ביום ב' האחרון (10/11/2014) דנה הוועדה למעמד האישה בתהליך הכשרת שופטים לנושא עבירות אלימות במשפחה ואלימות מינית, במסגרת ישיבה חגיגית לכבוד פרישתה מכס השיפוט של השופטת בדימוס עדנה ארבל. בחרתי בישיבה זו מתוך זה שאני מתעניין באופן בו שופטים מקבלים את הכשרתם. תמיד הקסים אותי אותו "מגע הקסם" שבו הוועדה לבחירת שופטים הופכת עורך דין מהשורה לשופט מורם מעם, וקיוויתי שהדיון יחשוף מעט מהקסם הזה. קיוויתי גם שנוכחותה של אורחת הכבוד, כבוד השופטת (בדימוס) עדנה ארבל יחשוף מעט ממסתורין זה.
הדיון היה אמור להתחיל בשעה 12:30, אבל נפתח באיחור של רבע שעה עד לכניסתה של אורחת הכבוד. יו"ר הוועדה, ח"כ עליזה לביא, קיבלה את האורחת במילות ברכה ובתיאור פעילותה כפרקליטת המדינה וכשופטת. לאחר מכן הזכירה ח"כ לביא שבבוקר יום הדיון הושבעו 19 שופטים חדשים ועוד 5 רשמים בכירים. לנושא על סדר היום, אמרה ח"כ לביא שלשופטים רבים אין רגישות לנפגעות תקיפה מינית, והשאלה העומדת לדיון היא כיצד מכשירים שופטים לטפל במקרים אלו.
כבוד השופטת פתחה בדברי תודה ושבח לוועדה, ואמרה כי מעמדה וכבודה של האישה לא תמיד נמצא במקום הראוי לה, ושמעמד האישה הוא אינדיקטור למעמד החברה. השופטת סקרה את התפתחות חוקי מעמד האישה מיום קום המדינה ועד היום, ואת תפקיד בית המשפט העליון בתחום זה. היא גם הציגה בפרוט רב את האני מאמין החברתי שלה, וציטטה מפסקי דין שכתבה. משפט אחד מדבריה אצטט כלשונו: "אנחנו לא קובעים מי הם המתדיינים; המתדיינים הם שבוחרים לבוא אלינו".
דבריה של כבוד השופטת ארכו כחצי שעה, וכל הכבוד לסבלנות הרבה ואורח הרוח שהפגינה ח"כ לביא כלפי האורחת. בדרך כלל היא נוהגת לרמוז בעדינות לדוברים שעליהם לסיים אחרי דקות מועטות. עלי לציין כי אני מתרשם שח"כ לביא מנהלת את הישיבות בדרך עניינית, בייחוד כאשר סביב שולחן הוועדה יושבים 30 נוכחים ומעלה.
נציגת הנהלת בתי המשפט פתחה את החלק המעשי בתארה את ההשתלמויות שעוברים השופטים הפליליים ע"י המכון להשתלמות שופטים. היו"ר הפסיקה אותה באמרה כי חברי הכנסת צריכים לצאת לדיון בחוק מע"מ 0. ח"כ גילה גמליאל, לפני צאתה, אמרה כי באה לברך את השופטת ארבל, וציינה כי חסרות נשים בממשלה, בכנסת ובבתי המשפט. ח"כ משה מזרחי הזכיר את הדרך הארוכה שעבר עם השופטת ארבל, עוד מהיותה פרקליטת המדינה. לדבריו, קולות הנשים בכנסת הם קולות עזים שנשמעים היטב. הוא דימה עצמו לשועל בלול התרנגולות, היות והוא הגבר היחיד שעוסק במעמד האישה. לדבריו, יש התקדמות עצומה מאז החל שירותו במשטרה, שאז הייתה האישה "ראיה חפצית", ולא יותר, ועד היום.
"למנות שופטים מיוחדים לנושא"
ח"כ מיכל רוזין, לאחר שהחמיאה לשופטת ארבל על חלקה בהעצמת הנשים, אמרה כי מנסיונה אין למערכת המשפטית הכלים לטיפול בנשים שסובלות מהתעללות מינית, וצריך למנות שופטים מיוחדים שיטפלו בנושא. ח"כ פנינה תמנו-שטה אמרה כי אנחנו חברה של מיעוטים, ושלבסוף הכל מתנקז לבית המשפט העליון; שצריך לתת משפט, אבל גם צדק. היא הזכירה פסק דין של השופטת ארבל, שהתייחס למורשת התרבותית של המתדיין.
היו"ר לביא קראה מכתב מפרקליט המדינה, שציין את השעור הגבוה של תיקי אלימות נגד נשים שנסגרים לפני הגיעם לבית המשפט. נציגת הפרקליטות הסבירה כי רוב המקרים של חזרה מתלונה אינם בשל חוסר אשמה. יש בעיה של איום, בעיקר כשמדובר בקטינים. ח"כ מרב מיכאלי, שהגיעה כעת, הזכירה את בג"ץ גלוטן (אני מבין שהתכוונה לדיון הנוסף בהרכב תשעה שופטים), שבו שתי הנשים השופטות, ארבל וחיות, היו בדעת מיעוט מול הרוב הגברי, כשהמדובר בשעות העבודה והמנוחה של נשים, עובדות סיעודיות.
כאן הייתה אתנחתה קומית, כאשר פעמוני הכנסת השמיעו סידרה של צלצולים, וחברות הכנסת העירו הערות נוסח: זו אזעקה שנשמעת בכנסת כל יום בשעה שתיים (לביא); אפילו בבתי ספר כבר יש מנגינות נעימות (תמנו-שטה); ועוד כהנה. חברות הכנסת, למעט היו"ר ורוזין, עזבו את האולם, וכן מספר עיתונאים וצלמים. אבל בספירה נוספת, עדיין נותרו מעל 30 נוכחים, כולל שני גברים. משקיפכם הנאמן הצטרף אל העיתונאים, בשל… ניחשתם, התחייבויות אחרות. אלא שפרשתי בחוסר רצון מובהק. הדיון היה מאוד מקצועי ומרתק. מעולם לא היה לי קשר לנושא האלימות נגד נשים, למעט מה שמופיע בכרוניקה העיתונאית, ואני רוצה לומר שכמעט הפכתי, תוך דיון אחד, לפמיניסט מושבע.
נותרו, כאמור, שתי חברות כנסת, לביא ורוזין, אבל שתי אלו הן חברות הכנסת היחידות שהיו ממש מוכנות לדיון, וידעו לשאול שאלות נוקבות. נותרה גם השופטת ארבל, שציינה עוד בתחילת דבריה כי תתייחס לנושא הדיון לאחר שתשמע את כל הדברים. כדאי, ואני ממליץ, לקרוא את פרוטוקול הדיון, שיתפרסם, קרוב לוודאי, בעוד כשבועיים.
עדויות נוספות מהוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי:
