הבוקר (ג') אישרה הכנסת את חוק היסוד "הגברת המשילות" במליאה ריקה, ובהצבעה מגוחכת שבה אין מתנגדים ואין הסתייגויות – רק הצבעות של "בעד". חסרונם של חברי הכנסת ששמם הוקרא אך לא נכחו הדהד במליאה כמחאה שקטה ועוצמתית. החוק לא עבר בשמחה – היה משהו עגום באוויר. שר החוץ ליברמן ביקר את החלטת האופוזיציה להעדר מהמליאה, וטען שמפלגות השמאל מתחבאות מכיוון שהן מפחדות מהחרדים, אולם בעודו מדבר התכנסה האופוזיציה – מפלגות שמאל, ערבים וחרדים, לדיון פלורליסטי, קשוב ומגוון באשר לחוקי השעה.
>> תגובת המשמר החברתי למהלכי החקיקה בכנסת: "עריצות הממשלה ודריסת הכנסת בשם המשילות"
אנסה להביא לפניכם את עיקרי הדברים:
ח"כ דב חנין (חדש) אמר כי "ליברמן ניצח היום, אך המלחמה טרם נגמרה". לטעמו, חלומו המתוק של ליברמן הוא להפריד בין יהודים וערבים בפוליטיקה הישראלית, ומטרתו השנייה היא להפוך את הכנסת למוסד סגור המוקף בחומות גבוהות – מועדון שמתנהל בעצמו וסגור בפני שינויים חברתיים. מהלכי האופוזיציה לטענתו הינם הישג היסטורי שיירשם, אולם המשימה הגדולה ביותר היא להתחיל במלחמה לביטול חוקי המשילות. לדידו, שמחתו של ליברמן עודנה מוקדמת.
ח"כ שלי יחימוביץ'(העבודה) התייחסה בדבריה על החוק הבא שייעלה למליאה – חוק השוויון בנטל, שאותו היא מכנה "חוק הגיוס" (מכיוון ש"בינו לבין שוויון אין דבר וחצי דבר"). היא הודיעה שאם הייתה במליאה הייתה מצביעה בעדו, כיוון שברמה המהותית היא אכן מרגישה שהשירות הצבאי הוא ערך ואף גורם המעצב את זהות החברה הישראלית, ועל כן תמכה רוב מפלגת העבודה בחוק בתחילתו. אולם עם הפרטים המרכיבים את החוק הנוכחי כפי שהוגש על שולחן הכנסת היא איננה יכולה להזדהות, ולטעמה מוטיב השוויון כאמור אינו בא לידי ביטוי.
כינוס האופוזיציה בכנסת, היום (ג')
ח"כ מירב מיכאלי (העבודה) שהייתה אחת הבודדות ממפלגת העבודה שהתנגדו לחוק כבר מתחילתו אמרה כי "יש לאחות את החלקים הנפרדים בחברה הישראלית. במקום להפוך את החרדים לחיילים, להפוך את החרדים לחלק אינטגרלי בחברה". עוד התייחסה לחוסר השוויון המגדרי וטענה שזהו "שיח בין גברים שפסח מעל ראשן של הנשים משני הצדדים".
ח"כ אלי ישי (ש"ס) האשים באופן חמור את התנהלות הממשלה מול הציבור החרדי. לטענתו בשנים האחרונות חלה עלייה בשיעור החרדים המגיעים לאקדמיה, כמו אלו המגיעים להתגייס, אולם אלו לא מתקבלים בקלות ואינם רצויים בשוק העבודה ובצבא. הוא נתן דוגמא של גדוד נח"ל חרדי שניסו לפתוח שנדחה ע"י הצבא (שלי יחימוביץ' אישרה כי הייתה עדה למקרה זה). הוא האשים את הממשלה בצביעות, וטען כי דווקא הגישה הכוחנית מול הציבור החרדי תגרום להפסקת התהליך החיובי של השנים האחרונות ולהחמרה במצב. "לפיד ישיג את ההפך ממטרתו, תחול רק ירידה".
ישראל אייכלר (יהדות התורה) טען כי הציבור החרדי לא מפחד מגיוס, אלא מהניסיון לשנות את זהותו של האדם המאמין מאז ומעולם, וכי כרגע לא קיימת התשתית שתאפשר לחרדים להשתלב ללא פגיעה חמורה בזהותם.
ח"כ תמר זנדברג (מרצ) אמרה כי "אין דבר פחות שוויוני מיחס שווה לשונים" – השוויון צריך להיות מהותי ולא פורמלי. מרצ מאמינה כי יש לתת פטור מטעמי מצפון, גם בחברה החרדית וגם בחברה החילונית, וכי יש לתת אלטרנטיבה אזרחית ראויה. עוד הוסיפה כי הסדר "תורתו אמונתו" מהווה גם חסם משוק העבודה, וכי הנטל הכלכלי הוא הנטל המשמעותי האמיתי. לטענתה יש לפעול להעצמתן הכלכלית של אוכלוסיות מוחלשות, וכי הולכת ונבנית באופוזיציה קואליציית מיעוטים שהוזנחה ונותרה ללא כסף – "לא עבור מעמד הביניים, לא עבור דיור בר השגה, ולא לשום דבר".
ח"כ סתיו שפיר (העבודה) הטילה ספק במטרותיו האמתיות של חוק זה ואף הציעה בהומור שהמטרה היא להקים את "צבא ההגנה לנפתלי בנט". היא הציגה את הבעייתיות הרבה בישיבות ההסדר – הן מבחינת תקציבי העתק שמופנים לישיבות וכמובן שאינם תורמים לחיזוקו של צה"ל, והן לעובדה שקם צבא פוליטי בתוך צה"ל אשר חייליו נאמנים קודם כל לרב ורק אחר כך למפקד, דבר שגרם למשל בהתנתקות לריבוי מסרבי הפקודה.
ומה עם הנשים? לטענתה הנשים הדתיות רוצות להתגייס אולם עוברות "שטיפת מוח" באולפנות שלא לעשות זאת. הפטור האוטומטי לנשים דתיות הוא פסול ולא שוויוני.
לטענתה החוק לא מתעסק בדבר המהותי – עתידה של החברה הישראלית. במדינה מתוקנת כל הפלגים יקבלו את התנאים להם הם נזקקים, ולא יתנהלו ריבים, הפליות, והרחקת קבוצות מהחברה.
סיכום
בכנס האופוזיציוני בלטה תחושת התרוממות הרוח שהייתה חסרה כל כך במליאה. רבים היללו את השיח הקשוב והמאפשר, ומספר פעמים זרקו בהומור כי "זוהי הקואליציה הבאה", אך בעיקר בלטה התחושה כי בחדר זה מתנהל הדבר הנכון – תחושה אולי נאיבית, אולם כה חשובה ומהותית לעשייה ולרדיפת הצדק שאנו מצפים להן מנבחרינו. באשר לחוק הגיוס – ברור לכל כי בעוד ברמה המהותית יש קונצנזוס רחב בדבר שילוב החרדים בחברה ובצבא, בירידה לפרטים יש הסתייגויות רבות. חבל שחוק כה חשוב במהותו יעבור במתכונת כה מצומצמת, ובתחושה קשה של שסעים בחברה הישראלית.
