הוועדה המיוחדת לבעיית העובדים הזרים התכנסה אתמול (ב') לדיון בנושא ביטוחי בריאות לעובדים זרים. הדיון נפתח בסקירת המצב הקיים בשוק – ביטוח העובדים הזרים מוטל על המעסיק, ומתבצע דרך קופת חולים כללית כנותנת השירות( היחידה), וחברות הביטוח שמבצעות את התיווך.
ב1.3 עלו מחירי הביטוח לציבור זה, ונוסף על כך יש הבדלים בסכומים שמשולמים עבור עובדים בין המקצועות השונים- באופן אירוני דווקא אלו העובדים בסיעוד משלמים מאות דולרים יותר בשנה מאלו העובדים בחקלאות ובניין. מעבר לכך שרמת הסיכון במקצועות הבנייה גבוה בהרבה מאשר בסיעוד, "המעסיק" במקרה זה הוא נכה או קשיש, אשר על כתפיו מוטל התשלום הלא סביר הזה שכעת אף עלה.
נוסף על כך יש בעיה גדולה של עובדים שעוברים בין מעסיקים ונותרים ללא ביטוח רפואי, וכן בעיית חוסר המשכיות ומחיקת היסטוריה רפואית במעברים בין מעסיקים או חברות ביטוח.
יושבת ראש הוועדה ח"כ מיכל רוזין, הביעה את תחושתה כי מדובר בשרשרת ארוכה של גופים, כאשר כל אחד "גוזר קופון" בדרך וביקשה להבין את המנגנון. כמו כן ניסתה להבין מדוע קיימים הבדלי מחירים בין הסקטורים השונים-ורמזה שאולי הדבר קשור לכך שמעסיקים בתחום החקלאות ,לדוגמא, עושים עסקה למספר עובדים ולכן מתמקחים עם סוכני הביטוח, בעוד לאדם פרטי אין את האפשרות הזו.
אלישבע מטעם רופאים לזכויות אדם שפכה אור על מאות מקרים של עובדים אשר "נפלו בין הכיסאות" ואינם בעלי ביטוח רפואי, וביקשה לשקול מחדש את האפשרות שהעובדים יבוטחו ישירות מול קופות החולים – וכך יימנע התיווך של סוכני הביטוח והעלות לא תהיה גבוהה כל כך.
שמחה, נציגת ארגון הנכים סיפרה כי חברות כוח האדם אשר מביאות את העובדים מפעילות לחצים גדולים לעשות את הביטוח דרכם-ובכך גוזרות את הקופון אולי המקומם והמיותר ביותר. נוסף על כך היא הביעה תחושת תסכול על העובדה שדווקא הנכים והקשישים, אוכלוסיות מוחלשות בחברה, נאלצות לשלם את הסכומים הכי גבוהים, והרחיבה זאת אף לכלל התנאים הסוציאליים שנופלים על כיסם. בהמשך הצטרף אליה נציג נוסף מארגון הנכים שטען כי לדידו המוסד לביטוח לאומי צריך לקחת אחריות על תשלומים אלו, והודיע כי ייאבק על כך בהמשך.
נציג לשכת סוכני הביטוח טען שדווקא בחקלאות ובבניין יש פחות פנייה לקבלת שירותי בריאות מבתחום הסיעוד, ולכן פער המחירים- אולם לא היו בידיו נתונים שיוכיחו זאת. הוא טען שלטעמו אין להעביר את הטיפול לידי קופות החולים כי כך ימנע "היחס האישי והמהיר שיאפשר לעובד לחזור לקשיש או לנכה במהירות המרבית"
בשלב זה יו"ר הוועדה רצתה לקבל מושג על מי מקבל מה בתהליך, ומהי העמלה שמקבלות חברות הביטוח- התשובה שהיא קיבלה הייתה מעורפלת, אך נאמר שמדובר בכ25% מכל עסקה, ובהמשך נשפך האור האמיתי על המצב- כ40 מיליון שקלים בשנה, זהו הרווח שסוכני הביטוח עושים על גבם של העובדים הזרים, הנכים והקשישים במדינת ישראל!
מדוע? איך? התשובה ברורה- קיים מונופול חד משמעי של קופת חולים כללית, גם חברות הביטוח הן לא רבות, ויותר ויותר חברות עזבו את השוק הזה כיוון שלא היה רווחי, מה שמשאיר את אלו ללא פיקוח וללא תחרות.
דפנה כרמלי, נציגת כללית הסבירה בתגובה כי הקופה פועלת במקרה זה כספקית שירותים לחברת הביטוח, וכי עליית המחירים נובעת מגדילה בצריכת השירותים "פר מבוטח" (לטענתה- כיוון שהם מתרגלים יותר לצרוך שירותי בריאות שהם לא היו מורגלים אליהם בארץ מוצאם).
עוד היא סיפרה שרק 40-50% מכלל המבוטחים משתמשים בשירותי הבריאות(לא היה בידה נתון באשר למה המצב אצל אזרחי ישראל והאם יש פערים בנושא) ושהתשלום הדיפרנציאלי נובע מפערים בצריכה (סיעוד ומסעדות יותר, חקלאות ובניין פחות).
לתמונה עגומה זו הצטרף רופא מטעם הסתדרות הרופאים- והסביר כמה קשה לבצע טיפול כאשר אין "שיוך" לרופא אחד-כמו שנהוג אצל אזרחי ישראל. מידע רפואי נאבד ולעיתים אף נמחק, אין רצף רפואי, כמעט בלתי אפשרי לבצע מעקב אף במצב רפואי מורכב כגון גידול, וזמן הטיפול מתארך עקב מחסור במידע רלוונטי וכן מפער בשפה- לטעמו מדובר בהפליה רפואית ויש להחיל את "השיוך" גם במקרה של העובדים הזרים.
תגובת כללית- בשיוך אנו משלמים יותר לרופא המשפחה המטפל, והסיבה שלא עושים זאת אצל העובדים הזרים היא פשוט כי זה יקר יותר.
אז למה בעצם לא מאפשרים הצטרפות ישירה לקופות החולים? תשובת משרד הבריאות ברורה- זוהי החלטה עקרונית מדינית שאין הם לוקחים אחריות על ציבור זה בחברה. ההצטרפות דורשת אחריות מדינית של האוצר ואף סבסוד שירותים חברתיים, ולכך הם לא מוכנים.
ומדוע לא לאפשר לקופות לתת את השירות באופן ישיר ולמנוע את הצורך בחברת ביטוח? בתגובה לכך הסביר נציג המשרד שהם "אינם רוצים שהקופות יתנהלו כגוף כלכלי, זהו מקום מסוכן ואסור שהכללת מרכיבים מסחריים תגלוש לצורת המחשבה של ביטוח הבריאות הממלכתי"
נתן סמוך (נציג משרד הבריאות) כן הבין את הבעיות הפרקטיות, והבטיח לשבת עם קופת כללית להסדרת עניין השיוך וייעול השירותים לעובדים הזרים.
חברות הביטוח הוסיפו כי הן היחידות שיודעות להתמודד עם השוק-"כיוון שיש בו סיכונים, והן יודעות לנהל אותם לאורך זמן. המונופול אכן קיים, אך זאת רק מחוסר עניין של גופים לקחת חלק בדבר, השוק נהיה בעייתי".
לאחר שהמשיכו לפרט בדבר עליית צריכת השירותים שדרשה מהם העלאת מחירים, נשאלה השאלה- ומי מפקח על כך? לאחר מעבר מהיר של "זה לא קשור אלינו" בין המשרדים השונים היה ברור כי התשובה היא שאין פיקוח והתחום פרוץ.
סיכום יושבת הראש:
"ברצוני לקבל מכללית נתונים מדויקים על פילוח הענפים והאם יש הצדקה לגבייה הלא שוויונית.
אני מבינה את הרציונל של משרד הבריאות, אולם יש כאן כשל שוק ואי אפשר להפקיר את העובדים הזרים. יש לדאוג לפיקוח בתחום. מבקשת שמשרד הבריאות יישב עם קופת חולים כללית לפיתרון הבעיות שעלו, וידווחו לי על הנעשה. אפנה לביטוח לאומי בנושא קצבת הנכים והשתתפותם.
אבצע בדיקה מעמיקה בדבר מעורבותם של חברות כוח האם שאינן נוכחות כאן, ואציין כי לא נחה דעתי על הרווחים מרחיקי הלכת של חברות הביטוח."
הערה אישית: ברצוני לשבח את התנהלות היו"ר מיכל רוזין שניהלה את הישיבה ביד רמה, בסובלנות, בהקשבה לכל הצדדים, ולא פחדה לשאול שאלות נוקבות.
