מחירי החניונים בבתי החולים: יוזמות חדשות במקום יישום חוזר מנכ"ל קיים

כשהגעתי לדיון בנושא הרגשתי שאני סוגרת מעגל. עוד בתיכון, כאשר הגענו לבקר חבר משפחה בבית החולים ונכנסנו לחנות עם האוטו, הזדעזעתי ממחירי החנייה בחניון בית החולים תל השומר בו חנינו. ניסיתי לחשוב כיצד משפחות שיקיריהן מאושפזים לאורך זמן אמורים לשלם את זה, איך אנשים מעוטי יכולת יכולים לעמוד בהוצאות שכאלו. הרי מדובר בחניון של בית חולים ממשלתי! למה עושים כסף על כך שאנשים באים לבקר את יקיריהם? המשמעות היא שאנשים יגיעו לבקר את יקיריהם לזמן מועט יותר. כתבתי מכתב למשרד הבריאות בזמנו, שאמנם טרח להחזיר לי תשובה, אך כמובן שאיננה מספקת.

לכן, כאשר שראיתי שמתקיים דיון על כך בוועדת כלכלה של הכנסת (ב', 15/06/15), שמחתי מאוד להגיע לדיון. חברי הכנסת שנכחו הגיעו במרביתם מהאופוזיציה, לרבות היו"ר ח"כ איתן כבל מהמחנה הציוני. הוזמנו לדיון נציגי משרד הבריאות, נציגות מבתי החולים, נציגה מארגון זכויות החולה ועוד. התחושה בחדר הייתה כי כולם מעוניינים להוריד את מחירי החניונים למחירי עלות סבירים, כדי שהתחושה לא תהיה שעושים על הציבור "קופה". כל הח"כים התבטאו בעניין. ח"כ רוזין ממרצ אף הרחיבה ואמרה שהיא וח"כ שפיר גם יגישו הצעת חוק על פיקוח על מוצרי המזון הנמכרים בבתי החולים, שגם שם מתרחש ניצול של הקהל השבוי המגיע לשם.

עלו הצעות יפות ורבות, ואז… כנוהל קבוע בהרבה דיוני ועדות שיצא לי לראות, התרחש התרחיש הקבוע: נציגי משרד הבריאות שהגיעו לוועדה לא סיפקו את כלל הנתונים שיש בנוגע לחניונים – כמה עולה בכל מקום, כמה מקומות חנייה יש וכדומה. זה נוהל כמעט קבוע: רק לאחר שמחליטים לקיים דיון, מגלים שאין את הנתונים הרלוונטיים. שולחים את נציגי המשרדים הממשלתיים לעבוד על כך ולחזור עם נתונים חדשים בעוד שבועיים. הרשו לי לקצר לכם את המתח – גם בעוד שבועיים יהיו חסרים נתונים כאלה וחדשים. אני תוהה מדוע דיון כזה לא נפתח בחלוקת מידע מקדים לחברי הכנסת בנוגע לנתונים? או בהקרנת נתונים קיימים על גבי מצגת? התנהלותן של ועדות הכנסת מתגלה שוב כמסורבלת, ואמירתו של כבל כי הוא נחוש שבזמן שהוא פה הדבר ישתנה – מעלה בי ספק ותקווה (לא אופיינית) שהממשלה הזאת תתקיים מספיק זמן, על מנת שחוק זה יעבור.

במהלך הדיון, הונח מול חברי הכנסת חוזר מנכ"ל שהתייחס לנהלים הקיימים משנת 2011. חברי הכנסת התייחסו אל החוזר ככזה שנתוניו לא מעודכנים, ככזה שיש לבצע בו שינויים והנחיות חדשות. ואכן, עלו הצעות יפות. לדוגמה, ח"כ מקלב (יהדות התורה) דיבר על כך שמשרד הבריאות צריך לקבוע הנחיות ברורות בנושא – מה עמדתו כלפי החניה בבתי חולים – האם זה שירות שצריך להינתן לחולה ומשפחתו או האם החניה מהווה הכנסה לבית החולים. בנוסף, טען שכל ההתייחסות לנושא צריך להתנהל דרך הנחיות שייקבע ויאגד משרד הבריאות. כבל הציע שחברי הוועדה יגישו את הצעת החוק יחד וכך תהיה אפשרות גבוהה יותר שהחוק יעבור.

על אף האווירה הטובה שהייתה והתחושה ברצון מאוחד בשינוי המצב, נציגת האגודה לזכויות החולה סיכמה את הדיון באופן מעניין ומעורר מחשבה – "אני מבקשת מהוועדה שנצא עם משהו – שהוא יישום מה שיש היום. יש הצעה, הוראות והנחיות. כמובן שאנחנו בעד הצעות החוק ומה שנאמר שם, אבל כדי שנצא עם משהו – נקח את מה שיש ונעשה אותו".

במילים אחרות, חברי הכנסת דיברו על המצב הבעייתי הקיים כיום, חידדו את הבעיות, הציעו הצעות. עם זאת, קיים חוזר מנכ"ל משנת 2011, שעל פיו אמורים לפעול ופשוט לאכוף אותו. נכון, צריך להחיל אותו על כלל בתי החולים, ולא רק על ממשלתיים. נכון, רצוי להוסיף תיקונים נוספים. עם זאת, היה חבל לראות, שאותה הערה חשובה של הנציגה מהאגודה לזכויות החולה לא קיבלה את תשומת לבם של היושבים בחדר, נדחקה לסוף הדיון וכנראה תשכח. אולי כי בממשלה חדשה, אין זמן לאכיפת הקיים. צריך לצאת עם כותרות חדשות, עם קרדיטים למחדשים, ולצערי, התחושה שנשארתי עמה הייתה שאין מספיק התייחסות וחשיבות להנחיות הקיימות ולאכיפתן.