אינני אדם רגשן. חבריי ומכריי מעידים עלי שכמעט ואיני מתרגז, וגם לא מרבה בחיוכים. הדבר לא נובע מחוסר אכפתיות, חס וחלילה, זהו פשוט קו אופי. למרות זאת, כאשר, קראתי את העברות התקציב ל- 2014, עליהם תדון השבוע (ד') ועדת הכספים, אני יכול להעיד על עצמי שדמעה בצבצה בזווית העין שלי. זה קרה בעת קראית התקצוב לניצולי השואה לשנת 2014.
הסבר קצר על העברות תקציב
מדינת ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם, לבטח בעולם המערבי, שעובדת על פי תקציב דו שנתי. המשמעות היא, שחברי הכנסת מצביעים על ייעוד כספי המדינה, דרך חוק התקציב, אחת לשנתיים. מכיוון שדברים נוטים להשתנות בפרק זמן ארוך זה, וכך גם הצורך לשימוש בכסף, ישנה אפשרות לשינוי הייעוד של הכסף. הדבר אינו פשוט כלל וכלל. מדובר בשינוי ייעוד הכסף בניגוד לרצונו של המחוקק, כפי שנקבע בחוק התקציב. כל שינוי שכזה דורש את הסכמתה של ועדת הכספים. עד לאחרונה הייתה זו מאשרת את הבקשות הללו באופן כמעט אוטומטי. לפני כחצי שנה התחילה ח"כ שפיר לתהות על חוקיות ההעברות הללו. אם, היא שאלה, ההעברות הללו ידועות מראש, מדוע אין הם מופיעות בחוק התקציב? הרי החוק קובע שהעברות התקציב נועדו רק לשינוי בלתי מתוכנן בתקציב המדינה. בפועל, נראה שמדובר בנושאים שהיו ידועים מראש, אבל איש לא הכניס אותם לחוק התקציב. לאחרונה, הגישה ח"כ שפיר בג"ץ בנושא זה, והקימה שדולה לעניין. ח"כ ריבלין ושטרן הרימו גם הם את הכפפה, והתחילו לשאול שאלות ולהקשות קושיות.
שבעה מיליארד, שלוש מאות חמישים ושישה מיליון, חמש מאות ושבעה אלף שקלים
7,356,507,000. זהו הסכום הכולל של הכסף שמשרדי הממשלה לא השתמשו בו בשנת 2013. לא מדובר ברזרבה אין בכסף שהושם בצד לעת צרה. מדובר בכסף שהיה מיועד לנושאים כאלה ואחרים, ולא נעשה בו שימוש. חינוך, רווחה, טיפול באוכלוסייה נזקקת, בריאות – אלו הם רק חלק מסעיפי הרשימה הזאת. משרד החינוך נמצא כמעט בראש הרשימה, עם קצת יותר ממיליארד שקל לחינוך שלא נוצלו בשנת 2013. זוכרים את תת התקצוב להנדסאים, את השכר העגום של מורי הקבלן ואת דחיית הפתיחה של גני הילדים לגילאי שלוש? לכל הקבוצות הללו נאמר שאין כסף לשיפור מצבן. מסתבר שיש, ולא מעט.
במקום הראשון, והמאוד לא מכובד, נמצא משרד האוצר. המשרד לא השתמש בשני מיליארד, תשע מאות שלושים ואחד מיליון, שבע מאות ושלושים אלף שקלים. שוב לא מדובר בחסכון לשעת חירום, אלא בכספי מיסים שנגבו מאתנו, ופשוט לא נמצא להם שימוש.
ניצולי שואה
לאחרונה מדבר שר האוצר, ואנשי משרדו, רבות על ההטבות שהם נותנים לניצולי השואה. אני חושב שמדובר באחד הנושאים היותר כואבים בחברה הישראלית. בלי להכביר מילים זהו אחד מאותות הקלון הגדולים של מדינת ישראל לדורותיה. מהסתכלות בסעיפי התקציב נראה שהוא לא נושא בחובו שינוי גדול. בשנת 2013 נשאר עודף של מאתיים שישים ואחד מיליון שקלים מהכספים שנועדו לניצולי השואה. לשנת 2014 מתוכנן להגדיל את התקצוב לניצולי השואה בעוד מאתים ושישים מיליון שקל. מתוך הסכום המכובד הזה, מאה שישים ושלושה מיליון יגיעו לתמיכה בארגונים שדואגים לניצולי שואה. כנראה ששמותיהם של הארגונים ותפקידים אינם חשובים במיוחד. חברי הכנסת שנדרשים להצביע בנושא, בעד או נגד, לא קיבלו את המידע ממשרד האוצר. בנוסף לכך, ניתנת הנחה בתרופות לחמישים אלף ניצולי שואה שלא קיבלו הנחה כזו עד ליום זה. ההנחה לכל אחד מהניצולים תהיה בסכום של כ-660 שקלים לשנה, שהם 55 שקלים לחודש, בממוצע.
והנה הדמעה
בתקשורת מספרים לנו לרוב על ניצולי השואה העריריים, שנותרו ללא כסף מספיק לחימום ולתרופות. גילם מבוגר וימיהם ספורים. למרות זאת, החליט משרד האוצר לשמור רזרבה בתקציב של ניצולי השואה. ולא סתם רזרבה, אלא כזו של שבעה מיליארד, שלוש מאות ושמונה מיליון, שלוש מאות שמונים וחמישה אלף שקלים. 7,308,385,000. לצורך מה הרזרבה, ולצורך אלו ארגונים ישולם כסף לעזרת הניצולים? הרי אין לנו ניצולי שואה חדשים שיש לשמור כסף למענם. גם אין לנו צורך בארגוניים, על המשכורות והתקציבים שלהם, המסובסדים מתקציב ניצולי השואה. מדוע אי אפשר להעביר את כל הכסף ישירות לחשבון הבנק של כל אחד מניצולי השואה? הרי בשביל זה יש את משרדי המדינה השונים . שאמורים לדאוג לרווחתם ושלומם של ניצולי השואה מצבו של ניצול שואה, הבוחר בין מים לחימום, ובין חימום לתרופות, לא משתפר כהוא זה, מתוספות של 55 שקל לחודש. הוא יכול להתנחם, אולי, בעובדה שישנם שבעה מיליארד שקל שמחכים לניצולים כמוהו. אולי אם יקרה לו אסון נוראי כלשהו, לפני שיגיע יום מותו – הוא יזכה ליהנות מהכסף הזה.
ומה עכשיו?
ביום רביעי יצביעו חברי ועדת הכספים בעד, או נגד, העברת עודפי התקציב הללו. משרד הרווחה מבקש כך, וזהו, ציטוט: "הגדלת התקציב המותנה בהכנסה בסך של 6,00,000 שקלים, לצורך קבלת תשלומיות מהרשויות המקומיות עבור השמת מטופלים במסגרות חוץ ביתיות לבעלי מוגבלויות". אם חברי הכנסת מסוגלים להבין את המשפט הפתלתל הזה, וברור להם לְמה ואיך ישמשו שישים מיליון השקלים הללו – הם ירגישו חופשיים להצביע. במידה שהם לא מצליחים להבין את המשפט הזה במלואו, סביר שהם לא יצליחו להבין את המשמעות של שאר הסעיפים, שבהם מילים בודדות כמו "קניות" או "אמרכלות" מתיימרות להסביר להיכן מיועדים עודפי תקציב של מיליוני שקלים. אם הם אכן מתקשים בהבנת משפטים אלו, מן הראוי שידרשו לקבל הסבר מפורט וממצה, להיכן עוברים כספי המיסים שלנו, ורק אז יצביעו בעד או נגד העברות התקציב הללו.
