בינתיים נראה שאנו נמשיך לשלם, והרבה – על התנהלות כושלת, לא שקופה, ורוויית אינטרסים מצד חברה שמנצלת לרעה את שליטתה בנכס בסיסי וחשוב במדינת ישראל.
טענות שכיחות בנושא משק החשמל שקשורות לדיון:
- מחירי החשמל בישראל הם מהזולים בעולם. זה אמנם נכון, ונתון זה פורסם רבות בכלי התקשורת. צריך לזכור שכאשר מסתכלים על מחיר של מוצר מסוים יהיה נכון יותר להשוות אותו ביחס להכנסה הממוצעת במשק, לכן אולי מחיר החשמל אולי זול יחסית למדינות אחרות, אך ההכנסה הממוצעת בישראל נמוכה יחסית למדינות רבות באירופה.
- דרושה הפרטה במערכת החשמל- ייצור ואספקת החשמל הם נכס אסטרטגי במדינה, והעברתם לידיים פרטיות יכול לגרור השלכות קריטיות בחיי האזרחים, במיוחד כאשר מדובר במדינת ישראל שמוטלים עליה איומים ביטחוניים רבים. בנוסף, בכדי שהפרטה תהיה טובה היא צריכה ליצור תחרות ולא מונופול פרטי, כדי שהמחירים יהיו זולים לצרכן (כמו לדוגמה פתיחת שוק הסלולר). במדינה קטנה כמו ישראל קשה לחזות עלייה של מספר גדול של חברות פרטיות שייצרו תחרות משמעותית בשוק החשמל, לכן הפרטה עלולה להוביל לעלייה מאסיבית של מחירים.
- יש לנתק את הפלסטינים מחשמל בשל אי-תשלום חובותיהם- במסגרת הסכמי אוסלו ישראל מתחייבת לספק חשמל לשטחי הרשות ואין ביכולתה לנתק את האספקה. חשוב להבהיר שסעיף זה כמו מספר נוסף של סעיפים מהסכם אוסלו, עדיין מתקיימים גם אחרי האינתיפאדה השנייה.
נכחו בדיון: ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי)- יו"ר הוועדה, קארין אלהרר (יש עתיד), מיכן בירן (העבודה), יצחק כהן (ש"ס), זבולון כלפה (הבית היהודי), יעקב ליצמן (יהדות התורה), חמד עאמר (הליכוד ביתנו), רובי ריבלין (הליכוד ביתנו), אורית סטרוק (ממלאת מקום), יפתח רון-טל (יו"ר חברת החשמל), איציק עבודי (מנהל מחוז ירושלים בחברת החשמל), יו"R ועד העובדים בחברת החשמל.
נעדרו: רוברט אילטוב (הליכוד ביתנו), זהבה גלאון (מרץ), גילה גמליאל (הליכוד ביתנו), בועז טופורובסקי (יש עתיד), אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל), עליזה לביא (יש עתיד), אלעזר שטרן (התנועה), עפר שלח (יש עתיד), סתיו שפיר (העבודה).
