בבוקר יום שלישי (18/11/14), שעות מעטות לאחר הפיגוע הקשה בהר נוף, התכנסו מעל לשלושים מוזמנים, רובם נציגי רשויות מקומיות, לפרק נוסף במאבק המתמשך על עתידם של תאגידי המים בישראל. על הפרק: הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – דחיית חובת התאגוד ברשויות המקומיות שאין להן תאגיד).
תאריך היעד להעברת האחריות לאספקת המים מהרשויות המקומיות לתאגידי מים נדחה כבר מספר פעמים, ועדיין נותרו עשרות רשויות שלא עמדו בדרישה וממשיכות לנהל בעצמן את מערך אספקת המים לתושביהן. בינתיים מתנהל מאבק פוליטי, בין השאר במעורבות שר האוצר ושר התשתיות ובאמצעות וועדה בינמשרדית שהקימו, על עתיד חוק תאגידי המים, כאשר על הפרק ביטול מוחלט של חובת ההתאגדות.
במהלך הדיון נחשפה מצוקתן הקשה של חלק מהרשויות, במיוחד מהמגזר הערבי/דרוזי, שמסיבות שונות, שלא תמיד תלויות בהן, אינן מצליחות להצטרף לתאגידי מים ובינתיים סובלות מסנקציות שפוגעות בסופו של דבר באופן משמעותי בתושבים ובאיכות הסביבה. לדוגמא ראש מועצת עוספיה סיפר כיצד כל הרשויות המקומיות (כמו חיפה וקריית מוצקין) באיזור סירבו בתואנות שונות לצרף את יישובו לתאגיד שלהן, ובינתיים, כסנקציה על אי ההתאגדות, הוקפאו כספים לשיקום מערכת הביוב ונמשכת פגיעה חמורה בסביבה. ביישוב הבדואי כעביה, שתושביו אינם מחוברים כלל למערכת ביוב, דבר שגורם סבל יומיומי וגם פגיעה סביבתית, מוקפאות תכניות לפתרון הבעיה וגם לא ניתן אישור להתאגדות כי בינתיים "עצרו הכל".
מסתבר שדווקא העובדה שעתיד החוק כולו בספק יוצרת מצב אבסורדי של "לא לבלוע ולא להקיא", כאשר מצד אחד, בגלל אותה אי וודאות, רשות המים ומשרד האוצר ששולט בה אינם ממהרים לקדם פתרונות ברי קיימא עבור אותן רשויות ומצד שני מטילים עליהן סנקציות שרק הופכות את מצב אספקת המים והזרמת הביוב בתחומן לקשה יותר.
ח"כ רגב פתחה את הדיון בהצהרה חד משמעית שהכוונה היא "לבטל את תאגידי המים" (בהמשך תיקנה וציינה שתבוטל החובה להתאגד אבל רשות שתרצה בכך תוכל להמשיך ולפעול בתחום המים באמצעות תאגיד) והצעת התיקון הנוכחית, לדחיית תאריך היעד, היא רק מהלך ביניים שהיא נאלצת לקדמו בגלל לחץ הזמן. לדבריה אין ספק שהמטרה המלאה תושג שכן ניתנה לה תמיכת שר האוצר ושר התשתיות. עם זאת, לאור העובדה שרגב איימה יותר מפעם אחת, בצעקות ממש, "לצאת לרחובות" ואף לא לתמוך בתקציב ולהפיל את חוק ההסדרים, אם מבוקשה לא יתקבל, ולאור עצתו של יו"ר מרכז השלטון המקומי לדאוג לדחייה של 3-4 שנים בתאריך היעד ו"שלא יעבדו עלייך" – ניתן להניח שההצלחה אינה מונחת בכיסה. גם ח”כ יעקב אשר, לשעבר ראש עיריית בני ברק ומנוסה מאוד בעולם השלטון המקומי, הביע את ספקותיו לגבי סיכויי המהלך הגדול.
סנקציות פקידותיות או שמירה על כללים?
הדיון עצמו מיעט לעסוק בנימוקים בעד ונגד חובת ההתאגדות – מלבד מספר הערות על כך שהתאגידים קונים מים בזול ומוכרים אותם מאוד ביוקר, וביטולם נדרש לצורך הורדת יוקר המחייה. יש לציין שלא נמצא איש בחדר שבחר להגן בפה מלא על נחיצות התאגידים. בקרב חברי הכנסת שנכחו היה קונצנזוס מלא בעד החזרת חופש הבחירה בעניין לרשויות המקומיות. מוקד הדיון היה הדרישה לביטול הסנקציות על הרשויות שלא התאגדו. מסתבר ששר האוצר מפעיל לחץ על ח"כ רגב שלא לכלול את ביטול הסנקציות באופן מפורש בחוק, וזאת תמורת התחייבות בעל פה להסירן. הסיבות ללחץ זה לא הובהרו, ובכל מקרה ברור היה שרגב חוששת שבסופו של דבר הסנקציות יישארו על כנן, ולכן התמקדה בבירור מידת המחויבות של אנשי האוצר ורשות המים לביטול, וזאת תוך כדי איום להכניסן בכל זאת לחוק אם לא תשתכנע בכנות ההבטחות.
מי שלוהקו לתפקיד "הרעים" בסיפור היו פקידי האוצר ורשות המים. רגב, בעידודם הברור של ראשי הרשויות, לא היססה לתקוף אותם שוב ושוב, להאשימם באי קיום החלטת המחוקק, ולדרוש תשובות ברורות.
הפקידים לא הציגו עמדה חד משמעית והסתפקו בטענות על אי אמירת אמת מצד חלק מראשי הרשויות ועל כך שהם באו בהצעות שונות לפתרונות ונתקלו באי שיתוף פעולה של הרשויות המקומיות הרלוונטיות, למשל סירוב להעביר תחשיבים. חלק מנציגי הרשויות טענו שההצעות שהם קיבלו משאירות את ההחלטה הסופית בידי רשות המים ובגלל חוסר האמון באנשי הרשות הם סירבו לשתף פעולה עם הצעות כאלה. הוסכם שבפגישה של מועצת המים שמתוכננת ל 27.11 יעלה הנושא של הרשויות "מסורבות התאגוד". נראה היה שלעיתים מה שנתפס כסנקציות ע"י הרשויות המקומיות וחברי הכנסת, הינו למעשה, מבחינת הפקידים, היצמדות לכללים ונהלים. לכן מוצדק בהחלט חששה של ח"כ רגב שגם אם יוסכם בעל פה על כך שיוסרו סנקציות, בפועל זה לא בדיוק מה שיקרה.
רגב סיכמה את הדיון בתביעה לתשובות מאנשי האוצר בנושאים המטרידים ביותר: מחירים גבוהים יותר לרשויות לא מאוגדות; הקפאת כספי "קרן השיקום" המיועדים להשקעה בתשתיות מים; אי אישור התאגדות לחלק מהרשויות, שבינתיים ממשיכות לסבול מהסנקציות הנ"ל. לאחר מכן הצביעה הוועדה פה אחד (בקולותיהן של רגב ותמנו-שטה) בעד אישור ההצעה לקריאה ראשונה.
עדיין, למרות הבטחתה של ח"כ רגב, מוקדם להעריך אם נזכה לשינוי אמיתי והורדת מחירים במשק המים. עם זאת אפשר בהחלט לקוות שפעילותה הנחושה של רגב תפתור לפחות את מצוקתן המיידית של אותן רשויות שנופלות בין הכסאות. ומה שאין ספק לגביו – יו"ר וועדת הפנים נהנית בזכות פעילותה זו, כפי שניכר היה לכל אורך הדיון, מחיבור חזק אל אנשי השלטון המקומי. יו”ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס, שישב לאורך כל הישיבה בשולחן חברי הכנסת, אף הודה במפורש לרגב על כך שהיא"שומרת על השלטון המקומי". חיבור זה וודאי לא יזיק לה בהמשך דרכה הפוליטית.
מוזמנים נוספים (רשימה לא מלאה): אלון מסר – משרד האוצר, רועי גולדשטיין – משרד התשתיות, מרדכי כהן – משרד הפנים, רו"ח אפי דביר, עו"ד ניר וילנר – רשות המים, חיים ביבס, שלמה דולברג – מרכז השלטון המקומי, כ-20 ראשי רשויות מקומיות ונציגיהם (בין היתר כפר שמריהו, פרדיס, עוספייה, שוהם, רחובות, זכרון יעקב, כעביה), נציגי מקורות, נציגי התאחדות החקלאים.
עדויות קודמות בנושא:
