על רקע פרשיות אורן חזן, הגז, בז"ן ודייויד בלאט, לא מפתיע שהדיון בחוק צהר בשבוע שעבר (ב', 08/06/15) לא גרף ולו כותרת אחת. חוק צהר הוא אלמנט בודד בקרב על מהות מוסד הנישואין במדינת ישראל, במלחמה הגדולה יותר על הפרדת הדת מהמדינה, המתנהל בכנסת שבה קואליציה צרה הנסמכת על המפלגות החרדיות באופן מוחלט.
חוק צהר חוקק בכנסת הקודמת במטרה לשבור את המונופול של הרבנות, על ידי פתיחת אזורי רישום לנישואין בכל הארץ. הצורך בחוק נובע ממצב שבו לשכות רישום הנישואין מבולבלות, מחזיקות באג'נדות סותרות ונתונות לקפריזות של רבנים החלוקים בנושאי גיור הלכתי-ממלכתי, כמו גם מתפיסה שגויה של מתן שירות (לא לאזרח). שוק חופשי ויצירת אלטרנטיבה פחות קפריזית תוכל לפתור בעיות דוגמת לשכת ראשון לציון, בה מגויירים נאלצים לעבור חקירה או שכלל לא זוכים להירשם לנישואין, כמו במקרה של בני זוג ממוצא אתיופי כפי שעלה לאחרונה מתחקיר ערוץ 10.
ברוח ההסכמים הקואליציוניים, הרבנות הראשית ופטרוניה במשרד הדתות מצאו דרך לטרפד את החוק על ידי התניית רישום נישואין בהוצאת תעודת רווקות בלשכה במקום מוצאו של המגיש הבקשה, כאשר נוהל הוצאת תעודת רווקות נעשה על ידי שני עדים, כנהוג ביהדות, מול רב הקהילה המקומי.
הדיון התנהל במעמד במעמד הרב יצחק רלב"ג, נציג הרבנות הראשית, מנכ"ל צהר, נציג משרד הדתות, וחברי הכנסת רויטל סויד (המחנה הציוני) רועי פולקמן (כולנו) עליזה לביא, יעל גרמן ויואל רזבוזוב (יש עתיד), משה גפני (יהדות התורה) ויואב בן צור (ש"ס). בראש הדיון עמד היו"ר ניסן סלומינסקי (הבית היהודי). אורי מקלב (יהדות התורה) נכנס לקראת תום הדיון.
לאחר הצגת הסיטואציה ע"י סלומינסקי ובאופן יוצא דופן, דיבר ראשון הרלב"ג. הוא דחה מכל את הטענות בדבר טרפוד החוק והאשים את היכולת הטכנולוגית של לשכות הרישום לנישואין. לדבריו, אין מערכת ממוחשבת כך שיש צורך להכניס גורם אנושי להנפקת תעודת רווקות – שני עדים המעידים על רווקות הגבר – ושרק האישור אמור להישלח דרך מערכת ממוחשבת. נציין שכנראה ניתן להשתמש בהמצאה הקרויה מייל ופועלת על בסיס פלטפורמת האינטרנט, אולם גם כך נראה כי אין לרבנות הראשית מחסור כלכלי בתחום, כפי שאפשר לראות מתקציב הוצאות המחשוב. התקציב העומד לרשות הרבנות הוא 223 אלף שקל, אך היא מוציאה רק 70 אלף שקל (בשנת 2013) – שיעור ביצוע נמוך של 30%.
יש להוסיף כי לחברי חסידות בעלז, למשל, יש חופש בבחירת מקום הרישום – בירושלים או בבני ברק, וכי לחסידויות שונות יש לשכות עצמאיות של רישום נישואין.
בתגובה לרבנות הראשית פתחו חברי הכנסת של יש עתיד בתלונות ועדויות על היחס הגרוע בלשכות (לביא, שבתה התחתנה לאחרונה), על ביזוי היהדות ועל השפלות למינהן (רזבוזוב) והעלו את עניין הגיור, "הפיל הלבן שבחדר" (גרמן). כידוע, רבנים מסוימים אינם מקבלים גיורים ממלכתיים כמו אלה הנערכים במסגרת קורס נתיב, מה שמונע לעיתים מאתיופים או עולי חבר העמים להירשם לנישואין.
עוד תהו חברי הכנסת של סיעת יש עתיד מדוע לא ניתן להשתמש במחשבי משרד הפנים להנפקת אישורים, מדוע עלות האגרה גבוהה (700 שקל בלשכות מסוימות) וביקשו שלא לדחוק את אי יישום החוק אל עבר הנושא הכספי-טכנולוגי. נציג משרד הדתות אמר בתגובה כי "מותקנת מערכת ממוחשבת בעלות של 45 מיליון שקל, אשר תיתן פתרון לנושא תעודת הרווקות". למעשה, נציג משרד הדתות (שלא נזכיר את שמו) שיקר בפה מלא, שכן מחשוב משרד הדתות הוא פרויקט רוחב של המשרד ואינו רלוונטי לחוק צהר. זאת ועוד, כבר במאי 2014 הודיע לוועדה סגן שר הדתות דאז, אלי בן דהן, כי מערכת המחשוב מוכנה לפעולה.
דברי ביקורת ברוח זו נשא ח"כ פולקמן מטעם סיעת כולנו, אשר ביקש לצמצם את המימד הדתי בדיון ולראות בחוק צהר דרך לשיפור השירות לאזרח, תוך התעלמות מהמימד הפוליטי (כיאה לחבר בקואליציה הנסמכת על חרדים). פולקמן הגיע לדיון לאחר שהתייעץ עם הממונה על המחשוב הממשלתי. כתוצאה מכך נציג משרד הדתות חזר בו מדבריו ולאחר מכן נעלם ועזב את הישיבה. במענה לטענות אודות השירות הגרוע לאזרח, מסר רלב"ג כי לא ידוע לו על אי סדרים בלשכות רישום הנישואין.
יש לציין כי על פי דו"ח ממשל זמין (נכתב על ידי הממשלה), תקציב משרד הדתות אינו שקוף ופרויקט המחשוב איננו מפורט או מתוקצב. אין זה מפתיע, שכן משרד הדתות מעניק שירותים שאינם ברי כימות ומשתמש בכוח אדם שאיננו מוכשר באופן מקצועי. כמו כן, בהיותו מסווה למאבקים ומינויים פוליטיים הוא טומן בחובו כח אדם עודף וסחבת. כחלופה לשקיפות התקציבית וכדי לראות איך מיושם החוק, פנינו לתכנית העבודה הרשמית של המשרד. המתודולוגיה של תכניות עבודה ומדדים נכפית על משרדי הממשלה בשנים האחרונות במטרה לעשות סדר, ומוזנת בידי רפרנטים וכח עבודה רב המפקח על פקידות, שרובה אינה מסוגלת לתקשר עם הממשק הטכנולוגי. כך, בהמשך לטענותיו של נציג הרבנות הראשית על תת דיווח, נעים לדעת כי אפילו ברמת הכסת"ח משרד הדתות מתעלם מהבעיה ומדווח עליה בו זמנית, אף שהיא מונעת מעשרות אלפי ישראלים בשנה המבקשים להתחתן.
תגובות נוספות מטעם הרבנות היו:
- להאשים את ארגון רבני צהר בגניבת אגרת הנישואין (שקר גמור שגם ח"כ מקלב הזכיר בדבריו בבואו לשלהי הדיון).
- האשמת רשם הנישואין של מועצה איזורית חוף השרון ברישום ללא בדיקת רווקות ע"מ לזכות בהכנסות אגרת הנישואין (הטענה לא נבדקה).
לסיום הדיון ובעוד חברי הכנסת נעלמים, סיכמה ח"כ סויד באמירה כי "החוק מחוקק ואינו מיושם, באין סיבה טובה". בשלהי הדיון קיבל נציג צהר הזדמנות להגיב על ההאשמות בדבר גניבת האגרות, והן הוסרו מהפרוטוקול.
מהדיון עולה תחושה חריפה של אדנות ולעג מצד הרבנות הראשית ונציגי משרד הדתות, אשר פשוט אינם רואים עצמם כמשרתי ציבור על אף היותם ניזונים מהקופה הציבורית.
