ועדת העבודה, הרווחה והבריאות התכנסה לדון (שלישי, 23/06/15) בשאלה האם לאשר כריית פוספטים בשדה בריר שליד ערד, במסגרת יום הסביבה הבינלאומי בכנסת. המתנגדים לכרייה טוענים כי היא תפגע בבריאות תושבי העיר ערד, התומכים בכרייה טוענים שהפגיעה אפסית ושאין כל חלופה.
לבי רטט מהתרגשות כשהבנתי שהח"כים כולם בתמימות דעים בנושא. מבלי הבדל דת, מפלגה או מנדטים, כולם הכריזו פה אחד – אין לאשר את הכרייה. כך נוצר גוף מאוחד, אשר מורכב היה מכלל הח"כים שנכחו בדיון, נציגי "מגמה ירוקה" ועמותת תושבי ערד "רוצים לחיות בלי מכרות". ההתרגשות עלתה כשהתברר שעומד מולם גוף אסרטיבי במיוחד של תומכי הכרייה, אשר כלל את משרד הכלכלה, המשרד להגנת הסביבה, ועד עובדי חברת הכרייה, רותם אמפרט, וכמובן נציגים מחברת האם שלה – כימיקלים לישראל (כי"ל).
חברת כי"ל הגיעה חמושה בלוביסטית – יעל שילוני מ"גלעד לובינג", אשר דאגה ללחוש לנציגי החברה לאורך כל הדיון מתי עליהם לדבר וכיצד, העבירה דפי מידע לח"כ זנדברג טרם הדיון, וכן וידאה כי בנוסף לדף המידע שהכינה "מגמה ירוקה" שחולק לנוכחים בדיון, יחולק גם דף מידע מטעם החברה.
הדיון היה סוער במיוחד וכלל בעיקרו התנגחויות בין חברי כנסת שונים וראש ועד עובדי רותם אמפרט, משה חדד. כך לדוגמא באחד מרגעיו היותר אינטנסיביים של הדיון, סגן השר ליצמן צעק על חדד: "אתה פושע! אתה רוצה לפגוע בבריאות של תושבים בגלל בצע כסף!". חדד הוצא מהדיון להירגע כשהגיב בצעקות משלו. במהלך הדיון הח"כים כולם רמזו שנציגי ועד העובדים מנוצלים על ידי החברה, ששלחה אותם להילחם בח"כים מלחמה לא להם.
האם ישנה סכנה בריאותית?
הוויכוח העיקרי נגע לשאלה האם הכרייה באמת מסוכנת. דוח המשרד לאיכות הסביבה, כמו גם דוחות נוספים, הגיעו למסקנה שהפגיעה שולית, אם בכלל קיימת. נציג משרד הכלכלה טען ש"פרויקט התשתית שהולך להתחיל בתל אביב (מתייחס לרכבת הקלה) מזהם יותר", ואנחנו לא שומעים איש מתלונן על כך. הוא הצביע על צביעות וטען שיש רף אחיד לזיהום ואין סיבה להחיל כזה אחר בדרום. מצד שני, הושמעו טענות שהנתונים בדוחות אינם מדוייקים, ושהסכנה לפגיעה גדולה בהרבה, פי 4 ממה שמוצג בתסקיר הסביבה המקורי.
הח"כים גיבשו את עמדתם, לטענתם, על פי עיקרון ה"זהירות המונעת": אין דרך לוודא באמת האם תהיה פגיעה בתושבים בעקבות הכרייה, ההצעה שעלתה להקים מודל ניסיוני לשנה היא עקרה, מכיוון שלהשלכות בריאותיות ייקח יותר משנה להופיע, ועל כן יש להימנע בכל מחיר מסכנה. כמו כן, לטענת הארגונים המתנגדים, יש חלופות לשדה בריר, אבל כי"ל לא טורחת לבדוק אותן ומתחמקת מלהציג אותן בדיונים.
ח"כ טלי פלוסקוב, לשעבר ראש העיר ערד וכיום מ"כולנו", העידה על חוסר תקינות מדאיג בהתנהלות סביב אישורי הכרייה עוד כשעמדה בראש העירייה. "הייתי עדה לניסיונות פוליטיים לסגור דילים עם חברי הוועדה במועצה כדי לסגור את העסקה", אמרה, "אבל פניתי לחברי הוועדה ואמרתי להם שבדוח כתוב שרמת הסכנה 'מעבר לסף המקובלות החברתית' – אנחנו לא יכולים לסכן את האנשים, הילדים, הקשישים ועתידה של העיר הזאת. אנשים חיים בפחד".
דני חן, המשנה למנכ"ל חברת כימיקלים לישראל, התעקש בכל זאת כי אין סכנה בריאותית: "החברה מתחייבת לשמור על בריאות העובדים והתושבים שלה. אנחנו לא נוותר לעצמנו בעניין הזה. נעמוד בכל תנאי, תקנה וחוק". הצהרה זו גררה קריאה מאחד הנוכחים: "תצהיר שאתה מתנגד כל עוד משרד הבריאות מתנגד". חן כמובן לא הראה נכונות להתחייב, וח"כ שפיר החלה להצטרף לקריאה להצהרה מחייבת. קריאה זו שוב הלהיטה את הרוחות – משה חדד נזף בה ובשאר הח"כים על כך שהם לא דואגים לעובדים, ושיום אחרי הבחירות הם נעלמו. כלל הח"כים מהאופוזיציה נעלבו מאוד מהאמירה וצועקים עליו במקהלה שהוא חצוף, כי רק הליכוד נעלם.
חלופות לשדה בריר
נושא שחזר ועלה לאורך הדיון היה האפשרות לכרות פוספטים במקום אחר, גם אם בעלות גבוהה יותר. חן בתגובה ציטט את גלעד ארדן שאמר בעבר כי "הדוח קובע חד משמעית שאין חלופה". הציטוט לא סיפק אף אחד, כאשר כולם תהו בקול לאיזה דוח הוא מתייחס, מי כתב את אותו דוח והאם בכלל נבדקו מעולם חלופות אפשריות.
נראה שאיש לא יודע את פרטיהן של החלופות וכי הנתונים לא הוצגו בשום שלב. שפיר ציינה שהיעדר הנתונים שרואים עכשיו, הוצג כבר לפני 8 חודשים בדיון זהה בוועדת הפנים. "התבקשתם להגיע עם מידע על החלופות ועם נתונים. איכשהו הגעתם לאותו דיון עם אותם נתונים! מבזבזים את זמנה של הכנסת בדיונים עקרים".
ח"כ זנדברג פנתה לעובדי המפעל: "מה שעומד מנגד על הכף זו לא הפסקת הכרייה, זה בסה"כ קצת פחות רווח להנהלות שלכם. הכסף הזה משמש כדי לסחוט את המדינה בהטבות מסים. יש חלופות. הן מצריכות עוד קצת הוצאות כדי לצמצם במעט את הרווח". כנראה שאחת החלופות ממוקמת בשמורת טבע כלשהי, אבל ח"כ כהן מבהיר שיתמוך בפגיעה בסביבה, אם זו תגן על בני אדם.
כמי שישבה מאחורי הנהלת כי"ל וליד הלוביסטית של החברה, הופתעתי לראות שהם מתנגדים בתוקף לאמירות, אולם לא טורחים לעשות זאת בקול רם. הלוביסטית מלמלה לעצמה הלוך וחזור שאין כל חלופות ושאם לא ייכרו בשדה בריר, לא ייכרו בכלל, בעוד שנציג כי"ל הגיב להאשמות על חוסר הנתונים ואמר כי הנתונים כולם בידי משרד הפנים. הבעיה היא שגם אמירה זו נאמרה בטון כל כך חלש שאף אחד בשולחן לא הגיב, ואולי אפילו לא שמע. כי"ל לא ניהלו קרב עבור עצמם, אולם נראו בטוחים במאת האחוזים בצדקתם. את הקרב ניהלו עבורם נציגי ועד העובדים.
ועד העובדים נגד הח"כים
הח"כים נזהרו ברובם שלא לתקוף את כי"ל, כנראה מתוך הבנה שמתקפה כזו מתפרשת כמו חוסר דאגה לעובדי המפעלים בדרום. כמעט כל תגובה של ח"כ נפתחת בהצגת תמיכה בכי"ל וברצון להמשיך את עבודתה בארץ. העובדים עצמם בכל זאת מתעקשים שהח"כים פשוט מנסים "לדחוף את באר שבע לשכר מינימום".
דב חנין, שהספיק לעזוב את הישיבה לפני שעובדי כי"ל התרעמו, לא חשש להתקיף את כי"ל ישירות: "מתנהלים במצב של סחטנות בה חברת כי"ל מחזיקה את ישראל בת ערובה, מאיימת בסגירת מפעלים אם לא ייתנו לה זיכיון כרייה. אני מציע להוריד קצת את אותו ענן עשן סמיך של איומים וסחטנות שמופעל על מדינת ישראל". ואכן, האיום על סגירת המפעל לא איחר לבוא. דני חן, המשנה למנכ"ל חברת כימיקלים לישראל, הצהיר כי עתיד חברת רותם תלוי בכריית הפוספט, ובכך הציף שוב את קלף התעסוקה.
העובדים הזועמים חזרו ואמרו שאם הייתה סכנה הם היו כבר חולים בעצמם, הרי הם עובדים במכרות כבר מעל ל-30 שנה. "כי"ל זה הבית שלי, זו הפרנסה שלי, לא מסתירים ממני סודות". ח"כ כהן התייחס מאוחר יותר לאותם עובדים כקבוצת מעודדות ומעודדים שההנהלה שלחה כדי לצעוק.
הדיון נסגר בכך שאלאלוף קבע שבשל העמדה הברורה של סגן שר הבריאות ליצמן, חייבים לדחות בשלב זה את הבקשה להתחיל בכרייה בשדה בריר. הוא ביקש מכי"ל לספק כמה שיותר נתונים עד לדיון הבא על חלופות פוטנציאליות ועל צעדים שננקטו לשמירה על בריאות העובדים.
