חוק החברות הממשלתיות (1975) מחייב את רשות החברות הממשלתיות בהצגת דוח שנתי המתאר את פעילותה של הרשות ואת מצבן של החברות הממשלתיות. הפעם האחרונה שדוח זה הוצג היתה ב- 2008. הדיון בוועדת הכספים (10/06/15) נועד בשביל להציג דוח זה לשנת 2014, והוא נפתח כאשר היו"ר, ח"כ משה גפני (יהדות התורה) מברך על הצגת הדוח ומשבח את המנהל.
בחלקה הראשון של הישיבה מעביר מנהל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב מצגת ומסביר בה על פעילות הרשות ועל מצב החברות. יוגב מציג נתונים מעניינים מהם עולה שעד הגעתו לתפקיד סבלה הרשות והחברות הממשלתיות הכפופות לה מהפסדים עצומים וממאזן שלילי כמעט תמיד. על פי דבריו, בעקבות הרפורמות המקיפות שעשתה הרשות בהנהלתו חזרה למאזן חיובי ולרווחים משמעותיים שאיפשרו העברת דיבידנדים חזרה לממשלה.
הוא מציג את הבעיה המבנית של החברות בנושא השכר, ומעלה נתון מתמיה במיוחד: השכר הממוצע בחברות הממשלתיות גבוה פי 3 (!) מהשכר הממוצע במשק. הדבר מעורר סערה קטנה בין חברי הכנסת וגפני נאלץ להשליט משמעת כדי להחזיר את רשות הדיבור ליוגב. מהצגת הנתון הנ"ל מתקבל הרושם כאילו כל עובדי החברות הממשלתיות מקבלים שכר מנופח. אולם הצגת השכר הממוצע במדגם יחסית קטן (60,000 עובדים) היא בעייתית. השכר הממוצע כבר אינו נחשב בלשכות הסטטיסטיקה בעולם כמדד טוב, וכיום מעדיפים למדוד את השכר החציוני, המהווה מדד נאמן יותר לשכר האמיתי שעובדים מקבלים. היה על מנהל הרשות להשתמש בנתון זה, ולהשוות אותו לכלל המשק, מכיוון ששכר הבכירים והעובדים הוותיקים, אשר באופן טבעי גבוה יותר, משפיע בצורה משמעותית ואינו מייצג.
חברי הכנסת מוחים במהלך הדברים על הצגת הנתונים הגולמיים של יוגב בנושא השכר וגם כאשר הוא מציג את פעילות הרשות בנושא מינוי דירקטורים וכאשר הוא מדגיש את ההישג של הרשות: 53% מהמינויים היו של נשים. חברת הכנסת אורלי אבקסיס (ישראל ביתנו), שלאורך כל הדיון הרבתה בקריאות ביניים, מוחה על אופן ההצגה וטוענת שעל יוגב להציג מה אחוז הנשים בכלל חברי הדירקטוריון ולא רק בקרב המינויים החדשים.
>>> מה קרה להצעת החוק להגדלת ייצוג הנשים במוסדות הרשויות המקומיות? מתוך מאגר "חוקים בקנה"
בהמשך, בשלב השאלות, מעלים כל חברי הכנסת את נושא הייצוג הלא הולם, כל אחד על פי עניינו. ח"כ חמד עמאר (ישראל ביתנו), על ייצוגם של בני מיעוטים בדירקטורים ורחל עזריה (כולנו) ואלי כהן (כולנו) על ייצוג הפריפריה המועט בדירקטורים.
ייצוג של שכבות אוכלוסיה שונות הוא נושא חשוב. אולם בהעלאת דרישה לייצוג קשיח לקבוצות יש בעיה רצינית. במינויים של חברי דירקטור, גם כאשר מדובר בחברות ממשלתיות ה"שייכות" לציבור ולממשלה, העיקרון המנחה הראשון במעלה – ויש יגידו היחיד – הוא הכישורים והניסיון של המועמד/ת. חברי דירקטור מחליטים החלטות שמשפיעות על כספי הציבור ועל איכות השירות, אין לתת מקום לדרישות של ייצוג להיחשב באותה מידה כמו דרישה למקצועיות.
עלו נושאים רבים וחשובים כגון ההפרטה והדיבידנדים, אולם לאורך כל הדיון היתה תחושה כאילו נושא הייצוג הוא החשוב ביותר. על חברי הכנסת להבין, וגם לשדר ליוגב, שנושא הייצוג הוא חשוב אמנם אך משני.
בלט לטובה בדיון אלי כהן שהעלה מספר נקודות חשובות שיהיה על יוגב לענות עליהן בשבוע הבא:
כהן: "התוצאות מאכזבות. אם למדינה יש נכסים של 190 מיליארד ₪ ומקבלת דיבידנד של 370 מיליון ₪ זה אומר תשואה של פחות מאחוז. אם מתייחסים גם להעברות מתקציב המדינה אזי התשואה היא שלילית, כלומר נכסים בשווי של קרוב ל- 200 מיליארד ₪ שלא מקבלים מהם דבר. חלק גדול מהחברות משפיעות על יוקר המחייה: חשמל, מים, רכבת וכד', והאזרחים לא נהנים מזה. אם הרכבת אמורה להרוויח 400 מיליון ₪ בשנה הבאה ומקורות 200 מיליון אזי שירוויחו פחות ויורידו מחירים. אם מקבלים דיבידנדים, או להוריד את יוקר המחייה. לגבי ההפרטה, זו לא העת להיפטר מנכסים במחיר נזיד עדשים."
כלומר, למרות המאזן החיובי שיוגב הציג, המדינה עדיין לא מרוויחה מחברות ממשלתיות. מצד שני, חלק מהרווחים אותן מציגות החברות מגיעות במקרים רבים מכיסו של הציבור, אותו הן אמורות לשרת, כמו למשל במקרה של רכבת ישראל שהרוויחה בשנה האחרונה כפי שלא הרוויחה שנים רבות, אולם גם העלתה את מחיר הכרטיסים ב20%.
גפני הבטיח דיון עם תשובות לכל שאלות הח"כים בשבוע הבא, בנוסף לדיונים פרטניים בנושא הפרטת הדואר ותעש. נמשיך לעקוב.
>>> עדות נוספת מאותו דיון: החברות הממשלתיות "עוברות לרווחים" – ומתכוננות להפרטות?
